ואֵרָא באל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם

1. בִּטחו בה' עדי עד, כי בְּיָה הוי"ה צוּר עולמים. בִּטחו בה', שכל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולהיות ביטחונם בו.

2. א"כ, מהו עדי עד? אלא צריך שיהיה כוחו של האדם במקום שהוא קיום וקשר של הכול, והוא נקרא עד, ז"א. ועַד הזה הוא מקום המייחד לצד זה ולצד זה, קו האמצעי, המייחד צד ימין וצד שמאל זה בזה, להתקיים ולהתקשר, שיתקיימו שני הקווים, ותתקשר הארתם זה בזה קשר בל יימוט.

3. ועַד זה בו תאוות הכול, כמ"ש, עד תאוות גִבעות עולם, שהן שתי אימהות, בינה ומלכות. הבינה נקראת יובֵל והמלכות שמיטה. והן נקראות גִבעות עולם, כמ"ש, מן העולם ועד העולם.

4. ותאוותם היא אל עד זה, ז"א, קו האמצעי, הקיום של כל הצדדים, ימין ושמאל. וע"כ תאוות היובל, בינה, אל העד, היא להעטיר אותו בג"ר, ולהמשיך לו ברכות, שפע החסדים, ולשפוך עליו מעיינות מתוקים, חכמה הממותקת בחסדים. כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו. מלך שלמה, המלך שהשלום שלו, ז"א, ואימו בינה.

תאוות השמיטה, המלכות, אל עד, ז"א, היא להתברך ממנו ולהאיר ממנו, הרי ודאי הוא, שעד זה תאוות גבעות עולם הוא, שהן בינה ומלכות, זו להשפיע וזו לקבל.

5. משום זה כתוב, בִּטחו בה' עדי עד, ז"א. כי משם ולמעלה, חו"ב, מקום מכוסה וגנוז, שאין מי שיכול להשיג. משם יוצאים ומצטיירים העולמות, זו"ן, כמ"ש, כי ביה הוי"ה צור עולמים.

יה הוא חכמה, הוי"ה הוא בינה. והם המציירים ומוציאים העולמים, זו"ן. וזהו מקום צפוּן וסתום. וע"כ כתוב, בִּטחו בה' עדי עד. שעד כאן, עד ז"א, יש רשות לכל אדם להסתכל בו. מכאן והלאה, בחו"ב, אין רשות לאדם להסתכל. כי הוא גנוז מכל אדם. ומיהו המקום שאסור להסתכל בו? הוא יה הוי"ה, חו"ב, שמשם הצטיירו כל העולמות, ואין מי שיעמוד על אותו המקום, כדי להשיג מה.

6. הפסוק מוכיח על מניעת ההשגה למעלה מז"א, כמ"ש, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. הרי מפורש בכתוב, שהשאלה וההשגה רק בשמיים, ז"א, מקצהו עד קצהו. שעד כאן יש רשות לאדם להסתכל. מכאן ולמעלה מז"א, אין מי שיכול לעמוד עליו. שבכל מדרגה יש ג"ר וז"ת, ז"א. ואין השגה אלא בז"א של כל מדרגה, ואפילו בז"א דג"ר, שנקרא דעת. אבל בג"ר של כל מדרגה, אין מי שישיג שם. ואפילו בג"ר של מדרגת עשיה.

7. בטחו בה' עדי עד. בכל ימיו של האדם, הוא צריך להתחזק בהקב"ה. ומי ששם בו ביטחונו וכוחו כראוי, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם. שכל מי ששם כוחו בשם הקדוש, מתקיים בעולם.

8. משום שהעולם מתקיים בשמו הקדוש, כמ"ש, כי ביה הוי"ה צור עולמים. כלומר, צייר עולמים, כי בשתי אותיות נבראו העולמים, עוה"ז ועוה"ב. עוה"ז נברא בדין, ועומד, מתקיים, על דין. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, שהשם הזה רומז על דין. כדי שיתנהגו בני אדם ע"פ דין, ולא ייצאו מחוץ לדרך.

9. וידבר אלקים אל משה. השם אלקים רומז על גזרת הדין שעומד עליו. כמ"ש, ויָשָב משה אל ה', ויאמר, אדנ"י, באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, שם המלכות.

רְאה כוחו של משה, שמיד בראשית נבואתו לא נח רוחו במקום הזה, במלכות, ואמר, אדנ"י, למה הרֵעוֹתָה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. מיהו שיוכל לומר כזה, אלא משה, שידע, שמדרגה אחרת עליונה מהמלכות, נועדה לו, כי היה מרכבה לז"א, בעלה של המטרוניתא.

10. בתחילה כשניתן לו הבית, מלכות, שבהיותו מרכבה לז"א, בעלה של המלכות, נמצא שזכה במדרגת המלכות שתהיה לביתו, כמו שהיא בית ז"א. ע"כ פקד עליה, כאדם הפוקד על ביתו, ואומר כל מה שרוצה בלי פחד. אף משה כך, אמר לביתו, למלכות, ולא פחד.

11. וידבר אלקים. הוא גזרת הדין, כי השם אלקים הוא דין, המלכות. ויאמר אליו, אני הוי"ה, היא מדרגה אחרת, ז"א, רחמים. ונקשר כאן הכול, דין ורחמים יחד, שלמות גדולה. כי כתוב, ויאמר אליו, אני הוי"ה, שהוא מדה"ר.

אלא אם היה כתוב, וידבר אלקים אל משה, אני הוי"ה. היה פירושו, שנקשרו בשבילו דין ורחמים יחד. אבל לא כך כתוב, אלא בתחילה כתוב, וידבר אלקים אל משה, ואח"כ כתוב, ויאמר אליו, אני הוי"ה. שהם מדרגה אחר מדרגה. ואינם דין ורחמים מקושרים יחד.

