399. בקורבן יש איברים סתומים, שהם איברים חיצוניים. ויש איברים פנימיים.
400. לב הוא אש שורף, ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה, המביאות לפניו רוח, מרוח הנושב מהבשׂמים העליונים, מג"ר דז"א, היה הלב שורף את העולם ברגע אחד. כי בלב שולט קו שמאל דבינה, שמחוֹסר חסדים יכול לשרוף העולם. והריאה קו ימין, חסד. וע"כ הרוח, החסד של הימין, הנמשך מג"ר דז"א, ממתיק אותו.
401. וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש. משום שכנפי הריאה לא נשבו רוח בשעה ההיא על הארת השמאל שבלב, וע"כ שרפה אותם הארת השמאל. וכנפי ריאה אלו, הן כמ"ש, כנפי יונה נֶחְפָּה בַכסף. שיונה, המלכות, שעיקרה משמאל דבינה, מבחינת הלב, צריכה להיות נחפה בכסף, בחסדים. וכשנחפה בכסף, המלאכים רפאל וצדקיאל, נמשכים ממנה לרפא ולהושיע לעולם. ועליהם כתוב, עושה מלאכיו רוחות. לנשוב תמיד לפני הלב, להאיר בחסדים.
402. המוח הוא מים, חכמה שבימין, חסדים. הלב הוא אש, החכמה שבקו שמאל דבינה, דינים. ושניהם הם רחמים ודינים. המוח כיסא רחמים. הלב כיסא דין. והקב"ה, מלך העומד מכיסא דין, שהוא הלב, ויושב על כיסא רחמים, המוח.
403. וכשהעוונות מתרבים על האיברים ועל עורקי הלב, שהוא כיסא דין, כתוב בלב, והמלך קם בחמתו ממשתה היין, שהוא יין של תורה. ובזמן שכנפי ריאה נושבות על הלב, כתוב, וחמת המלך שָכָכה. כי שתי כנפי ריאה, הן שכתוב, הכרובים פורשֵׂי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכַּפּורת. זוהי כפורת הלב.
הלב הוא ל"ב (32) נתיבות החכמה, חכמה דשמאל דבינה. והוא אש שורף. מחמת שבְּעֵת גילוי החכמה, מתלווים עימה דינים קשים, לשרוף את הרשעים והחיצוניים, וכל הרוצים להתקרב להמשיך החכמה מלמעלה למטה.
והדינים אינם נשקטים עד שמתחילה שליטת החסדים, הרוח ששני כנפי ריאה נושבות. וכתוב, והמלך קם, כי הארת החכמה נקראת קימה. והמלך קם בחמתו, בעת שמתגלים דינים קשים שעם הארת החכמה. ממשתה היין, שקימה היא מבחינת משתה היין, חכמה שבשמאל.
ועל עורקי הלב, שהוא כיסא דין, כתוב בלב, והמלך קם בחמתו ממשתה היין, כי הארת חכמה שבלב, הארת חכמה שבשמאל הבינה, מאירה בזמן הופעת דינים קשים. והמלך קם, בהארת חכמה. בחמתו, בדינים קשים. ממשתה היין, שהוא יין של תורה, מורה על הארת חכמה, שז"א, שנקרא תורה, ממשיך חכמה דשמאל של הבינה.
והדינים נשקטים בזמן שמתחילה שליטת החסדים. וע"כ, בזמן שכנפי ריאה נושבות על הלב, כתוב, וחמת המלך שָכָכה. בזמן שליטת הרוח של כנפי ריאה, חסד.
404. ובמה, וחמת המלך שככה? משום, וישמע את הקול, קול תורה, קול של ק"ש, קו האמצעי, חסדים, המייחד ימין ושמאל זה בזה, תחת שליטת החסדים. ואז נשקטים הדינים. וידבר אליו, זהו גילוי חכמה שבמלכות, הנקראת דיבור, בתפילה שבפה, כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך, שהיא המלכות.
405. והרוח הנושב בכנפי ריאה, החסדים המתגלים ע"י חכמה שבימין, מוציא הקול דרך הקנה, שהוא כמ"ש, קְנֵה חכמה קְנֵה בינה. כי הקול, ז"א, ו', הוא בן י"ה, שהם חו"ב. וכתוב בו, כה אמר הוי"ה, מארבע רוחות בואי הרוח, שהן ארבע אותיות הוי"ה דז"א. זהו רוח הדופק בכל עורקי הלב.
