ייחוד עליון וייחוד תחתון

61. שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד. מצווה לייחד שמו של הקב"ה בכל יום. כמו שמייחדים שמו של הקב"ה למטה, כך מתייחד שמו למעלה. ונמצא הקב"ה יחיד למעלה ולמטה.

מי שמייחד שמו של הקב"ה, ישים ליבו ורצונו בייחוד, שיְיַחד שמו למטה. ויחבר כל איבריו, הספירות, באותו הייחוד, שיהיו כולם אחד. כי כמו ששׂם כל איבריו של השם, שיהיו אחד למטה, כך למעלה מחבר כל האיברים העליונים באותו הייחוד, שיהיו כולם אחד.

62. בשעה שהאדם בא לייחד שם הקב"ה, כל צבאות השמיים, כולם עומדים בשורות להיתקן, ושיתכללו כולם באותו הייחוד, לעמוד כאחד בייחוד אחד. כולם מיתקנים בתיקונם, ע"י הייחוד הזה כראוי.

בשעה זו עומד ממונה ושַׁמש אחד תחת רמ"ח (248) עולמות, הנקראים איברי הגוף. שמש זה נקרא הלָנ"וּ, והוא עומד ומחכה לייחוד. והוא מלקט שושנים, כמ"ש, וללקוט שושנים, שהם איברי הגוף.

63. האיברים העליונים לוקט אותם השם העליון, בייחוד שמתייחד במ"ב (42) שמות. ולוקט כל אלו השושנים העליונים. ושמש זה לוקט כל אלו התחתונים, שכולם ממונים, בכלל ע"ב (72) שמות. ונלקטים כולם ע"י הייחוד ההוא, ונעשו כולם גוף אחד.

והייחוד ההוא עולה ומייחד הכול בב' צדדים בייחוד אחד. בשעה ההיא מתלקטים כל האיברים, ומתחברים בחיבור אחד, שיהיו כולם אחד למעלה ולמטה, כמ"ש, הוי"ה אחד ושמו אחד.

64. וע"כ מאריכים במילה אחד בשתי אותיות, בח' ובד', ללקוט שושנים להתייחד באחד, בייחוד השלם. כיוון שהתייחדו כל האיברים בייחוד אחד, אז נקרא הכול קורבן שלם. ועל עניין זה הכניס הקב"ה את אדה"ר בגן עדן, כמ"ש, לעוֹבדה ולשוֹמרה. ואלו הם ב' קורבנות בכתוב, הוי"ה אחד ושמו אחד. שעל אלו הקורבנות כתוב, וללקוט שושנים. אלו הם האיברים של ב' צדדים, שהם אחד.

65. כאשר מתחברים כל האיברים יחד, שיהיו כולם בייחוד אחד, בעניין הקורבן, אז מתעטר הקב"ה בראשו, בעטרה של כתם פז, שיהיה מתעטר בכבודו. שושנים, כל אלו האיברים שלמעלה ושלמטה. פז הוא עטרה המתעטרת ועולה מביניהם. והכול הוא בשושנים.

66. בשושנים אלו יש תרי"ג (613) מצוות, שהם האיברים של ב' הצדדים, הוי"ה אחד ושמו אחד. ויש בהם העלייה של הפז ההוא העולה מביניהם. ובכל מקום שהם נמצאים, כלומר ייחוד האיברים של ב' הצדדים, העלייה העליונה של עטרת פז עולה מביניהם.

וזה כמ"ש, כתפוח בעצי היער, וכמ"ש, כשושנה בין החוחים, שזה וזה צריך לעלות כאחד בייחוד השלם. אשרי מי שמקריב אלו הקורבנות, שמייחד אלו הייחודים, שהוא לרצון בעוה"ז ובעוה"ב.

יש בשמע ישראל שש מילים, הרומזות על ו"ס חג"ת נה"י דז"א, שצריכים לייחד אותן, שיהיו אחד. וכיוון שז"א נחלק על החזה, שמחזה ולמעלה נחשב לבחינתו עצמו, ומחזה ולמטה נחשב לבחינת המלכות, ע"כ יש לייחד ב' ייחודים, ייחוד אחד לחג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, ז"א עצמו, וייחוד אחד לנה"י דז"א שמחזה ולמטה, בחינת המלכות.

