היכל קודש קודשים

752. ההיכל השביעי זהו היכל פנימי מכל ההיכלות, סתום, אין בו צורה ממש, ואין כאן גוף כלל, אלא ראש בלבד. כאן הסתום של סוד הסודות, מקום להיכנס בתוך הצינורות של מעלה, של האצילות. כאן רוח, הכולל כל הרוחות שבכל ההיכלות. כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד. רוח החיים מבינה בהיכל זה, שיהיה הכול תיקון אחד.

753. היכל זה נקרא בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה, בינה, הנקראת כך, לעורר אצלו עוה"ב, בינה.

754. עוה"ז, מלכות, נקראת עולם. עולם פירושו עלייה, שעולה עולם התחתון, מלכות, לעולם העליון, בינה, ומסתתרת בו ונעלמת בו, ומתגלה בסתר. שהמלכות עולה עם כל ההיכלות שקרבו אליה, ומסתתרות בתוך הסֵתר העליון, בינה. עולם העליון, הבינה, פירושו, שהבינה עולה ומסתתרת בתוך רצון העליון, בתוך המכוסה מכל המכוסים, שלא נודע כלל, ולא נגלה ואין מי שיודע בו, שהוא א"א.

755. הפרוכת, שהיא פרסא, שבין ההיכל השישי, קודש, לבין ההיכל השביעי, קודש הקודשים, נפרשה, ומכסה להסתיר הסתום, ההיכל השביעי. כַּפּורת נפרשה בסתרים עליונים, על ארון העדות שבקודש הקודשים, יסוד המלכות דאצילות, המלובש בהיכל השביעי, לִסתום הסתומים, שבפנימיות ארון העדות, כי הם נסתרים וסתומים.

756. לִפְנים מהכפורת, שהוא הארון, יש מקום סתום ונסתר וגנוז, לאסוף בתוכו שמן המשחה העליון, רוח החיים, ע"י נהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד דז"א דאצילות. הנהר נקרא מעיין של הבאר, מלכות, שמימיו אינם נפסקים לעולם. וכשיסוד מכניס וממשיך כל משחת קודש מלמעלה, ממקום קודש הקודשים, בינה דאצילות, ההארה וההמשכה יורדת ובאה בתוך אלו הצינורות של יסוד המלכות דאצילות, והמלכות דאצילות מתמלאת משם, כמו נוקבא המתעברת ומתמלאת מזכר.

אף ההיכל השביעי מיתקן לקבל האורות של היסוד דז"א דאצילות דרך המלכות דאצילות, המלובשת בה, כמו נוקבא המקבלת מהזכר. הקבלה שמקבלת, היא כל אלו הרוחות והנשמות הקדושות היורדות לעולם, להתלבש בבני אדם, ומתעכבות שם כל זמן שנצרך, עד שיורדות ומתלבשות בבני אדם. ואחר פטירתן מעוה"ז, חוזרות להיכל השביעי.

757. ותתעכבנה בהיכל השביעי, עד שיבוא מלך המשיח, ותקבלנה סיפוקן כל אלו הנשמות, ותבואנה לאצילות למקומן. וישמח העולם כמלפנים, כמטרם מיעוט הירח וחטא עצה"ד, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו.

כי הנשמות לאחר פטירתן מעוה"ז, אינן יכולות לעלות למעלה מההיכל השביעי, כי שם הפרסא המבדילה בין אצילות לבי"ע. וע"כ הן מתעכבות בהיכל השביעי עד גמה"ת, שאז יתבטל גבול הפרסא, ואז תוכלנה לעלות לאצילות לשורשן, לבינה דאצילות. כי אור הבינה נקרא נשמה. וע"כ כתוב אז, ישמח ה' במעשיו.

758. בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב"ה משתעשע בגן עדן. כאן תאוות כל ועונג כל, להתחבר בו כל ההיכלות כאחד, ותהיינה כולן אחד. כאן נמצא קשר הכול בייחוד אחד.

759. כשכל האיברים, כל הבחינות שבהיכלות, מתחברים באיברים העליונים של ההיכל השביעי, כל אחד כראוי לו, אין להם תשוקה ואין להם עונג, חוץ מהייחוד בהיכל הזה. הכול תלוי כאן. כשהתחברות שכאן מתייחדת בייחוד אחד, אז כל ההארות שבאיברים, וכל הארת הפנים, וכל החדוות, כולן מאירות ושמחות.

760. אשרי חלקו, מי שיודע לערוך סדרים ולתקן תיקוני השלמות כראוי. הוא אהובו של הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים וכל גזרות רעות מתבטלות מהעולם.

761. ההיכל הזה הוא היכל התשוקה, היכל העונג, היכל להשתעשע למעלה ולמטה כאחד. שהקב"ה משתעשע עם הנשמות כאן ובגן עדן התחתון כאחד. והכול מקבלים האור של מאור העליון המאיר לכל, אור הבינה, שיתייחד הכול כראוי בייחוד השלם. וע"כ נמצא ההיכל הזה נסתר מכל, גנוז מכל. אע"פ שכולם נסתרים, זה נסתר וגנוז יותר, מפני שהוא מקום היסוד, כדי שיהיה אות ברית הכול כאחד, זכר ונוקבא, להיות בשלמות.

762. היכל זה נקרא ארון הברית, שהוא אדון כל הארץ, משום שהוא מקום שיוצאות ממנו כל הנשמות שבעולם, לייחד הייחוד למטה, ולהמשיך ייחוד הקב"ה מלמעלה למטה, לתת לצדיק, להיכל הראשון, יסוד. משום שהנשמות יוצאות מצדיק, יסוד דז"א, ונכנסות בצדיק, היכל היסוד, ואח"כ יוצאות מצדיק, מהיכל היסוד, ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן מעוה"ז, נכנסות במקום שיצאו משם, בהיכל השביעי.

763. ארון הברית שבהיכל השביעי, מקבל הכול מהצדיק, יסוד דז"א דאצילות. ואח"כ יוצאות הנשמות מארון הברית, ונכנסות בצדיק שלמטה, בהיכל הראשון, יסוד. ואח"כ יוצאות מהצדיק שלמטה ומתלבשות בבני אדם.

ולאחר פטירתן נכנסות לארון הברית שבהיכל השביעי, כדי שתהיינה כל הנשמות כלולות מלמעלה, מבינה, ההיכל השביעי, ומלמטה, מהיסוד דהיכלות, להיות שלם מכל הצדדים. וארון הברית, ההיכל השביעי, מקבל הנשמות מצדיק, ההיכל הראשון, הנכללות מב' צדדים, מזכר ונקבה. כי בהיכל הראשון מתחברות נשמות הזכרים עם נשמות הנקבות.

764. המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע"כ המקום הזה שִכלול הכול, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושיימצא הכול בזיווג פב"פ.

765. מי שמשמש מיטתו מאחור, מכחיש התיקון של הסתכלות פב"פ, הנוהג בעליונים, המאיר הכול כאחד, שיימצא הכול פב"פ בדבקות כראוי. כמ"ש, ודבק באשתו, ולא מאחורי אשתו.

766. שניים הם, יעקב למעלה, מחזה ולמעלה, ת"ת, ויוסף למטה, מחזה ולמטה, יסוד. שתי תשוקות: ההיכל השישי שלקח יעקב, וההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים, שבו משמש יסוד דז"א, יוסף. התשוקה שלמעלה, שמחזה ולמעלה, בנשיקות שלקח יעקב, בהיכל השישי. התשוקה שלמטה, בשימוש שלקח יוסף, בהיכל השביעי, קודש הקודשים.

משתי הבחינות, מיעקב ומיוסף, לקח ארון הברית, שהוא היכל קודש הקודשים:

א. מצד יעקב, לקח רוח החיים. שלקח רוח החיים שלמעלה, שהתדבק בו יעקב ע"י הנשיקות. רוח החיים שלמעלה נכנס בארון הברית, ההיכל השביעי, להיזון ממנו.

ב. מצד יוסף, שהוא למטה בסיום הגוף, יסוד, ההיכל השביעי, לקח ממנו רוחות ונשמות להשפיע למטה לעוה"ז.

767. ב' הבחינות, יעקב ויוסף, מתחלקות לב' צדדים. בחינת יעקב, ת"ת, מתפשטת ונותנת כוח לנבוע בשדיים, שהם אל שד"י, שהתמלאו מרוח החיים. ומניק בהם למלאכים הקדושים, החיים והקיימים לעולם, שעומדים בו בקיום, שע"י היניקה משיגים שלמותם. ובחינת יוסף, יסוד, נכנס בתשוקה, לארון הברית, ונותן כוח בפנים, ועושה נשמות ורוחות לרדת למטה, ולזון בהם בני העולם.

המלאכים יוצאים מהזיווג העליון דנשיקין. וע"כ ניזונים מרוח החיים, היוצא מהזיווג הזה, שהוא יעקב. ונשמות בני אדם יוצאות מזיווג היסודות, שהוא יוסף, וע"כ הם ניזונים ג"כ משם.

768. ע"כ נמצאים שני הצדדים יעקב ויוסף, זה למעלה, יעקב, וזה למטה, יוסף. יעקב לזון למעלה, למלאכים. יוסף לזון למטה, לנשמות בני אדם. כל אחד כראוי לו, והכול אחד. שניהם בז"א: יעקב למעלה מחזה, יוסף למטה מחזה.

ועכ"ז יוסף מזין לכל הגוף, שממשיך גם אור החיים מזיווג דנשיקין, שהוא מחזה ולמעלה דגוף, ומשקה אותו. כי מרוח החיים שבדבקות של יעקב, בנשיקין, יורד למטה, ליוסף, שמחזה ולמטה, ובו מתדבק ארון הברית שבהיכל השביעי, ברצון של מעלה, מזיווג דנשיקין. וע"י הדבקות של יוסף בארון הברית, יורד רוח החיים למטה, לנשמות בני אדם. וכשמתחבר הכול כאחד, שיוסף נכלל ג"כ מהארת הזיווג דנשיקין, אז התמלאו השדיים, להניק אפילו לנשמות בני אדם. ומשום זה הכול הוא אחד.

אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי.

769. כשהרוחות הקדושים וכל ההיכלות והמרכבות, מתייחדים בהיכל הזה כולם כאחד ונמצאים בקשר אחד, אז רוח העליון על כולם שבהיכל הזה, נקודה אחת, יסוד, נסתם בהם ואינו מתגלה, ונעשה רוח סתום כעין העליון שבאצילות. והסימן על זה הוא אגוז, שהתוך שבו דומה למוח המפוצל לד' פיצולים, נגד חו"ב חו"ג, ובאמצעם מחוברים כאחד. אף כאן ייחוד אחד מקשר כולם, שיתקשרו זה בזה ויהיו כולם שלמים בשלמות כאחד.

770. הקורבן עולה לייחד הייחוד ולתת סיפוק, לכל אחד כראוי לו, מאותו עשן שהכוהן, שהוא ימין, מעלה בקשר הייחוד ברצון, והלוויים, שהם שמאל, בשירה. כך כלולים זה בזה היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם, בזו"ן דאצילות, איבר באיבר, שיהיו הכול כלולים כאחד כראוי.

771. כשנשלמו הכול ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל השביעי, ואיברים עליונים, זו"ן דאצילות, מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררת נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק הרצון שאינו נתפס לעולם, עתיק, לִפְנַי ולִפְנים, בהעלם.

772. אור הנשמה העליונה, שהיא בינה, עולה לפני ולפנים ומאיר לכל. בתוך אור זה של הנשמה, נכנסת ומתלבשת המחשבה הסתומה, שכוללת הכול, או"א עילאין, אור החיה. ובפנימי פנימיות בתוך הרצון של המחשבה, שהוא או"א, מאיר ומתבשם ותופס ואינו תופס, א"א. ועולה רצון המחשבה לתפוס בא"א. וכשאו"א עולה ומלביש לא"א, האור שלמטה, ישסו"ת, תופס בא"א.

או"א עילאין, אע"פ שעולים לראש א"א, אינם תופסים בו, שאינם מקבלים ממנו חכמה, כי האות י' אינה יוצאת מהאויר שלהם לעולם. אלא ישסו"ת, ז"ת דאו"א, תופסים בא"א, שמקבלים ממנו חכמה, והי' יוצאת מהאויר שלהם. כשאו"א עולים לראש א"א, האור שלמטה, הז"ת דאו"א, שהם ישסו"ת, תופסים בא"א, שמקבלים ממנו חכמה. ולא או"א עצמם.

773. וכן כולם, צריכים לייחדם זה בזה, להתקשר ולהתמלא ולהתברך הכול כאחד כראוי. ואז נקשר זה בזה, היכלות בהיכלות, תחתונים בעליונים, זכר ונוקבא יחד. אור עליון, נשמה, מייחדים באור סתום וגנוז יותר, חיה. ואותו שגנוז יותר, כלול במה שגנוז יותר ממנו, א"א, עד שנמצא הכול כראוי בייחוד אחד.

