ד' פרשיות התפילין

37. ג' חללים של אותיות רשומות, יה"ו דהוי"ה, מתגלים בראש דז"א. ג' מוחין, חב"ד, סתומים באלו החללים. החללים הם כלים, והמוחין הם האורות, המתלבשים בהם.

ומתחילת המוח העליון הסתום דעתיקא קדישא, מההתפשטות הראשונה של מו"ס דא"א, שהתפשטות זו נקראת או"א עילאין, שנמשך במוחין של ז"א, נמצאים ד' מוחין: חכמה, בינה, ימין דדעת, שהוא ת"ת, ושמאל דדעת, שהיא מלכות. ואלו ד' מוחין נמצאים בראש ז"א, ומתפשטים בכל הגוף. והם ד' פרשות שבד' בתים של התפילין, שהקב"ה מניח אותם.

38. ומשום זה צריך האדם להניח תפילין בכל יום, משום שהם השם הקדוש העליון באותיות רשומות י"ה ו"ה, ד' מוחין. כמ"ש, וראו כל עמי הארץ, כי שם הוי"ה נקרא עליך. שם הוי"ה ממש, ואלו הם התפילין שבראש.

39. קדֶש לי כל בכור, פֶּטֶר כל רֶחם, בבני ישראל באדם ובבהמה. קדש לי כל בכור, זוהי ספירה, הכוללת וסותמת כל אלו האחרות. ספירת החכמה, שכוללת בתוכה כל הספירות, המשכת אור שלמעלה, סתומה בה. וזו נקראת פטר כל רחם, שהיא פתיחת כל, המשכת הרחמים ואור העליון.

40. ספירת החכמה סתומה באות י' של השם הקדוש הוי"ה. וזה בית אחד של התפילין, שהוא, קדש לי כל בכור. בכור הוא מוח העליון, חכמה.

41. הבית השני של התפילין הוא, והיה כי יְביאךָ ה'. הוא מוח, ששעריו מתפשטים לחמישים שערים. כלומר, בינה, המתפשטת לחמישים שערי בינה.

אלו שערים רבים הם כנגד הרבה פעמים שכתוב, אשר הוצאתיךָ מארץ מצרים, וכן, הוציאךָ ה' ממצרים. והרבה פעמים נזכר זכר יציאת מצרים, והם חמישים פעמים, כנגד חמישים שערי בינה. כי יציאת מצרים הייתה בהארת הבינה. וע"כ הם חמישים, כנגד חמישים שעריה.

42. בספרו של רב המנונא סָבָא נאמר, שערים רבים שלמעלה ושלמטה, שהיו סתומים וקשורים בשלשלאות, שבר הקב"ה, כדי להוציא את ישראל ממצרים. כי מאלו שערים של מוח בינה נפתחו והותרו כל שאר השערים הסתומים. ולולא שהתעוררו ונפתחו השערים של מוח הבינה הזה, לא היו נפתחים השערים האחרים הסתומים לעשות דין במצרים, ולהוציא את ישראל מהעבדות. שמשום זה נזכרו חמישים פעמים יציאת מצרים, שהיו ע"י חמישים שערי בינה.

43. והכול סתום במוח בינה, הנקרא אמא עילאה, שממנה התעורר כוח לאמא תתאה, מלכות. שכתוב בה, ולאוּמִי אליי האזינו. אל תקרא לאומי, אלא לאימי. כי לא זז הקב"ה מחיבתו לכנ"י, המלכות, עד שקרא לה אימי, עד שהמלכות קיבלה אורות דאמא עליונה. כי אורות אלו יוצאים מאמא עליונה, הבית השני של התפילין, אות ה' דהוי"ה, שנפתחה לחמישים שערים. ומהמוח הזה יוצא רוח לנקב אחד של חלון החוטם דז"א.

44. יובֵל, שבו יוצאים העבדים לחירות, מתאחד במוח בינה. וחמישים שערי בינה הם חמישים שנה של יובל, ואלו חמישים ימים של ספירת העומר, מתאחדים במוח בינה, שבו נחים הרוחות של העבדים, ורוחם יוצא לחירות למנוחה. כמ"ש, ביום הָניח ה' לךָ, מעוצְבְּך ומרוגזך ומן העבודה הקשה.

