ביאור המזמור השמיים מסַפרים

56. השמיים מסַפרים כבוד אל. שמיים, הקב"ה, ז"א. מספרים, שמאירים, למקום שנקרא כבוד אל. כבוד אל, בת אברהם, המלכות. אל, זהו אברהם, חסד.

מספרים, הוא כמ"ש, אז ראהּ ויְסַפְּרהּ. ויספרה, כמ"ש, מְקום ספיר אבניה, לשון הארה. והשמיים האלו, ז"א, מתקנים אותה בכל התיקונים, לכבוד האל, המלכות.

57. וע"כ ישראל למטה, מביאים אל המלכות אור בחשאי, ממעיין שלמעלה, מז"א, ואומרים, בשכמל"ו.

58. והמקום שנקרא שמיים מעיד בהם. וע"כ, האותיות ע' וד' מהפסוק, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, הן גדולות, להיות עדות. השמיים, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמיים. זהו יעקב, ז"א, מקום השמיים. והמלכות מעידה, כמ"ש, ואת הארץ. וכתוב, כְּיָרֵח ייכּוֹן עולם ועֵד בשַׁחַק נאמן. והירח היא המלכות.

59. וכשישראל בשלמות, עדות שלמה מעידים בהם, הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות. בזמן ההוא נמשך הטל שלמעלה, השפע, ממקומו של עתיק, הכתר. וזה כשז"א ומלכות בייחוד. כמ"ש, שראשי נִמלא טל. טל הוא בחשבון הוי"ה אח"ד (39), הקב"ה וכנ"י. כי בשעה ההיא ראויים ישראל לטל.

60. וישראל שיודעים בהם, מייחדים ז"א ומלכות, פעמיים ביום, בק"ש אחת בצד היום, ממשלת ז"א, ואחת בצד הלילה, ממשלת המלכות.

61. ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחייה לעוה"ב. כמ"ש, ורבים מישֵׁנֵי אדמת עפר יקיצו. מישני, כמ"ש, אני ישנה וליבי ער. וליבי ער, המקום של ליבי, המלכות. קול דודי דופק. קול דודי, המקום שנקרא קול, יעקב, ז"א. שראשי נמלא טל, ברכות שמיים, הבאות לשמיים, ז"א, כשהוא בייחוד עם הנוקבא, המלכות. ותקום מעפר, שתצא מהגלות.

62. ויצחק כשבירך את יעקב, אמר, וייתן לך האלקים מטל השמיים, משום שראה שיעקב יורש המקום, שנקרא שמיים. כי יעקב נעשה מרכבה לז"א, הנקרא שמיים. האלקים, אמא עילאה, בינה, שהעטירה אותו בעטרות עליונות שיזדווג עם המלכה.

63. וכשמגיע הטל לז"א, מצד צפון הוא קופא, ומצד דרום נמשך עד לכיסא הכבוד, המקום שנקרא ארץ, מלכות. אז צד הצפון האוחז בו קופא ונעשה שלג. ובו נברא העולם. כמו שלומדים, שהעולם נברא משלג שמתחת לכיסא הכבוד.

השפע, שממנו נמשך המזון והחיים, אורות החכמה, הימין שבהם נקרא טל. והשמאל שבהם נקרא מטר. עתיק, הכתר, שממנו נמשך אור החכמה, הוא כולו חסד, ואפילו השמאל שבו חוזר לחסד, וע"כ נקרא בו השפע טל.

אמנם כשהשפע הזה מגיע לז"א, כבר מתגלה בו צד צפון, שמאל ודין. שעם יציאת הקו השמאלי דישסו"ת, שהוא שורש ז"א, נעשית מחלוקת בין ימין ושמאל, ואורות השמאל קופאים ונסתמים, עד שבא הקו האמצעי ומייחד השמאל עם הימין, דרום. וכשהחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין, אז נמס הקיפאון והאורות מאירים בכל שלמותם.

כשנמשך הטל מעתיק ומגיע לז"א, הוא נעשה לצפון ולשמאל, שהאור קופא בו, כי אינו יכול להאיר בלי חסדים דימין. ובבוא הקו האמצעי ומייחד הצפון, השמאל, עם הדרום, ימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבדרום, אז נמס הקיפאון ונמשך לכיסא הכבוד, שהאור חוזר ומאיר ונמשך למטה אל המלכות.

