וילך ראובן וישכב את בלהה, ויהיו בני יעקב שנים עשר

203. ויהי בִּשְׁכּוֹן ישראל בארץ ההיא, בשכינה, הנקראת ארץ. כי לאה ורחל מתו, והשכינה קיבלה הבית.

204. וילך ראובן וישכב את בלהה. הייתכן שראובן הלך ושכב עם בלהה? אלא כל זמן שלאה ורחל היו חיות, השכינה שרתה עליהן, ועתה שמתו, לא נפרדה השכינה מהבית, ושרתה בבית משכנה של בלהה.

ואע"פ שהשכינה הייתה צריכה לקבל הבית, להתחבר עם יעקב כראוי, אחר מיתת רחל, איך נאמר שהשכינה שרתה במשכנה של בלהה? כי אם לא היה יעקב בזיווג זכר ונוקבא, לא הייתה השכינה שורה בגילוי בבית. ולפיכך עמדה השכינה במשכנה של בלהה, שהיה שם בזיווג זכר ונוקבא.

205. בא ראובן, ואחר שראה שבלהה ירשה מקום אימו, הלך ובלבל המיטה, שלקח מיטתו של יעקב משם. ומשום שהשכינה הייתה עליה, כתוב בו, וישכב את בלהה, שישן על אותה המיטה, ולא חרד לכבוד השכינה. וע"כ אומר עליו הכתוב כאילו שכב עימה.

ומשום זה שלא חטא, לא נגרע ראובן מחשבון י"ב השבטים. וע"כ מיד בא הכתוב ועשה חשבון, כמ"ש, ויהיו בני יעקב שנים עשר. ומשום זה כתוב מיד, בכור יעקב ראובן, שעשה אותו הכתוב ראש לכל השבטים.

206. כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם. כל דרכיו של הקב"ה כולם ישרים, ודרכיו אמת. ובני העולם אינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם עומדים. וע"כ כתוב, צדיקים ילכו בם, משום שיודעים דרכיו של הקב"ה ועוסקים בתורה. שכל מי שעוסק בתורה, הוא יודע והולך בדרכי התורה, ואינו סר לימין ולשמאל.

207. ופושעים ייכשלו בם. אלו הם הרשעים, שאינם עוסקים בתורה, ואינם מסתכלים בדרכיו של הקב"ה, ואינם יודעים לאן הדרכים הולכות. ומשום שאינם יודעים להסתכל, ואינם עוסקים בתורה, הם נכשלים בה, בעוה"ז ובעוה"ב.

208. כל אדם העוסק בתורה, כשנפטר מהעוה"ז, נשמתו עולה באורחות ובשבילים של התורה. ואלו האורחות והשבילים של התורה הם ידועים, ואותם היודעים דרכי התורה בעוה"ז, הולכים בהם בעולם ההוא אחר שייפטרו מהעוה"ז.

209. ואם אינם עוסקים בתורה בעוה"ז, ואינם יודעים האורחות והשבילים של התורה, כשייצאו מהעוה"ז, לא יידעו ללכת באלו האורחות והשבילים, והם נכשלים בהם. ואז ילך בדרכים אחרות, שאינן דרכי התורה, ויתעוררו עליו הרבה דינים, והוא נענש בהם.

210. ומי שעוסק בתורה, כמ"ש, בשוכבך תשמור עליך והקיצותָ היא תשׂיחֶךָ. בשוכבך, בקבר, התורה תשמור עליך מהדין של העולם ההוא. והקיצות, כאשר הקב"ה יעורר רוחות ונשמות להחיות המתים, אז, היא תשיחך. היא תהיה מְליצה טובה על הגוף, כדי שאלו הגופים, שעסקו בתורה, יקומו כראוי. ואלו הם שיקומו בתחילה לחיי עולם, כמ"ש, ורבים מיְשֵני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרָפוֹת לדִראון עולם. ואלו הם לחיי עולם, משום שעסקו בחיי עולם, בתורה.

211. כל אלו שעסקו בתורה, הגוף שלהם יתקיים והתורה תגן עליו. משום שבאותה שעה, יעורר הקב"ה רוח אחד, שכלול מד' רוחות, חו"ב תו"מ. ואותו הרוח, הכלול מד' רוחות, מזדמן לכל אלו שעסקו בתורה, להחיות אותם ברוח הזה, כדי שיתקיימו לעולם.

212. הרי כתוב במתים שהחייה יחזקאל, מארבע רוחות בואי הרוח. למה לא התקיימו? והרי כולם מתו כבתחילה, ולא הועיל להם הרוח הזה, הכלול מד' הרוחות, שיתקיימו לעולם? אלא שבאותה השעה שהחייה הקב"ה המתים ע"י יחזקאל, אותו הרוח, אע"פ שהיה כלול מד' רוחות, מלכתחילה לא ירד להחיות אותם שיתקיימו לעולם, אלא להראות שעתיד הקב"ה להחיות מתים באותה הדרך, ולהחיות אותם ברוח הנכלל באופן הזה, מד' רוחות.

ואע"פ שהעצמות חזרו בשעה ההיא למה שהיו, הקב"ה רצה רק להראות לכל העולם שהוא עתיד להחיות המתים, אשר עתיד הקב"ה להחיות אותם אז, בקיום שלם בעולם, כראוי. ואלו העוסקים בתורה בעוה"ז, התורה עומדת להם, ונעשית מליצה טובה לפני הקב"ה.

