אור מים רקיע

746. על האור, המדליק ומאיר לנר הזה, המלכות, כתוב באהרון, בהעלותך את הנרות, משום שהוא בא מצד אור ההוא, שכתוב בו, יהי אור ויהי אור. כתוב, יהי אור, למה צריך לכתוב, ויהי אור? יהי אור, הוא אור הראשון, ימין, חסד, מידתו של אהרון הכוהן, והוא לקץ הימין. ויהי אור, השמאל, שיוצא מהימין, כי מהימין יוצא השמאל. וע"כ, ויהי אור, הוא שמאל.

יהי אור, נקודת החולם, קו ימין, שממנה מתחילה ההתפשטות בי' הנכנסת לאור הבינה, ונעשה אויר. ויהי אור, זה אור שכבר היה, י' שמיעטה את אור הבינה לאויר, המלכות שעלתה למקום בינה, חזרה ויצאה משם למקומו, וחזר אויר הבינה להיות אור, שזה נקודת השורוק, קו השמאל. הרי, יהי אור, הוא אור הראשון, הנשאר בבינה, בנקודת החולם, באויר, חסד. ויהי אור, קו שמאל, נקודת השורוק.

747. מכאן משמע, ויהי, הראשון הכתוב בתורה, הוא בצד השמאל. ומשום זה, ויהי, אינו סימן ברכה, משום שבקו השמאל יוצא חושך, שהחשיך פני העולם, שהוא מלאך המוות. והוא יצה"ר. כי כשנגלה עשיו ומעשים שלו, היה בויהי הזה, שכתוב, ויהי עשיו איש יודע ציד. והתקיים בויהי איש יודע ציד, שיודע לצוד לבבות, לפתות בני העולם, שלא ילכו בדרך הישר.

748. וירא אלקים את האור כי טוב. זהו העמוד העומד באמצע, קו האמצעי, שעומד ואוחז בצד זה ובצד זה, מכריע ומייחד ימין ושמאל זה בזה. כאשר הייתה השלמות של שלושה צדדים, ג' קווים, כתוב בו, כי טוב.

מה שלא היה בב' קווים האחרים, ימין ושמאל הרומזים בכתוב, יהי אור ויהי אור, שלא כתוב בהם, כי טוב, משום שלא הייתה שלמות עד אור השלישי של קו האמצעי, שהשלים לכל הצדדים. וכיוון שבא השלישי הזה, אז הבדיל המחלוקת של ימין ושמאל, שכתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. שהימין הוא האור, והשמאל הוא החושך. וקו האמצעי עשה שלום ביניהם ונכללו זה בזה. שע"י זה נשלמו שניהם.

749. ועל שהן חמש מדרגות, חג"ת נ"ה, שנפרדו ונמשכו מאור הראשון, ע"כ ביום א' כתוב, אור, ה"פ. וכולן מצד ימין, שכל חמש ספירות חג"ת נ"ה נמצאות בשליטת הימין, חסד.

וכשנכללו בצד שמאל, נכללו במים הנוסעים מימין, כי הימין מפשיר הקיפאון שבשמאל, ועושה אותו למים נוזלים. ומשום זה ביום ב' של מעשה בראשית, שהוא שמאל, כתוב, מים, ה"פ, כנגד חג"ת נ"ה שבקו שמאל.

וכשנשלמו ימין ושמאל בקו האמצעי, רקיע, כתוב, רקיע, ה"פ. כנגד חג"ת נ"ה שבקו האמצעי. וע"כ אור מים רקיע, כנגד ג' מדרגות, ימין שמאל אמצע, שבכל אחד מהם נכללו חמש מדרגות חג"ת נ"ה, וע"כ כתובים אור, מים, רקיע, ה"פ בכל אחד ואחד.

750. באלו אור מים רקיע הצטיירה ונחקקה בחקיקות צורת אדם, שהוא בתחילה אור מקו ימין, ואח"כ מים מקו שמאל, ואח"כ התפשט ביניהם קו האמצעי, הרקיע, חקיקת החקיקה של צורת אדם.