406. מדרגת משה קו האמצעי, ז"א, קול, שעל ידו נשקטו הדינים. כתוב, אשרי העם שֶכָּכה לו, שככה בגי' משה (345). אמר משה לרבי שמעון, ברוך אתה רבי שמעון, כי אתה נר הדולק לפני המלך והמטרוניתא, נר ה', היא הנשמה שלך.
407. בכנפי ריאה עושה מלאכיו רוחות, חסדים. הכליות הן, משרתיו אש לוהט, דינים. שתי כנפי ריאה ושתי כליות כנגד ד' חיות הכיסא. כנפי ריאה, אריה ונשר, חסדים. ושתי כליות, שור ואדם, גבורות. והכיסא, הוא הלב שבאמצע, כיסא הדין.
408. המוח, יש לו ארבע חיות, שהמוח הוא כיסא רחמים. והן ראייה שמיעה ריח דיבור. ראייה היא אריה, חכמה. שמיעה שור, בינה. ריח נשר, ז"א. וד' פנים וד' כנפיים יש לכל אחת.
דיבור הוא אדם, מלכות. הוא אחוז למעלה, בפה דראש, ולמטה, בגוף. כי בזרועות שבגוף, נאמר, וידינו פרושׂות כנִשְׁרֵי שמיים. גוף הוא אדם, מלכות, הדבוקה בקו האמצעי, שהוא גוף. שוקיים, כתוב עליהם, וכף רגליהם ככף רגל עגל, שנוטים לפני שור, גבורה. ועל הגוף, אדם, כתוב, במרכבת המִשְנֶה, מרכבת המלכות, הנקראת משנָה, המלכות.
שלוש מרכבות:
א. מרכבת המוח, כיסא רחמים. ד' חיות חו"ב תו"מ שלו, הם ראייה שמיעה ריח דיבור.
ב. מרכבת הלב, כיסא דין. ד' חיות שלו חו"ג תו"מ הן שתי כנפי ריאה, שתיהן חסדים, ימין ושמאל דחסדים. ושתי כליות, שתיהן גבורות, ימין ושמאל דגבורה.
ג. מרכבת הגוף, יש לו שני פיצולים, הזרועות, שתיהן רחמים, ע"כ נקראים שתיהן נשרי שמיים. והם דומים לכנפי ריאה. ויש לו שתי שוקיים, ששתיהן גבורות, בדומה לשתי כליות. ע"כ כתוב על שתיהן, וכף רגליהם ככף רגל עגל. שהוא שור, גבורה.
והגוף, הכולל את כולם, הוא המלכות, פני אדם, הרוכבת על הזרועות ועל השוקיים. שע"כ נקרא הגוף מרכבת המשנֶה, אע"פ שהוא מרכבה שלישית, מפני שהשם מִשנֶה סובב על המלכות, שנקראת משנָה. ואין פירושו מרכבה שנייה.
ואין מחשיבים מרכבת ז"א, משום שאין בו חידוש. כי כיסא ראשון, המוח, הוא כיסא רחמים. וגם ז"א בחינתו. כיסא שני, כיסא דין, בינה. שבה שורש קו שמאל. כיסא שלישי, כיסא המלכות, שבה קו השמאל מתוקן בקו האמצעי.
409. כתוב, ואראה את כל העֲשׁוּקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דִמְעַת העשוקים. העשוקים הם ילדים שעוד צריכים לאימם, שהולכים מהעולם ע"י מלאך המוות. האם מלאך המוות הורג אותם, שעושק אותם? אלא כתוב, ומיד עושקיהם כוח ואין להם מנחם. מיהו אותו הכוח שהורג אותם? הוא כמ"ש, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים, מארת חסר ו', שזו לילית, הממונה על העושק ההוא. כי מארת חסר ו', משמעותו קללה.
410. לילית נקראת טחול. והיא הולכת וצוחקת עם הילדים, ואח"כ הורגת אותם, ועושה בהם רוגז ודמעה לבכות עליהם.