וכשהחכמה נמשכת למלכות, היא באה בתחילה בצפון ובשמאל, בשמאל דז"א. אז צד הצפון האוחז בו קופא ונעשה שלג, שאז האור קופא בה. כל עוד שאינה מתחברת עם הדרום.

והעולם נברא משלג שמתחת לכיסא הכבוד, שתחילת הבריאה נמשכת ממצב הא' שבמלכות, שהאורות היו קפואים בה, כמו השלג. ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, החסדים, השתכללה הבריאה ונגמרה. כמ"ש, עולם חסד ייבנה.

64. וע"כ, כיוון שתחילת העולם נמשכת משלג שתחת כיסא הכבוד, הדין שבשמאל, אין העולם יכול לעמוד בדין, עד שהתעוררו הרחמים, הקו האמצעי, המשפיע לה חסד ורחמים. שזה מצב הב'. כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מַגיד הרקיע. זהו הרקיע שבו תלויים כל האורות והכוכבים. וזהו צדיק, יסוד דז"א, המשפיע אותם למקום, הנקרא כבוד, המלכות.

65. יום ליום יביע אומֶר. יום ליום, זהו שמיים ורקיע. ז"א שמיים, והיסוד רקיע. שניהם יום. ז"א יביע השפע ליסוד.

ולילה ללילה יְחַווה דעת. המקום שנקרא לילה, מלכות, ממשיך השפע לגבריאל, שמאל שבמרכבת המלכות. ומקבל מהמקום שנקרא דעת, הארת החכמה המושפעת ע"י הדעת. והוא הון יקר ונעים, שדעת דז"א גנז במקום שנקרא לילה, המלכות. וגבריאל, שהוא ג"כ לילה, מקבל ממלכות, וממשיך לתחתונים רוח דעת ויראת ה'.

66. כתוב, אין אומֶר ואין דברים, בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קַוָום, ובקצה תבל מיליהם, לשֶׁמש שׂם אוהל בהם. אין אומֶר ואין דברים.

משום שהכול בלחש, שהחכמה אינה נמשכת מלמעלה למטה, שאינה נשמעת לתחתונים. בכל הארץ יצא קַוָום. זהו קו האמצעי, הממשיך אותה ארץ, המלכות.

שמיים זהו השמש, כמ"ש, לשמש שׂם אוהל בהם. והוא כחתן יוצא מחופתו. זוהי עטרה שעיטרה לו אימו, המוחין שמקבל מאמא, מבינה.

67. ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. להאיר ללבנה, המלכות. ישיש כגיבור, משום שבעת ההיא התעורר צד הגבורה. מקצה השמיים מוצָאו. זהו ראש הכול, בינה, הראש והמוצא של ז"א ומלכות. ותקופתו על קְצוֹתם, שמקיף את הכול, מבריח מן הקצה אל הקצה. מקצה השמיים העליונים, בינה, עד הקצה התחתון, מלכות.

68. ואין נסתר מחמתו. כמ"ש, אם ייסָתר איש במסתרים ואני לא אֶראנו.

תורת ה' תמימה, כמ"ש, ויעקב איש תם. כי התורה ז"א, שנקרא יעקב, וע"כ תמימה, כמו שיעקב איש תם.

מְשׁיבת נפש, כמ"ש, נשבע ה' צבאות בנפשו, שהיא מלכות, נפשו דז"א, הנקרא ה' צבאות. כי ז"א מתקן את המלכות, בתיקוניה, ויושב בבית שלה, שמשפיע לה כבחינתה, חכמה, הנקראת בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית, וזן אותה בכל מה שהיא צריכה. וע"כ היא משיבת נפש.

69. עדות ה' נאמנה, מַחְכִּימַת פֶּתי. עדות ה' נאמנה, מקומו של יוסף, יסוד, שנקרא עדות. נאמנה, משום שהוא מקום הנהר שלא יכזבו מימיו. מזיווג או"א עילאין, שאינו נפסק לעולם. שזו"ן מלבישים את או"א עילאין.