751. והוא דומה, כעין החקיקה של ציור צורת אדם כשנולד. כי בלידת האדם מתחילה הוא זרע, אור, כי האור של כל איברי הגוף הוא הזרע, שכתוב, אור זרוע. הזרע ההוא ממש, שהוא הזריעה דנקודת החולם וקו ימין. ואח"כ הזרע שנקרא אור מתפשט ונעשה מים, נקודת השורוק וקו השמאל. ובלחות המים נחקק יותר ומתפשט בהתפשטות בתוך אלו המים, התפשטות צורת הגוף לכל הצדדים.

כיוון שהצטיירו ונחקקו ציור וצורת הגוף, נקרשה ההתפשטות ונקרא רקיע, נקודת החיריק וקו האמצעי. וזהו שכתוב, רקיע בתוך המים. ואחר שנקרשה, כתוב, ויקרא אלקים לרקיע שמיים, שכבר נקרשה לחות הגוף שהייתה במים. שאז נגמרה בחינת האדם, ז"א, שמיים, והוי"ה שלו במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' אדם. הרי שלידת האדם דומה להאצלת ז"א מבינה.

לחות, פירושו, שזה נכנס בגבולו של זה, כטבע הלח. קרישה, פירושו, שכל אחד שומר על גבולו ואינו נכנס בתחום חברו, כטבע היבש.

752. כיוון שנבְרר הגוף ונוקה בניקיון, הלחות שנמשכה ונשארה ממנו, היא הפסולת שנעשתה ע"י היתוך, והם המים הרעים העכורים, שמהם נעשתה הפסולת, שהוא המקטרג לכל העולם, הס"א, ונעשו זכר ונקבה. אח"כ, כשירדו מים עכורים אלו, והותכו למטה בצד שמאל, יצאו, הזכר והנקבה של הס"א, לקטרג על כל העולם. אשרי מי שניצל מהם.

מטרם ביאת קו האמצעי, הרקיע, היו הימין והשמאל לחים, שהיו במחלוקת, שכל אחד נכנס בתחום של חברו, והיה רוצה לבטל את חברו. וכשבא קו האמצעי בכוח המסך דחיריק שבו, מיעט את השמאל, ועשה שלום ביניהם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל רק מלמטה למעלה.

ובכוח המסך של קו האמצעי, שנקרא רקיע, הקריש את הגבולים הללו חוק ולא יעבור. ולכן הקרישה נעשתה בכוח הרקיע. אמנם לא נגמרה הקרישה למעלה בבינה, אלא אחר שירד קו האמצעי למקומו, שהוא ז"א.

ומזה יש להבין, שאותה הלחות שנשארה בגוף ולא נקרשה, היא פסולת, כי זה מורה שהחלקים ההם לא קיבלו הכרעת קו האמצעי, והימין והשמאל שבהם הם במחלוקת כמקודם ביאת קו האמצעי. ולפיכך נעשה ממנה זכר ונקבה דקליפות.

אמנם זה לא נעשה במקום עולם האצילות, אלא למטה בבי"ע. כשירדו משם לבי"ע, והתדבקו בשמאל ורצו לבטל את הימין, אז יצאו לקטרג על כל העולם, כי רצו לבטל את החסדים שמהם נבנה העולם.

753. כיוון שיצא המקטרג, כתוב, יהי מאׂרׂת, חסר ו', לשון מאֵרה וקללה, שנמשכה מחלת אַסכָּרה בילדים, שהורגת הילדים שלא טעמו טעם חטא, מחמת חטאים של המולידים, והתמעט אור הלבנה.

ואח"כ כתוב, והיו למאורות, בשלמות שניהם יחד. נשלמו ע"י רקיע השמיים, קו האמצעי, ת"ת דז"א, כי כשעלתה המלכות והתחברה ברקיע השמיים, אז כמ"ש, והיו למאורות, ששניהם יחד היו אורות שלמים, שאינם פגומים כלל. כי ז"א, השמש וקו ימין, והמלכות, הלבנה וקו שמאל, נכללו ונשלמו זה מזה ע"י קו האמצעי, ת"ת דז"א.

