זאת החיה

98. וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור אליהם, זאת החיה אשר תאכלו. כתוב כאן אהרון, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור. כי אהרון הוא חסד, והארת חכמה היא חיה. וכל ההבדל בין החיה הטמאה ובין הטהורה הוא רק בחסד.

כי הטמאים נאחזים בקו שמאל, הנפרד מימין, חכמה בלי חסדים, שממנו נמשכים אז כל החשכות וכל הדינים. והטהורים נאחזים בקו שמאל הכלול בימין, שהחכמה מלובשת בחסד, שממנו נמשכות כל הברכות וכל הקדושות. והכתוב, זאת החיה, הוא הארת החכמה, שנקראת אור החיה, אשר ההבדל בין חיה טהורה לטמאה הוא רק בחסד, בחינת אהרון, ע"כ, נאמרה פרשה זו אל משה ואל אהרון.

99. כתוב, מי האיש החָפץ חיים, אוהֵב ימים לראות טוב. חיים נקראים עוה"ב, בינה, ששם שרויים חיים. עה"ח הוא אילן, ז"א, מאלו החיים, שהם אור הבינה, כלומר, אילן שניטע באלו החיים. ועל זה כתוב, מי האיש החפץ חיים.

100. אוהב ימים לראות טוב. ימים הם שֵׁם המלך הקדוש. כלומר המלכות שנקראת שֵׁם, שנאחזת בימים העליונים, חג"ת נה"י דז"א, ומקבלת אותם. ועליהם כתוב, אוהב ימים. שהם נקראים, כמ"ש, כימֵי השמיים על הארץ, ימי השמיים שהם חג"ת נה"י דז"א הנקראים שמיים, המתקבלים על הארץ, המלכות.

ומי שרוצה שיהיה לו חלק בחיים שלמעלה, שהם אור הבינה, המתקבל בעה"ח, ז"א, ומי שרוצה ימים עליונים, שהם חג"ת נה"י דז"א, המתקבלים במלכות, להידבק בהם ולאהוב אותם, ישמור פיו מכל דבר, ישמור פיו ולשונו, ישמור פיו ממאכל וממשתה, המטמאים את הנפש, ומרחיקים האדם מאלו החיים דבינה שבז"א, הנקרא לשון, ומאלו הימים דז"א שבמלכות, הנקראת פה. וישמור לשונו מדברי לשון הרע, שלא ייטמא בהם, ויתרחק מהם, ולא יהיה לו חלק בהם.

101. המלכות נקראת פה וז"א נקרא לשון. לא יפגום אדם פיו ולשונו, משום שהוא פוגם בפה ובלשון העליונים. וכש"כ לטמא נפשו וגופו כולו, משום שנטמא בעולם האחר למעלה.

102. זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. מה פירוש, שבתחילה כתוב, זאת החיה, ואח"כ, מכל הבהמה? אלא אמר הקב"ה, בכל זמן שישראל שומרים נפשם וגופם שלא לטמא אותם, ודאי זאת החיה אשר תאכלו, כלומר שיהיו נמצאים בקדושה עליונה להתדבק בשמי, שהוא מלכות, הנקראת זא"ת, ונקראת החיה. ע"י בחירת הבהמה ההיא, שבחרתי לכם אשר תאכלו, לא תיטמאו בהם, ותהיו דבקים בשמי, במלכות.

זאת החיה, פירושו, תהיו דבקים במלכות, הנקראת זאת החיה, אשר תאכלו מכל הבהמה, כאשר תאכלו בהמה טהורה שבחרתי לכם.

103. וכל זמן שאינם שומרים עצמם וגופם ממאכל וממשתה, יתדבקו במקום האחר הטמא, להיטמא בהם.

ומשום זה כתוב, זאת החיה אשר תאכלו מכל. מכל, שהוא השם הקדוש להתדבק בו. כי מכל, רומז על היסוד, שנקרא כל, שממנו עניין הדבקות בשמו. כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ, שהיסוד מחבר ז"א ומלכות, הנקראים שמיים וארץ.

מכל הבהמה אשר על הארץ. פירושו, אשר האכילה של הבהמה תהיה נמצאת בטהרה, ולא תטמא אתכם. אז יהיה לכם חלק בשמי, שנקרא כל, להתדבק בו.

