מי זאת עולה מן המדבר
222. תימרות העשן היו מתאבכות ועולות למעלה. אילו תימרות העשן מהקורבן, שהיו עולות על המזבח, היו עולות תמיד כעשן הזה, לא היה רוגז על העולם, וישראל לא היו גולים מארצם.
223. מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. בזמן שישראל היו הולכים במדבר, השכינה הייתה הולכת לפניהם, והם היו הולכים אחריה, כמ"ש, וה' הולך לפניהם יומָם בעמוד ענן. וכתוב, לכתךְ אחריי במדבר. הרי שהשכינה הלכה לפניהם והם הלכו אחריה. שהיו מקבלים מאחוריים שלה.
224. והשכינה הייתה הולכת וכל ענני כבוד עימה. וכשהשכינה נסעה, היו נוסעים ישראל, כמ"ש, ובהיעָלות הענן מעל המשכן, ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם. וכשהיא עלתה, עלה הענן עד למעלה. וכל בני העולם רואים, ושואלים, ואומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.
225. הענן, שהשכינה נראתה בו, היה עשן, משום שהאש שהדליקו אברהם ויצחק בנו, הייתה אוחזת בה ולא הרפתה ממנה. וכשהאש ההיא הייתה נאחזת בה, הייתה מעלה עשן.
כשקו השמאל דבינה מאיר בלי ימין, הארתו כאש אוכלת. וכשהשכינה בבניין אחוריים, היא עולה ומלבישה את קו שמאל דבינה. ואז היא נדלקת באש הזו. שנאמר, שהאש שהדליקו אברהם ויצחק בנו, הייתה אוחזת בה. כי יצחק הוא קו שמאל דבינה, שאברהם המשיך אותו, ומטרם שנכלל בימין, היה כאש אוכלת.
והשכינה נדלקה באש הזו בזמן היותה בבניין אחוריים. ובעת תיקון השכינה, כשהיא מקבלת מוחין השלמים דפב"פ, כשמשפיעה הארת החכמה, היא משפיעה בכלים הללו, שהם כאש אוכלת, שקיבלה מקו שמאל דבינה בעת היותה במוחין דאחוריים.
אש זו אינה סרה מהנוקבא גם בהיותה במוחין דפנים. וכשהאש ההיא הייתה נאחזת בה, שמשפיעה על ידם הארת החכמה, הייתה מעלה עשן, כי מעוררת אז כלים דאחוריים, שהם כאש אוכלת ומעלים עשן.
226. מקוטרת מור ולבונה מִכּׂל אבקת רוֹכל. מקוטרת, מתקשרת בב' הצדדים האחרים, הממותקים והנכללים זה בזה, שהם ענן של אברהם, לימין, וענן של יצחק, לשמאל. מכל אבקת רוכל, זה יעקב. כלומר שהייתה מתקשרת בג' הקווים: מור, קו ימין, אברהם. לבונה, קו שמאל, יצחק. מכל אבקת רוכל, זהו קו אמצעי הכולל שניהם, ע"כ מכונה רוכל, שבידו מור ולבונה.
227. ועוד, אבקת רוכל, זה יוסף הצדיק. משום שארונו של יוסף, יסוד, היה הולך אצלה. ונקרא רוכל, משום שאמר רכילות על אחיו לפני אביו.
228. ושכינה מתקשרת באברהם, ביצחק, ביעקב וביוסף, שהם כאחד וצורה אחת להם. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף. ולכן כתוב, מכל אבקת רוכל. כי מהמקום שהנהר נמשך ויוצא, יסוד, יוסף, מושקים כולם ופני הכול מאירים.
229. כשישראל היו בארץ, והיו מקריבים קורבנות, היו נקרבים כולם להקב"ה כראוי. וכשהקורבן נעשה והעשן עלה בדרך ישר, אז היו יודעים שעשן המזבח הדליק הנר הראוי להדליק, ופני הכול מאירים והנרות דולקים. נרות, הספירות של הנוקבא, מאורי האש.
230. ומיום שנחרב ביהמ"ק, אין יום שאין בו זעם ורוגז, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. והוסרה השמחה מלמעלה ומלמטה, וישראל הולכים בגלות, והם ברשות אלוהים אחרים. ואז מתקיים הכתוב, ועבדת שם אלוהים אחרים.
231. וכל זה למה הגיע לישראל? כמ"ש, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. מהו מרוב כל? היסוד נקרא כל, כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ. וכשישראל היו בארץ, היה היסוד מאיר להם, וכתוב, מרוב כל. ובחוץ לארץ, בגלות, כתוב, בחוסר כל, שאין היסוד מאיר שם. וע"כ כתוב, ועבדת את אויביך, אשר ישַלחנוּ ה' בָך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל.
232. עד שיתעורר הקב"ה, ויגאל אותנו מבין העמים, כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שְׁבוּתךָ וריחמֶךָ.