774. וע"כ משה היה יודע לסדר סדר אדונו יותר מכל בני העולם. כשהוצרך להאריך, האריך, וכשהוצרך לקצר, קיצר. שאמר, אֵל נא רְפָא נא לה. לומדים, מי שהאריך בתפילתו ומסתכל בה, בא לסוף לידי כאב לב. ולומדים להיפך, מי שמאריך בתפילתו, מאריכים לו ימיו.

775. מי שמאריך במקום שצריך לקצר, בא לידי כאב לב. לב הוא מלכות, שממשיכה מוחין דחכמה, המכונים משתה, כמ"ש, שְתו ושִכרו דודים. משום שהוא מקום שצריך לקצר ולא להאריך בו. כי הכול נמצא למעלה, וצריך שלא להמשיך אותו למטה, אלא לקושרו בקשר שלמעלה בלי אריכות, עד שיהיו הכול אחד בייחוד אחד. וכיוון שנקשר יחד, אז לא צריכים לאריכות ולבקש תחנונים.

וכשמאריך באריכות במקום שצריך, בז"א, חסדים מכוסים מחכמה, הקב"ה מקבל תפילתו. שזה כבוד הקב"ה, ז"א, שבזכות ייחוד התפילה, מקשר קשרים ומרבה ברכות למעלה ולמטה, שהברכות נמשכות מלמעלה למטה.

להאריך תפילתו, כלומר, להמשיך השפע מלמעלה למטה. לקצר תפילתו, שלא להמשיכה אלא מלמטה למעלה. ולפיכך המלכות, שהיא הארת החכמה, אסור להמשיכה מלמעלה למטה, כי זה היה החטא של עצה"ד. הארת החכמה, שהיא משתה, עומדת כולה למעלה, ואסור להמשיכה למטה. אלא לקצר, לקושרו בקשר שלמעלה בלי אריכות, שימשיך מלמטה למעלה. ועל זה לומדים, המאריך בתפילתו, בא לידי כאב לב.

אבל הארת ז"א, שהוא חסדים מכוסים, להיפך, מצווה להמשיכו למטה. ועל זה לומדים, שהמאריך בתפילתו, מאריכים לו ימיו.

776. בתוך ההיכל הזה עומדת נקודה חבויה, רוח, שתקבל עליה רוח אחר עליון, זכר. וכששורה רוח ברוח, אז נכנס זה בזה ונעשה אחד. ומורכב זה בזה, להיות אחד כמו האילן הזה שמורכב זה בזה. והוא אחד מין במינו. אוי למי שמרכיב מין בשאינו מינו, כבני אהרון, אלו שרצו להרכיב אילן באחר שאינו מינו.

רוח זכר הוא קו ימין, רוח נקבה קו שמאל. ימין ושמאל במחלוקת, שהשמאל, חכמה, רוצה לבטל את הימין, חסדים, מפני שהם מין בשאינו מינו, שזה חכמה וזה חסדים. ונמשכת המחלוקת עד שהם מתוקנים בקו האמצעי, העושה שלום ביניהם. באופן, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל יאיר מלמטה למעלה. ואז מתייחדים זה בזה.

כי בזה שהשמאל אינו נמשך מלמעלה למטה, נבחן למין אחד עם הימין. והוא אחד מין במינו. כי הנקבה נתקנה להאיר החכמה רק מלמטה למעלה, שע"י זה היא מין במינו עם הזכר. ובני אהרון שמתו, שתו יין המשכר, שפירושו, שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה. ע"כ נאמר, כבני אהרון, אלו שרצו להרכיב אילן באחר שאינו מינו, כי אז השמאל והימין הם מין בשאינו מינו.

777. ומי שמרכיב מין במינו ויודע לקשור קשר בקִשרו, היכל בהיכלו, מדרגה במדרגתו, יש לו חלק בעוה"ב. זהו שלמות הכול. וכשנשלם השמאל בימין, והזכר בנקבה, וכן ההיכלות, ונעשה הכול מעשה אחד מין במינו, אז היוצא מהשלמות הזו, נקרא מעשה מרכבה. שמרכבה היא מלשון מרכיב ומורכב.

778. ויִיצר ה' אלקים את האדם. כתוב שֵם מלא, הוי"ה אלקים. שאדם הוא מעשה היוצא מהמרכבה הוי"ה אלקים, שהרכיב זה בזה, מין במינו, מעשה של שלמות הכול, שהימין נשלם ע"י השמאל, והשמאל נשלם ע"י הימין. וכן עד"ז זכר ונקבה. וכשנשלמו זה בזה, אז נקראו ז"א ומלכות הוי"ה אלקים, שם מלא. אשרי מי שיודע לקשור קשרי האמונה ולייחד הייחוד כראוי.

779. כמו שיש שמות קדושים עליונים, כגון שם מ"ב, המתחברים אלו באלו, כך השם הקדוש הוי"ה, מפורש למעלה בבינה, ומפורש למטה במלכות. שם הוי"ה הוא למעלה בג"ר, בייחוד הוי"ה אהי"ה. ושם זה הוא באמצע בחג"ת, בייחוד הוי"ה אלקים. ושם זה למטה בנהי"מ, בייחוד הוי"ה אדנ"י.

הוי"ה הוא השם הקדוש, אחד, סוד הכול, שכולל כל השמות. עולם העליון, בינה, ג"ר, אהי"ה, מתייחד בסתום מסתום שעליו, חכמה הנקרא הוי"ה. וזהו הייחוד הוי"ה אהי"ה, המשתתף עימו והוא אחד. עולם התחתון, מלכות, אדנ"י, מתייחד בסתום, ז"א, הוי"ה. וזהו הייחוד, הוי"ה אדנ"י. וזהו שבאמצע, המלכות שלמעלה מחזה דז"א, אלקים, מתייחדת עם המרכבה הקדושה העליונה שעליה, חג"ת, הוי"ה. וזהו הייחוד, הוי"ה אלקים, שהוא מעשה מרכבה.

780. מצד הבינה יוצאות ד' מרכבות, ד"ס, חג"ת ומלכות שלמעלה מחזה. ומצד המלכות שמחזה ולמטה דז"א, שנקראת אדנ"י, יוצאות ד' מרכבות, ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. משום שכל אחד מפורש לארבע. כל מרכבה היא ארבע כשמסתכלות המדרגות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכן כולן הן ארבע כל אחת, עד שיורדות המדרגות למטה בשם הקדוש אדנ"י, באלו המרכבות, העומדות ונוסעות בשם אדנ"י. והן נקראות הָרֵי נחושת.

יש הרים עליונים, חג"ת דז"א, והרים תחתונים, נה"י דז"א, המאירים במלכות, ועומדים בג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, ויוצאים מזהב כסף ונחושת. שנה"י דז"א יוצאים מחג"ת דז"א, הנקראים זהב כסף ונחושת.

