אומללה יולדת השבעה
174. כמה יש לבני אדם להישמר מעוונותיהם, ולעסוק ברצון אדונם. כי שבעה צדיקים היו בישראל, שהתחזקו בהקב"ה בלב שלם, והם שבעת עמודי העולם ממש, אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף ודוד. בימיהם התגבר בעולם הימין על השמאל, וישראל על אוה"ע.
175. ואחר ששבעת הצדיקים נשלמו, עמדו מצד השמאל שבעה בתי דין ממש, שכולם היו עובדי עבודה זרה. כמו שהעירו החברים, שלא נחרבה ארץ ישראל, עד ששבעה בתי דין עבדו עבודה זרה, והבאים מהם. והם ירבעם בן נְבָט, בַּעשָׁא בן אחִיָה, אחאב בן עומרי, יֵהוּא בן נִמְשי, פֶּקַח בן רְמַליהו, מנחם בן גדי, הושֵׁע בן אלה. זה שכתוב, אומללה יולדת השבעה, זו הארץ הקדושה שהולידה אותם השבעה.
176. כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו, ולהנהיג אותו בדרך הישר. כמ"ש, דִברי לְמוּאל מלך משׂא, אשר ייסְרתוּ אימו. אימו היא בת שבע, אם ש_מה, המלכות. ולא כתוב, אשר ייסרו אביו, משום שמלכות התמנתה על הבית, וכל האוצרות וכלי הקרב נמסרו בידיה. והיא צריכה להנהיג בניה בדרך הישר, שיעשו רצון המלך.
ועל שלא הנהיגה את אלו שבעת המלכים בדרך הישר, ולא היכתה אותם, נטו לצד שמאל, ושלט השמאל על הימין, והלכה עימהם בגלות. וזהו שכתוב, אומללה יולדת השבעה.
177. הראשון שבהם ירבעם, העיר בעולם לצד השמאל, ועשה שני עגלים. כי עגל הוא מצד השור, בשמאל. ובעבודתו אליהם, הגביר צד השמאל על הימין. והיו שניים, כי שני כוחות שבשמאל, זכר ונקבה שבשמאל, באים מהשור. אז התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט, עד שהתמלאו אלו שבעת המלכים מצד השמאל. כיוון שבא הושע בן אלה, שהוא השביעי, התמעטה הלבנה, המלכות, וישראל הוגלו, והשכינה עימהם.
178. מספָּר שבעה, משום שכנ"י, המלכות, בשבע ספירות חג"ת נהי"מ עולה, ובשבע ספירות יורדת. בשבעה נשלמת ובשבעה נפגמת. בשבעה נשלמת באמונה, שהצדיקים הנאחזים בה הם אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרון דוד, שהם כנגד שבע ספירות שבה. בשבעה היא נפגמת, הם אלו שבעה בתי דין, שעבדו עבודה זרה וגלתה המלכות מהארץ הקדושה.
179. כי י"ב (12) בנים רשעים היו לאלו שבעה בתי דין, ואז נשברו כנגדם י"ב סומכים של המלכות למעלה, שהם י"ב שבטים שמסביב לשכינה, שהם ד' של המרכבה, שכל אחד מהם כלול מג' קווים, והם י"ב. וישראל הלכו בגלות. אלא לשבט יהודה חיכו עד עשרה מלכים, שמרחבעם עד יהויכין הם עשרה מלכים.
180. עד שהיו בירושלים של מטה עשרה מלכים רשעים, לא נחרבה ולא הסתלק הקב"ה ממנה ומירושלים של מעלה, שהיא הספירה העשירית, שנקראת ג"כ שביעית, המלכות.
ואלו הם עשרה מלכים שלמטה: רחבעם, אבִיָה, יהורם, אחזיהו, אחז, מנשה, אָמוֹן, יהואחז, יהויקים, יהויכין. וכשהעשירי מהם היה רע ולא התדבק בתורה, אז נתן מקום לצד השמאל לשלוט עליו ועל ירושלים. אז הסתלקה השכינה, וישראל שהיו בירושלים, גלו.
וע"כ כתוב, אוי לנו כי פנה היום. זהו חסד עליון, שנקרא יום. כי יינָטו צִללי ערב, זהו השמאל שהתחיל לשלוט, כי מכאן, מערב, בא כוח לצד השמאל.
181. שלמה באמצע, בין ימין, דוד אביו, לשמאל, עשרה מלכים שמרחבעם בנו ולמטה. החכמה של שלמה התעלתה בימין באמונה יותר מכל בני העולם. כי אימו לימדה אותו. ובימיו עמדה הלבנה, המלכות, במילואה. וכתוב, ויחכם מכל האדם, כי נבנה ביהמ"ק, המלכות, הנקראת חכמה תתאה.
182. ובסוף ימיו התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט. ואז כתוב, ויעש שלמה הרע בעיני ה', ולא מילא אחרי ה' כדוד אביו. לא מילא, שלא השלים הכול, מה שהיה לו להשלים אחר דוד, שהוא מאלו שבעה עמודים, שהגבירו הימין על השמאל. ולא מילא שלמה את הלבנה, אחרי ה' כדוד אביו, אלא שהתמעטה.
183. משום זה אין אנו מונים את שלמה, לא עם אלו שבעה צדיקים עמודי העולם, ולא עם אלו שמרדו באדונם, עם עשרת המלכים, אלא באמצע, בין דוד, שמשבעת עמודי עולם שבימין, לבין עשרת המלכים, שמצד שמאל. כי מצד הימין הוא שלם, ומצד השמאל הוא פגום.
184. משום זה כתוב, קרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך, כי משום שהימין היה טוב והשמאל היה פגום, היה צריך לקרוע הימין מהשמאל. זהו שהמלך קרע את בגד המלכות שלו. כי המילה ממלכה, מלכות, נאמרה על שלמה, שהיא נקראת אם שלמה, וזוהי בת שבע. ונתתיה לעבדך, לצד השמאל.
משום זה כתוב, תחת עבד כי ימלוך. וכתוב, ושפחה כי תירש גבירתה. עבד זה, לא ניתנה לו המלכות, אלא מכאן. כמ"ש, ונתתיה לעבדך, ואז התחילה השפחה לשלוט.
185. בתחילה כתוב, קרוע. ואח"כ, אקרע. כי קרוע, פירושו מעט, שנקרע מעצמו, משום שבאותה שעה התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט. ואח"כ, אקרע, שהמלכות נעלמה בגלות.
ועתיד הקב"ה להשיב השכינה למקומה, ואת ישראל למקומם, ולנקום מאלו, שהם בצד השמאל שהֵצֵרו לישראל. כמ"ש, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו. ועלו מושיעים, הם צדיק, יסוד, וכנ"י, המלכות. בהר ציון, הימין. לשפוט את הר עשיו, השמאל.