קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף
[קשין זווגין קמי קב"ה כקריעת ים סוף]
818. כעין זה קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. כמו שקריעת ים סוף, הורג את אלו בצד זה, ומקיים את אלו בצד זה. אף כאן בזיווגים, כתוב, מוציא אסירים בכושָרות, שהוא אותיות, בכי ושירוֹת, כי זה מת ויש בכי, ונותן אשתו לזה, ויש שירות. ולפעמים לרשע מזדמנת אישה טובה. וע"כ קשים לפניו זיווגים כקריעת ים סוף. אבל סודות סתומים הם בכל, והכול הוא בדין. ומה שהעירו בזה, לבאר למה זה נדחה מפני זה.
819. קשים זיווגים לפני הקב"ה, ולא מלפני הקב"ה. כי לפני פירושו, שעומד לפני הקב"ה ומשמש לפניו, מלכות המקבלת מהקב"ה. וע"כ לא קשים זיווגים להקב"ה, וכן לא קשים מזונותיו של אדם להקב"ה, אלא לפני הקב"ה, שהיא המלכות. כי לזו, למלכות, קשים כל אלו, משום שאינם עומדים ברשותה, אע"פ שהיא עושה, ברשותו של אחר היא עושה. כי היא מקבלת הכול מהקב"ה, וע"כ שייך לומר שקשים לה הדברים.
820. כתוב, ונכרתה הנפש ההוא מלפניי. מהו מלפניי? הוא עוה"ב, הבינה, שכל החיים נמצאים שם. פירוש אחר, זהו צינור העליון, נהר שמימיו אינם פוסקים לעולם, יסוד דז"א, שמקבל כל העידונים של עוה"ב, הבינה.
וכתוב, ונכרתה הנפש ההוא מלפניי, שהנפש תיכרת מכל אלו עידונים העליונים שבמקום שנועם ה', שם הבינה. וזהו שמורה המילה מלפניי, מלפני הקב"ה, שהקב"ה מקבל ממנה, בינה המשפיעה לז"א, הנקרא הקב"ה.
821. א"כ, כתוב, וַיָקָם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', כי ידעו האנשים, כי מלפני ה' הוא בורח. מהו הטעם שברח יונה, ומי יוכל לברוח מלפני הקב"ה? אלא שהיה הולך ובורח לצאת מארץ הקדושה, כי השכינה אינה שורה מחוץ לארץ ישראל. וכדי שלא תשרה עליו השכינה, היה בורח מארץ הקדושה, שהשכינה שורה שם, כמ"ש, אֶשתך כגפן פורייה בְּיַרכתי ביתךָ.
גפן פורייה, השכינה, כמו השכינה, שהייתה סתומה לפנים בבית קודש הקודשים. אף כן אישה צנועה אינה יוצאת מפתח ביתה לחוץ. וע"כ מדמה האישה אל השכינה. ומשום זה היה יונה בורח לחוץ מארץ הקדושה. והרי כאן כתוב מלפני, ולא כתוב לפני, איך עכ"ז פירושו השכינה, ולא בינה?
822. אלא ודאי כן הוא מלפני, מקודם השכינה. כי רוח נבואה אינה באה מהשכינה, אלא מלפני, מקודם השכינה, שהם ב' מדרגות של הנביאים, נו"ה, השורים על השכינה. וממקום נו"ה היה מתיירא להיות שם בארץ הקדושה, שלא תחול עליו הנבואה. וע"כ כתוב מלפני, כי מלפני ה' הוא בורח, ולא לפני ה', שהיה פירושו מהשכינה, שהיה יודע שהנבואה אינה באה אלא מלפני, שהוא נו"ה.
823. ומשום זה, קשים זיווגים וקשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה, השכינה. וע"כ תלה דוד המלך מזונותיו למעלה, מן השכינה, שאמר הוי"ה רועי, ז"א, משום שלמעלה אין השפע נפסק לעולם. אבל בשכינה נפסק, כי המזונות אינם תלויים בה, שהם למעלה בז"א.