781. נחושת שלמטה, בבריאה, היא משום שאלו המרכבות, היוצאות מן השם אדנ"י שבהיכל הראשון, שהן ארבע מרכבות, היוצאות מב' רוחות ימין ושמאל מלבנת הספיר, אלו ב' רוחות הנקראים ב' הרי נחושת.

782. מאלו ב' רוחות, הרי נחושת, יוצאות ארבע מרכבות, ד' אופנים, שמשתמשים בשם אדנ"י, ששקע במלאך סנדלפון שר הפנים. וכל המרכבות הן שליחים בעולם, אלו על אלו, סוסים ומרכבות. כי יש מרכבה על סוסים המסיעים אותה.

783. והשם הקדוש אדנ"י נכלל בהוי"ה, שהוא יאהדונה"י. השם אלקים אינו נכלל בשם אחר, כמו אדנ"י הנכלל בהוי"ה, ושבחינתו עצמו מתבטלת בהוי"ה, אבל השם אלקים אינו מתבטל ונכלל בשם אחר. משום שיש אלקים חיים בבינה, ומשֵם אלקים שבבינה מתפשט השם לגבורה דז"א ולמלכות, שנקראים אלקים, וכן מתפשט לבי"ע. ואין הארתו נאספת בשום מקום, אלא הולכת ומתפשטת. וע"כ אינה נכללת להתבטל בשם אחר.

784. השם הכולל כל השמות הוא הוי"ה, שבמילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבצירוף האותיות של השם הקדוש, היה יודע הכוהן לצרף בכל צדדיו, עד שהשמות עלו בכמה צדדים במ"ב (42) אופנים, בהתפשטות הניצוץ הקשה שבבינה, הכולל כל השמות.

השם הוי"ה כולל כל השמות, הספירות, בשם מ"ב, שהוא כח"ב. אשר ד' אותיות הוי"ה פשוטה הוא כתר. ועשר אותיות המילוי של הוי"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, חכמה. ועם כ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם ביחד מ"ב אותיות.

שם הוי"ה כולל ג"ר, כח"ב. וז"א הוא עשר אותיות המילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו חכמה. ומלכות היא חשבון של עשר אותיות אלו, שהוא מ"ה (45). הרי ששם הוי"ה כולל כל ע"ס. ולכן נאמר, הכולל כל השמות, שהספירות מכונות שמות.

785. השם הוי"ה כולל כל השמות בצירוף אהיו"ל דינ"ם. באלו האותיות כלולים השמות האחרים, המתחברים עם השם הוי"ה, שהם ג' שמות, אהי"ה אלקים אדנ"י. ויוצאות אלו ונכנסות אלו. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, מצטרפות האותיות בתוכה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו תשע אותיות. ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך צירוף אותיות הייחוד מהאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכוהן לצרף השמות באותיות רשומות.

ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הוי"ה וג' שמות אהי"ה אלקים אדנ"י, שהוי"ה מתייחד עימהם בג"ר ובחג"ת ובנה"י. וזה הכלל, שאינו מכפיל אות פעמיים. למשל, בהוי"ה אינו מציין ב' אותיות ה' אלא אחת, כלומר יה"ו. וכן באהי"ה חסרה ה"ת ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י', המרמזות על ה"י של יה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' של אה"י, ועל ה' י' של אלקים. חוץ מהי' של אדנ"י שהוכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שמרמזת על גילוי חכמה.

בצירוף אהיו"ל דינ"ם, נמצא שם הוי"ה עם כל השמות המתייחדים בו. וכל השמות האחרים שבקומה מתחברים בו עם שם הוי"ה. בייחוד הוי"ה אלקים אנו מבחינים: יה"ו שבו הרומז על הוי"ה, ואותיות א' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, עם ם' שבצירוף דינ"ם, הוא אותיות אלקים. ולקחנו לייחוד הזה, מהצירוף הנזכר שש אותיות, שהם חמש אותיות אהיו"ל, עם אות ם' של דינ"ם. והשארנו ג' אותיות די"נ, שלא שימשנו עימהן בייחוד הזה הוי"ה אלקים.

בכל ייחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות לייחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות לייחוד. שבייחוד הוי"ה אלקים, נכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם', ויצאו ג' אותיות די"נ, שלא נצרכו לייחוד הזה. ועד"ז בייחוד הוי"ה אדנ"י, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מהצירוף אהיו"ל, שהוא הוי"ה, וא' מן אהיו"ל, ועם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות, שלא שימשנו עימהן, שהן ל' ם'.

אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, בשם מ"ב, שהוא ג"ר, ששם הייחוד הוי"ה אהי"ה, מצטרפות לייחוד הזה ארבע אותיות, שהן יה"ו של אהיו"ל, שהוא הוי"ה, עם אה"י של אהיו"ל, שהם אהי"ה, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות לייחוד הזה. כלומר, מתשע אותיות אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות לייחוד, ויוצאות, כלומר שנשארות מיותרות.

786. כתוב, וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

787. ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

788. ויאמר ה' אל משה, נטה את ידך על השמיים. ואיך יכול להרים את ידיו על השמיים? נטה, פירושו, השפל, כמ"ש, ויֵט שמיים ויֵירַד. שימשיך מלמעלה למטה. ידך, פירושו, מקומך, מקום של המדרגה שלך, שאתה שורה בה, ת"ת. וזהו ההמשכה בשם הקדוש. וכל העליונים והתחתונים בשמות נוסעים ומתקיימים, ובהם נכנסים בני אדם להיכלות העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשריהם היודעים לערוך ייחוד אדונם כראוי, וללכת בדרך האמת, כדי שלא יטעו באמונה.

789. בהיכלות אלו יש סוד עליון בתוך האמונה, המלכות דאצילות, המלובשת בהם, שנקראת אמונה. וכל החיות והמרכבות כולן שונות זו מזו, כדי לכלול אלו באלו לטוב, לתקן אותן. כמ"ש, ויְשַנֶהָ ואת נערותיה לְטוב. בשבעה היכלות אלו, היא השלמות שלמעלה, כשנכללים ונשלמים זה מזה. ונכנסות בהם תפילות ובקשות, של מי שיודע לסדר אותן, לתקן אותן למעלה, כמ"ש, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך.

790. סדר שבעה היכלות בתפילת יוצר עד תפילת שמונה עשרה. ההיכל הראשון, לבנת הספיר. אומרים, יוצר אור ובורא חושך, להיותו הארת אבן הטוב, ספיר, המתנוצצת לב' צדדים, לימין ולשמאל, אור וחושך. כי קו שמאל, מטרם שמתייחד עם הימין, הוא חושך, משום שהחכמה היא בלי חסדים.

