יראה ענווה וחסידות
135. כתוב, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה, שבכלל היראה ענווה, ובכלל ענווה חסידות. נמצא, שכל מי שיש בו יראת חטא, יש בו כולן. ומי שאינו ירא שמיים, אין בו לא ענווה ולא חסידות.
136. מי שיצא מהיראה, והתלבש בענווה, ענווה יותר טובה. והוא נכלל בכולן. כמ"ש, עֵקֶב ענווה יראַת ה'. כל מי שיש בו יראת שמיים, זוכה לענווה. כל מי שיש בו ענווה, זוכה לחסידות. כל מי שיש בו יראת שמיים, זוכה לכולן. לענווה, כמ"ש, עקב ענווה יראת ה'. לחסידות, כמ"ש, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
137. כל אדם שיש בו חסידות, נקרא מלאך ה' צבאות. כמ"ש, כי שׂפתי כוהן יִשמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא. מפני מה זכה כוהן להיקרא מלאך ה' צבאות? כמו שמלאך ה' צבאות הוא כוהן למעלה בשמיים, אף הכוהן מלאך ה' צבאות למטה.
138. מלאך ה' צבאות למעלה, זהו מיכאל השר הגדול, הבא מחסד שלמעלה, והוא כוהן גדול של מעלה. כביכול, כוהן גדול שלמטה נקרא מלאך ה' צבאות, משום שבא מצד החסד. חסד הוא רחמים בתוך רחמים. ומשום זה לא נמצא כוהן מצד הדין. כוהן זכה לחסד משום היראה. כמ"ש, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
139. מה זה שכתוב, מעולם ועד עולם? הם שני עולמות ז"א ומלכות. שני עולמות וחזרו לעולם אחד, שמתייחדים זה בזה. מן העולם ועד העולם פירושו, הכלל העליון, אדם שלמעלה, ז"א, ואדם שלמטה, מלכות. כתוב, ימי עולם, וכתוב, שנות עולם, שכתובים בז"א, שנקרא עולם.
140. וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. להורות, שכל מי שירֵא חֵטא, נקרא אדם. ששורים עליו ב' עולמות, הנקראים אדם, אם יש בו יראה, ענווה, וחסידות, כי היראה היא כלל הכול.
141. אדם הוא כלל של זכר ונקבה. כי מי שהתחבר זכר ונוקבא, נקרא אדם, ואז הוא ירא שמיים. ולא עוד, אלא ששורה בו ענווה. ולא עוד, אלא ששורה בו חסד. ומי שלא נמצא זכר ונוקבא, אין בו לא יראה, ולא ענווה, ולא חסידות. ומשום זה נקרא אדם כלל הכול. וכיוון שנקרא אדם, שורה בו חסד. כמ"ש, אמרתי עולם חסד ייבנה. והעולם אינו יכול להיבנות, אם לא נמצא זכר ונוקבא.
142. וכתוב, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כי יראיו הם כלל אדם, זכר ונוקבא, שאם לא כן אין בו יראה.
וחסד ה' מעולם ועד עולם, הם הכוהנים, הבאים מצד החסד. והם נוחלים נחלה זו, הבאה מעולם העליון, ז"א, לעולם התחתון, מלכות. על יראיו, הכוהנים שלמטה, הכוללים זכר ונוקבא, כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו, שביתו הוא הנוקבא. כדי להיכלל באדם. וצדקתו לבני בנים, משום שזכה לבני בנים.