[משה שלטנותא דשמשא, יהושע דסיהרא]
5. אמר הקב"ה למשה, הנה מלאכי ילך לפניך. אמר משה, ומה זה, שתיאסף הנהגת השמש, שהיא הנהגת ז"א, והלבנה תנהג? איני רוצה בגוף הלבנה, בהנהגת המלכות, שנקראת מלאך. ואמר לז"א, אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מִזֶה. גוף השמש אני רוצה, ז"א, ולא הלבנה, מלכות. אז האיר גוף השמש, ונעשה משה כעין גוף השמש לפני ישראל.
כיוון שנאסף משה, נאסף השמש, והאירה הלבנה, והיה יהושוע משתמש לאור הלבנה. אוי לאותה בושה.
6. ויאמר, בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ארבעים שנה האיר השמש לישראל, ונאסף לסוף ארבעים שנה, והאירה הלבנה. ע"כ אמר משה, לא אוכל עוד לצאת ולבוא. כי הגיע זמן שליטת הלבנה, יהושוע.
כתוב, ויש נִסְפה בלא משפט. הכול צריך לעולם לתועלת האדם, שיסתלק מטרם שיבוא זמנו, כלומר שנספה בלא משפט.
7. הנה כל הרוחות היוצאים מלמעלה, יוצאים זכר ונקבה, ונפרדים בבואם לעוה"ז להתלבש בגופים. ולפעמים תצא לעולם נשמה של הנקבה, מטרם שיצאה הנשמה של הזכר בן זוגה. ובכל פעם, שהזכר עוד לא הגיע זמנו להתחבר עם הנקבה שלו, ובא אחר, שאינו בן זוגה, ונושא אותה, כיוון שמגיע זמנו של בן זוגה להתחבר, הנה כשמתעורר צדק, מדה"ד בעולם, לפקוד על עוונות העולם, הוא אוסף אותו האדם שנשא אותה, כלומר שנוטל נשמתו ונפטר מן העולם, ובן זוגה נושא אותה. וע"כ, קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
8. אם הזכר, שאינו בן זוגה, קלקל מעשיו, נוטלים אותו מהעולם בשעה שהגיע הזמן של בן זוגה לקחת אותה. ואע"פ שלא קלקל מעשיו כל כך בעוונותיו, שיהיה מחויב למות במשפט, מ"מ הוא נפטר באותו זמן, מטרם שמגיע זמנו למות, ולא נעשה כך ע"פ משפט. ועליו כתוב, ויש נספה בלא משפט.
ופוגשים בו הדינים של צדק, שהוא מלכות של מדה"ד, בעוונותיו, משום שהגיע זמנו של בן זוגה לשאת אותה, אע"פ שע"פ משפט אינו מחויב למות.
9. ולמה הוא מת? למה לא יפריד הקב"ה אותו הזוג זה מזה, ויבוא בן זוגה ויישא אותה? אלא, זה לתועלת האדם, חסד עושה עימו, כדי שלא יראה אשתו ברשות אחר. ואם בן זוגה אין מעשיו כשרים, אע"פ שאישה זו שלו, מ"מ אין נדחה האחר, שאינו בן זוגה, מפניו.
10. שאול המלך לקח המלוכה, משום שעוד לא הגיע זמנו של דוד לזה. כי המלוכה הייתה ודאי של דוד. וע"כ בא שאול ולקח אותה. כיוון שהגיע זמנו של דוד לרשת את שלו, אז התעורר צדק ואסף את שאול בעוונותיו, ונדחה מפני דוד, ובא דוד ולקח את שלו.
11. למה לא הסיר הקב"ה את שאול מן המלוכה, לתת אותה לדוד, ולא יהיה צריך למות? חסד עשה הקב"ה עימו, שאסף נשמתו בעודו במלכותו, שלא יראה את עבדו ששולט עליו, ולוקח מה שהיה שלו מתחילה. כך זה שנשא בת זוגו של חברו, והגיע זמנו של חברו לשאת אותה, אוסף את נשמתו, ואח"כ נותן אשתו לבן זוגה, כדי שלא יראה אשתו ברשות אחר. משום זה צריך האדם לבקש רחמים מהקב"ה, כשהוא נושא אישה, שלא יידחה מפני אחר.
12. ויאמר ה' אליי, רב לך, אל תוסף דַבֵּר אליי עוד בדבר הזה. אמר הקב"ה למשה, משה, אתה רוצה שישתנה העולם? האם ראית מימיך שהשמש יעבוד אל הלבנה, ראית מימיך שהלבנה תשלוט בעוד שהשמש נמצא? אלא, הן קרבו ימיך למות, קְרא את יהושוע. ייאסף השמש ותשלוט הלבנה.
ולא עוד, אם אתה תיכנס לארץ, תיאסף הלבנה בגללך ולא תוכל לשלוט. ודאי שליטת הלבנה, יהושוע, הגיעה, ואינה יכולה לשלוט כל עוד שאתה נמצא בעולם.
13. קְרא את יהושוע והתייצבו באוהל מועד ואצוונו. ולא ציווה הקב"ה ליהושוע, אלא למשה. כי כל זה אמר למשה, שכתוב, הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה ועזבני והפר את בריתי, וחרה אפי בו ביום ההוא. ועתה כִתבו לכם את השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל, שׂימה בפיהם. שכל זה נאמר למשה. וא"כ מהו, ואצוונו, שהרי לא ציווה אותו כלום?
14. אלא אמר הקב"ה למשה, אע"פ שאתה תשכב עם אבותיך, הרי אתה עומד תמיד להאיר אל הלבנה, יהושוע, מלכות. כמו השמש, אע"פ ששקע, לא שקע אלא להאיר אל הלבנה. כי אז, אחר ששקע, הוא מאיר ללבנה. וע"כ, הנך שוכב להאיר. וזהו, ואצוונו. כי עם הסתלקות משה, הוא מאיר דברי ה' אל יהושוע, כמו השמש אחר הסתלקותו, שמאיר ללבנה.
ונמצא, שאז התבשר יהושוע להאיר. וע"כ כתוב, הנך שוכב עם אבותיך, כלומר, להאיר ליהושוע. וזהו כמ"ש, וצו את יהושוע וחזקהו. וצו את יהושוע, הכול הוא להאיר אליו.
15. כתוב, ויקרא משה ליהושוע ויאמר אליו לעיני כל ישראל, חזק ואמץ כי אתה תבוא. ואח"כ כתוב, כי אתה תביא. תבוא, לבשר לו, שייכנס לארץ ויתקיים בה. תביא, לבשר לו את הממשלה על ישראל. נמצא שהתבשר על ב' דברים, התבשר על קיום עצמו בארץ ישראל, והתבשר על הממשלה על ישראל.