והלאה אומרים, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. סובב על כל האופנים והגלגלים שבהיכל הראשון. ועליהם אומרים, כולם בחכמה עשית, מָלאה הארץ קניינֶך. והלאה, המלך המרומם לבדו מאז, סובב על השם הקדוש יאהדונה"י שבהיכל הראשון, כלל השם הקדוש, השלם בב' שמות הוי"ה אדנ"י. וזהו עולה באוויר. ועל זה אומרים, והמתנשא מימות עולם, כי והמתנשא, הוא באוויר. עד כאן כוונות ההיכל הראשון.

791. ההיכל השני, עצם השמיים. אומרים, אל ברוך גדול דעה, הכתוב על סדר א"ב, שהוא המלאך אורפניאל, השולט בהיכל השני, שכולל א"ב אותיות קטנות. וסדר א"ב שבברכת, אל ברוך גדול דעה, הן אותיות קטנות. כאן המלאכים הם שאומרים קדוש וברוך, שכאן היא קדושה, שאומרים, קדוש קדוש קדוש, וברוך כבוד ה' ממקומו. ההיכל השלישי אומרים, לאל ברוך נעימות ייתנו.

792. ההיכל הרביעי, היכל הזכות. אומרים, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. משום שבהיכל הרביעי מתגלגלים האורות והדינים שבעולם. מי שזוכה לחיים מתחדש כמקודם, להתקיים באור הימין, שנקרא אל. וע"כ אומרים, המחדש בטובו.

793. ההיכל החמישי, היכל האהבה, נקרא, אהבת עולם. זוהי המשכת האהבה מההיכל, שנקרא אהבה. וזהו שאומרים, אהבת עולם אהבְתָנו, ה' אלקינו. ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה. בעניין אל שד"י.

794. ההיכל השישי, היכל הרצון. אומרים, אמת ויציב ונכון וקיים. וצריכים שלא להפסיק בהיכלות אלו, כי בהמשכת התפילה והרצון מתחברים ההיכלות יחד, ומתקשרים אלו באלו בשמות קדושים, השולטים בכל אחד ואחד.

795. ההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים. אומרים, אדנ"י שׂפתיי תפתח. סוד הסודות שצריכים לאומרו בלחש, שלא יהיה נשמע הקול. כאן הוא רצון הלב, לכוון ולהעלות הרצון מלמטה למעלה עד א"ס. ולקשור שביעי, היכל קודש הקודשים, בשביעי, בבינה דאצילות, זה בזה, מלמטה למעלה, שכל ההיכלות כלולים בהיכל קודש הקודשים, והמלכות דאצילות עולה עימהם אל הבינה דאצילות.

ואח"כ מלמעלה למטה להמשיך ברכות ממקור החיים, שהוא ההיכל השביעי העליון שבאצילות, שהוא בינה. שבג' ברכות ראשונות ממשיכים מבינה לבינה ולחג"ת דהיכלות. ובג' ברכות אחרונות ממשיכים מבינה לנה"י דהיכלות. ברצון הלב, ובסתימת העיניים, באותיות של שבעה שמות עליונים קדושים, שהם בוּכ"וּ, אֲכַדְטַ"ם, כוּז"וּ, הַשְׁתָפָ"א, בָּ"ם בְּמוּכָ"ן, מצפ"ץ.

796. ההיכל השביעי העליון, בינה, מקור החיים. זו הברכה הראשונה, שבברכה זו עולה המלכות, וכל אשר נכלל בה, אל הבינה. וזהו היכל ראשון, התחלת הכול מלמעלה למטה, שכל המוחין דזו"ן ודבי"ע מתחילים מבינה.

והוא מקבל ההיכל השביעי מלמטה, היכל קודש הקודשים, שעלה ונכלל במלכות דאצילות, להתחבר זה בזה, שביעי בשביעי. היכל קודש הקודשים, שהוא שביעי להיכלות הבריאה, ובינה, שהוא שביעי לספירות של אצילות, אם מתחילים למנות מהיסוד, אשר המלכות כלולה בו, על דרך היכל הראשון, לבנת הספיר דבריאה. כי מזה שלמטה, מהיכל קודש הקודשים, עולה מי שעולה להיכל העליון, בינה.

797. וזהו, ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שאומרים בברכה ראשונה שבשמונה עשרה. ברוך, פירושו, הריבוי של כל התחתונים, שנכללו בחיות ובשרפים ובאופנים, ובכל ההיכלות בריבוי היכל קודש הקודשים, שכל אלו נכללו ושורים עתה במלכות דאצילות בהסתר. ואז נקראת המלכות דאצילות, ברוך, כי התברכה בכל אלו הריבויים והברכות והסודות שנשלמו בה. כלומר, מאחר שכל התחתונים שבהיכלות וכל ההיכלות נכללו במלכות, נקראת המלכות, ברוך. וזהו שצריכים לכוון כשאומרים המילה, ברוך.

798. אתה, מורה על העיטור של האותיות הסתומות, המאירות במלכות. אתה, הוא כלל של כל כ"ב (22) אותיות מא' עד ת'. וזה א"ת מן אתה. אות ה' של אתה מורה, שהאות ה', שהיא מלכות, כוללת כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספת אותן בתוכה. וזהו א"ת ה' שבמילה אתה.

וכשהמלכות בשלמות בנהר, יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. כמ"ש, ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, ביסוד, שנקרא ז"ה. הנערה, מלכות. באה אל המלך, ז"א. ואז כתוב, כל אשר תאמר, יינתן לה. וזהו, ברוך אתה. וצריכים לכוון בזה, ולקשור הרצון בזה, כשאומרים, ברוך אתה.

799. הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. כשהנערה באה אל המלך, ז"א, כל אשר תאמר יינתן לה, שסובב על הארת חו"ב אלו, שיינתן לה.

800. ואלקי אבותינו. סוד האבות, חג"ת דז"א, לברך את המלכות. שזהו, אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת. כמו שהנערה, המלכות, לא נעזבה מהתחתונים, כי כולם נכללו בה, אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, חג"ת דז"א, שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.

801. משום שהמלכות התברכה מכל אחד מחג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד. כלומר אומרים, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות, על כל אחד מהאבות. ואח"כ מתאספים כולם בחיבור אחד, ומתעטרים עימה, כשאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא. הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת. האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגיבור הוא גבורה, והנורא ת"ת. והשם האל, מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד.

בתחילה, באלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, הייתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות. ועתה, בהאל הגדול הגיבור והנורא, היא נכללת בהם מלמטה למעלה, לכלול אותם עימה. כי כיוון שאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, הרי כולם נכללים בה. ואז היא עולה עם החג"ת לבינה.