והטעם שמחזה ולמטה שייך למלכות, הוא כי ז"א הוא קו האמצעי, אשר במסך דחיריק שבו ממעט ג"ר דשמאל ומייחד אותו עם הימין. והמסך הזה הוא כוח הדין. והוא עומד בנקודת החזה של ז"א. ולפיכך מחזה ולמטה, שכבר שולט שם הדין, כבר מסתיימת בחינת ז"א ונחשב למלכות. ולפיכך נחלק ז"א על החזה.

הייחוד הוא לקשר ולייחד ימין ושמאל, שיהיו אחד, שע"י זה נקשרות כל ו"ס להיות אחד. כי אע"פ שהמסך דחיריק עומד בקביעות בחזה דז"א, עכ"ז אין ייחוד ימין ושמאל אצלו בקביעות, מב' טעמים, שהם אחד:

א. מפני שעוונות התחתונים הולכים ומגבירים כוח השמאל ומפרידים אותו מהימין, שע"י זה מתבטל קשר הכרעת קו אמצעי שבמסך דחיריק,

ב. שאין המסך דחיריק מייחד ימין ושמאל, אלא א"כ נעשה עליו זיווג אור עליון על המסך הממשיך קומת החסדים. ואז אברהם, מצד החסדים דקו ימין, ויעקב, מצד החסדים דקו האמצעי, מכניעים הדינים דיצחק, שהוא קו שמאל, ומתייחד עם הימין.

אמנם בסיבת עוונות התחתונים בזמן הגלות, נפסק הזיווג דחסדים מהמסך דחיריק, ואינו נוהג אלא בזמן העלאת מ"ן ע"י התפילה ומע"ט, ואח"כ נפסק. וכיוון שנפסק אור החסדים, חוזר ומתגבר השמאל ונפרד מהימין. ולפיכך צריכים בכל יום לחזור ולהעלות מ"ן, לעורר המסך דחיריק, שיהיה ראוי להכניע השמאל ולייחד אותו עם הימין.

וזה שאנו עושים בק"ש. שמעוררים המסך דחיריק שבקו אמצעי, וממשיכים עליו הארת החסדים. אשר אז הוא מייחד קו ימין וקו שמאל, שייכללו זה בזה ויהיו כמו קו אחד. שבזה נקשרים כל ג' הקווים, ומתלכדים להיות אור אחד, שאינו מאיר אלא בייחוד שלהם ביחד.

כי קו ימין בלי שמאל נחשב כחסר ג"ר, מטעם שיציאת הי' מהאויר נעשית רק בקו שמאל. וע"כ אין הימין יכול להאיר בשלמותו, אלא ע"י התכללותו לאֶחד עם קו השמאל. וקו השמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום, כי אין החכמה יכולה להאיר משהו, אלא בהתכללות בחסדים דימין.

הרי שאין קו השמאל יכול להאיר, אלא אחרי שנעשה אחד עם הימין. אמנם אין השמאל ראוי להתחבר עם הימין, אלא רק בכוח מסך דחיריק שבקו אמצעי.

נמצא, שהן קו ימין והן קו שמאל, אינם יכולים להאיר זולת כשמתחברים עם קו האמצעי, להיות אחד. הרי שהקשר של ימין ושמאל הנעשה ע"י מסך דחיריק, מקשר ועושה כל ג' הקווים לאור אחד ממש. אשר בהתחלש אחד מהם מתבטלים כולם. ולפיכך נקרא זה בשם ייחוד.

אמנם יש בייחוד הזה ב' אופנים:

א. כל ג' הקווים מתייחדים לאחד תחת שליטת אור החסדים, והארת החכמה מתכסה באור החסדים. והייחוד הזה נוהג בז"א, ייחוד ג' קווים שמחזה ולמעלה, הנקראים חג"ת, עד החזה, ששם מסתיים ז"א.

ב. כל ג' הקווים מתייחדים לאחד תחת הארת החכמה בחסדים. והייחוד הזה נוהג במלכות, בג' קווים שמחזה דז"א ולמטה, נה"י, שנחשבים לבחינת המלכות, להיותם תחת המסך דחזה.

