האובדים בארץ אשור

127. והיה ביום ההוא, ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידָחים בארץ מצרים. והיה ביום ההוא, היום ההוא הנודע אל הקב"ה, כמ"ש, והיה יום אחד הוא ייוודע לה'. ביום ההוא, כמ"ש, ביום בוא גוג על אדמת ישראל.

128. מה לנו בו, אם הוא שופר גדול או קטן? אלא הוא שופר עליון, שבו יוצאים תמיד עבדים לחירות, וזהו יובֵל, בינה, שיובל עליון וגדול הוא. וכשזה מתעורר להשפיע, כל חירות העולמות מתעוררת בו, ונקרא שופר גדול.

129. ובאו האובדים בארץ אשור. הרי היה צריך לכתוב, האבודים או הנאבדים, ומהו האובדים? האובדים ממש, משום שהם בארץ אחרת. ומי ששורה בארץ אחרת, יונק מרשות אחרת, וכאילו אינו שורה באמונה.

משום זה הם נקראים אובדים, שאיבדו האמונה.

אובדים הם בכל הצדדים, למעלה ולמטה. כי כשישראל שורים בארץ הקדושה, הם צדיקים וזוכים תמיד בכל, למעלה, בשפע ז"א, ולמטה, בשפע המלכות. וכשהם בחוץ לארץ, אובדים כל זה.

130. האובדים, הם צדיק, יסוד, וכנ"י, מלכות. בכנ"י כתוב, על מה אבדה הארץ, המלכות. לא כתוב, אבודה או נאבדת, אלא, אבדה הארץ, שהיא כנ"י. בצדיק כתוב, הצדיק אבד. לא כתוב, אבוד או נאבד, אלא, אבד. הרי שצדיק וכנ"י נקראים אובדים.

131. כתוב, ובאו האובדים. מאיזה מקום באים אלו אובדים, הצדיק וכנ"י, שהם יסוד ומלכות? כנ"י באה מהגלות. צדיק, הוא כמ"ש, בשוב ה' את שיבת ציון. יסוד, הנקרא ציון, כדי שישוב למקומו, ויבוא להתחבר עם כנ"י. וע"כ, ובאו האובדים מארץ אשור.

וכתוב, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. מה פירושו, אם האובדים הם יסוד ומלכות? אלא דבר זה, והשתחוו לה', סובב על הנידחים בארץ מצרים, שהם ישתחוו לה'. כי ישראל אינם יוצאים מהגלות, אלא כביכול עם השכינה, ואלו נידחים השתחוו לה', לשכינה.