ואז אומרים, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכול. אשר אל עליון, קו ימין דבינה, גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה. וקונה הכול, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקווים יחד. שזהו כלל הכול. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קווים אלו שבבינה.

802. וזוכר חסדי אבות, שהחג"ת והמלכות התעכבו עם הבינה ונכנסו למעֵיה, שנכללו בפנימיות הבינה, המכונה מעיים, ומתברכים שם. כי, וזוכר, פירושו משפיע, שהבינה משפיע חסדים אל האבות, חג"ת. ואח"כ מתיר אותם הבינה מן ההתכללות, ומוציא אותם מתוכו, כשהם מתברכים. ובהשתחוות ההיא, שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל מן הבינה למקומם. כי מגן אברהם, חסד, בימין, ובימין כולם מתברכים כראוי.

803. ההיכל השביעי הוא מלך העליון, בינה. האבות, חג"ת, מתעטרים בו, עולים אליו, ונכללו בו. ועד עתה, מטרם שאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, הם נכללים בבינה. וההיכל הזה, בינה, צריך להוציאם מתוכו, וכשמוציא אותם מהברכות, בשביל שישפיעו אותן לנערה, למלכות, אז הנערה נאחזת באבות, בכל הברכות, שקיבלו חג"ת בעודם בבינה.

ואע"פ שכבר נכללו היכלות בהיכלות, וכבר המלכות נכללה בחג"ת ובבינה, עכ"ז עתה, בשעת יציאת חג"ת מהבינה, נאחזים חג"ת והמלכות יחד באלו הברכות. וכשאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, אז מוציא אותם הבינה מהברכות שלה, והם באים כל אחד למקומו.

804. ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוּכ"וּ, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. הוא מלכות וחג"ת שבבינה. כי ברכה, מלכות. חסד, קו ימין. כוח, קו שמאל, גבורה. ומשפט, קו אמצעי, ת"ת. זהו אהי"ה, כלל כל המוחין. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו.

אלו האותיות הן כלל הכול. משום שהאותיות של השם בוכ"ו, הוציאו את היוצאים מהן, חג"ת ומלכות, כלל האבות, חסד כוח ומשפט, המרומזים בראשי תיבות שלו, וזו המתחברת עימהם, הנקראת ברכה, המרומזת בראשי תיבות שלו.

805. כיוון שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, והאבות והמלכות יוצאים מהבינה למקומם, הנה המלכות נאחזת בברכות מהאבות. ונמשכות בהיכל החמישי, היכל האהבה, ימין, חסד, שיתקשר באהבה בברכות הימין, הנמשכות במגן אברהם, ימין. וכך צריך להתברך, כשהברכות יורדות מלמעלה למטה, ביציאתן מבינה למקומם. אשר ההיכל החמישי יקבל תחילה הברכות, קודם ההיכל השישי.

בתחילה נכללו היכל בהיכל. ועתה לוקחים ברכות להימצא אלו לפני אלו. ואע"פ שההיכל השישי, היכל הרצון, נוסע תחילה לפני ההיכל החמישי, אבל כיוון שהברכות הן מימין, מחסד, הן צריכות להיאחז בהיכל החמישי, חסד, ולא בהיכל השישי, ת"ת.

806. ואח"כ בצד שמאל, גבורה, אומרים, אתה גיבור, שזה חיבור של המילים אתה וגיבור, שהם ב' דינים. כי, אתה, המלכות, דין, וגיבור, קו שמאל, דין. וכיוון שנמשכו ברכות, ממה שקיבלו האבות בהיותם בבינה, נכלל הדין ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכול כאחד. וזהו שאומרים, מחיה מתים, סומך נופלים ורופא חולים, שהם רחמים.

807. והרחמים, השם הקדוש אֲכַדְטַ"ם, באותיות השם אלקים. כי אותיות אכדט"ם קודמות לאותיות אלקי"ם. חוץ מן הא', שאין לה אות קודם לה. וכן הם', אין לה אות מקודם לה, שהקודם לה מ'. והכ' של אכדט"ם קודמת אל ל' דאלקים. הד' של אכדט"ם קודמת אל ה' דאלקים. הט' של אכדט"ם קודמת אל י' דאלקים. משום שאותיות אלקים, גבורה, קו שמאל, עלו להתעטר למעלה בבינה, והוציאו שם אותיות אכדט"ם, להיקרא בהן.

כי כשעלו אותיות אלקים להתעטר למעלה בבינה, שנקראת אלקים חיים, גרע החסד שבבינה את הדינים שבאותיות אלקים שעלו, להתאחד במיעוט הדין. כי השם אכדט"ם בגי' ע"ד (74). והשם אלקים בגי' פ"ו (86). מבינה התפשט השם אכדט"ם למטה, להיכל הגבורה, לנסוע מתוך אלו אותיות האחרות שבשם אכדט"ם, שהדין התמעט בהן, ולעלות מאלו האותיות, אל השם אלקים, שבהיכל הגבורה, להמתיק הדינים שבו.

808. כיוון שנמשכו האותיות של בוכ"ו ושל אכדט"ם בהיכל החמישי, חסד, ובהיכל הרביעי, גבורה, מלמעלה, מבינה, שהתחילו להיאחז הברכות מאמצעי של הכול, מקו אמצעי, ת"ת, בהיכל השישי, היכל הרצון, ת"ת, והברכות נאחזות בימין ובשמאל, שהת"ת כלול משניהם. ומשום זה אומרים, אתה קדוש. אתה, המלכות, גבורה, נכללת בקדוש, ת"ת, חסד. ונמצא ת"ת כלול משניהם, מחסד ומגבורה.

809. ואומרים, ושמך קדוש. כיוון שאומרים, אתה קדוש, למה אומרים עוד, ושמך קדוש? הלוא זהו שֵם וזהו אתה, והלוא המלכות נקראת שֵם ונקראת אתה? אלא בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, והתוספת היא עיקר יותר מהכול.

ומשום זה בכולם, בברכה הראשונה והשנייה, כתוב אתה, ולא יותר. וכאן, בברכה שלישית, ת"ת, המייחד ומקשר ספירות חו"ג זו בזו, במקום הזה אומרים קדושה ותוספת קדושה. אתה קדוש, קדושה. ושמך קדוש, תוספת קדושה. וקדושים בכל יום, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה, משום שקדושה ראשונה היא למלכות עצמה, ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, הקדושות שבכל היכל והיכל.

קו ימין חסדים, ו"ק. קו שמאל, הארת חכמה, ג"ר, אבל אינו יכול להאיר בלי חסדים. כי זה בחולם, וזה בשורוק. וקו האמצעי מייחד אותם זה בזה. ואז יש חכמה וחסדים בשניהם, שהם ו"ק וג"ר. ועכ"ז הו"ק דחסדים נחשבים לעיקר המוחין, והארת החכמה, ג"ר, נחשב לתוספת קדושה.

