ונִטמֵתם בם
111. כל מי שאוכל מאלו המאכלים האסורים, מתדבק בצד האחר, וגורם שנפשו וגופו מתועבים, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק באל העליון, ואינו בא מהצד שלו, ואינו דבוק בו. אם יוצא כך מעוה"ז, נאחזים בו כל אלו האחוזים בצד הטומאה, ומטמאים אותו, ודנים אותו, כאדם שמתועב מאדונו, מתועב בעוה"ז, ומתועב בעוה"ב.
112. ועל זה כתוב, ונִטמֵתם בם. בלי א', להורות שלא נמצאה רפואה אל התיעוב שבו, ואינו יוצא מטומאתו לעולם. אוי להם ואוי לנפשם, שלא יתדבקו בצרור החיים לעולם, כי נטמאו. אוי לגופם. עליהם כתוב, כי תולַעְתם לא תמות, והיו דֵרָאון לכל בשר. דראון, הוא סירחון. וגרם להם זאת הצד ההוא שהתדבקו בו.
113. ישראל באים מצד הימין. אם מתדבקים בצד שמאל, הרי פוגמים לצד הימין, ופוגמים את גופם ופוגמים את נפשם, הם פגומים בעוה"ז ופגומים לעוה"ב. כש"כ מי שמתדבק בצד הטומאה, הנמשך מצד שמאל, נפגם כולו, שצד הטומאה וצד שמאל אחוזים זה בזה, קו השמאל שלמעלה שבפירוד מהימין, שמשם נמשכת הטומאה. וכמ"ש, כי עַם קדוש אתה לה' אלקיך.
114. כל עמל האדם לפיהו, וגם הנפש לא תימָלֵא. דברי שלמה המלך, כולם אחוזים בחכמה עליונה. והנה הכתוב, כל עמל האדם לפיהו. בשעה שדנים לאדם בעולם ההוא, כל דין וכל מה שסובל בעולם ההוא, שנוקמים ממנו נקמת העולם, כל זה הוא, לפיהו, משום פיהו, שלא שמר אותו, וטימא את נפשו, ולא התדבק בצד החיים בצד ימין.
וגם הנפש לא תימלא. שלא יושלם הדין שלה לעולם ולעולמי עולמים. ועוד, לא תימלא, שלא תושלם לעולם לעלות למקומה, משום שנטמאת ומתדבקת בצד האחר.
115. כל מי שנטמא בהם, הוא כאילו עבד עבודה זרה, שהיא תועבת ה'. וכתוב, לא תאכל כל תועבה. מי שעובד עבודה זרה יוצא מצד החיים, יוצא מרשות הקדושה, ונכנס ברשות אחרת. כן מי שנטמא באלו המאכלים, יוצא מצד החיים, ויוצא מרשות הקדושה, ונכנס ברשות אחרת. ולא עוד, אלא שנטמא בעוה"ז ובעוה"ב. וע"כ, ונטמתם בם, כתוב בלי א'.
116. וכתוב, ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה, ובעוף, ובכל אשר תִרמושׂ האדמה, אשר הבדלתי לכם לטמא. מהו לטמא? הוא, לטמא בהם העמים עכו"ם. כי הם טמאים, ובאים מצד הטומאה, וכל אחד מתדבק במקומו. ישראל בבאים מצד הקדושה, והעמים עכו"ם בבאים מצד הטומאה.
117. עתיד הקב"ה לטהר את ישראל. במה יטהר אותם? במה שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים, וטְהַרתם. שהם מֵימי החסד המלבישים וכוללים את הארת השמאל, שמשם באה הטהרה. וכיוון שנטהרים הם מתקדשים, שמתדבקים בקדושת ז"א, שבו המוחין דאו"א, הנקראים קודש.
וישראל שמתדבקים בהקב"ה, נקראים קודש. שכתוב, קוֹדש ישראל לה', ראשית תבואתו. וכתוב, ואנשי קודש תהיון לי. אשריהם ישראל, שהקב"ה אומר עליהם, והְייתם קדושים כי קדוש אני ה'. משום שכתוב, ובו תִדבָּק, וכתוב, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל יְדָעוּם הללויה.