בס"ד נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור תרפ"ז לאנדאן יע"א
לכבוד התלמידים ה' עליהם יחיה
... והנה אשיב לכם ביחד, להיות הכל נובע מרצון אחד, וקדושת החג מתקרב ובא, וכמו שידעתם שדרכי להתקבץ אל עצמי, ולא לותר זמן בימים אלו.
והגם אין לי עוד הוצאות גדולות לצרכי אוכל נפש על החג, כי ב"ה [בעזרת השם] השגתי הַמַּצּוֹת והיין לנכון. אבל טרוד אנכי לקבל את הבן הנולד מכל הָעוֹבֵר עלי במשך חדשי הָעִבּוּר מחודש תשרי, וְהֲבֵן יַקִּיר לִי מאד, יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, וְעַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, ולכל צרכיו.
בטח שמתם לב לכתוב במכתבים הקודמים, שתכינו עצמכם לְנְהָרוֹת אל ה' ואל טובו בימים האלו, בטרם ביאתי אליכם, כי הזמן מוכשר לכך-אם תרצו, כי בצרכי ה', וחלק ה', אין הזמן והמקום מגבילים בינינו כלום, והקופה של גשמיות? תלו אותה לאחריכם! והננו אחד.
כבר תמהו חז"ל, "אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן"? ואמרו: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר", והענין, "שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ", ש"הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מַחֲזִירָן לַמּוּטָב", ואם כן שַׁפִּיר [טוֹב] הִקְשׁוּ, איך אפשר להיות הסתר לאיזה אדם? ואפילו אם תאמר שרשע הוא, שעוסק בתורה ומצוות שלא לשמה, מכל מקום המאור שבה מוכרח להחזירו למוטב, ותירצו, שיש ב' הסתרות, בסוד "הסתר אסתיר", הסתר אחד ממיעוט הירח, כמ"ש [כמו שכתוב] "מאורות, חָסֵר כָּתוּב", ונחסר הו' מהמאור שבה, מָאֹר במקום מָאוֹר. הסתר שני, מחטא אדם הראשון, בבחינה שֶׁזָּרַק בָּהּ זוֹהֲמָא, ונתמעט ג"כ [גם כן] בראשון ונמצא מר במקום מָּאר, ובמעשי בראשית הקדים רפואה למכה, שנאמר בפסוק אור "יְהִי אוֹר", "וַיְהִי אוֹר", דהיינו, שיהיה מספיק לב' הסתרות הנ"ל.
והנה בכח הנחש המסית, נפגם גם אור השני, ונשאר ממנו ו"ר, ומכבר חסר באור הראשון הו' כנ"ל ונשאר סַעַר על ראש הנחש וסיעתו, "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה", וכו'. שמראשון נשאר אר, ומהשני נשאר ור ועל כן נקצצו לו גם הרגלים, ועל גחונו ילך ודו"ק. כי אין לי פנאי להאריך. שזה סוד אור ששימש בז' [שבעת] ימי בראשית וכו', שֶׁגְּנָזוֹ לצדיקים לעתיד לבוא והבן.
אולם כל התיקונים המה במקבלי האור, שבהיותם אינם כדאים לקבל האור העליון, הנם ח"ו [חס ושלום] במורדי האור כי אוֹר ה"ס [הוא סוד], השפעה. וכשמגיע לכלל קבלה, נקרא מָּאוֹר, שה"ס [שהוא סוד], פנימיות המחזירו למוטב, המתלבש בכלי קבלה, ואור העליון מתלבש באותיות כל התפילות, והוא ושמו אחד, שה"ס שהיו אבותינו משוקעים בְּטִיט וּבִלְבֵנִים, מִגִלוּלֵי מצרים בשער מ"ט [49] דהטומאה, ואז נגלה עליהם, מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, והטעם, שהיו צריכים לגלות כל אותיות התפילה, ועל כן המתין להם הקב"ה. אמנם כְּשֶׁכָּלוּ התפילות מִהֵר עליהם לגאלם, ו"גִּיטוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָד" ממש.