754. התחיל לצחוק אותו הילד ושמח. אמר להם, זה שאמרתי שנברר כאן עניין האדם, באור שהוא זרע, ואח"כ נעשה מים, ומתוך מים אלו התפשט הרקיע, שהוא צורת האדם, כמו שביארתי, זה צודק, כשנעשה זה במעי אישה, שהרי אין הזרע מצטייר אלא בתוך מעיים של הנוקבא, להתפשט בה צורת האדם. וכאן אם אלו חמש מדרגות, חג"ת נ"ה של אור מים רקיע, הם צורת אדם, לפי זה, באיזה מקום הצטיירה והתפשטה צורה זו בתוך המים?

755. לא הצטיירה בתוך הנקבה, שהוא עוה"ב, בינה. כי לא הצטיירו ציור וצורה כראוי, עד שיצאו לחוץ מהבינה ואח"כ נגלמו ונקרשו. כי הקרישה בכוח המיעוט שבמסך דחיריק שבז"א שעלה לבינה בקו האמצעי, ואין כוח המסך שבז"א יכול לשלוט בכל כוחו במקום בינה, ג"ר, אלא רק אחר שיוצא ממנה למקומו.

ועוד, עוה"ב, בינה, הוא האומן של כל מעשה בראשית, והוא אלקים, הכתוב בפסוק, ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. וכן, ויאמר אלקים, יהי רקיע. הרי שהבינה היא האומן, המאציל, שעושה הציור של אור מים רקיע. ואיך ייתכן, שהציור והצורה נעשים בבינה?

756. ולא הצטיירה צורת אדם בנוקבא שלמטה, המלכות, שהרי עוד לא הייתה המלכות. כי אח"כ, כשיצאה צורת אדם הזה, שבאור מים רקיע, ז"א, יצאה עימו הנוקבא, הרי שלא הצטיירה צורת אדם בה. וא"כ, באיזה מקום הצטייר ונחקק זרע של אור מים רקיע, להיות חקיקה של צורת אדם?

757. אלא זה סוד עליון, אדה"ר, ז"א דאצילות, אור מים רקיע, נחקק והצטייר בלי נוקבא.

אדם השני, אדם דבריאה, מהכוח ומהזרע של אדה"ר נחקק והצטייר בתוך הנוקבא, המלכות דאצילות.

758. הזוהר מפרש דבריו, אדה"ר, ז"א. החקיקה של ציור וצורת הגוף, לא הייתה בנוקבא, והיה בלי ציור כלל, שלא נגלם ונקרש בעודו בבינה, עד שיהיה ראוי לכנותו צורה.

והצטייר ונחקק למטה מעוה"ב, למטה מבינה בלי דכורא ובלי נוקבא. אלא אלו כ"ב (22) אותיות דז"א שנחלקו בו לג' קווים, נגלמו ונקרשו בתוך המידה, המסך דחיריק שבקו האמצעי, שנקרא רקיע שבסיבתו נקרשו האותיות. והצטייר ונחקק בהם אדם.

והאותיות בדרך הישר בסדר שיצאו מאור הראשון שבבינה, ז' אותיות, מן א' עד ו', קו ימין, נמשכו אל המידה שברקיע, והתחילו להיחקק ולהצטייר. ונזרע אור הזה בתוך הרקיע, ז"א, בתוך המידה, המסך וקו המידה שבו. ואחר שהגיע האור, קו ימין, לתוך המידה, נמשך בו קו השמאל, וחזר שם האור להיות מים במים.

ואח"ז התפשט הרקיע, קו האמצעי עצמו, מכוח ב' הקווים, שהאירו ונכללו בו בציור אדם צורה כראוי, שנגלם ונקרש כל צורכו. שאז נגלמו גם ב' הקווים ימין ושמאל.

759. לאחר שהתקשטה הנוקבא, שנבנתה ע"י או"א, וחזרו ז"א והנוקבא פב"פ, אז צורת אדם הזו, ז"א, בא בהשתוקקות אל הנוקבא. ושם בנוקבא נחקק והצטייר אדם השני דבריאה, כצורה שלו. ועליו כתוב, ויוֹלד בדמותו כצלמו.

כי אדה"ר שלמטה הוא כנגד ז"א, ואדם השני, שהוא בנו שֵׁת, הוא כנגד אדם השני שלמעלה. זה הצטייר בתוך הנוקבא דז"א, מה שלא היה כן הראשון, ז"א, כי הראשון הצטייר בעצמו במדידה שבתוך המידה, שהוא המסך דחיריק, שבו עצמו ולא בנוקבא.