נמצא, שיש לעורר את המסך דקו אמצעי, שיעשה ב' ייחודים, ייחוד עליון דז"א, ייחוד דחג"ת, וייחוד תחתון, דנה"י, דמלכות. וגם אלו ב' ייחודים מתקשרים זה בזה.

כי הייחוד העליון ממשיך חסדים בשביל הייחוד התחתון. והייחוד התחתון ממשיך הארת חכמה בשביל הייחוד העליון.

ולפיכך מתקשרים ג"כ חג"ת עם נה"י, להיות לאור אחד. וזה הייחוד של ק"ש, שיש בו שש מילים כנגד ב' ייחודים חג"ת נה"י, שצריכים לייחד מקודם ב' ייחודים אלו כל אחד במקומו, ואח"כ לקשר החג"ת עם הנה"י, עד שנעשו כולם אור אחד ממש. וזה נבחן שמייחדים ו"ס דז"א, ועושים אותן לגוף אחד.

ונמצא שעיקר הייחוד אינו אלא קשר ימין ושמאל, שיהיו אחד. אלא כיוון שקו האמצעי הוא הפועל, הוא מתחבר ג"כ עימהם. ויש ע"כ ימין ושמאל ואמצע. וכיוון שיש הפרש בין ג' קווים שלמעלה מחזה לבין ג' קווים שלמטה מחזה, צריכים לייחד את הימין והשמאל בב' מקומות. נמצא, שהייחוד הוא לבסוף בשש ספירות.

וכמו שמייחדים שמו של הקב"ה למטה מחזה בג' קווים נה"י, כך מתייחד שמו למעלה מחזה בג' קווים חג"ת. שהקב"ה, ז"א, נמצא שהוא אור אחד, למעלה בחג"ת, ולמטה בנה"י. שכל ו"ס חג"ת נה"י הן אחד, שזה ייחוד שש המילים שבק"ש, שהן ו"ס דז"א, שיהיו אחד, ע"י העלאת מ"ן לעורר המסך דקו האמצעי.

ומי שמייחד שמו של הקב"ה, ישים ליבו ורצונו בייחוד, שייחד שמו למטה, בב' מקומות מחזה ולמעלה ומחזה ולמטה, ויחבר כל איבריו, כל ו"ס, באותו הייחוד. שיאירו כולם כאור אחד. שכל קו צריך לחבר שלו וג' קווים שלמעלה מחזה צריכים לג' קווים שלמטה מחזה. באופן שהם כולם שלמות אחת, ובהתחלש אחד מהם מתבטל כל האור. כמו שהאדם התחתון מעלה מ"ן ומייחד כל הספירות לייחוד אחד, כך נעשה למעלה בייחוד הזה, שמתקשרות כל ו"ס להיות אור אחד.

ובשעה שהאדם בא לייחד שם הקב"ה בק"ש, כל צבאות השמיים כולם עומדים בשורות, שהמלאכים מסתדרים תחת ג' קווים, כל אחד בקו שלו, להיתקן. ושיתכללו כולם באותו הייחוד, כדי שיקבלו הקשר דמסך דקו האמצעי מהייחוד העליון, שנעשה בחג"ת נה"י דז"'א בק"ש, לעמוד כאחד בייחוד אחד. שגם הימין והשמאל שבהם, וחג"ת נה"י שבהם, יתקשרו להיות אור אחד, כמו בז"א, וכולם מיתקנים בתיקונם, ע"י הייחוד הזה כראוי, כמו בחג"ת נה"י דז"א. כי כל מה שנעשה למעלה בז"א, נמשך לכל העולמות.

ויש לדעת שכל המסכים והדינים שמתבארים באצילות, אין פעולתם ניכרת כלל בעולם אצילות עצמו, אלא כל מה שנרשם שם, הוא להפעיל כך בעולמות התחתונים. וגם אותו המסך דחיריק, העומד בחזה דז"א, מראה פעולתו רק למטה בעולם היצירה, שהוא בבחינת ז"א, ששם עומדים המלאכים, שעל כל בחינה שבז"א דאצילות יש שם מלאך ממונה מיוחד.

