656. כתוב, סולת למנחה בלולה בשמן כָּתית. סולת למנחה, להביא את הסולת, המלכות, לפני מלך העליון, למנחה בין שתי זרועות, שתהיה נכללת משתי זרועות, חו"ג, ימין ושמאל.
657. אברהם ויצחק התקינו שחרית ומנחה. כתוב עליהם, אף ידי יָסדה ארץ. זהו יצחק, יד שמאל דז"א. וימיני טיפחה שמיים, זהו אברהם, ימין דז"א. המדרגות שלהם הן חסד ופחד, שכתוב עליהם, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, שהן שתי זרועות המלך, הוי"ה, ז"א, עמוד האמצעי.
הסולת, שכינה תחתונה, מלכות, היא האור של ז"א, והיא סולת נקייה מצדדיו, כשהיא דבוקה בימין ושמאל שבו, בלא פגם של חושך, ובלא תערובת של חושך כלל. כי כך אור כלפי חושך, כמו תבואה נקייה כלפי מוֹץ ותבן. וע"כ מכונה המלכות סולת, כשהיא נקייה מחושך.
658. ובעוונותיהם של ישראל מתערב חושך באורות. וכמו האדם הדש תבואה, ואח"כ בורר את החיטים מן המוץ והתבן, כמי שבורר אוכל מתוך פסולת, כך ישראל, כשהתערב בהם חושך, צריכים לעשות ולתקן את הרוח שלהם. כמ"ש, זבחי אלקים רוח נשבָּרה. כי בזה נשבר החושך, יצה"ר המכסה על הרוח, כְּמוֹץ המכסה על חיטה, כענן המכסה על השמש ואינו מניח לו להאיר.
659. ובזמן שהחושך, יצה"ר, מכסה על יצה"ט, אור, הוא כמי שאסור בבית האסורים של יצה"ר. ואף כך, כשיצה"ט הוא אסור ברשות יצה"ר, כך הצבאות של יצה"ט, אסורים ברשות הצבאות של יצה"ר. וכשאדם שובר את רוחו בכל האיברים שלו לפני הוי"ה, כתוב, לאמור לאסוּרים צֵאו, לַאֲשֶׁר בחושך היגָלו.
660. אבל השכינה היא סולת נקייה, שאין חושך ואפלה יכולים להתערב בה. והיא כגפן, שאינו מקבל הרכבה ממין אחר, שאינו מינה. והסולת הזו, יושבת בין זרועות המלך, חו"ג, בלולה בשמן כתית.