ומרדכי הצדיק בְּאֹמְנוֹ את ה"דָתָא" (הַדַסָה) זכה בה מצד שהיתה בַּת דּוֹדוֹ אֲבִיחַיִל, ואע"ג [ואף על גב] "וּמַרְאֵה כְּבוֹד אֵשׁ ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר", מִרְעֶה טּוֹב וְשָׁמֵן היה לה אצלו, כמ"ש [כמו שכתוב] "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". שהבין בְּאוֹר צדקתו, והמשיך עליה חוט של חסד, ובהמשכה זו המשיך מדת ה"קו" לקדושה י"ד יום (דמדת קו ה"ס חסד) מִסִּיבַּת ב' הַמְּעוּטִין הנ"ל בסוד "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ", עד שזכה "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאֶיהָ", אפילו לאומות העולם ממש.
ומתחילה תִּקְנָהּ באחורים, דהיינו "שעומדת מחיקו של אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי הצדיק", שה"ס הַטָּהֳרָה, בסוד "וּמְתָרְגְמִינָא מָרֵי דַּכְיָא", (וזה שתירצו שמרדכי הו"ס [הוא סוד] התרגום של תורה). דהיינו, ה"מר" מִסִטְרָא דְּחִוְיָא [מצד הנחש] הנ"ל. שהטיל בה זוהמא, (וזה סוד לרוב אֶחָיו, ולא לכל אֶחָיו והבן היטב) וּפָרַח מִמְּאוֹר שֶׁבָּהּ הא' ד"אין אני והוא יכולים לדור בעולם" כי "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". וזכה וטיהרה לה, כי המשיך לה אלופו ומיודעו: אבל, עדיין מארת חסר כתיב, דהיינו, הו' מצד מיעוט הירח כנ"ל [כנזכר לעיל].
אך בעבור זה זכה אחר כך "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וכו', וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה". כמ"ש [כמו שכתוב] "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים". ואז "מרדכי מן התורה", כמ"ש "מָר דְּרוֹר", דהיינו, "חֵירוּת מִמָלְאַך הַמָוֶת". והיינו בלשון הקודש ממש. כי כל הטהרה באחורים שה"ס תרגום, וחירות גמורה בלשון הקודש. דמ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, מסיטרא דמיעוט הירח הוא [מצד של מיעוט הירח הוא]. ועל כן תיקון א' יוצאים הכלים בטהרה, ותיקון ב' הוא "שם חדש, אשר פי' הוי' יקבנו", "הויה שמה" "ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי".
והארכתי עד פה להטעימכם מרור של מצוה אם תרצו, שסוד "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" - בחוסר ב' אָלְפִין דְתוֹהוּ [בחוסר 2000 שנות תוהו], הגם דְזוֹהָמַא דְחִוְיָא [שזוהמת הנחש], לא היה אלא באור א' כנ"ל. אבל תלה הַקַּלְקָלָה בעליונה שחוסר הואו דמיעוט הירח הִדִיחַ (הוכיח) שא' חסר גם שם ח"ו [חס ושלום], והלביש אותם כמו אור וכלי, שֶׁמִּן הַמָּאֹר וְאוֹר, נטל א דְמָּאֹר (דהו' כבר חסר) וא דְאוֹר, והרכיבן זה בזה, ועשה מר ור והיינו מָלְאַך הַמָּוֶת, שב' רישין [ר+ר - 200+200] נעשין לת' [400], וכשזוכין "בְּמָר דְּרוֹר" כנ"ל, אז "וְאָתָא [ובא] קב"ה וְשָׁחַט לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת" - הנעשה שוב פעם מָלְאַך קָדוֹשׁ. ואין כאן מ"ט ומ"ט, כף זכות, וכף חובה, שהם כף ב אותיות אלא "הוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד", כי "לֹא יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ, וּבֶן עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ", "הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם" וכו'
ועל כן מתחילה צריכים לאסור את אלוה של מצרים, בְּאָסוֹר (בעשור) לחודש, להיות נתלים בתורה, "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר (לבקר) אֶת וכו' [וכולי], כִּי אֶת הַבְּכוֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם", שז"ס [שזה סוד], הכנה למכת בכורות, בֶּן הַשְּׂנוּאָה.
