התפילין

231. והיה לאות על ידךָ, ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאָנו ה' ממצרים. מצווה זו אינה נקראת מצווה, אלא קדושה. ואלו הם תפילין, תפילה של יד ותפילה של ראש, שהם תיקון פאר ויופי של המראות העליונות. וע"כ נקראים, טוטפות, כמ"ש, ישראל אשר בךָ אתפאָר.

232. וכתוב, כי נַעַר ישראל ואוהבֵהו. הוא ישראל קטן, ז"א במוחין דקטנות. וכתוב, שמע ישראל, הוא ישראל סבא, בינה במוחין דגדלות, שהוא יופי של המראות, למעלה בבינה, ולמטה במלכות. ואיך באים המוחין דישראל סבא למטה? יוסף, יסוד דז"א, הנושא של מסך דחיריק שבקו אמצעי, עולה למעלה לבינה, ומתעטר שם, בב' מראות לבן ואדום, שבב' קווים דבינה, ע"י הכרעתו בב' קווים דבינה, לפי שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

ומטרם שעלה לבינה נקרא נער, ואחר שהתעטר במוחין דבינה נקרא צדיק. כמה יפות בו המראות לראות. וזהו כמ"ש, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. הוא יפה בשני צדדים, ימין ושמאל. בשתי מדרגות, חכמה וחסדים. בשתי מראות, לבן ואדום. למעלה בבינה ולמטה בזו"ן. כי אחר שמכריע בבינה יורד ומכריע בזו"ן.

233. כתוב, ועשיתָ היָשר והטוב. הישר הוא תפילה של יד, המלכות, להטיבה, להמשיך לה בתפילה של ראש, ז"א, שיתייחדו כאחד. ותפילין של יד מקדימים להניח אותו לתפילין של ראש. וצריך שלא יהיה פירוד ביניהם.

234. מי שמתעטר בתפילין, עומד כעין העליון בב' סודות שנאמרו ביוסף, שנקרא נער ועבד נאמן, ונקרא צדיק ובן יחיד. ואלו הם תפילה של יד, נער ועבד נאמן, ותפילה של ראש, צדיק ובן יחיד. ושניהם הם כלל אחד.

235. ד' פרשיות שבתפילין הם בד' בתים בתפילה של ראש. וכמו שהם ד' בתים בתפילה של ראש, כך הם כולם בתפילה של יד בבית אחד. כי בתפילה של יד, המלכות, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מלמעלה, מז"א. וכיוון שמקבלת אותם בבת אחת, ע"כ אין לה אלא בית אחד. אבל ז"א מקבל אותם בזה אחר זה. ע"כ הם בד' בתים.

וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. שהנחלים, השפע דז"א, הולכים אל המלכות, הים. ומשום שמקבלת אותם מלמעלה מבינה, היא נקראת תפילה, ומתקדשת מקדושתם ונקראת קדושה. כי מוחין דבינה נקרא קדושה, ונקרא תפילה. ואז נקראת המלכות, מלכות שמיים שלמה.

236. ד' פרשיות. פרשה ראשונה, כמ"ש, קַדש לי כל בכור, שהיא חכמה, היא סוד עליון, הכולל כל ד' הבתים, חו"ב תו"מ, באור העליון, חכמה, היוצא מאַיִן, כתר. כי ד' הפרשיות, חו"ב תו"מ, כל אחת כוללת את כולן. ויש בכל אחת חו"ב תו"מ.

237. וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן בפרשה הראשונה, קדש לי כל בכור. כי קדש היא קדושה העליונה, חכמה העליונה, שמשם התקדש הכול בהסתרה העליונה, הנקראת קדש. לי, היא בינה, עולם העליון, היכל הפנימי. כל, החסד, בין למעלה ובין למטה, ת"ת מבחינת החסד. בכור, זהו בן בכור, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל, ת"ת. ובן בכור זה כולל כל הצדדים וכל המראות, שכולל עימו גם המלכות.

ובזה כולל הכתוב, כל הארבע, חו"ב תו"מ, בחכמה העליונה, שהיא פרשה ראשונה. אבל זהו בדרך כלל, לדעת שהכול כלול בזה. אבל בדרך פרט, כל אחת בפני עצמה, כנגד ספירה מיוחדת, וזוהי פרשה ראשונה, הכוללת שאר הפרשות.

238. הפרשה השנייה, והיה כי יביאךָ. זוהי בינה. כי בפרשה זו יש יציאת מצרים, שהייתה מצד היובֵל, בינה. וע"כ ההתחלה שלה היא במילה, והיה. כי היא ביובל. ומשום זה השם שלה, והיה. כי אין לשון עתיד, והיה, אלא בבינה, כלומר, במקום שעתיד להימשך למטה ולהאיר את המאורות, זו"ן, ולהימצא במדרגה התחתונה, מלכות. ומשום שהיא מאירה בדרך נסתר, אינה נקראת בגלוי בשם הזה, והיה, אלא שנמסר לחכמים לדעת. וע"כ נרשם הבינה בשם הקדוש במילה, והיה.

כי אע"פ שהמוחין דחכמה מתגלים בבינה, שבינה חוזרת להיות חכמה, עכ"ז בבינה עצמה הם נעלמים ואינם מאירים. אלא שמבינה הם נמשכים לז"א, ומז"א למלכות, ובמלכות הם מתגלים ומאירים. וע"כ נקראת הבינה בשם של עתיד, כמו אהי"ה. וכן, והיה. כי במקומה אינה מאירה, אלא במקום המלכות היא עתידה להתגלות.