104. זאת החיה אשר תאכלו. בפרעה כתוב, בזאת תדע כי אני ה'. שפירושו, הרי זא"ת, שהיא מלכות, היא כנגדך, להיפרע ממך. אף כאן, זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה. הרי זאת, היא כנגדכם להיפרע מכם אם תטמאו נפשכם.

והטעם שהמלכות בייחוד תעניש אותם, הוא משום שהנפשות של בני אדם באות ממנה. כי הנפש נמשכת ממלכות, והרוח מז"א. ואם אתם תטמאו אותה הנפש שהיא שלה, הרי זא"ת, המלכות, לנגדכם. אם לטוב, היא עומדת לכם, שתדבקו בה ותהיה לכם כל טוב. ואם לרע, היא עומדת לכם, שתעניש אתכם.

105. זאת החיה, אשר תאכלו מכל הבהמה. מכל אלו הנאחזים בצד הטהור, מותר לכם לאכול. וכל אלו, שאינם באים מהצד הזה, אסור לכם לאכול. משום שיש בהמות הבאות מהצד הטהור, ויש הבאות מהצד האחר הטמא.

והסימן שלהם הוא שכתוב, כל מַפְרֶסֶת פרסה. וכולם רשומים, והכתוב רושם אותם כולם. ומשום זה כל מי שאוכל מאלו הבאים מהצד הטמא, נטמא בהם, ומטמא את נפשו הבאה מהצד הטהור.

106. כלל הכול הוא, כי כמו שיש ע"ס האמונה למעלה, כך יש ע"ס של כשפים הטמאים למטה, וכל מה שיש בארץ, מהם אחוזים בצד זה, ומהם אחוזים בצד האחר. והתיר לנו הכתוב אותם בעלי חיים, הנאחזים בצד ע"ס הקדושה, ואסר לנו כל בעלי חיים, הנאחזים בצד ע"ס הטומאה.

107. העז הזו ששורה עליה רוח הטומאה, למה מותר לנו לאכול אותה? כי אם רוח הטומאה היה שורה בה, היה אסור לנו לאכול אותה, אלא רוחות הטומאה עוברים בתוכן, ונראים כנגדן, אבל אינם שורים לשכון בהן, כי כשהם באים לשרות בהן, רוח אחר, מהצד הטהור, עובר עליהן, ורוחות הטומאה נפרדים מהן. וע"כ הם רק נראים כנגדן, לקטרג מתוכן על בני אדם, ואינם שולטים בהן עצמן, וע"כ מותר לנו לאכול אותן.

108. כיוון שבאים רוחות הטומאה, לשלוט בהן, עובר רוח אחד מהצד הטהור, והם נושאים עיניהם ורואים הרשימות שלהן שמהצד הטהור, ונפרדים מהן, אבל עוד נראים לפניהם. וע"כ אינן אסורות לנו לאכול אותן.

109. בין בבהמות, בין בחיות, בין בעופות, ובין בדגת הים, בכולם נראים ימין ושמאל. וכל מי שבא מצד הימין, מותר לנו לאכול, וכל אלו שבאים מצד השמאל, כולם אסור לנו לאכול. משום שמדרגת כולם היא בטומאה, וכולם טמאים, ורוח הטומאה שורה בהם, ושוכן בהם.

וע"כ הרוח הקדוש של ישראל לא יתערב בהם, ולא ייטמא בהם, כדי שישראל יימצאו קדושים, ויהיו ניכרים למעלה ולמטה. אשרי חלקם של ישראל, שהמלך הקדוש רצה בהם, ורצה לטהר אותם ולקדש אותם על הכול, משום שאחוזים בו.

110. כתוב, ישראל אשר בך אתפאָר. ואם הקב"ה מתפאר בהם בישראל, איך יבואו להיטמא ולהתדבק בצד הטומאה? וע"כ כתוב, והתקדִשתם והְייתם קדושים כי קדוש אני, וכתוב, ולא תשַׁקצו את נפשותיכם.

מי שהוא בצלמו של המלך, אינו צריך להיפרד מדרכיו של המלך. ומשום זה רשם הקב"ה לישראל כל אלו שבאים מהצד הזה, וכל אלו שבאים מצד האחר. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם, כל רואֵיהם יכירוּם, כי הם זֶרע בֵּירַך ה'.