טחול הולך למינו של הכבד, ס"מ, מלאך המוות, שנברא ביום שני דמעשה בראשית. הטחול נברא ביום רביעי של מעשה בראשית. ומשום זה אין סימן טוב להתחיל דבר בשני וברביעי. כבד, מוות לגדולים. טחול, מוות לקטנים.
יום שני של מעשה בראשית, גבורה, קו שמאל, כתוב עליו, לַפּתח חטאת רובץ. שבסוף קו שמאל יצא ס"מ, מלאך המוות, כבד. ועם המרה שבכבד לוקח נשמות בני אדם וממיתם. כי המרה היא חרבו של מלאך המוות. כי הכבד דינים דדכורא, והמרה דינים דמנעולא, שממנה המיתה. וזה יצא בסופו של קו שמאל, שהוא יום שני דמעשה בראשית.
וביום רביעי של מעשה בראשית נאצלה המלכות, ותחילה יצאה בקו שמאל, במצב שני מאורות הגדולים. והייתה כמו יום שני, שזהו מצב הא' של המלכות. ואח"ז התמעטה עד לנקודה תחת יסוד, וחזרה ונבנתה מחזה ולמטה דז"א. וממיעוט הירח שנעשה, יצאה הקליפה לילית תחת המלכות, כמו ס"מ שמתחת קו שמאל.
ואלו הילדים הצריכים לאימם, הם אותם שקיבלו מוחין ממצב הא' של המלכות, מוחין של יניקה, ששלטו בה אז ג"ר דקו שמאל, ג"ר דחכמה. אשר בעת מיעוט הירח, מתגברת עליהם אותה לילית, והורגת אותם ונוטלת נשמותיהם. והם נבחנים לעשוקים, ילדים שאין בהם שום פגם. ולילית מושלת עליהם, מטעם מיעוט הירח.
משא"כ אותם שמלאך המוות שולט עליהם, הוא מחמת שיש בהם פגם ממנעולא. ולפיכך כתוב, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. ולילית נקראת טחול.
נמצא שטחול וכבד מין אחד, שניהם מזוהמה שבקו שמאל. אלא הכבד, ס"מ, מלאך המוות, מיום שני, מקו שמאל בעצמו. אבל הטחול, לילית, מזוהמה של המלכות, הנבנית מקו שמאל, יום רביעי. ולכן טחול הולך למינו של הכבד, כי שניהם מזוהמה של קו שמאל, הכבד נברא ביום שני דמעשה בראשית, מקו שמאל עצמו, והטחול נברא ביום רביעי, ממלכות, הנבנית משמאל.
ומשום זה אין סימן טוב להתחיל דבר בשני וברביעי, כי בשניהם יצאו מלאכי המוות. כבד, מלאך המוות, ס"מ, שממית כל האנשים הגדולים. טחול, לילית, ממיתה רק הקטנים שהם ביניקה.
411. כבד הוא מדרגת עשיו, עשיו הוא אֱדום, שכולו דם, מְקַבּץ כל הדמים בין צלולים ובין עכורים, ואינו מבחין בין טוב לרע, בין דם טמא לדם טהור. כי אינו עושה הבדל ביניהם. הלב, ישראל, מבחין בין טוב לרע, בין דם טמא לדם טהור, אינו לוקח אלא הברור והנקי שבדם, כמו הבורר אוכל מתוך הפסולת.
412. ואחר שהלב, יעקב, ז"א, לוקח הברור שבדם, שהוא למעלה, ונשאר הכבד, עשיו, ס"מ, בפסולת הדם, הוא כועס עליו במרה, שהיא הגיהינום, שנברא ביום שני של מעשה בראשית. הכבד מוות של הגדולים. המרה נוקבא רעה של ס"מ, וקוראים לה אש זרה, עבודה קשה, עבודה זרה.
413. משום שממרה מתעורר הכעס אל הכבד, לומדים, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ולא עוד, אלא שאין שריפה וחמימות בכל המחלות של איברי הגוף, אלא ממרה. שבשעת מחלה היא מדליקה בלהבות על עורקי הכבד, ורוצה לשרוף כל הגוף.
והיא כמו הים הזועף, שגלי הים עולים עד לרקיע ורוצים לצאת מגבולם להחריב העולם. אם לא השכינה, שהיא כמו החול הסובב את הים, שלא ייצא מפיו, אף השכינה כך, שסובבת את הגוף וסועדת אותו, כמ"ש, ה' יסעָדֶנו על ערשׂ דְוָוי.