ולכן בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה. בכל מקום שקו אמצעי מייחד ומקשר ב' הקווים זה בזה, נמצא קדושה מצד קו ימין, ו"ק, ותוספת קדושה מצד התכללות קו שמאל בימין. והתוספת היא עיקר יותר מהכול, כי התוספת היא בחינת ג"ר, החשוב מחסדים, שהם ו"ק.

למלכות בגדולתה יש רק כלים דחסדים, כי הכלים דאחוריים דמלכות, כלים להארת חכמה, נפלו לבריאה, בשבעה היכלות. וע"כ אין המלכות מקבלת הארת חכמה, זולת בהתכללות שבעה היכלות אלו. כי אין החכמה מתלבשת אלא רק בהם. ונאמר כאן, שקדושה ראשונה, חסדים ובחינת ו"ק, היא למלכות עצמה. ותוספת קדושה היא להתקדש כל שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה. כי תוספת קדושה, חכמה וג"ר, אינה מאירה אלא בשבעה היכלות אלו, להיותם הכלים דאחוריים שלו.

810. ואח"כ התקדש הכול מלמעלה, מבינה, ומכל האבות, חג"ת, שהכול נקשר בקשר אחד, במה שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. כאן הכול קשר אחד, משום שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. וע"כ נקרא ת"ת איגוד וקשר הכול בייחוד אחד. אשרי חלקו מי שיודע לסדר שבחיו של אדונו במקום שצריך. עד כאן בג' ברכות הראשונות, דבקות וברכות וקדושה יחד באבות, חג"ת. שהברכה הראשונה חסד, השנייה גבורה, השלישית ת"ת.

811. מכאן והלאה בתפילת שמונה עשרה שאלות ובקשות. ותחילה, צריך האדם לבקש לדעת בדברי אדונו, כדי להראות תשוקה אליו ולא ייפרד ממנו. וזו התפילה, וחָנֵנו מאיתך חכמה בינה ודעת. משום שהאדם צריך להשתתף בקדושה של השם הקדוש העליון להתעטר בו, והשם של ברכות וקדושות הוא כוּז"וּ, שהוא השם הקדוש הוי"ה, שהוא קדוש בקדושה.

ואותיות הוי"ה, הוציאו מאותיות אחרות כוז"ו. כי הן האותיות השניות להוי"ה, שאחר י' דהוי"ה כ' של כוז"ו, והשנייה לה' דהוי"ה ו' של כוז"ו, והשנייה לאות ו' דהוי"ה ז' של כוז"ו, והשנייה לה"ת דהוי"ה ו' אחרונה של כוז"ו.

והחיבור של השמות הוי"ה וכוז"ו כחיבור זכר בנוקבא, ששֵם הוי"ה, המאיר בז"א, הוא זכר, והשם כוז"ו, המאיר בהיכלות, הוא נוקבא. ואלו השמות הקדושים העליונים הם הקדושה.

812. האותיות האחרות כוז"ו נקראות טל, טל השמיים, שהוא החשבון של האותיות שלו, שכוז"ו בגי' ט"ל (39), משום שכאן למטה, במלכות, נמצאים כל הדברים בחשבון, בהארת חכמה, הנקראת חשבון ומספר. ואין חשבון אלא ללבנה, מלכות, כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה, אלא במלכות. ונמצא שאין חשבון אלא למלכות.

ומשום זה צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

813. וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי.

814. כמו שהתאחד אש במים ומים באש, דרום בצפון וצפון בדרום, שאש ומים הם פנימיות חו"ג, ודרום וצפון הם חיצוניות חו"ג, מזרח במערב ומערב במזרח, שהם ת"ת ומלכות. אף כך התקשר הכול יחד והייחוד נשלם זה בזה.

815. וכל אלו היודעים לסדר תפילתם כראוי, לכלול אלו ההיכלות אלו באלו ולקושרם זה בזה, האדם הזה נקשר בהם, ומקרב עצמו לכלול בהם, מבקש בקשה וניתנה לו. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

816. אחר שהשלים בקשותיו, והגוף שלם בכל הצדדים, בשמחת לב, ושאל וסיים הבקשות, יחזור להמשיך ברכות ושמחות למטה בהיכל השלישי, נצח, להמשיך למטה. וזהו ברכת, רְצֵה ה' אלקינו בעמְךָ ישראל. משום שמעמדות, הרגליים, נו"ה, הם סומכי הגוף, ת"ת, והתחלתם למטה מגוף נקראים ב' ירכיים עד שמגיעים לברכיים. כלומר, שב' רגליים נו"ה מתחלקות, שהירכיים עד הברכיים, היא ברכת, רְצֵה. ומן הברכיים והלאה הן ברכת, המחזיר שכינתו לציון, וברכת, מודים.

817. אלו הם המעמדות העומדים על הקורבן. כנגד ב' ירכיים נו"ה. וכאן, בהיכל השלישי, היא התחלת ב' ירכיים מלמעלה בגוף, עד הברכיים, שהוא החיבור של הנביאים. שמנו"ה דאצילות נמשך הנבואה. ומראות מנו"ה של היכלות. באותיות השם הקדוש הַשְׁתָפָ"א, שהוא השם צבאות, בחילוף אותיות א"ב באותיות א"ת ב"ש ג"ר ד"ק וכו'. שאותיות ראשונות של א"ת ב"ש עולות. ואותיות שניות של א"ת ב"ש יורדות. השם צבאות הוא נביאים. והשם השתפ"א הוא מראות. ונו"ה נקראים צבאות.

818. בהיכל השלישי הוא סוד העליון, שנקרא ברייתא, כי ברייתא פירושו חיצונית. נו"ה הם מחוץ לגוף, לת"ת. וכשמגיע האדם לברכיים, שבהוד, יכרע, ויאמר, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון. והרי כאן חזרו הברייתות להיות משנה, והתברכו יחד. כי נו"ה דהיכלות נכללו כאן, בהיכל קודש הקודשים, במלכות, שהיא משנה, שכינתו לציון. כי ציון יסוד המלכות.

819. ההיכל השני למטה, היכל עצם השמיים, שהנשמות נפקדות בו לעלות להיראות במראה החלום, למטה מירכיים, בבחינת ברכיים, כי החלום נמשך למטה מירכיים. אומרים בו, מודים, לכרוע על הברכיים, להודות על הנשמות, ואומרים, על נשמותינו הפקודות. עד שמגיע לברכת, הטוב שמך ולך נאה להודות.