12. משה, אם לא היה בעליו של הבית, כמ"ש עליו, תפילה למשה איש האלקים, היה נענש על מה שאמר לאדנ"י, למה הרעותה לעם הזה. אבל בזכות זה שהיה בעליו של הבית, לא נענש.

בדומה לאדם שנפל למריבה עם אשתו, שהייתה בת מלך, ואמר לה דברים שאינם הגונים. התחילה היא להתרעם. כיוון שהתחילה לומר דבר, והיה שם המלך, לקח לו המלך את הדבר, והיא שתקה ופסקה מלדבר. אמר המלך לבעלה, האם לא ידעת שאני מלך, ולפניי דיברת דברים אלו?

כביכול אף משה כך, שכתוב, ויָשָב משה אל ה', ויאמר, אדנ"י, למה הרעותה. מיד כתוב, וידבר אלקים אל משה, מדה"ד, כי בת המלך התחילה להתרעם. מיד לקח המלך את הדבר, ויאמר אליו, אני הוי"ה. האם לא ידעת שאני מלך, ולפניי דיברת דברים אלו?

13. ואֵרָא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י. למה שינה את השמות של מעלה, אדנ"י הוי"ה אלקים, וכאן אמר אל שד"י? אלא בדומה למלך שהייתה לו בת בלתי נשואה, והיה לו אוהב. כשרצה המלך לדבר עם האוהב, שלח את בתו לדבר עימו, והיה המלך מדבר עימו ע"י בתו.

הגיע זמנה של בתו להינשא. באותו יום שנישאה, אמר המלך, קִרְאו לה מטרוניתא יקרה. ואמר לה, עד עתה דיברתי על ידך למי שדיברתי, מכאן והלאה אני אומר לבעלך, והוא יאמר למי שצריך. לימים אמר לה בעלה, דַבְּרי ריב לפני המלך, עד שהיא התחילה לדבר, לקח לו המלך את הדבר. אמר לו, האם איני המלך, אשר עד היום הזה לא דיבר איש עימי אלא ע"י בתי, ואני נתתי לך את בתי, ודיברתי עימך בגלוי, מה שלא עשיתי לאדם אחר.

14. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י, שם המלכות, מטרם שהזדווגה עם ז"א פב"פ. ופירושו, וארא אל האבות באל שד"י, המלכות. כשהייתה בביתי ולא נישאה, ולא דיברו עימי פב"פ, כמו שעשיתי לך. ואתה בהתחלת דיבורך, אמרת לבתי בפניי דברים כאלו? אלא על כך כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם, לדבר עימהם במדרגה זו שדיברתי עימך.

15. לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבֵי בה. הארץ, זוהי ארץ הקדושה של ישראל, שעומדת להיות מושקית מה', ולהתברך ממנו מתחילה. ואח"כ ממנה מושקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, אלו שאר הארצות, השותים ממנו.

16. כי הוא על יַמים יְסָדהּ. אלו הם שבעה עמודים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, שהארץ נסמכת עליהם. והם שבעה ימים, וים כינרת, המלכות, שולט עליהם כביכול. אלא אין לומר שהוא שולט עליהם, כי המלכות אינה שולטת על שבע ספירות דז"א, אלא שים כינרת התמלא מהם. כי המלכות מקבלת מהם.

וכתוב, ועל נהרות יכוֹננהָ. מיהם הנהרות? כמ"ש, נשאו נהרות קולם, יישאו נהרות דוֹכְיָים, שהם היסוד דז"א, הנקרא נהר. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

17. ארץ, מלכות, בעת שהיא פב"פ עם ז"א, ישראל, נקראת בשם ארץ ישראל. ויעקב, ישראל, למה אינו מושל עליה כמשה? הלוא גם הוא מרכבה לז"א, ישראל, כמ"ש, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י, שם הנוקבא בטרם שמזדווגת עם ז"א?

18. אלא יעקב לקח בית שלמטה, בעוה"ז, וע"כ נעזב ממנו בית שלמעלה, מלכות. ועם בית שלמטה, ארבע הנשים, התקין בית העליון, המלכות, בי"ב שבטים בשבעים ענפים, שבעים שמות שלה, שבעים נפש שבאו למצרים. ומשה לקח בית העליון, מלכות, ועזב בית התחתון, כי נבדל מאשתו.

וע"כ כתוב ביעקב, באל שד"י, כי רק באל שד"י דיבר עימו הקב"ה ולא יותר מזה. וכתוב, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם, לדבר עימהם במדרגה זו של הוי"ה, העליון.

19. פאר האבות היה יעקב, השלמות של הכול. בכולם כתוב, אל אברהם אל יצחק, ובו התווספה אות אחת, ו', שכתוב, ואל יעקב. להורות שהוא שלם יותר מכולם. ועכ"ז, לא זכה להשתמש במלכות, כמו משה.

20. כתוב, וגם הקימותי את בריתי איתם, לתת להם את ארץ כנען. משום שנימולו. שכל מי שנימול, יורש הארץ. כי הארץ אינו יורש אלא צדיק. וכל מי שנימול נקרא צדיק, כמ"ש, ועמךְ כולם צדיקים לעולם יירשו אָרץ.

כל מי שנימול ושומר אות הברית נקרא צדיק. יוסף, שכל ימיו לא נקרא צדיק, עד ששמר אות ברית קודש. כיוון ששמר אותו במעשה של אשת פוטיפר, נקרא צדיק, כלומר יוסף הצדיק.