מחכימת פתי. ז"א מחכים את המקום שאין לו דעת, המלכות, שאין לה אלא ב' מוחין חו"ב, וחסרה מוח הדעת. והוא מחכים לה בחכמה הקטנה, שמקבלת ממנו. שע"כ נקראת המלכות חכמה תתאה, חכמה קטנה. ופקד אותה לפרנס את העולם. והיא נותנת למי שאין לו זכות משלו.

70. פיקודי ה' ישרים משמחי לב. פיקודי ה', המצוות התלויות במלכות, שנפקדו בידיה כל אוצרות המלך. ע"כ כתוב, ישרים, כמ"ש, צדיק וישר הוא. צדק, המלכות, נקראת ישר. משמחי לב. שמחה, כנ"י, המלכות, שמתחברת עם לב השמיים, ז"א.

71. מצוַות ה' בָּרה. כשהמלכות מתחברת בז"א, נעשית מצווה ברה. בתחילה הייתה נקראת מצווה, ועתה, שתושב"כ, ז"א, שורה עליה, היא נקראת מצווה ברה. כמ"ש, ברה כחמה. וצדיק וצדק, יסוד ומלכות, במשקל אחד.

72. מאירת עיניים. כמ"ש, עיני ה' הֵמה משוטטים. החכמה, עיניים. מאירת עיניים. בתחילה כתוב על המלכות, מאׂרׂת חסר ו', שמוֹרה לשון קללה, שכתוב, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. וכשרקיע השמיים, יסוד דז"א, מאיר למלכות, היא, מאירת, עם י', שהתווספה בה הארת הצדיק, יסוד דז"א, י', ופרישׂת השלום שלו. אז המלכות בגדלות רבה. והיא ברה, כשנכללים זכר ונוקבא.

73. יראת ה' טהורה. היא שבח של כנ"י, המלכות, שבטהרה, כשז"א מאיר לה פנים. עומדת לעד, שהיא עומדת תמיד כחומה גבוהה וחזקה על בניה, כאשר משפטי ה' מאירים בה ממקום אמת, שז"א נקרא אמת.

כמ"ש, משפטי ה' אמת צָדקו יחדיו, כשז"א ומלכות יחד, בצדק, שֵׁם המלכות, ושניהם לוקחים את השם שלה, צדק. צדקו יחדיו, שהשם צֶדק סובב על שניהם. ומלכות לוקחת השם שלו. שז"א נקרא משפט, והמלכות משפטי ה'. שהשם משפט סובב על שניהם.

74. פיקודי ה' ישרים משמחי לב, מצוַות ה' בָּרה מאירת עיניים. פיקודי ה', נו"ה, שנקראים לימודי ה'. משמחי לב, זהו אתרוג, הדומה ללב, שנו"ה משמחים אותו בהשפעתם. מצוות ה', אתרוג, עטרת יסוד.

יראת ה' טהורה עומדת לעד. יראת ה', כמ"ש, אישה יִרְאת ה' היא תתהַלָל, המלכות. תתהלל, מפני שהיא טהורה.

משפטי ה' אמת, הם שישה בנים חג"ת נה"י, הכלולים ביעקב, ת"ת, הנקרא משפט, ונקרא אמת. צדקו יחדיו, בייחוד השלם ביראת ה', שהיא טהורה.

75. הנחמדים מזהב ומפז רב. מצד זהב, שמאל, הוא שבחו של יצחק, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ומפז, אברהם, כמ"ש, ימינו תחבקני. רב, זהו יעקב.

ומתוקים מדבש ונופֶת צוּפים. דבש, תמר, הכלול מזכר ומנוקבא, ז"א ומלכות. משום זה הם מתוקים כשהתחברו ויוצא מהם דבש, הארת חכמה.

76. ונופת צופים, כמ"ש, נופת תיטופנה שפתותייך כלה, המלכות. צופים, משום שכל מי שרוצה להביט ולהסתכל במראה הזו, המלכות, כשהיא בחכמה, הנקראת ראייה, מסתכל. כמ"ש, צופֶה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר.

ודאי שהמקום הזה, מלכות, נקרא פתח האמונה. וכתוב, ואֶראה מראות אלקים, מלכות. מכאן ולמעלה אין רשות להסתכל. וע"כ יונקים ממנה אלו לימודי ה', הנביאים, הנקראים צופים. כמ"ש, ונופת צופים.