וע"כ כתוב, הוי"ה רועי לא אחסר, שלא ייפסקו ממני המזונות לעולם, משום שנהר ההוא, הנמשך ויוצא מעדן, ז"א המקבל מאו"א, אין השפע שלו נפסק לעולם. ומשום זה, קדמה השכינה על זה ושרתה עליו, ואח"כ אמר השבח.
824. בשעה שהשכינה מקבלת מזונות למעלה מז"א, בשביל העולמות, כל המלאכים המקדשים לאדונם, כולם מתעדנים ומתעוררים, ומעלים כנפיהם לכסות הפנים שלהם, כשהשכינה באה עם המזונות ההם אליהם, כדי שלא יסתכלו בשכינה.
825. והם שלושה מחנות מלאכים, בעלייה אחת, קוראים ואומרים, קדוש. ואלו קוראים למחנה שני, ומעלים כנפיהם הראשונים עם השניים, והשניים אומרים, קדוש. אלו קוראים למחנה שלישי, ושלושת המחנות יחד מעלים כנפיהם, וכולם אומרים, כמ"ש, קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו.
וע"כ כולם כל שלושת המחנות, משולבים זה בזה. אלו נכנסים בתוך אלו, ואלו נכנסים בתוך אלו, משולבים זה בזה, כמ"ש בקרשים, משולבות אישה אל אחותה, כן תעשה לכל קרשי המשכן.
826. קרשים עומדים תמיד על קיום שלהם ואינם מתכופפים. עומדים כמו אלו השרפים, שאינם מתכופפים. כי אין להם כרעיים לכרוע, והם עומדים תמיד בלי ישיבה. וע"כ כתוב בקרשים, עומדים.
827. כתוב, שתי ידות לקרש האחד משולבות אישה אל אחותה. אף כן כמו השרפים, שבשתי בחינות כלולים כל אחד מהם, שהם שתי ידות. כי כל אחד יש בו בחינת עצמו ושל חברו, וכן בחברו יש בו כך, וע"כ הם משולבים זה עם זה.
828. כעין זה כתוב בתורה, כי טוב סַחְרה מסְחר כסף ומחרוּץ תבואתה. שזה מלמד לזה, וזה מלמד לזה, ונעשו משולבים זה בזה, זה נוטל שלו ושל חברו, זה נוטל שלו ושל חברו, שכרו ושכר חברו שלומד עימו, ומשולבים זה וזה. וע"כ טוב סחרה מסחר כסף, ששם זה לוקח הסחורה, וזה לוקח התמורה בעד הסחורה. וכאן כל אחד משולב בחברו, שיש לכל אחד הסחורה, וגם התמורה שמקבל מחברו הלומד עימו.
829. כתוב, בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. נאות דשא, מקורות העליונים, ספירות דז"א, שכל המזון והכלכלה באים מהם. נאות, משום שאלו הספירות דז"א נקראות נאות יעקב. נאות דשא, משום שיש נאות בחיצוניות, נאות מדבר, וע"כ קורא לאלו שבקדושה בשם נאות דשא.
הרי כתוב, תַדשא הארץ דשא. א"כ הרי דשא הוא למטה, בארץ, המלכות? אלא דשא בא מנאות האלו, שנולד וצמח מהם, ובאים למלכות, וע"כ כתוב, בנאות דשא ירביצני.
830. על מי מנוחות ינהלני. מים של מנוחה, הנמשכים ממקום הנמשך ויוצא מעדן, בינה. ומים האלו נקראים מי מנוחות. נפשי יְשׁוֹבב, נפש דוד, המלכות. ולא רצה דוד בזה, אלא לתקן המדרגה שלו כראוי. במי מנוחות האלו, עתידים הצדיקים לנוח בעוה"ב, כמ"ש, ונָחךָ ה' תמיד.