414. ומשום זה, המבקר את החולה, לא יישב למראשותיו, משום שהשכינה על ראשו. ולא לרגליו, משום שמלאך המוות לרגליו. וזה אינו לכל אדם אלא לבינוני.
אבל לצדיק גמור, ה' יִסְעָדֶנוּ על ערש דווי, על ראשו, והשכינה סובבת גופו עד רגליו. ומשום זה כתוב ביעקב, ויאסוף רגליו אל המיטה, שזוהי השכינה, שכתוב בה, והארץ הדום רגליי. וכן השכינה נקראת מיטה.
ורשע גמור, מכל צד סובב אותו מלאך המוות, יצה"ר, והחרב שלו, המרה, שפניו מוריקות בטיפה אחת מאלו שלוש טיפות שהמרה זורקת בו. כמ"ש, ואחריתה מרה כַלַענה. כבד הוא זכר, ס"מ. ויותרת הכבד היא נוקבא שלו.
415. הקיבה היא מדרגה אחת משישים שבמוות, ונקראת תרדמה. כי הקיבה ישֵנה. והיא עֲסירְטא, שהיא מדרגה שישית של מלאך המוות. ומשום שבאה מרחוק היא מצד המוות, אבל לא מוות ממש. והרמז, אחד משישים במוות.
416. מאחר שהגוף הוא מעצה"ד טו"ר, אין איבר בגוף שלא יהיו בו יצה"ר ויצה"ט. וזה לבינוניים. ולצדיקים גמורים יש ג"כ בכל איבר שני יצרים, זכר ונקבה, אלא ששניהם טובים, כמו חתן וכלה. ולרשעים גמורים יש בכל איבר שני יצרים רעים, זכר ונקבה מצד ס"מ ונחש.
417. ומשום זה מצד עצה"ד טו"ר, שהם לבינוניים, יש בקיבה שתי מדרגות טו"ר. כי קיבה ישֵנה. ויש שינה שהיא אחת משישים במוות. ויש שינה שהיא אחת משישים בנבואה. ומשום זה כתוב, וחלומות השווא יְדַבֵּרו. והרי כתוב, בחלום אדבר בו. כאן ע"י שד, הס"א מצד הרע שבשְנת האדם, וכאן ע"י מלאך, מצד הטוב שבשנת האדם.
חלום ע"י מלאך, אחד משישים בנבואה. חלום ע"י שד, מצד המוות, והוא תבן. שלומדים, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
418. האִצְטוֹמְכָה זה קורקבן טוחן, לוקח הכול, ושׁוחק ושולח המאכל לכל האיברים. אם האיברים הם בלי עוונות. יש דברים המעכבים את הקורבן. ואותו ששולח הקב"ה לקבל המתנה שלו, הקורבן, אינו יורד לקבל אותו.
כי יש מתנה שהקב"ה מקבל אותה ע"י אריה, שכתוב בו, ופני אריה אל הימין לארבעתם. והקב"ה רוכב עליו, ויורד בו לקבל אותה מתנה. ויש מתנה שמקבל אותה ע"י שור, שכתוב בו, ופני שור מהשמאל לארבעתן.
419. יש מתנה שמקבל אותה ע"י נשר, שכתוב בו, ופני נשר לארבעתן. שהם שני תורים או שני בני יונה. ויש מתנה שמקבל אותה ע"י אדם, שכתוב בו, אדם כי יקריב מכם קורבן לה', בצורת אותו שכתוב בו, ודמות פניהם פני אדם. שד' חיות אלו הן ד' אותיות הוי"ה. כי אריה שור י"ה. נשר אדם ו"ה. כי הוי"ה יורד עליהם לקבל הקורבן, שהן ד' חיות.
420. יש חיות טבעיות, מלאכים הממונים על גופים, שהם מארבעה יסודות, אש רוח מים עפר, והם טהורים. וכנגדם ארבע חיות דורסות, מלאכי חבלה, טמאות, הממונים על ארבע מרות: מרה לבנה, מרה אדומה, מרה ירוקה, מרה שחורה, שהם מזיקי עולם, שכל החום בכל המחלות באות ממרה.
