ואל משה אמר עלֵה אל ה'

572. ואֶל משה אמר, עלֵה אֶל ה'. השכינה אמרה לו, עלה אל ה'. כמ"ש, ומשה עלָה אֶל האלקים. כדי להקים עימהם ברית, משום שנפרעו. מה שלא יצאו כך ממצרים, שאז נימולו ולא נפרעו. וכאן כבר נפרעו ונכנסו באות ברית, כמ"ש, שָׁם שׂם לו חוק ומשפט, שפירושו מילה ופריעה. ושָׁם ניסָהו, באות הקדוש שהתגלה בהם. וכאן התקיים בהם ע"י משה כריתת הברית, כמ"ש, וייקח משה את הדם ויזרוק על העם.

573. וחצי הדם זרק על המזבח. לא כתוב במזבח, כי מזבח רומז על מלכות, וכריתת הברית היא ביסוד. אלא כתוב, על המזבח, שרומז ליסוד שהוא ממעל המלכות. והשתחוויתם מרחוק. מרחוק הוא כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי. וכתוב, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. שעמדה הלבנה, המלכות, במיעוטה. וע"כ כתוב, והשתחוויתם מרחוק. ובה בשעה זכו ישראל יותר בחלק הקדוש, וכריתת ברית קודש בהקב"ה.

574. ואל משה אמר, עלה אל ה'. אמרה לו השכינה, הסתלק למעלה, כי אני וישראל נשתתף יחד בשלמות על ידך, מה שלא היה כן עד עתה. כתוב, וייקח משה חצי הדם ויָשֶׂם באַגָנוֹת, שחילק אותו לשניים, כדרך שעושים בכריתת ברית, חצי הדם זרק על העם, וחצי הדם זרק על המזבח, יסוד. וכתוב, הנה דם הברית, אשר כרַת ה' עימכם.

575. וניגש משה לבדו אל ה'. אשרי חלקו של משה, שהוא לבדו זכה, מה שלא זכה אדם אחר. ישראל זכו עתה, מה שלא זכו עד השעה ההיא. ובשעה ההיא התקיימו בקיום עליון קדוש. ובשעה ההיא התבשרו, שיהיה ביניהם מקדָש. כמ"ש, ועשו לי מקדָש ושָׁכנתי בתוכם.

576. וייראו את אלקי ישראל, ותחת רגליו כמעשֵׂה לִבנַת הסַפיר. זאת קומתךְ דמתה לתמר. כמה חביבה כנ"י לפני הקב"ה, שאינה נפרדת ממנו, כתמר הזה שהזכר אינו פורשׁ מהנקבה לעולם, ואינם עולים זה בלא זה, כך כנ"י אינה נפרדת מהקב"ה.

577. בשעה שנדב ואביהוא ושבעים זקנים ראו, כתוב, וייראו את אלקי ישראל, שהתגלתה עליהם השכינה. אֵת, שכתוב את אלקי, מורה שהוא מרחוק. את, כולל מה שיש בתוכו, שראו מה שיש בפנימיות השכינה.

578. כתוב, היא הַחַיה אשר ראיתי בִּנְהַר כְּבָר. מיהי החיה הזו? חיה קטנה. יש חיה קטנה, שהיא המלכות, וחיה עליונה שהיא בחג"ת מחזה ולמעלה דז"א. וחיה קטנה שבקטנות, שהיא חיה בעולם היצירה.