ובזה שאסרו את אלהי מצרים לְכַרְעֵי הַמִּטָה, המשיכו עליהם אור יקרות, במקום הַכָּרוּת, וְ"יַקִּיר כמו יַכִּיר", ואין בִּקּוּר, ויש בִּיכוּר, כי אין מום, כמו שנאמר "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים", וכו'. כִּי "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו", וַיָּשֶׂם יָד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וה"ס... שֶׂה לְבֵית אָבוֹת", מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב כנ"ל [כנזכר לעיל]. ובארבעה ימים של ביכור, שחטו אותו בארבעה אסור (עשור) והפה שאסר, (שהו"ס פִּי שְׁנַיִם יַכִּיר וְיַקִּיר) הוא הפה שהתיר וּבְאוֹר לי ה', ולילה כאור תהיה. ואז "שֶׂה לַבָּיִת". ו"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה'", וכו'. "אֲנִי ולא שליח" וכו'. "וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף", בְשִיפּוּלֵי כָּרְעָא [בתחתית רגלי המיטה], "וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף, וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת", דהיינו, התיקון אשר ממלא את ב' המיעוטין הנ"ל, ה"ס "שְׁתֵּי מְּזוּזוֹת", מלשון מִזֶּ"וְזֶה", בסוד אמונת אוֹמֵן, ואמונת נאמן, והבת שֶׁאוֹמֵן היא ממש אמו בנאמן, כמו שפירשתי לכם כבר, ואז "וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף" וכו', כי "דַמִּים תָרְתֵי מָשְמָע", ואין לי פנאי להאריך. והמשכילים יבינו.
ומה מאד כָּלְתָה נַפְשִׁי לשמוע מכם בשורת הגאולה, וברכת הגאולה, אשר גאלנו וכו', כִּי "בְּנִיסָן נִגְאָלוּ וּבְנִיסָן עָתִידִין לִיגָאֶל", כלומר, "שהיה הֹוֶה" מתיחדים בפי שנים כאחד, כי רואה את אחוריו, כמו את פניו, ואל יהיו לכם לפלא, הלא קוּפָּה של שרצים, תלוי לכל אחד ואחד מאחוריו, ואיך תַבֹא לקו המשוה עם שלפניו.
אמנם זה בסוד הֹוֶה לבד, שהנצחיות הוא סוד הֹוֶה, והמשוה יהיה לְהֹוֶה וְהָיָה, והיינו בזוכים לאור אמת, המתלבש רק ברצון אחד ומיוחד, וכל היותר משהו מרצון אחד, על כיוצא בו אמרו: "כל יָתֵר כנטול דֲמִי [כל מיותר דומה כאינו]", שזהו ביחוד של הדביקות האמיתי מהכרת לבו, המלא מְאוֹר הויה ב"ה, על כל גדותיו.
ואפילו כשמכוון לבו לשמים, צריך להזהר מאד, באחדות הרצון, שיתיחד ביחוד אמיתית הכרה פנימית בשיעור הדביקות על גבהו של היכולת ה'... ית' כי ידו לא תִקְצַר ח"ו [חס ושלום], כמ"ש [כמו שכתוב]: "וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ".
וז"ס [וזה סוד] גאולתן של ישראל, בסוד "אני הויה, אני ולא שָׁלִיחַ, ולא מלאך, ולא שָׂרָף", כמ"ש ז"ל.