421. יש חיות שכליות, ארבעה מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, הסובבים את הכיסא, המלכות. ויש למעלה מהם חיות אלקיות מצד הקדושה, חו"ג תו"מ דז"א. ויש חיות דס"א, ונקראות אלוהים אחרים.
ואלקיות דקדושה נקרא אלקים חיים. אלקיות דקדושה נקראים אלקי האלקיות, ועולות על הכול, אל אדון על כל המעשים. וכל מין הולך למינו. ומשום שיש אלוהים אחרים, כתוב עליהם, זובח לאלוהים יוחרם, בלתי להוי"ה לבדו. כדי שלא יתערב אלקים חיים עם אלוהים אחרים.
422. האִצְטוֹמְכָה לוקח ושׁוחק ומשלח לכל הצדדים שלמטה, האיברים של הגוף, וממנו ניזונים התחתונים. מאלו השְׁמָרים שותים למטה כל אלו הרוחות וצדדים אחרים, הניזונים בלילה מאלו איברים ופדרים הנשרפים על המזבח בלילה. והשאר לוקחים שאר האיברים. והכבד לוקח הכול ומקריב אל הלב. כמ"ש, ופני אריה אל הימין. וע"כ נראה על המזבח כעין אריה האוכל קורבנות.
423. האצטומכה לוקח הכול עד שש שעות ואופה. כי הקורקבן, האצטומכה, אופה. וריאה היא משקה. הלב הוא המלך, ואלו השניים, הקורקבן והריאה, הם ודאי אופה ומשקה לתת למלך, ממבחר של כל המאכלים והמשקים, שהוא ראש כולם ומבחר מכולם. כמ"ש, אָריתי מוֹרי עם בְּשָׂמי, אכלתי יַערי עם דִבשי שתיתי ייני עם חלבי. ואח"כ כתוב, אִכלו רֵעים, שהם שאר האיברים, הצבאות והמחנות של המלך, המחלק להם מזון ע"י שר האופים, הקורקבן. שְתו ושִכרו דודים, ע"י שר המשקים, הריאה.
424. הכבד לימינו של אדם. משום זה, ופני אריה אל הימין לארבעתם, לימינו של המלך, הלב. הטחול לשמאל. ואלו הם מס"א. כי הכבד ס"מ, שׂרו של עשיו, הטחול לילית. פני שור מהשמאל, שמשקה יין ממוזג במים אל המלך. כי יין משמאל.
ואריה האוכל קורבנות, זהו כבד, שמקבץ המזון, התפילות שבמקום קורבנות, לפני המלך, הלב. וע"כ הוא מימין, כי האכילה באה מימין והיין משמאל. וכל זה בזמן הגלות.
425. אם כבד הוא עשיו, איך הוא מתקן מזון ללב, שהוא יעקב? הלב כמו יצחק, קו שמאל, הכבד עשיו, הצד ציד. ואומר לו, יקום אבי ויאכל מצֵיד בנו. אלו הם התפילות מהעניים ההולכות ומגורשות, ואינן מתקבלות למעלה. ויצחק בצער וביגון, מחמת שאינם יודעים לכוון בתפילה. ומשום זה לא אמר עשיו, ויאכל מצֵידי, אלא, ויאכל מציד בנו, ישראל, שכתוב, בני בכורי ישראל. כמו זה, אין מזונות לישראל בגלות, אלא ע"י אוה"ע.
426. אבל כשהם בארץ ישראל, מזונם הוא ע"י השכינה. ויהיו שתי כנפי ריאה משקות את האומה, ישראל, שהן שר המשקים. ושתי כליות, הן שר האופים, שמבשלים הזרע היורד מהמוח, ומבשלים המים שמקבלים מכנפי ריאה. ואחר שיאכל המלך, הלב, כתוב בשתי הכליות שלה, אִכלו רעים, ולשתי כנפי ריאה, שתו ושכרו דודים.
427. הלב כיסא דין, ארבע חיות שליחים שלו, הן שתי כנפי ריאה ושתי כליות, חו"ג ונו"ה, שכנפי ריאה הם כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, כדי לקבל עליהם המלך, שהוא רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. הוא היושב על הכיסא, הלב, כיסא דין, שכל הדפיקות של הלב מתנהגות אחריו כחיילים אחר מלכם.
