השבטים מה הם לעוה"ב

[השבטים מה אינון לעוה"ב]

100. רבי יהודה, היה לו אריס אחד, שהיה עובד שדותיו, ונתן לו חלק מהיבול בשכרו. והיה האריס מצער אותו. באו לפניו רבי זירא ורבי אבא. אמרו לו, מה עושה אדוני עם אריסו? אמר להם, איש כי יגנוב, בעל השמש מאיר עליו את אורו.

כלומר, אע"פ שגונב אצלי, אני מטיב עימו. אמרו לו, לא ישגיח אדוני במעשיו. אמר להם, ומה אעשה והוא מצער אותי. אמרו לו, ייפרד אדוני ממנו, וירווח לך.

101. בעוד שהיו יושבים, אמרו לו, לא לזה באנו אליך. אלא יאמר לנו אדוני, השבטים בני יעקב, מה הם לעוה"ב? אמר להם, הקב"ה העלה אותם לישיבה שברקיע, וכל נשמה של צדיק העולה, השבטים הם עדים על מעשיו.

102. כתוב, ירושלים הבנויה, זו ירושלים של מעלה. ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל, כדי להעיד על כל צדיק וצדיק מישראל. וצריכים להעיד, כדי שיהיו כולם מודים ומברכים לשמו. כמ"ש, עדוּת לישראל, להודות לשם ה'. וכל אחד מכיר את שלו ומשתבח ואומר, ריבונו של עולם, ראה מה הנחתי בארץ. וזהו להודות לשם ה'.

103. ולכל צדיק יש מָדור בעולם ההוא, לפי כבודו, ולפי הראוי לו. מי שבא מראובן, מדורו שָׁם, עם הצדיקים שהם מראובן. וכן כל שבט ושבט. ומי שהוא גֵר מאוה"ע והתגייר, מדורו במדור של גרים. והשבטים עומדים להיות עדים לכל צדיק. כמ"ש, ששָׁם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'.

104. נשמתו של הצדיק יודעת ומכירה העוה"ב, ממה שאינו יודע ומכיר מלאך המשרת. כמ"ש, אִמרוּ צדיק כי טוב, כי טוב ממלאכי השרת. וכתוב, אור זרוּע לצדיק ולישרי לב שמחה.