את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת

808. כיוון שחטא אדם, וגזרו עליו אותן הגזרות, גירש אותו הקב"ה מאותם ההנאות והעידונים שהיו לו בעדן. ומינה שומרים לשערי גן עדן, שהם הכרובים. כמ"ש, ויַשכן מִקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, כדי לשמור את הדרו ופתחו של גן העדן.

809. שאז נגזר, שלא תהיה רשות לשום אדם מכאן והלאה להיכנס לשם, זולת הנשמות הצרופות ע"י הכרובים תחילה. אם רואים שראויה להיכנס, תיכנס, ואם לאו, דוחים אותה לחוץ, ותישרף באותו הלהב או תקבל עונשה.

810. כנגדם היו במקדש, כשנכנס הכוהן לִפְנַי ולִפְנים, בקודש הקודשים, שהוא דוגמתו של גן עדן. וכשנכנס הכוהן לשם, נכנס בנשמה ולא בגוף, שהגוף התבטל לנשמה, והיה כמו שאינו, באימה, ביראה, ברתת, בזיע, בנקיות, ובטהרה. והכרובים עומדים שם ושומרים, כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן.

811. זכה הכוהן, נכנס לשם בשלום ויוצא בשלום. לא זכה, יוצא להב מבין שני הכרובים, וישרוף אותו וימות בפנים. אשרי הזוכה לעבור מהם בשלום. אין בעולם דבר, שאין דוגמתו למעלה.

812. הנחש שהערים ופיתה את חוה. לשון נופל על לשון. כי נחש מתרגם חִיוְיָא, נופל על לשון חוה. חיויא זכר, וחוה נקבה. הרי שהוא לשון נופל על לשון. כמוהו, נחש נחושת, הוא ג"כ לשון נופל על לשון.

813. ויקרא האדם שֵׁם אשתו חוה, כי היא הייתה אם כל חי. ולא ע"ש החיויא. אלא קרא לה ע"ש העתיד, חוה, כי אם לא כן, היה לו לקרוא לה חיה, ע"ש שהייתה אם כל חי. ונקראה ע"ש העתיד חוה, ע"ש שחיויא עתיד לפתות את חוה.