ומשום זה ה"ר דהוי"ה, בינה, היא מנוחת הרוח ומוציאה הרוח לחירות. והבית השני של התפילין תלויה בו יציאת מצרים, ובאות ה"ר של השם הקדוש. ב' הבתים הראשונים דתפילין הם כלל י"ה של השם הקדוש.

45. מצד אבא, חכמה, יוצא חסד. ומצד אמא, בינה, יוצאת גבורה. והכול אוחז הקב"ה, ז"א, ומתעטר בהם, שהוא אות ו'. כי ז"א הוא קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל. אבא וחסד שבימין, אמא וגבורה שבשמאל.

46. הבית השלישי של התפילין הוא שמע ישראל. ישראל סבא, עם הכתוב, ואהבתָ את ה' אלקיך. ישראל העליון, ז"א, מתעטר מצד אבא, אברהם. ומתעטר מצד אמא, יצחק.

הקו האמצעי המכריע והמייחד את או"א הוא, ז"א שעלה ונעשה דעת בין או"א. וזהו, שמע ישראל, ישראל סבא, שהוא ישראל העליון, שעלה להיות דעת לאו"א. וכיוון שהוא מייחד או"א, ע"כ הוא כלול משניהם.

התכללותו מאבא זהו הימין דדעת, חסד, אברהם. התכללותו מאמא נקראת גבורה, יצחק. מתעטר מצד אבא, כלומר מה שהדעת נכללת מצד אבא, הוא אברהם, חסד דדעת, וזו פרשת שמע עִם ואהבת. מתעטר מצד אמא, מה שהדעת כלולה מאמא, הוא יצחק, גבורה שבדעת, פרשת והיה אם שָׁמוֹע.

47. ואהבת, מי שאוהב את המלך, עושה חסד ביותר, עושה חסד עם הכול. חסד יותר, נקרא חסד של אמת, שאינו רוצה שכר בעד מעשיו, אלא עושה משום אהבת המלך, שאוהב אותו ביותר. וע"כ באהבת המלך תלוי חסד. וע"כ נקרא, אברהם אוהבי, שמשום שאהב אותו ביותר, הִרבה חסד בעולם. וע"כ כתוב, ואהבת, בבית השלישי של התפילין, שהוא חסד, משום שבאהבה תלוי חסד.

48. הבית הרביעי של התפילין הוא, והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי. הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם, וחרה אף ה' בכם. כל זה מורה על דין חזק, ודין קשה, שיוצא מצד אמא עילאה, השמאל שבדעת, הכלולה מאמא עילאה, גבורה. אע"פ שאמא אינה דין, הדין יוצא מצידה, שהיא גבורה עילאה, קו השמאל שבבינה, שורש כל הדינים דשמאל.

ואין לומר שהכתוב, והיה אם שמוע, אינו דין. שהרי כתוב בו ג"כ, ונתתי מטר ארצכם בעיתו, ואכלת ושבעת. כי אין ספירה בכל ספירות המלך, שלא תהיה כלולה מדין ומרחמים. כש"כ גבורה, שנכללים בה טו"ר. וע"כ, והיה אם שמוע, כתוב בו גם טוב, אבל בכלל היא דין קשה.

49. אלו ארבע פרשיות, חכמה, בינה, ימין דדעת, שמאל דדעת, לוקח אותן הו', ז"א, ומתעטר בהן, שנעשו לו מוחין. ואלו הם התפילין שמניח הקב"ה.

ו', ז"א, עולה אל הבינה, ומתעטרת בעטרותיו ואוחז לקו ימין, חכמה שלה, ולקו שמאל, בינה שלה. ומתעטרת בכולם. שמשום שייחד קו ימין ושמאל שבבינה, ויצאו שם ג' קווים, חב"ד, זכה גם ז"א באותם ג' מוחין חב"ד ומתעטר בהם.