77. ועוד, צופים, לימודי ה', נו"ה, המאירים במלכות. מנו"ה יונקים הנביאים. חוץ ממשה, שהסתלק למעלה, לדעת. ובעת שכלולים כולם במלכות, הם נחמדים.

78. יראת ה' טהורה עומדת לעד. אם אדם משתדל תחילה במקום שנקרא יראת ה', אז תורתו עומדת לעד, משום שמכאן יבוא לאמונה, ממלכות זו, שהיא פתח לכל. וכשהוא מתיירא מהמקום הזה, מלכות, מתגדל המקום הזה, ויושבת באור עם המלך, ז"א, משום שהוציאה לעולם בן טוב.

79. וע"כ אמר שלמה, סוף דבר הכול נשמע, את האלקים יְרָא. הסוף הזה הוא סוף של המדרגות, המלכות, והוא בס' גדולה. כי המילה סוף כתובה בס' גדולה. משום שאותו מקום, המלכות, נקראת סמך.

משעה שבאה האישה, באה הס'. כמ"ש, ויסגור בשׂר תַחְתֶנה. כי מקודם לכן, לא כתובה ס' בתורה. ומלכות בשלמות ובגדלות רבה, כשהאדם בתחילה ירא ממנה, שהיא אימו, ואח"כ עושה מצוות אביו שבשמיים, שהוא ז"א.

80. כתוב, את האלקים יְרָא ואת מצוותיו שמוֹר. וע"כ כתוב, איש אימו ואביו תירָאו, הקדים אימו, מלכות, תחילה, ביראה. ואת מצוותיו שמור, מצוות ה', שהוא אביו. מי עושה את השם הקדוש למעלה? מי שעושה זה. כמ"ש, כי זה כל האדם. כי אז נשלם האדם למעלה.

81. יְרָא את ה' בנִי וָמֶלך. ירא את ה', לחבר היראה בהקב"ה, לחבר המלכות, יראה, בה', ז"א. בני ומלך, להמשיך האור מאמא עילאה, שהיא בינה, הנקראת מלך. אל הבן הבכור, ז"א, להיכנס מלמטה למעלה. שז"א יעלה וילביש את הבינה מלמטה למעלה. בני ומלך, שתמשוך אור מהבן, ז"א, לבת, המלכות, שנקראת, מלך.

82. בתחילה צריכים להשתדל ביראה, המלכות, שהיא פתח לכל. ואח"כ בתושב"כ, ז"א, שהוא למעלה. משום שכל אדם שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה הזה, שהוא המלכות. וכיוון שדוחים אותו מהפתח הזה, דוחים אותו מכל, כי אין לו פתח במה שייכנס לכל. כמ"ש, זה השער לה'.

83. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. כי החכמה יושבת על כַּנָה, כמ"ש, וכנה אשר נטעה ימינֶךָ, שהוא היראה, הנקראת כבוד אל.

84. ואם אדם אינו מתיירא מהמלכות, היא מייסרת אותו. כי נפקדה לייסר בני אדם. כמ"ש, ודרך חיים תוכחות מוּסר. מהי הדרך לעה"ח? היא אותה שנפקדה על העולם לייסר בני אדם. שלא יסורו מדרכו.

85. ועכ"ז צריכים לקשר אותה למעלה, בז"א. משום שהיא, המלכות, נקראת גוף, וצריכה נשמה. ונדב ואביהוא, משום שלא קשרו אותה למעלה, ולקחו ממנה הנשמה, לקחה מהם הנשמה, והגוף נשאר קיים, כמו שהם עשו. כמ"ש, וישימו עליה קטורת. ולא קשרו אותה למעלה.

86. משום שאין לה חיים משלה כלום, עה"ח, ז"א, נותן בה חיים. משום זה המלכות, גוף. יעקב, ז"א, נשמה. עתיק, בינה, נשמה לנשמה.

87. פינחס שעשה שלום בארץ, והמשיך חיים בארץ, במלכות, התווספה לו נשמה, והמלכות האירה פנים אליו, משום שעורר החיים כנגדה. וע"כ כתוב, באוֹר פני מלך חיים, כשמלך זה שלמטה, המלכות, פניה מאירים, החיים מז"א התדבקו בה.