כי מי שיש לו רצוניות הרבה, הרבה שליחים למקום, והרבה מדרגות יש, כמ"ש המקובלים, שאפילו בנפש דעשיה, יש קכ"ה [125] מדרגות, אבל מי שאין לו אלא לב אחד, ורצון אחד, אין לו כל החשבונות, וכל המדרגות הנעשים ע"י [על ידי] שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפְנֵי הַקוֹדֶש, אלא "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן", ילד שעשועים, כי עבד ה' שיש לו נחת מעבדות שלו, סימן מובהק הוא שהש"י יש לו נחת מעבדו הנאמן, ולהיפך, הוא ח"ו להיפך.
ועל כן צריכים לכוון לב רק להשתעשע עמו יתברך, בְּשֵׁהוּא השעשועים לו לעצמו לבדו, ולא להעציב ח"ו, בכל אופן שלא יהיה; וכן בן חכם, מביט תמיד בפנים של אביו, אם יש לו שמחה הֵימֶנּוּ, להיות לו מגמה אחת, לְשָׂמֵח האב וְתוּ לֹא מִּידֵּי. וז"ס "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל", שפירשו ז"ל: שמלאכים ושרפים לומדים ידיעת השי"ת מישראל, וז"ס "כי טוב מאד, זה הס"ם", להיותו פורח באחת, וכשנוטלין ממנו זה הכח לקדושה, אז מקויים בָּנוּ ובכל מאודך. וז"ס שְׁמִתְחִיַת המתים זוכין לגילוי אליהו, שפורח בארבע, ואז מִתְתָקֵן בָּנוּ הכח הזה לַעֲבֹד וּלְעִדּוּד באחת, דהיינו טוב מאד כנ"ל הַמְּקֻוֶּה לנו בב"א אכי"ר [במהרה בימינו אמן כן יהי רצון].
מכתבי זה ערכתי בקיצור לשון מסיבת קוצר הזמן; אבל ברצות הוי' [ה'] יספיק שתכינו את עצמיכם, ותזכו לכל הנ"ל, בטרם ביאתי אליכם, ואז "בְּאַתְּרָא דְּלִיעוֹל 'יָרְקָא' לִיעוֹל בִּשְׂרָא וְכָּוְורָא [במקום שעולה ירק על השולחן יעלה בשר ודג]", כי אחר כל הזכיה הנ"ל, תתחילו להיות מוכנים, לקבל אורו ית' [יתברך] ע"י [על יָדִי], כְּחֶפֵץ ה' מכל מראש, והגם שהוא פלא בעיניכם, להשקפתכם. אבל על כל פנים תאמינו לי שאין כוונתי ח"ו להתפאר, כי טובת ה' היא טובתכם, ואם קטנים אתם בעיניכם, תביטו על בעל מלאכתכם שפעל אתכם, כי אוּמָן נפלא, אינו פועל דברים שפלים ונמוכים. ורעיון רוּחַ הזה, הוא הפגם מִסִטְרָא דְּחִוְיָא [מצד הנחש] שהטיל בה זוהמא, לחשוב את עצמו לנמוך ושפל, ולא ירגיש כי הויה עומד לימינו, גם ורק בעת תחתית שפלותו, ואני מה שאני רואה, אני אגיד, אולי ימצא השי"ת חן בעיניכם בימינו בקרוב.
יהודה ליב
מצאתי הגהה אחת בדף א' של הפתיחה ע"ב [עמוד ב'], שבמקום זולת שכתבתי, נכתב אלא, או רק, וכנראה שהוא מהר' [מְהַרבי] ... נ"י [נרו יאיר], מכבר נתווכח עמי במילה זו, ואז שתקתי לו על חֶצְיו, אמנם כעת שמתי אל ליבי ומצאתי מפורש במלכים י"ב "לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ". וכן במלכים ב' כ"ד "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ", ופירש המצודת ציון ע"ש [עיין שם] והשיבני דבר.
ובענין סילוק החובות המרובים שאחדים מבקשים במכתבים, אני מצידי שואל למה לא תשלמו לי את חובי להריץ לי מכתב בכל שבוע כבקשתי אליכם. אמנם כן, כל החובות ממצוה אחת נתפשטו.
הנ"ל