בלולה בשמן כתית
661. בלולה בשמן כתית. בשמן הנמשך מלמעלה, מחכמה דימין. כתית, מרמז להזדווג בנוקבא, במלכות, להמשיך אליה שמן כתית כראוי לה, מחכמה עליונה. שהוא כתית, כדי להוציא שמן מהזיתים, מהאיברים של הגוף, הספירות דז"א, ולהמשיך המשכה מחכמה עילאה בכל איבר.
662. וצדיק, יסוד, הוא הכותש כְּתישים, ומכל אלו האיברים העליונים, מספירות דז"א, שהם זיתים קדושים, מוציא שמן המשחה, בתשוקה שלמה אל הנוקבא, המלכות. ואם אינו כותש, לא יוצא השמן ההוא, אלא יוצא בלי תשוקת האיברים, ומאותו המשכה לא תהנה הנוקבא. והשמן, אור החכמה, אינו כראוי, עד שיהיה בלול מכל האיברים. וע"כ כתוב, בלולה בשמן כתית, כדי ליהנות ממנו ולהיות ניזונה ממנו.
השמן, אור חכמה עליונה שבימין, אינו כראוי עד שנכלל מכל ג' הקווים שמחזה ולמעלה דז"א, ומג' הקווים שמחזה ולמטה דז"א. ואין ייחוד הקווים נעשה, אלא ע"י מסך דחיריק שבקו אמצעי, שזה כתית.
כי הדינים של מסך דחיריק כותשים את קו השמאל, עד שיתחבר עם הימין, ויתייחדו ג' קווים זה בזה. ועיקר נושא המסך דחיריק שבקו האמצעי הוא היסוד, שהוא סיומו.
וצדיק, יסוד, הוא הכותש כתישים, שמעורר את המסך דחיריק, לכתוש בו את קו השמאל. ומכל אלו האיברים העליונים, מספירות דז"א, שהם זיתים קדושים, מוציא שמן המשחה, כי ע"י הכתישה של יסוד, מתייחדים כל האיברים שלמעלה מחזה דז"א, ג' קווים חג"ת, וכל האיברים שלמטה מחזה דז"א, ג' קווים נה"י, ונעשים כולם אחד, ונמשך מכולם יחד. אז הם ממשיכים שמן המשחה, אור חכמה העליונה, בתשוקה גדולה, למלכות.
ואם אינו כותש, לא יוצא שמן ההוא, כי אם לא יעורר המסך דחיריק לכתוש בו את קו השמאל, אז לא היה השמאל מתייחד עם הימין לעולם, ולא היה יוצא שמן השלם ע"י ג' קווים, אל המלכות.
663. כתוב, בלולה בשמן כתית. ודאי שאין התורה בלולה במקרא במשנה ובתלמוד, אלא למי שסובל כמה ייסורים בשבילה. שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. ובזמן שהוא מכתת רגליו ממדינה למדינה ללמוד תורה, יזכה לראות פני השכינה.
664. בלולה בשמן כתית, זהו המקיים, פת במלח תאכל ומים במשׂורה תשתה. בלולה בשמן כתית, כמ"ש, והוא מְחוֹלָל מפשעינו מְדוכָּא מעוונותינו. בלולה בשמן כתית, זה צדיק חי העולמים, יסוד, הממשיך טיפות קדושות, פירורים כזיתים, ממוח העליון, חכמה עליונה, שהם עישׂרון אחד כנגד י'. ושני עשרונים הם י' י'. ושלושה עשרונים לפר הם י' י' י'. והם עישרון לכבש, ושני עשרונים לאַיִל, ושלושה עשרונים לפר.
665. אין טיפה יורדת מלמעלה, שאין עולים כנגדה טיפַּיים מלמטה, כזה [
] והרמז שלהם הוא כנגד שלושה מוחין: מוח הזיכרון, מוח המחשבה, מוח הדמיון. הדמיון והזיכרון עולים מהלב, המחשבות יורדות עליהם ללב, והדמיון והזיכרון מקבלים אותן, כמלך. משום שהאדם הזה, הוא מחשבה, הרוכבת ושולטת על החיה השלישית, ויורדת עליה אל שתי חיות, הפותחות כנפיהן לקבל אותה. כמו חולָם על צֵירֵי, שנעשה סגולתא. וזהו כתר עליון על חו"ב.
666. עישׂרון ושני עשרונים, רומזים לשלוש חיות של מרכבה עליונה, חג"ת. שלושה עשרונים רומזים לנה"י, שבהם המרכבה השנייה התחתונה. רביעית הַהִין, המלכות הקדושה, ה"ת, אות רביעית משם הוי"ה, שבה ד' פנים של אדם. כי בחסד יש ד' פנים של אריה. בגבורה ד' פנים של שור. בת"ת ד' פנים של נשר. במלכות ד' פנים של אדם.
667. רביעית ההין, הרגל הרביעית אל כיסא העליון, בינה, שיש לה ארבע רגליים, חג"ת דז"א, ומלכות. והמלכות היא עולה תמיד אליו בכל יום, שעולה עד המחשבה העליונה שאין לה סוף. וע"כ קורבן עולָה בא על הרהור הלב, על המחשבה.