88. ועוד, פני מלך חיים, זהו יעקב, ז"א, שנקרא מלך. חיים, שהחיים באים לו מאמא, מבינה. ובזכות פינחס התקיים העולם, שחיבר ברית, יסוד, בלילה, מלכות. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה. יומם, משום שהתחברה ם' סתומה, בינה, ביום, ז"א, והוא מאיר בלילה, במלכות.

ואם לא הברית, חוקות שמיים וארץ לא שׂמתי. החוקות האלו, המוחין, הקבועים בחוקות התורה הזו, ז"א, לא יתקיימו. ומתי מתקיימים? כשצדקו יחדיו, בעת שז"א ומלכות בזיווג יחדיו ע"י הברית.

89. וכתוב, גם עבדךָ נזהר בהם. נזהר מלטעות בתיקוני המלך. כי בכל לילה השתדל בהם, לחבר אותם יחד. כמ"ש, חצות לילה אקום, להודות לָך על משפטי צדקךָ. שהמשפטים, הספירות דז"א, שהם נחמדים וכלולים מכולם, מכל הספירות דז"א, יתחברו בצדק הזה, המלכות.

90. ואז, כשז"א ומלכות מזדווגים, הם שומרים שלא יתקרב למקדש, למלכות, ערל וטמא. כמ"ש, בשׁוֹמְרם עֵקֶב רב. וכשהם שומרים אותה, שמירה, לסוף המדרגות הזה, שהוא עָקֵב, המלכות שבסוף הספירות, אז היא רב, כי היא מתחברת למעלה עם ז"א.

ועל זה כתוב, עֵקֶב ענווה יִראת ה'. שכדי לזכות בעָקֵב, ענווה, המלכות, ניתנה יראת ה'. שע"י יראה זוכים לענווה. הרי שהמלכות נקראת עקב.

ענווה, מלכות, כמ"ש, והאיש משה עָנָיו מאוד. ונקרא איש האלקים, בעלה של המלכות, הנקראת אלקים. ע"כ כיוון שהזכר נקרא עניו, נקראת הנוקבא ענווה. וכתוב, ועַנְוַותךָ תַרְבֵּני. הענווה של הקב"ה, שהיא המלכות.

91. וכתוב, ראשית חכמה יִראת ה'. כדי לזכות בחכמה, ניתנה יראת ה'. כמו בכתוב, עקב ענווה יראת ה'. משום שבתחילה צריכים לירוא מפני המלכות, ואח"כ מתעלים לחכמה.

ועוד, ראשית חכמה יִראת ה'. זוהי יראה עליונה, בינה, ומשום שהיא ראש לתחתונים, לקחה השם של העליון. ועל זה נקראת עטרת בשם כתר עליון הנסתר מכל, כדי לייחד הראש בסוף, ובשם אחד נכללה עם הראש.

החכמה העליונה נסתמה בא"א. החכמה המאירה באצילות היא מִבינה שחזרה לחכמה, הנקראת חכמה של ל"ב (32) שבילים. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה', שהיא יראה עליונה, בינה.

הבינה, יראה עליונה, נקראת ראשית חכמה. ומשום שהיא ראש, המשפיע חכמה לתחתונים, משום שהחכמה נסתמה, היא לקחה השם ראשית חכמה, השייך לעליון ממנה, אע"פ שהיא רק בינה.

ומביא דוגמה, שעד"ז נקראת גם עטרת, שהיא המלכות, בשם כתר, מטעם שצריכים לייחד ראש הספירות, כתר, בסוף הספירות, מלכות. וע"כ נכללה המלכות בשם אחד עם הכתר. כי עטרת פירושו כתר.

92. בשומרם עֵקב רב. הם המשפטים, ז"א, השומרים עקב רב, המלכות. כי יעקב, ז"א, בעל הבית, בעלה של המלכות, הוא שומר הבית. והרי העירו באותו שלקח אומנותו של יעקב, רב אחא בר יעקב, שכרע שבע כריעות וביטל שבעה ראשים של הנחש, שבע ספירות דטומאה שלו, שלא יתקרב אל המקדש, המלכות, לינוק ממנה.

