כשחלה רבי שמעון
794. כשחלה רבי שמעון נכנסו לפניו רבי פינחס ורבי חייא ורבי אבהו. אמרו לו, מי שהוא עמוד העולם, שוכב. אמר להם, לא ב"ד של מעלה מעיינים בדיני, כי אני רואה שאיני ניתן למלאך ולדיין של מעלה, כי אני איני כשאר בני אדם.
795. אלא הדין הזה שלי הקב"ה דן אותו, ולא בית דינו. זהו שאמר דוד בתפילתו, שופְטֵני אלקים וריבה ריבי. וכן שלמה אמר, לעשות משפט עבדוֹ. הוא לבדו ולא אחר.
796. כשהאדם שוכב, ב"ד של מעלה מסתכל בדינו. יש מהם הנוטים לכף זכות, שמראים זכותו של האדם. ויש מהם הנוטים לכף חובה, המראים החטאים של האדם. והאדם יוצא מהדין, כמו שהוא צריך.
797. אבל מי שדן אותו המלך העליון, השולט על הכול, הוא טוב, ואין האדם יכול להיות בדין ההוא אלא טוב. כי מידותיו של המלך העליון נוטות תמיד לזכוּת, והוא כולו צד הרחמים, ובידו לסלוח חטאים ועוונות. כמ"ש, כי עימךָ הסליחה. ולא עִם אחר.
798. משום זה ביקשתי לפניו, שהוא ידון דיני. ואני הכנסתי י"ג (13) מידות הרחמים אל פתחי העוה"ב. שלא העבירו אותם שם אלא רק האבות. ולא היה מי שיעכב אותי. ועוד, שלא ביקשתי מהם רשות.
799. אמר רבי שמעון דבר, וראו מיטתו, שרבי שמעון לא היה שם. תמהו, ואף אחד מהם לא יכול לדבר בפיו, מרוב פחד שהיה עליהם. בעוד שהיו יושבים, עלו להם ריחות של בשמים מרובים, והתחזק כוחו של כל אחד מהם, עד שראו את רבי שמעון. והיה מדבר דברים למישהו, ולא היו רואים שם אחר חוץ ממנו.
800. לאחר זמן אמר רבי שמעון, ראיתם משהו? אמר רבי פינחס, לא. אלא כולנו תמהים על שלא ראינו אותך במיטתך זמן רב. וכשראינו אותך, עלו אליך ריחות בשמים של גן העדן. ושמענו קולך מדבר, ולא ידענו, מי מדבר עימך.
801. אמר לו, ולא שמעתם דיבורים אחרים חוץ משלי? אמרו, לא. אמר להם, אין אתם ראויים לראות מראֶה עתיק יומין.
802. תמה אני על רבי פינחס שלא ראה. שאני רואה אותו עתה בעולם ההוא, למטה ממקום רבי אלעזר בני.
803. ועתה שלחו בשבילי מלמעלה, והראו לי מקום הצדיקים לעוה"ב, ולא התיישר מקומי בליבי, חוץ מאשר עם אחִיָיה השילוני. וביררתי מקומי, ובאתי. ובאו עימי 300 נשמות הצדיקים, ולמעלה מהם היה אדה"ר, שהיה יושב אצלי, והוא היה מדבר עימי. וביקש, שלא יתגלה חטאו לכל העולם, חוץ ממה שאמרה התורה עליו, והתכסה באילן ההוא שבגן עדן, שהעולם אינו יודע מהו.
804. אמרתי לו, הרי החברים גילו חטאו. אמר, זה שגילו החברים ביניהם, טוב ויפה. אבל לשאר בני העולם, לא. כי חס הקב"ה על כבודו, ולא רצה לגלות עוונו לכל, אלא באותו העץ, שאמר, שאכל ממנו.
805. והקב"ה גילה לי ברוח הקודש, ולחברים, שידברו ביניהם, ולא לגלות לקטנים שבחברים, ולאותם שיבואו לעולם. כי הוא דבר שלא כל האנשים מבינים אותו וטועים בו. ע"כ אין לגלות חטאו. ולא משום החטא שחטא, שגדול הוא, אלא משום כבוד השם העליון, שבני אדם אינם נזהרים בו. וכתוב, זה שמי לעולם, שפירושו להעלים אותו. כי יבואו לשאול, מה שאין צריך.
806. כמ"ש, פן יֶהֶרסו אל ה' לראות, ונפל ממנו רב. מהו, ונפל ממנו רב? כך פסקתי, חבר זה, המלמד את השם הקדוש לכל, הוא נופל ונתפס באותו עוון יותר מהם. כמ"ש, ונפל ממנו רב. הרב נופל ונתפס באותו העוון.
807. התקרב אצלו רבי אלעזר בנו. אמר לו, אבי, מה אני שם? אמר לו, אשרי חלקך, בני. זמן רב יהיה שלא תיקבר אצלי. אבל בעולם ההוא, מקום שלי ושלך ביררתי. אשריהם הצדיקים, שעתידים לשבח לאדון העולם, כמו אלו המלאכים והמשרתים שלפניו. כמ"ש, אך צדיקים יודו לשמךָ, יישבו ישרים את פניך.