וע"כ ו', ז"א, אמצע הכול, למעלה ולמטה, קו אמצעי למעלה בין ימין ושמאל דבינה, וקו אמצעי למטה בימין ובשמאל של המוחין שלו עצמו, להראות שלמות החכמה מכל צדדיה. כי הכרעת קו האמצעי משלימה החכמה מכל צדדיה.

50. כתוב, רק באבותיך חָשק ה'. האבות הם המרכבה הקדושה העליונה. כמו שיש מרכבה קדושה למטה, במלכות שמחזה ולמטה דז"א, כך יש מרכבה קדושה למעלה, מחזה ולמעלה דז"א. האבות הם חג"ת. והכול נקרא המרכבה הקדושה, כי הכול נקשר זה בזה, ונעשו הכול אחד.

51. רק באבותיך חשק ה', שהם המרכבה, אינם אלא שלושה, והמרכבה היא ארבעה, ומאין לנו הרביעי? כתוב, ויבחר בזרעם אחריהם. שהכתוב הזה בא לכלול באבות את דוד המלך, שהוא הרביעי להיתקן במרכבה הקדושה.

כי האבות הם תיקון ושלמות הכול, והם גוף, חג"ת דז"א, ובהם השתכלל הגוף ונבנה, ובהם התאחד. שעיקר הגוף, ז"א, הוא רק חג"ת שבו, שלמעלה מחזה, הנקראים אבות. בא דוד המלך ושכלל הכול, והתקין הגוף, והשלים אותו בהם. כי נעשה להם רביעי, המלכות, המשלימה את ז"א, שנקרא גוף. כמו שזכו האבות להתעטר במרכבה הקדושה, כך זכה דוד להיתקן בעמוד הרביעי של המרכבה.

52. כתוב בדוד, והוא אדמוני עִם יפה עיניים וטוב רואי. נקרא אדמוני, משום שחֵלק גורלו גרם לו, כי להיותו מרכבה למלכות, היה בדין, כמו המלכות. אדמוני הוא דין. עם יפה עיניים, שהדין היה כלול ברחמים, כמ"ש, חסדי דוד הנאמנים.

53. חסדי דוד הנאמנים, אינם רומזים על התכללות הדין בחסד. אלא, והוא אדמוני, פירושו, שהוא דין. עם יפה עיניים, הם האבות, חג"ת, שמאירים בג' גוונים שבעין.

ירושלים וציון הם דין ורחמים. ואעפ"כ כתוב, מעיר דוד היא ציון. ללמד שהדין כלול ברחמים. וכתוב, בקִרְבּךָ קדוש ולא אבוא בעיר, שרומז שנשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל לירושלים של מטה. מתי יהיה זה? כשתחזור מלכות בית דוד למקומה למטה, אז ייכנס הקב"ה בירושלים של מעלה.

54. ש' הרשומה בשלושה קשרים, בג' ראשים, ו' של ארבעה קשרים, בד' ראשים. רומזת לשלושה ורומזת לארבעה. שלושה זה ג' אבות חג"ת. ארבעה כוללת גם המלכות, שיהיו מרכבה קדושה ביחד. כי המלכות היא כלל של התיקון העליון. כי מלכות משלימה את ז"א. מכאן נפרדות ונמשכות המדרגות התחתונות בדרכיהן ברצועותיהן.

ב' אותיות ש' הרשומות בצידי התפילין הן ש' של שד"י, שאחת מורה על חג"ת, ואחת מורה חג"ת ומלכות. ואותיות ד' י' של שד"י נמשכות ברצועות התפילין, שקשר של ראש הוא ד', וקשר של יד הוא י'. והן תלויות בשערות הראש, שתלויות בהן ונמשכות מהן כל אלו המדרגות האחרות, ד' י' של שד"י, עד שנקשרות במקומן. כי אחר שמקבלות שפע משערות ראש, הן נקשרות בש' של שד"י ונשלם השם שד"י.

55. ו', ז"א, לוקח אלו המוחין העליונים חב"ד. והם התפילין שמניח הקב"ה. משום זה צריך האדם להתפאר בהם, כי התפילין נקראים פאר. עליהם כתוב, וראו כל עמי הארץ, כי שם הוי"ה נקרא עליך. שם הוי"ה הם המוחין חו"ב, שהם י"ה, וימין ושמאל דדעת, ו"ה. ואלו הם תפילין של ראש.