93. גם מִזֵדים חשׂוֹך עבדך. זדים, הנחש שס"מ רכוב עליו, שפיתה את חוה בעצה"ד. חשוך עבדך, שאותו העבד שכל מפתחות אדונו בידו, מט"ט, אמר, שמלכות בחושך ובעושק, משום אלו זדים, ס"מ והנחש, ששולטים בעולם וגורמים מיתה. ולפעמים נפגמת הלבנה, המלכות, והנחש שולט.

94. ודוד היה מבקש רחמים על זה, ואמר, אל ימשלו בי אז אֵיתָם. שהנחש לא ישלוט במקומו, במלכות. לשמור העקב, מלכות, ע"י יעקב, ז"א, הנקרא, רב, בן בכור. כי אין בעולם מי שהתגבר כנגד הנחש הזה כמו יעקב, שהסיר אותו מנחלתו, ממלכות, משום שהוא בעלה של הבית, של מלכות. הסיר אותו, כדי שלא יטמא ביתו.

95. כיוון שהנחש לא ישלוט, אז כתוב, אז אֵיתם. א"ז, אותיות א' ז', א' אור עתיקא, אור ג"ר, כח"ב. ז', שבע מדרגות חג'"ת נהי"מ, הכלולות ביעקב, ז"א. כיוון שכל זה מתחבר להאיר במלכות, אז אהיה תם, איתם.

כי המלכות כך נקראת, מִכְתם. אותיות מָך תם. מך, משום שאין לה מעצמה כלום, והיא ענייה. תם, כשהלבנה, המלכות, בשלמות ומאירה באורות העליונים, נקראת תם. ועל זה כתוב, מכתם לדוד, שדוד, הוא המלכות, הנקראת מכתם.

96. המלכות נקראת מכתם, כשהלבנה, המלכות, נשמרת מז"א. כמ"ש, שׁומְרֵני אל, כי חסיתי בָך. חסיתי, לשון חוסן, כמ"ש, בךָ חָסָיָה נפשי.

97. כתוב, שומרני אל. כי הצד של אברהם, חסד, צריכים לעורר, שיאיר חסד עליון לחסדי דוד הנאמנים, שהוא מלכות. כמ"ש, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. חסד, זה אברהם, שלוקח אור וחיים מהעולם העליון, בינה, ונותן לעולם התחתון, מלכות. ועד עולם על יראיו, זהו העולם התחתון, מלכות, שיראה תלויה בו.

98. ואז, וצִדקתו לבני בנים. וצדקתו, העולם התחתון, מלכות, הנקרא צדק. לבני בנים, שמניקה למחנות, הנקראות בני בנים. כי ו"ס העליונות המאירות לה, חג"ת נה"י, נקראים בנים. כמ"ש, בני אימי ניחֲרו בי, שפירושו הבנים. וכן כתוב, אֵם הבנים שמחה, שהם הבנים האלו.

ואלו י"ב שבטים, המקיפים העוה"ז האחרון, המלכות, שהם כללות נשמות ישראל, נקראים בני בנים, ונקראים כך כששומרים בריתו. כמ"ש, לשומרי בריתו.

99. משום שבני בנים אלו לא שמרו מצוותיו בתחילה, ומכרו את יוסף אחיהם לארץ נוכרייה, נגזר עליהם עונש.

100. וזה שביקש משה, כשראה את הדין, שייעשה בעשרת הרוגי מלכות אלו. ושאל, ואיפה התורה שלהם? אמר לו הקב"ה, חזור לאחוריך, לאלו השורים מאחורי המשכן, המלכות, כלומר לשבטים, שמכרו את הצדיק הזה.

שאל משה, ולמה באלו הגופים, שהם קדושי עליון? אמר לו הקב"ה, כך עלה במחשבה, ואין מי שיכול להשיג זה.

101. ועל זה השתדל דוד לברך למקום הזה שהאור בא ממנו, יסוד. ואמר, ה' זְכָרָנו יברך, שיברך את הצדיק, יסוד. יברך את בית ישראל, שהצדיק הזה יברך את בית ישראל, המלכות. יברך את בית אהרון, המלכות מצד החסד שיש בה, כי נקראת בית אהרון, כשהיא מתחברת בחסד.