239. הפרשה השלישית, שמע ישראל, היא הימין, הנקרא חסד עליון. הדעת, קו האמצעי, המכריע בין ב' הקווים חו"ב, נחלק לימין ושמאל, שהימין שבו חסד עליון, ת"ת, והשמאל שבו דינים, מלכות. ופרשה שלישית, היא כנגד החסד שבדעת, ת"ת. ופרשה רביעית, היא כנגד הגבורה שבדעת, מלכות.

הדעת מייחד ייחוד של הכול לד' צדדים, בג' קווים, ומלכות המקבלת אותם. והקב"ה מסדר בו סדר כל העולם, שכל העולם מתקיים על ידו. וזהו המתפשט בכל הצדדים. ואפילו לתוך התהומות התחתונים, כדעת המתפשט לתחתונים. ובו ברא הקב"ה את העולם, כשהתעטף בעיטוף של אור. וזהו המייחד את הייחוד. כי הוא קו האמצעי, המייחד ב' הקווים ימין ושמאל, חו"ב. ומשום זה, שמע, סמוך אל, והיה. כי, והיה, היא בינה. ושמע, היא דעת, המכריע בין חו"ב.

240. ייחוד של כל יום הוא ייחוד לדעת, ולשים כוונתו. ייחוד של כל יום, הוא ייחוד הכתוב, שמע ישראל ה' אלקינו ה'. וכולם הם אחד. וע"כ נקרא אחד. הרי שלושה שמות הם, ה' אלקינו ה', ואע"פ שכתוב, אחד, איך הם אחד?

241. אלא במראה של רוח הקודש נודע, שג' קווים המרומזים בה' אלקינו ה', הם אחד, וזהו הקול שנשמע, שקול הוא אחד. ובו ג' בחינות, אש רוח ומים, וכולם אחד בקול. אף כאן, ה' אלקינו ה', הם אחד. ג' בחינות והן אחד.

ז"א, הוא רוח וקו אמצעי. בשעה שעולה לבינה, הנקראת אוזן, ומכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל אשר שם, הנקראים מים ואש, מתייחדים בו ב' הקווים מים ואש, ונקרא קול הנשמע. ועל ידו נפתחו האורות דבינה ונשמעים לחוץ, שמתפשטים לחוץ, כי כולל בתוכו כל ג' הקווים, המכונים אש רוח ומים.

וג' קווים אלו אינם יכולים להאיר זה בלי זה, אלא בבת אחת. כי קו ימין בלי שמאל חסר ג"ר, ושמאל בלי ימין הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר, ובלי קו האמצעי אין השמאל מתייחד בימין. הרי שג' הקווים תלויים זה בזה, ואינם מאירים אלא רק בבת אחת.

ובקול, נעשו כל הג' אחד. ואם היה חסר אחד מהם, לא היה הקול נשמע. ועד"ז נבחן אבא לקו ימין, ואמא לקו שמאל, וז"א עולה ומכריע ביניהם, בקו האמצעי. ונאמר, אף כאן, ה' אלקינו ה', הם אחד. כי ה' הוא אבא וקו ימין. אלקינו אמא וקו שמאל. ה', ז"א, קו האמצעי, המכריע בין או"א. וכיוון שהם ג' קווים, הרי גם הם אינם מאירים זה בלי זה אלא בבת אחת.

242. וזהו קול, שעושה האדם בייחוד, לשים כוונתו בייחוד כל המדרגות, מא"ס עד סוף הכול. בייחוד הקול הזה, שהוא עושה באלו ג' הקווים, שהם אחד. וזהו הייחוד שבכל יום, שמתגלה ברוח הקודש.

243. וכמה אופנים של ייחוד נאמרו, וכולם אמת. מי שעושה ייחוד זה, עושה טוב. ומי שעושה ייחוד זה, עושה טוב. אבל הייחוד הזה, שאנו מעוררים מלמטה, בקול, שהוא אחד, זהו בירורו של פרשת שמע בכלל, הכוללת בתוכה כל ג' הקווים, ה' אלקינו ה'. אבל חוץ מזה הוא פרט, שפרשת שמע הוא רק פרט אחד, ז"א, ימין של הדעת.

244. הפרשה הרביעית, היא דין הקשה, המלכות, השמאל של הדעת, שכתוב בה, הישמרו לכם, לשון דין. אלו הם ד' פרשיות של תפילין של ראש, שהם בד' בתים. ותפילין של יד הם ג"כ ד' פרשיות, אלא שהם בבית אחד. ונאמר, שכולם הם אחד.

245. הקשר של התפילין של ראש הוא בצורת ד'. ועל זה כתוב, וראיתָ את אחוריי. וע"כ הקשר הוא לאחור. ושם נקשר הכול בקשר אחד. כי הקשר רומז על מוחין דאחוריים, הנמשכים מקו שמאל, מטרם שהתחבר עם הימין, שהיא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר.

אבל במוחין דגדלות, שע"י קו האמצעי התחבר השמאל עם הימין, והחכמה שבו התלבשה בחסדים שבימין, החכמה דקו שמאל שהייתה באחוריים, יכולה עתה להאיר לתחתונים, כיוון שהתלבשה בחסדים. כמ"ש, וראית את אחוריי. כי ראייה היא חכמה. שמקורה היא בקו שמאל, באחוריים. וע"כ הקשר הוא בצורת ד', מלשון דלה וענייה. כי מטרם שהתלבשה בחסדים הייתה דלה וענייה.

246. המלכות, כשמניחה תפילין של יד להתקשר בז"א, יש קשר אחר, של תפילין של יד, שהוא בצורת י', בסוד ברית הקדוש, היסוד, שהמלכות מתקשרת בו. אשריהם ישראל היודעים סוד זה. וצריך האדם להניח אותם בכל יום, להיות בצורה העליונה. ועליו כתוב, ורָאו כל עַמֵי הארץ, כי שֵם ה' נקרא עליךָ, ויָרְאו ממךָ.