תפילין של הזרוע היא שמאל, הנקראת עוז, כמ"ש, נשבע ה' בימינוֹ ובזרוע עוּזו, שימינו היא תורה, וזרוע עוזו היא תפילין. והמלכות יורשת מֵעוז, מקו השמאל. כמ"ש, והיה לְאוֹת על יָדְכָה, עם אות ה' יתֵרה. אות ה' היא המלכות. אשרי חלקם של ישראל, וע"כ ה"ת, המלכות, לוקחת התפילין, שמאל. כי המלכות נבנית מקו שמאל. ע"כ לוקחת התפילין שבזרוע השמאלית.

56. מיהן אלו ארבע הפרשיות, שהן גוף אחד, שע"כ כלולות בבית אחד? הן תנה"י, ד"ס שמחזה ולמטה דז"א, והן אות ה' של ידכה, המלכות. שכולן, כל ד"ס תנה"י, שמחזה ולמטה, אחוזות במלכות, כדי שתתברך מהן, וע"כ היא כלולה מכל ד"ס שמחזה ולמטה דז"א.

57. כתוב, וראיתָ את אחוריי, שזה קשר של תפילין. וכיוון שכתוב בה ראייה, משמע שהיא מלכות. א"כ איך נאמר, שתפילין של יד הם מלכות? אלא תפילין של יד הם מלכות, המתקשרת בי', יסוד דז"א. והקשר של ד' היא המלכות דאחוריים, שמחזה ולמעלה דז"א, מטרם שקיבלה החסדים דיסוד דז"א, שאז הייתה דלה וריקה מאור, מחמת שהחכמה שבה אינה מאירה בלי חסדים.

ע"כ מתפילין של יד תלויה רצועה אחת למטה, שזה מורה, שממנה תלויים התחתונים וניזונים ממנה. וע"כ נקראת אות, ע"ש שדבוקה ביסוד. כמ"ש, זאת אות הברית. וכתוב, והיה לאות על ידכה, בה' יתרה.

משא"כ ממלכות דאחוריים, שהיא קשר של ד', אין התחתונים יכולים לקבל ממנה, להיותה חכמה בלי חסדים. וע"כ היא נקראת ג"כ יבֵשה, ד' של אחד.

58. שמע ישראל הוא ישראל סבא, שכל הייחוד של ה' אלקינו ה', הוא בישסו"ת. ע' גדולה שבשמע כוללת ע' (70) שמות, השם ע"ב (72), שעיקרו ע' שמות, וב' עדים, והוא עדוּת הכול. המשכת הארת החכמה מעֵדן העליון נקראת עדות.

שמע ישראל, הוא כמ"ש, שִׁמעו שמיים. וכתוב, הַאזינו השמיים, שפירושם, שיהיו עדים. אף כאן, שמע ישראל, מורה על מוחין של עדוּת. והכול הוא עניין אחד.

59. אחר שהזוהר ביאר שמע ישראל, מבאר כל המילים שבשמע ישראל.

הוי"ה, הוא ראש הכול שבהארת עתיקא קדישא, שהוא חכמה, שנקרא אב, אבא.

אלקינו, הוא עמקות הנחלים והמעיינות, שמשם יוצאים ונמשכים לכל, כלומר בינה, שזו"ן וכל התחתונים מקבלים ממנה, שנקראת אמא.

הוי"ה השני, הוא גוף האילן, ז"א, שהוא שלמות השורשים, משום שהוא קו האמצעי, הכולל חו"ב, שהם הוי"ה אלקינו.

אחד, הוא כנ"י, המלכות. והכול, כל הספירות, הן שלמוּת אחת, ונקשרות זה בזה, ולא נמצא ביניהן פירוד, אלא הכול אחד.

60. המרכבה הקדושה העליונה, חו"ב תו"מ, הם ארבעה בתים של התפילין, שמניח ו', ז"א. מרכבה קדושה אחרת, תנה"י, הן ארבע פרשות אחרות, הכלולות בבית אחד. שהם התפילין, שמניחה ה"ת דהוי"ה, מלכות.