ומסך דקו אמצעי, העומד בחזה דאצילות, נמשך כוחו בחזה דעולם דיצירה, והממונה עליו שם נקרא הלנ"ו. וטעם השם הזה, כי אותו מסך דחיריק שהוא נושא, כמו שבשעת הייחוד, כל התיקונים וכל האורות יוצאים ע"י פעולתו, שמייחד ימין ושמאל זה בזה, הנה שלא בשעת הייחוד, כל הדינים נמשכים ממנו, והוא הממעט כל המדרגות לו"ק בלי ראש, ובמקומות של החיסרון, שנעשה מחמת המיעוט שלו, נאחזים הקליפות.

ואין הפירוש שהוא משתנה, אלא בשעה שנעשה גורם ליציאת כל האורות דקדושה, הרי הרע שבו נהפך לטוב. ובשעה שאינו גורם ליציאות האורות דקדושה, ניכר הרע והדינים שבו. ולפיכך, כל הרואה אותו ממונה, הנושא את מסך דחיריק שבחזה דיצירה, שואל, הלָנו אתה או לְצָרינו?

כי מטעם שעומד במקום הקדושה, מסתבר שאלינו הוא, כלומר שעוזר אל הקדושה. אבל מתוך הדינים והמיעוטים שממעט כל מדרגות הקדושה מג'"ר, מסתבר שהוא לצרינו, שהוא אויב הקדושה ועוזר לס"א. אמנם בשעת ייחוד העליון, שעל ידו מתייחד הימין והשמאל וחג"ת נה"י, וכל המוחין מתגלים, יודעים הכול, שהוא לנו ולא לצרינו. וע"כ נקרא המלאך בשם הלנו.

קודם הייחוד דק"ש, עומד ממונה ושמש אחד, הממונה על מסך דקו אמצעי שבחזה דיצירה, תחת רמ"ח (248) עולמות, רמ"ח איברי הגוף, שמתחלקים לפי ג' קווים. שאותו הממונה מקשר כל אלו איברים בכוח המסך דחיריק, ועושה אותם לגוף אחד, כמו בחג"ת נה"י דז"א.

הממונה הזה נקרא הלנו, מטעם שמטיל ספק, אם הלנו הוא או לצרינו. והוא עומד ומחכה לייחוד בק"ש, שיתייחדו חג"ת נה"י דז"א, שמשם מקבל גם הוא כוח לייחד כל האיברים לגוף אחד. והוא מלקט שושנים, שהמסך דחיריק מלקט כל האיברים המפולגים לימין ולשמאל, כמו מלקט שושנים ועושה אותם לגוף אחד. שלוקט איברי הגוף ומייחד אותם.

ונודע, שכנגד ב' ייחודים יש ב' שמות, מ"ב וע"ב:

השם מ"ב מורה על הייחוד העליון שמחזה ולמעלה. שמהתכללות חג"ת נה"י אלו באלו, נבחן שיש חג"ת נה"י בחג"ת למעלה מחזה. ויש חג"ת נה"י בנה"י למטה מחזה. וכיוון שהייחוד העליון הוא בחסדים מכוסים מחכמה, ע"כ הוא נבחן שאין בכל ספירה שבו"ק שלמעלה מחזה אלא רק שבע ספירות. ושש פעמים שבע הם בגי' מ"ב.

השם ע"ב מורה על הייחוד התחתון שמחזה ולמטה, שהם נה"י, ומטעם התכללות יש גם שם חג"ת נה"י. וכיוון שהייחוד התחתון מגלה הארת חכמה, ע"כ יש בו י"ב (12) פנים בכל ספירה, שהם חו"ב תו"מ שבכל אחד ג' קווים, ושש פעמים י"ב הם ע"ב.

ומחזה ולמעלה דעולם היצירה מקבל מהארת השם מ"ב, חסדים מכוסים. ומחזה ולמטה דעולם היצירה מקבל מהארת השם ע"ב, הארת חכמה. ואין הפירוש שהשמות בעצמם מאירים שם, כי הם מאירים רק בעולם אצילות, אלא כל עולם ועולם מקבל מהם כפי יכולתו.

האיברים העליונים, האיברים שלמעלה מחזה דיצירה, לוקט אותם השם העליון, בייחוד שמתייחד במ"ב (42) שמות. על האיברים העליונים שולט השם מ"ב, שליטת החסדים. ולוקט כל אלו השושנים העליונים, האיברים שלמעלה מחזה דיצירה.