820. וזה בתוך השם הקדוש בָּ"ם בְּמוּכָ"ן. שהם אותיות שניות לשמות אל אלקים, שהם חו"ג דאצילות. כמ"ש, אל אלקים הוי"ה הוא יודע. וכלל אלו האותיות האחרות ב"ם במוכ"ן, שיוצאות מן אל אלקים ולמטה בהיכל השני, הוא החלום, להכניס במקום הזה נשמות, לראות במראה החלום. וצריכים להמשיך בברכות אלו, כדי למצוא מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב.

821. ההיכל התחתון למטה, היכל לבנת הספיר, הוא יסוד ומלכות, שאומרים, שים שלום טובה וברכה. כאן הכלל של שלום, שלום למעלה ביסוד דז"א, שלום למטה ביסוד דמלכות. שלום בכל הצדדים, בימין ובשמאל. שלום בפמליה של מעלה, ביסוד ומלכות שבהיכלות דאצילות. שלום בפמליה של מטה, שהיכל לבנת הספיר, שבו יסוד ומלכות שבהיכלות דבריאה, הוא פמליה של מטה, בחיבור אחד עם הפמליה של מעלה. ומכאן נמשך השלום לכל התחתונים, שלחוץ מהיכלות דבריאה.

822. וכאן נכלל ונשלם הכול יחד, למעלה, ז"א, ולמטה, המלכות, בהארה אחת, בזיווג, להשלים שם מלא הוי"ה אלקים. אשר הוי"ה הוא ז"א ואלקים מלכות. שם זה שלם בכל ההיכלות הנכללות במלכות, ובכל האורות העליונים הכלולים בז"א, שיהיו כולם אחד.

823. האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. כי בשעה שיוצא מלפני המלך, והכול מתייחד בכל אלו הבחינות, בקשר הייחוד, והברכות, והקדושה, ותוספת הקדושה, אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.

824. חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש, ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

825. וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב"ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב, גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב"ה ושכינתו.

826. כאן נשלם הכול למעלה ולמטה, השם הקדוש השולט למעלה מצפ"ץ מצפ"ץ, היוצא מן, הוי"ה הוי"ה אל רחום וחנון. כי הוי"ה הוא מצפ"ץ, בחילוף א"ב באותיות א"ת ב"ש. כאן השם הקדוש הוי"ה הוי"ה, להתקדש באותיותיו בציבור של עשרה, והאותיות האחרות, מצפ"ץ מצפ"ץ, בקדושת היחיד בתפילה. שאין אומרים י"ג (13) מידות, אלא רק בציבור, וביחיד אומרים י"ג מידות בחילוף א"ת ב"ש, שהוא מצפץ מצפץ.

ואחר שסיים אמירת י"ג מידות, עומד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לס"א להשׂטין עליו, והוא נכנע לפניו. ויעמוד בקיומו להתברך מבית המלך.

827. אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב"ה גוזר והוא מבטל. על זה כתוב, ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב.

828. כתוב, ותָקָם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. שהמלכות נותנת מריבוי של ברכות ומקדושה ומתוספת קדושה שהיא מקבלת. כמ"ש, ולעֶרב יחלק שלל, שהמלכות מחלקת חלקים לכל, ואפילו לס"א נותנת חלק לבדו.

829. עניין זה הוא לבני האמונה. חלק של הס"א הוא כל העוונות והחטאים של אדם, שקשר קשרים של הייחוד, והתוודה עליהם, כולם שורים על הס"א, והם חלק ונחלה של הס"א. ואם לא התוודה עליהם, נמצא המקטרג, שיקטרג עליו, ויכול לו.

830. ואם התוודה על כל עוונותיו בתפילה, שקשר קשרים של הייחוד, והתברכו עליונים ותחתונים, וחלקו של הס"א, שכל אלו עוונות וחטאים שהתוודה עליהם, הוא לוקח אותם לחלקו. וזהו שׂעיר, שכתוב, והתוודה עליו את כל עוונות. וכתוב, ונשא השׂעיר עליו את כל עוונותם. זה חלקו וגורלו ונחלתו.

ואם האדם חזר לסורו, אוי לו, שכל העוונות לוקח בחזרה מצד זה, בעל כורחו של צד זה, ומשום שלוקח אותם מצד זה בעל כורחו של אותו הצד, אז הוא מזיק לו, ונהפך עליו למקטרג ומקטרג עליו. וכשמתוודה עליהם לוקח אותם אותו צד האחר, והוא חלקו וגורלו.

831. ועניין הקורבן, שצריכים להתוודות על קורבן על כל עוונותיו וחטאיו, לתת חלק לס"א. כל הקורבן לצד של הקדושה, שהוא חלק הקדושה ורצון הקדושה. ולס"א החלק של העוונות והחטאים שניתנו בווידוי על בשר הקורבן. כמ"ש, אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לךְ. וכתוב, ויבוא המלך והמן אל המשתה. אשרי הוא מי שיודע דרכיו ללכת בדרך אמת.

832. וכל מי שאינו יודע לסדר שבחו של אדונו, טוב לו שלא נברא. משום שצריכים שהתפילה תהיה שלמה למעלה, מתוך מחשבה, ורצון הלב, וקול, וּדְבר שפתיים. לעשות שלמות וקשר וייחוד למעלה, כמו שהוא למעלה, וכמו שהשלמות יוצאת מלמעלה למטה, כך צריך מלמטה למעלה, לקשור הקשר כראוי.

833. הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר. מחשבה רצון קול דיבור, הם ארבעה הקושרים קשרים, כנגד חו"ב תו"מ. מחשבה ורצון, חו"ב. קול ודיבור, תו"מ. ואחר שקשרו כולם יחד קשרים, נעשו כולם מרכבה אחת, להשרות עליהם השכינה, הדיבור, וכולם נעשו אח"כ ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.

834. המחשבה, שהיא חכמה, מוציאה ומולידה את הרצון, בינה. והרצון שיצא מהמחשבה, מוליד ומוציא קול הנשמע, ז"א. והקול הנשמע עולה לקשור קשרים מלמטה למעלה, ההיכלות התחתונים בעליונים. הקול, הקושר קשרים בין ב' הקווים שבבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למטה, מבינה, בלחש, נסמך ג"כ על אלו ד' עמודים, מחשבה רצון קול דיבור, חו"ב תו"מ. והסמיכה היא בסיום הקשר, בדיבור, במלכות, המקום שהכול נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד. כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם.

835. אשרי האדם שקושר קשריו של אדונו ומסמיך סומכים כראוי, ומתכוון בכל אלו הדברים. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. עד כאן השתכללו ההיכלות שבצד הקדושה.