ויהי יצחק בן ארבעים שנה
15. ויהי יצחק בן ארבעים בקחתו את רבקה, כשנשא את רבקה. יצחק נכלל בצפון ובדרום, באש ובמים. ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כי ודאי שיצחק היה נכלל בימין, בחסדים, המכונים מים ומכונים דרום. וא"כ יש בו ב"ס חו"ג, צפון ודרום. צפון מכוח עצמו, שמאל. ודרום מכוח שהוא בן אברהם. גם היה לו התכללות צפון ודרום יחד זה בזה, ת"ת. כי אין ת"ת אלא התכללות חו"ג, דרום וצפון.
ונמצא שהיה לו ג"ס חג"ת. ובקחתו את רבקה, המלכות, השיג גם את המלכות. והיה לו ד"ס חו"ג תו"מ. ובגדלות הם חו"ב תו"מ. שכל אחת מהן כוללת ע"ס, והם ארבעים ספירות, שהם ארבעים שנה.
הנוקבא יכולה לקבל המוחין של יצחק, קו שמאל, כאשר היא נעשית רביעי לחג"ת, ואז לוקח אותה יצחק ומשפיע לה המוחין שלו. אבל אז היא עקרה, להיותה מחוסרת חסדים. כמ"ש, ויֶעְתַר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה, כי אינה ראויה להוליד עד שתתמעט ותהיה שביעי, שתקבל מחג"ת נה"י. וע"כ כתוב, ויצחק בן שישים שנה בְּלֶדֶת אותם, כלומר חג"ת נה"י.
רבקה הייתה כמראה הקשת, ירוק לבן אדום, שהם חג"ת של הנוקבא. ובת שלוש שנים הייתה כאשר נאחז ברבקה. כלומר, כאשר נשא אותה. כי יצחק היה כלול מד"ס בקחתו את רבקה, חו"ב תו"מ. אבל רבקה, אע"פ שנכללה עימו, מ"מ לא היה לה אלא ג"ס חג"ת, ג' גוונים כמראה הקשת. והגוון מספירתה עצמה, המלכות, חסרה לה. והן שלוש שנים, ולא ארבע. וספירותיו של יצחק הן בעשרות, ז"א. ושל רבקה הן רק יחידות, הנוקבא. ולפיכך ד"ס של יצחק הן ארבעים. וג"ס של רבקה הן רק שלוש שנים.
וכשהוליד היה בן שישים, שהשיג ו"ס חג"ת נה"י, כדי להוליד כראוי. כדי שייצא יעקב שלם, בכלל ו"ס נאחז יעקב, ונעשה איש שלם.
16. רבקה בת בתואל הארמי מפַּדַן ארם, אחות לבן הארמי. אע"פ שהייתה בין תועים, לא עשתה כמעשיהם. וע"כ כתוב, שהייתה בת בתואל, ומפדן ארם, ואחות לבן, שכולם היו רשעים, והיא עשתה מע"ט.
17. אם הייתה רבקה בת עשרים שנה או יותר, או לכל הפחות בת 13, אז היה נחשב לה לשבח, שלא עשתה כמעשיהם. אבל עד עתה הייתה רק בת שלוש שנים. מהו השבח שלה, שלא עשתה כמעשיהם?
בת שלוש שנים הייתה, ועם זה עשתה אל העבד כל אותו המעשה. משמע בהכרח שהיה לה שכל כבת עשרים, ולפיכך שבח הוא לה שלא למדה ממעשיהם.
18. כתוב, כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות. שושנה, כנ"י, הנוקבא דז"א, שהיא בין הצבאות, כמו שושנה בין החוחים.
יצחק בא מצד אברהם, שהוא חסד עליון, ועושה חסד עם כל הבריות. ואע"פ שהוא דין הקשה, מ"מ נמשך מחסד, מאברהם. רבקה באה מצד דין קשה, מבתואל ומלבן. ואע"פ שהיא עצמה דין הרפה, האודם של השושנה, וחוט של חסד היה תלוי עליה, הלובן של השושנה, מ"מ נמשכה מדין הקשה. והיה יצחק דין הקשה והיא דין הרפה.
וע"כ כשושנה בין החוחים הייתה. חוחים, דינים קשים. כי רבקה הייתה מוקפת בדינים קשים מצד הוריה ואנשי מקומה. אבל היא עצמה הייתה דין הרפה וממותק, וחוט של חסד, כצורת השושנה. הרי שמעשיה כשרים, שלא למדה ממעשיהם, שלא היה בה דין קשה. שזה נשמע להיותה משולה לשושנה, שיש בה אודם ולובן.
ואם לא הייתה הנוקבא דין רפה, לא היה יכול העולם לסבול דין הקשה של יצחק. כי הארת יצחק הוא אור זכר, שמדרכו להשפיע מלמעלה למטה, שבבחינת הארת השמאל נמשך מזה דין קשה מאוד. אבל רבקה, שהארתה היא אור נקבה, שמדרכה להאיר רק מלמטה למעלה, אין בזה דינים קשים, אלא דין רפה לבד.
ולפי שהארת יצחק מגיעה לתחתונים ע"י הנוקבא, שהיא דין רפה, ע"כ יכולים התחתונים לקבל הארה ממוחין הללו. אבל מבחינת יצחק לבד, לא היו יכולים לקבל, כי לא היו יכולים לסבול דינים הקשים, הנמשכים עם הארתו.
כעין זה הקב"ה מזווג זיווגים בעולם, שאחד חזק ואחד רפה. שנאמר, שיצחק היה דין קשה ורבקה דין רפה. כדי שהכול ייתקן, שיוכלו לקבל גם הארת חכמה. והעולם יהיה נמתק, שלא יזיקו להם דינים הקשים, הנמשכים עם ההארה הזאת. משום שמקבלים אותה ע"י הנוקבא, שע"י זה נמתקים הדינים.