ושמש זה לוקט כל אלו האיברים התחתונים, שמחזה ולמטה, שכל איבר הוא ממונה מיוחד, בכלל ע"ב (72) שמות. כי מחזה ולמטה מקבל מהארת ע"ב. ונלקטים כולם ע"י הייחוד ההוא, הן אותם שלמעלה מחזה, והן אותם שלמטה מחזה, ונעשו כולם גוף אחד.

והייחוד של שמע ישראל עולה, ומייחד בכל העולמות ב' הצדדים שבהם, קו ימין וקו שמאל, בייחוד אחד. שזהו עיקר הייחוד. בשעה ההיא, שנעשה הייחוד דימין ושמאל ע"י מסך דחזה, מתלקטים כל האיברים, הן למעלה מחזה והן למטה מחזה, ומתחברים בחיבור אחד, שיהיו כולם אחד. שחג"ת נה"י מתייחדים ג"כ להיות אחד למעלה ולמטה, למעלה מחזה ולמטה מחזה, כמ"ש, הוי"ה אחד ושמו אחד.

כי למעלה מחזה דז"א הוי"ה אחד, כי ז"א נקרא הוי"ה. ומחזה דז"א ולמטה כבר שייך למלכות, הנקראת שֵׁם, כמ"ש, ושמו אחד.

וע"כ מאריכים במילה אחד בשתי אותיות, בח' ובד', שמאריכים בד', ובלבד שלא יחטוף בח'. כי ח' רומזת על ז"א, שהוא, הוי"ה אחד. וד' רומזת על המלכות, שהיא, ושמו אחד. ללקוט שושנים להתייחד באחד, שזהו הייחוד השלם. כיוון שהתייחדו כל האיברים בייחוד אחד, אז נקרא הכול קורבן שלם, שפירושו ייחוד שלם.

ועל עניין זה הכניס הקב"ה את אדה"ר בגן עדן, כמ"ש, לעובדה ולשומרה. כי לעובדה הוא הייחוד העליון, ולשומרה הוא הייחוד התחתון. שב' ייחודים אלו הם הוי"ה אחד ושמו אחד. שעל ב' הקורבנות האלו כתוב, וללקוט שושנים. אלו הם האיברים של ב' צדדים, שהם אחד, שהם איברים של ב' בחינות. כי האיברים שמחזה ולמעלה הם חסדים, והאיברים שמחזה ולמטה הם הארת חכמה. וב' בחינות אלו מתייחדות להיות אור אחד.

כאשר מתחברים כל האיברים יחד, שיהיו כולם בייחוד אחד, בעניין הקורבן, אז מתעטר הקב"ה בראשו, בעטרה של כתם פז. האיברים נקראים שושנים, בשעה שמתחברים האיברים שלמעלה מחזה עם האיברים שלמטה מחזה, שאז נכלל ז"א מחכמה שבמלכות, ומקבל מזה עטרה של כתם פז, הארת החכמה. ואז נקראים האיברים שושנים.

כי שושנה היא שם המלכות, שהייחוד שלה הוא למטה מחזה. אלא אחר שז"א שלמעלה מחזה, נכלל עם למטה מחזה ביחד, נקראים גם האיברים שלמעלה מחזה, שושנים, ע"ש המלכות.

בשושנים אלו יש תרי"ג מצוות, האיברים של ב' הצדדים. כי בתרי"ג מצוות יש ימין ושמאל, רמ"ח (248) לימין ושס"ה (365) לשמאל, והם, הוי"ה אחד ושמו אחד. רמ"ח מצוות עשה, הוי"ה אחד. שס"ה לא תעשה, ושמו אחד.

ובכל מקום שנמצאים חג"ת נה"י נכללים זה בזה, העלייה העליונה של עטרת פז עולה מביניהם. שעטרה זו ז"א מקבל מחמת הייחוד דחג"ת נה"י זה בזה.

וזה כמ"ש, כתפוח בעצי היער, שהוא הייחוד העליון, הוי"ה אחד. וכמ"ש, כשושנה בין החוחים. הייחוד התחתון שלמטה מחזה, מלכות, הנקראת שושנה. הייחוד התחתון צריך לכלול כאחד בייחוד העליון. והייחוד העליון בתחתון, אז הוא הייחוד השלם.