קין הבל שֵׁת אנוש מַהֲלַלאל
760. והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. הק' שרגלה התלבשה בקליפות, כמ"ש, רגליה יורדות מוות, התחילה להוליד במעיה של חוה, בכוח ובתמיכה של אדם, אח"כ שכבר קיבלה זוהמה מהקוף הזה. תחילה בא נחש, ק', על חוה והטיל בה זוהמה, ואח"כ בא אדם עליה. וע"כ לא כתוב, ויולד, אלא, והאדם ידע. ותהר ותלד, ותצא הפסולת בתוך חוה.
761. ותוסף ללדת את אחיו את הבל. לא כתוב, ויולד, אע"פ שהיה מזכר, מימין, כי המקטרג החליש ושבר כוחו, משום שבאות ק' של קין התחילו האותיות להוליד. כי קין והבל היו ב' חצאי נשמות, קין מצד אל"ה, והבל מצד מ"י. ואותיות השם של קין יצאו ראשונה.
762. כיוון שנבררה הפסולת בקין, התחילו האותיות להוליד מהאותיות ש"ת, שהם תיקון זכר ונוקבא בהסכמה ביחד. כי ש' הוא ג' קווים דז"א, שהוא זכר, והת' נקבה, מלכות. ואז כתוב, ויולד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שֵׁת. ומה שכתוב מקודם, ותקרא, מטעם שהשם שת הוא תיקון זכר ונוקבא ביחד.
763. עוד התגלגלו האותיות, וחזרו להוליד א' דאדם, והאותיות האלו שבמקום סיום שמו, הם נ', שלאחר מ' דאדם, והו' שלאחר ד' דאדם, ולא הה' שלאחר הד', משום שה' זו התעברה בהבל. ונמצא שיצאו האותיות א' נ' ו'. וסיים באות ההתחלה של השם שת, ש', ונקרא אנוש.
764. מה בין שם זה לשם אדם? אנוש לא היה בכוחו, אלא היה תיקונם של אדם ושת, כמ"ש, מה אנוש כי תזכרנו. וכתוב, מה אנוש כי תגַדלנו, וכי תשׁית אליו ליבך, ותפקדנו לִבְקרים לרגעים תבחננו. ועל זה כתוב, וה' חפץ דַכּאוֹ הֶחֱלי. כי שבירת הגוף וכוחה של הנפש הוריש שת לבנו אנוש, שהיא הירושה שהיה לו לקבל לעצמו, והוא הורישה ג"כ לבנו, למַהֲלַלאל.
765. עוד התגלגלו האותיות לתקן את העקום, שהתעקם ע"י חטאו של אדה"ר ושל קין והבל, וחזרו והולידו את קינן. זהו תיקונו של קין, כי קינן אותיות קין, ונתקן תחתיו, וחזרו האותיות להמתיק העולם מהעקימה שהייתה. מהללאל, בנו של קינן, המ' של מהללאל היא סוף אותיות אדם. ה' ול' הן תיקון אותיות של הבל. ומשום שהבל לא היה חוטא כקין, לא נחלפו אותיות משמו במהללאל, אלא אות אחת בלבד, שבמקום ב' של הבל הייתה א' במהללאל, כדי להיתקן יותר.
766. עד כאן התבשם העולם ונתקנה העקימה שהתחילה באנוש, חוץ מחטאו של אדם, שלא התבשם עד שעמדו ישראל על הר סיני. אבל העקימה של קין והבל נתקנה והתבשמה. אבל העולם היה בצער ובעצבות, עד שבא נוח, כמ"ש, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אֵיררה ה'. וחטאו של אדם לא התבשם, עד שעמדו ישראל על הר סיני וקיבלו התורה. וכשישראל קיבלו התורה, אז נר ואור, מלכות וז"א, נתקנו כאחד.
768. ישבו כולם. הילד אמר, רבותיי, משראיתי הצער של חותני ובתו, שנדחקו והצטערו בעצמם, על מה שאיני יודע ברכת המזון, אמרתי להם, עד שאדע ברכת המזון לא אתחבר באשתי, כדרך כל בני העולם, ואע"פ שיכולתי לשמש בה בלי חטא, לא רציתי לעבור על דעתם, משום שלא יכולתי לומר משהו עד חודשיים.