428. והרוח הנושב מכנפי ריאה, נושב על שני נקבי החוטם. הוא קר וצונן משמאל וחם בימין. מצד המוח, כיסא רחמים, רוח הקר לימין, חסד. החם משמאל, גבורה, ששם הלב. והמוח ממוזג באמצע של שניהם. אף הלב ממוזג מקור וחום, ע"י הרוח של כנפי ריאה, הנושב עליו. והמוח ג"כ ממוזג מקור וחום, כי המוח והלב מקבלים זה מזה.
429. השמרים של כולם לוקח הטחול, והמחנות שלו, עבדים ושפחות. שתי הכליות נקראות אִשים, ע"ש אשים שלמעלה.
430. ובקנה שש טבעות, שעליהן כתוב, הבו לה' בנֵי אֵלים, כי בהם עולה הקול הנחלק לשישה קולות של השכינה. והשביעי עולה לפֶּה, לכיסא. ושש טבעות הקנה, הן שש מדרגות של כיסא המלך, הפה. והקנה סולם, שבו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. מלאכי אלקים הם ההבלים, העולים מהלב. ורוחות של אוויר יורדים בלב לקרר את חומו, שלא ישרוף את הגוף.
431. וכשהרוח יורד, יורד בכמה רוחות, כמו מלך עם חייליו. וכנפי ריאה מקבלות הרוח כמלך עליהן. כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות, לקבל עליהם את המלך. וכן, והיו הכרובים פורשׂי כנפיים למעלה.
432. אם זוכים האיברים של האדם במצוות המלך העליון, רוח הקודש, יורד בסולם, בגרון, בכמה רוחות קדושים, שכתוב עליהם, עושה מלאכיו רוחות. ועולים, כנגד ההבלים שבלב, שכתוב עליהם, משרתיו אש לוהט. ועליהם כתוב, קול ה' חוצב להבות אש. משום שהלב הוא אדנ"י, שממנו עולים להבות אש בפה, שהוא הוי"ה. שיורדים עימו כמה רוחות דקדושה מארבע אותיות הוי"ה, שכתוב עליהם, כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח.
433. קָנֶה הוא כמ"ש, קְנה חכמה קְנה בינה. קנה חכמה, לימין הקנה, חסד. קנה בינה, לשמאל הקנה, גבורה. ת"ת באמצע הקנה, והוא סולם, דעת. בגוף כלול ו"ק: שתי זרועות חו"ג. גוף וברית, ת"ת ויסוד. ושתי שוקיים נו"ה. ו"ק הגוף כנגד שש טבעות שבקנה.
434. כשהוי"ה יורד אל הלב, אל אדנ"י, מתחבר הדין ברחמים בתוך הלב, יאהדונה"י. וכשאדנ"י עולה לפה, באדנ"י שפתיי תפתח, לקבל את השם הוי"ה בפה, מתחברים שם שני השמות בחיבור אחד, יאהדונה"י, כעין שהתחברו בלב. משום זה, מי שאינו תוֹכוֹ כְּבָרו אל ייכנס לבית המדרש, אם אין להם פה ולב שווים. שכמו שיש ייחוד הוי"ה אדנ"י בלב, יהיה ג"כ ייחוד הוי"ה אדנ"י בפה.
435. שש טבעות שבקנה כלולות יחד ונקראות בני אלים. מוציאות רוח לנשב על העולם, ובאות מצד הגבורה, וכשמתחברות יחד הן כעין השופר, בינה. ואלו נקראים שופר, שופר של אַיל של יצחק. והם אלים בני בשן, כמ"ש, הבו לה' בני אלים, שהם אלים של יצחק, המוציאים רוח וקול. ואותו הקול יוצא ופוגש בענני מטר, ונשמע אל הבריות שבחוץ. וע"כ כתוב, ורעם גבורותיו מי יתבונָן. כי מצד הגבורה באים.
ומשום זה כתוב, אל הכבוד הִרעים, ה' על מים רבים. לא כתוב, אל הכבוד רועם, אלא, אל הכבוד הרעים, שמשמעותו שמפעיל אחרים, שמרעים ע"י בני אלים. ואין מי שיודע בשבח הקול הזה. כמ"ש, מי יתבונן.