אהרון, כוהן, מידתו חסד. כמ"ש, וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב, המלכות, הנקראת אלישבע, אותיות אל שבע. שב"ע, המלכות, התחברה לשם א"ל, חסד.

102. יברך יִראֵי ה' הקטנים עם הגדולים. אלו היושבים במשכן, י"ב השבטים, השורים ביראה, במלכות. הקטנים עם הגדולים, כמ"ש, חיות קטנות עם גדולות. חיות קטנות, ההמונים שיצאו מבני בנים, כמ"ש, כל הפְּקודים למחנה יהודה. עִם גדוֹלות, כלומר, ראשי השבטים.

103. וע"כ כל העובר על הפקודים נותן שכר, בֶּקע לגולגולת. שיהיה כופר לנפשו, המלכות, ויתפשט ממנה האור, בשעה שהתחבר לה הימין, הכסף שנותן, חסדים. וע"כ יברך את בית אהרון. כי המלכות נקראת בית אהרון, בשעה שהתווספו בה ברכות, והימין, חסד, התעורר אליה באותו הכסף, מחצית השקל. אז נמשכות ברכותיה באלו היראים מפניה.

104. כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, ומתיירא בכל יום מאותו עוון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחֵי יוסף, יראה גדולה נפלה עליהם, כשראו שאביהם הסתלק למעלה, וראו עצמם בגלות על אותו עוון, עד שאמר להם יוסף, אל תירָאו.

ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני? ודאי הסתלקתי למעלה מהמקום הזה שנקרא אלקים, שהוא דין, והמדרגה שלי, יסוד, יאיר לצד ב"ד, מלכות, להאיר לכם. כי אתם תחת המקום הזה, מלכות, הנקראת אלקים.

105. כשראה דוד את בעלה של הבית, יוסף, שאמר כך, אמר, ה' זְכָרָנו יברך. אותו היושב בעולם הזכר, יוסף, ה' שלמעלה למעלה, יברך אותו בעטרות עליונות. כי כל השבטים חוץ מיוסף, יושבים בעולם הנקבה, מלכות, ומתברכים מיוסף, שהוא בעולם הזכר, יסוד.

106. המקום שהוא יוסף, יברך את בית ישראל, המלכות, ביתו של דוד. יברך את בית אהרון, שיתעורר צד החסד שלה. יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים.

משום זה כתוב, יוסף ה' עליכם, מצד יוסף, שהוא עליכם, יתעורר ברחמים עליכם. כי יוסף כבר מחל אותו עוון למטה, ואמר, אנוכי אכלכל אתכם ואת טַפְּכם. משום זה כתוב, עליכם ועל בניכם. שתגן זכותו עליכם, ועל בניכם, שלא ייתפסו בעוונותיכם, ולא ישלוט עליכם אותו הנחש.

107. משום זה אמר, אל ימשלו בי אז אֵיתם, ומתעטר אותו מקום, המלכות, בעטרותיו. כמו שהתעטר בעת שעברו ישראל את הים, ואמרו, אז ישיר, כשראו שנשלמה הלבנה. וניקיתי מפשע רב, זהו העוון של השבטים, שמכרו את יוסף, שהיה רב.

108. ועל הכול ביקש רחמים. כמ"ש, יהיו לרצון אִמְרֵי פִי. יהיו לרצון, לפני עתיקא קדישא. אמרֵי פי, הפה, ההשפעה של עתיקא, ג"ר.

וְהֶגְיוֹן ליבי לפניך ה' צוּרי וגואֲלי. ליבי, לב השמיים, ז"א. שהארת ל"ב (32) נתיבות החכמה שבו נקראת לב. לפניך, פנים עליונים דז"א, שבהסתר, ומתגלים בעת רצון.

הוי"ה צוּרי וגואֲלי. הוי"ה, קו ימין דז"א. צורי, קו שמאל דז"א. וגואלי, הקו האמצעי, יעקב, ת"ת דז"א.

109. הוי"ה, קו האמצעי, יעקב. צורי, קו שמאל. וגואלי, קו ימין, גואל קרוב. ודאי. ועתיד הקב"ה להרים את הימין שלו, חסד, ולפדות את בניו. כמ"ש, ימין ה' רוֹממה, ימין ה' עושָׂה חיִל.