213. כל אלו המילים שבתורה וכל התורה, כלומר, השכל שבה, שעסק בה האדם בעוה"ז, אותן המילים ואותה התורה עומדת תמיד לפני הקב"ה, ואומרת לפניו, ומרימה קולות ואינה שוככת. ולעת ההיא בתחיית המתים, היא תָשִׂיחַ ותאמר, כפי שהתדבק בה האדם ועסק בה בעוה"ז. וע"כ הם יקומו בקיום שלם לחיי עולם. כמ"ש, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

214. ועֵלי זקן מאוד ושמע את אשר יעשוּן בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצוֹבאות פֶּתח אוהל מועד. הייתכן שכוהני ה' יעשו מעשה זה? הרי התורה מפרשׁת החטא שלהם, שנענשו, על שהיה הקורבן קל בעיניהם. שמשמע שהיו צדיקים, שמדקדקים עימהם מאוד. וכאן נאמר, את אשר ישכבון את הנשים הצובאות, שעשו עבירה חמורה כל כך.

215. אלא לא היו עושים עבירה זו, ומכ"ש במקום הקדוש ההוא, שלא יקומו ישראל ויהרגו אותם. אלא משום שהיו מעכבים את הנשים מלהיכנס למקדש, והיו מוחים בידיהן, שלא להיכנס להתפלל תפילה, מטרם שהקורבנות נעשו.

כי משום שהן לא הביאו הקורבנות, לקחת חלק מהם, ע"כ היו מעכבים אותן. ומשום זה שהנשים ביקשו להיכנס אל המקדש והם עיכבו אותן, ע"כ כתוב, את אשר ישכבון את הנשים, שעיכבו אותן מלהיכנס לביהמ"ק.

216. וישכב את בלהה, שעיכב אותה מלשמש עם אביו שימוש של מצווה. וזהו בלבול המיטה. וכנגד השכינה עשה המעשה הזה. כי בכל מקום, שנמצא שימוש של מצווה, שורה השכינה על המקום ההוא ונמצאת שם. ומי שגורם לעכב שימוש של מצווה, גורם להסתלקות השכינה מן העולם. וע"כ כתוב, כי עליתָ מִשְׁכְּבֵי אביך, אז חיללת יְצועִי עָלָה.

וכתוב, וישכב את בלהה, וישמע ישראל, ויהיו בני יעקב שנים עשר. ללמדנו, שכולם היו במניין, ולא נגרע מזכותם מאומה.

217. למה בתחילה כתוב, וישמע ישראל, ואח"כ כתוב, ויהיו בני יעקב שנים עשר? אלא כשבא ראובן ובלבל את המיטה, אמר, ומה זה, הרי י"ב שבטים היו לו לאבי לקיים בעולם ולא יותר, ועתה הוא רוצה עוד להוליד בנים, האם פגומים אנחנו, שהוא רוצה להוליד אחרים במקומנו כבתחילה?

מיד בלבל המיטה, ונעכב אותו השימוש. ונחשב, כאילו עשה ביזיון כלפי השכינה, ששרתה על אותה המיטה. וע"כ כתוב, וישמע ישראל. כי בשם הזה התעלה תוך י"ב (12) מדרגות שהתכסו, י"ב נהרות אפרסמון טהור.

שם ישראל הוא למעלה מחזה דז"א, ששם ד"ס חו"ב תו"מ, שבכל אחת ג' קווים, י"ב נהרי אפרסמון הטהור. והם התכסו, כי מחזה ולמעלה חסדים מכוסים. ויעקב היה רוצה להוליד עוד י"ב בנים מבחינת י"ב שבשם ישראל, שהם חסדים מכוסים. ונמצא, ראובן, שבלבל יצועי אביו, פגם בבחינת י"ב שבשם ישראל, ולא כלום בי"ב דיעקב, שכבר היו ונשלמו. וע"כ כתוב, וישמע ישראל. אבל בני יעקב היו י"ב שלמים.

218. ויהיו בני יעקב שנים עשר. אלו הם י"ב השבטים, שהשכינה נתקנה בהם. הם אלו שהתורה חזרה ועשתה להם חשבון כבתחילה, מקודם חטאו של ראובן. כולם קדושים, כולם ראויים אל השכינה להסתכל בקדושת ריבונם. כי אילו עשה ראובן אותו מעשה, לא היה בא במספר השבטים.

219. ועכ"ז נענש ראובן, שנלקחה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף. כמ"ש, ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור, ובחַללוֹ יצועי אביו, ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל. יהי שמו של האלקים מבורך מן העולם ועד העולם, שכל פעולותיו אמת, ודרכיו דין, וכל מה שהוא עושה הכול הוא בחכמה העליונה.

220. כמה גורם מעשה בני אדם, כי כל מה שאדם עושה, הכול נרשם ועומד לפני הקב"ה. כי יעקב, בשעה שבא אל לאה, כל אותו הלילה רצונו וליבו היו ברחל, כי חשב שהיא רחל. ומהשימוש הזה, מטיפה ראשונה ומאותו הרצון, התעברה לאה.

אילו לא היה כך, שלא היה יודע יעקב שהיא לאה, אלא שכן היה יודע שהיא לאה, והיה חושב ברחל, לא היה עולה ראובן בחשבון השבטים, כי היה בן תמורה. אלא בשוגג היה. וע"כ לא התעלה בשם ידוע, אלא שמו סתם ראובן, אותיות ראו בן סתם, בלי שם.

221. ועכ"ז חזר המעשה למקומו. שכמו שהרצון הראשון נפעל ברחל, הרצון הזה חזר אליה, כי בכורתו חזרה ליוסף בכור רחל, למקום שהרצון היה שם, לרחל. והכול בא למקומו, כי כל מעשיו של הקב"ה כולם אמת וצדק.