436. אוי להם לבני אדם, שהם אטומי הלב סתומי עיניים, שאינם יודעים את איברי הגוף שלהם, על מה הם מיתקנים. כי בקנה כלולים שלושה כוחות:
א. הבל, להב אש היוצא מהלב, הנחלק לשבעה הבלים, שאמר קוהלת.
ב. אוויר, שנכנס אליו מבחוץ.
ג. מים, של כנפי ריאה, הדבוקים בקנה.
משלושה אלו, מים רוח אש, נעשה קול. וכל אחד נחלק לשבע: שבע להבות, שבעה אווירים, שבעה נחלים.
437. כשנפגשו להבות הלב בענני מטר, כנפי ריאה, דרך קנה הריאה, זהו כמ"ש, ורעם גבורותיו מי יתבונן. שבו לב מבין בבינה, שבלב לשמאל, גבורה. חסד לימין, מים שבכנפי ריאה, ושָׁם חכמה, מוח. כלומר, חו"ג עולים ונעשים חו"ב. וממנו, מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, שהוא לבנונית המוח, שנוזלים על קנה הריאה, אחר שעלו עננים דבינה אל המוח.
438. כתוב, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. זה עשן המערכה העולה מהלב אל המוח, שכל הרוחות שבעולם אין מזיזים אותו ממקומו. חכמה, אותיות כּׂ"ח מ"ה, משום שהיא כ"ח בלב, מ"ה במוח. הקנה ת"ת, כולל ו"ס חג"ת נה"י, שש מדרגות לכיסא, לאמא, שתרד חכמה אליה מהמוח אל הלב. כי בה הלב מבין.
ומשום זה כתוב, קְנה חכמה קְנה בינה, שבו יורד אבא, חכמה, ובו עולה אבא. וזהו סולם, שבו עולים שניים ויורדים שניים. כי או"א כלולים זה בזה ויורדים ממוח אל הלב, ועולים מהלב אל המוח.
439. הוֵשט בולע האוכל, ומשם נכנס לכל האיברים, שהוא במדרגת אִשים. אשים הם קְרֵבים מיד, ובולעים ולוקחים הכול מאש העליון, הכולל האשים. כמ"ש, אִשֵי ה' ונחלתו יׂאכֵלון. אלו האשים אוכלים ובולעים, והשאר לא אוכלים כך.
440. וכל בני העולם שמבחוץ, אינם יודעים איך אוכלים, ואינם יודעים הסוד שלהם. אלא המדרגות שבפנים יודעים ולוקחים מהם. כי וֵשט אין לו בדיקה מבחוץ, כי אינם יודעים, אלא מבפנים יודעים ולוקחים עד שנכנס לבית הטחינה, ונשחק ומתבשל.
והכבד לוקח הכול, ומאלו האִשים יוצאות מדרגות שלוקחות לפני הכבד. והן הטוחנות, השיניים, שאוכלות הקורבנות וטוחנות. וע"כ משנחרב ביהמ"ק כתוב, ובָטלו הטוחנות כי מיעֵטו. אלו הטוחנות תחילה.
441. כיוון שנטחן, אלו השולטים עליהם, בולעים ולוקחים. ונקראים ושט, משום שצורת ו' כמו ושט כפוף. ואח"כ שָׁט לאכול ולשתות יין ומים, כמ"ש, שָׁטו העם ולקטו, מאכל לאכול ויין ומים לשתות, שהם ניסוך היין וניסוך המים.
442. בוֵשט הזה נכנסים ונשאבים בריאה, אלו השׂרפים בלהבות שלהם לוקחים משקה, ונקראים ריאה בחיבור אחד עם הריאה, והכול נשאב בהם. וכל אלו לוקחים כל אחד כראוי לו. ומשחרב ביהמ"ק, ובטלו הטוחנות כי מיעטו כולם. שמיעטו צורתם ומזונם, ואין יום שאין בו קללה.
אוי ירושלים, עיר הקדושה, אוי לעם, שכל הטוב הזה איבדו, ושׂרים גיבורים ממונים מיעטו דמותם. על זה בכו החברים ואמרו, אוי רבי, כשתסתלק מהעולם, מי יגלה סודות סתומים עמוקים כאלו, שלא נשמעו מימי שלמה המלך עד עתה. אשרי הדור השומע דברים אלו, אשרי הדור שאתה בתוכו. אוי לדור שיישאר יתום ממך.