וליוסף יוּלָד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב

238. בכל יום, כשעולה האור, מתעוררת ציפור אחת באילן שבגן עדן, וקוראת שלוש פעמים, והשרביט מזדקף, והכרוז קורא בכוח. חוקי הבחירה אומרים לכם.

מי בכם שרואה ואינו רואה. הנמצאים בעולם, ואינם יודעים על מה הם נמצאים. אינם מסתכלים בכבוד ריבונם. התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. טוב להם שלא נבראו משנבראו, למה יקומו בלי תבונה. אוי להם כשיתעוררו עליהם ימי הרע, ויגרשו אותם מן העולם. וכמ"ש, ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

נודע שבשחרית הבוקר, בסיום הלילה, בעת שהחושך מתחזק, ונעשה זיווג זו"ן, שמזיווגם יוצא אור היום, באשמורת שלישית, שהיא אישה מספרת עם בעלה. והארת הזיווג נמשך מז"א אל הנוקבא, בג' קווים, שנמשכים בשלוש פעמים, ובשלושה מקומות, חולם, שורוק, חיריק. ולפיכך מכונים אלו ג' קווים בשם שלושה מקומות או שלוש שעות. וכאן מכונים שלוש פעמים.

ונאמר, בכל יום, כשעולה האור, מתעוררת ציפור אחת. ציפור, נוקבא, שהתעוררה לזיווג כדי להוציא אור היום. באילן שבגן עדן, כלומר עם ז"א, שנקרא עה"ח שבגן עדן. וקוראת שלוש פעמים, שמקבלת ממנו ג' קווים, המכונים שלוש פעמים. והשרביט מזדקף, הוא שבט הדין, שבתחילת הזיווג הוא מזדקף ומושל בשליטת קו שמאל המתעורר אז.

והכרוז קורא בכוח. חוקי הבחירה אומרים לכם, כמ"ש, ובחרת בחיים. כי אז עם הארת הזיווג, מתגלה האור והנועם הנובע מקו אמצעי, עה"ח, חיים וטוב. וגודל מידת העונשים המרים המגיעים לרשעים, שאינם רוצים להידבק בקו אמצעי, אלא בקו שמאל, המוות והרע. ואז, ובחרת בחיים. ונמצא, שע"י שני מיני האורות הללו, מתגלה לצדיקים הבחירה בחיים. ולפיכך, הם מכונים חוקי הבחירה.

והכרוז אומר, מי בכם שרואה ואינו רואה. ראייה היא החכמה. והדבקים בקו שמאל ולא בימין, הם רואים ואינם רואים. כי החכמה שבשמאל לא תאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. וע"כ אע"פ שיש שם חכמה, שהם רואים, מ"מ אינם מקבלים חכמה, מחמת חיסרון של לבוש החסדים. וע"כ אינם רואים.

הנמצאים בעולם, ואינם יודעים על מה הם נמצאים. וזה נאמר לדבקים בימין ולא בשמאל, שיש להם קיום בעולם, ע"י אור החסדים. אבל אינם יודעים על מה הם נמצאים. כלומר, שחסר להם בחינת ג"ר. כי הארת ימין בלי שמאל, היא ו"ק בלי ראש. ואינם יודעים על מה הם נמצאים. ונמצאים, אלו ואלו, הן הדבקים בשמאל, והן הדבקים בימין, בלי שמאל, שאינם מסתכלים בכבוד ריבונם, שלאלו יחסר חסדים, ולאלו יחסר חכמה.

וכל זה עלה להם משום שהתורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. תורה, קו אמצעי, ז"א, המייחד ב' הקווים זה בזה. ומשום שהם בקצוות, או בימין או בשמאל, ובקו האמצעי העומד לפניהם, אינם משתדלים להידבק בו.

ולפיכך, טוב להם שלא נבראו משנבראו, למה יקומו בלי תבונה, כי לא יזכו למוחין, הנמשכים מישסו"ת. אוי להם כשיתעוררו עליהם ימי הרע, שבּעֵת שיהיה זיווג זו"ן, שבתחילת הזיווג שולט השמאל, הנבחן לימי רע, ואז יתגלו העונשים המרים שבשמאל, וייכרתו מן העולם.

239. מהם ימי רע? האם ייתכן שהם ימי זקנה? אינו כן. כי ימי זקנה, אם זכה בבנים ובני בנים, הם ימי טוב.

240. אלא הם כמ"ש, וזכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה. הם אינם ימי זקנה, אלא כאשר ברא הקב"ה את העולם, ברא אותו באותיות התורה, וכל אות נכנסה לפניו. עד שהתקיימו כל האותיות באות ב', להיותה הברכה, וע"כ ממנה נברא העולם. והתגלגלו האותיות על רל"א (231) מיני פנים ועל רל"א אחור. כולם עומדים לברוא בהם העולם, אחר שקיבלו הברכה מאות ב'.

241. כיוון שהתגלגלו האותיות ובאו בא"ב, ששם מתחברות שתי אותיות ט' ר' ביחד, עלתה הט' ולא התיישבה עם הר'. עד שגער בה הקב"ה ואמר לה, ט', על מה את עולה ואינך מתיישבת במקומך? אמרה לפניו, הרי עשית אותי להיות אות בראש המילה, טוב, והתורה פתח בי, כי טוב. כמ"ש, וירא אלקים את האור, כי טוב. איך אתחבר להתיישב באות ר', שהיא ראש המילה רע?

צריכים לזכור כאן סדר יציאת ג' הקווים דז"א בשורשם בבינה, בעניין חולם שורוק חיריק. שמתחילה עלתה המלכות לבינה, וע"י זה נפלו ממנה אל"ה דאלקים, ונשאר בה רק מ"י דאלקים, שפירושו ו"ק בחוסר ג"ר. והַשְׁארה זו היא חולם, וקו ימין המאיר בחסדים.

ואח"כ לעת גדלות, חזרו ועלו אל"ה והתחברו עם מ"י, וחזרו הג"ר לבינה, הארת החכמה. אמנם בסתימה גדולה, כי הסתלקו משם החסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. ואל"ה שחזרו, הם נקודת השורוק, ונבחנים לקו שמאל, מפאת הדינים הקשים שנמשכים מהם.

ונמשכים אלו הדינים, עד שנעשה זיווג על מסך דזו"ן שעלו שם, ויוצא עליו קו אמצעי. שאחר שממעט הג"ר דחכמה מקו שמאל, הוא כולל אותם זה בזה: הימין נכלל משמאל וקונה ג"ר דחכמה, והשמאל נכלל מימין וקונה לבוש החסדים.

ובזה נשלמו ג' קווים בבינה ע"י מסך דז"א, שהם נקודת החיריק. וכיוון שז"א גרם שלושה הללו בבינה, לכן גם ז"א משיג ג' הקווים הללו, ונשלמים המוחין שלו. וב' הקווים ימין ושמאל מכונים כאן ט' ר', שט' קו ימין, חולם, ור' קו שמאל, שורוק.

לכן נאמר, כאשר ברא הקב"ה, שהוא בינה, את העולם, שהוא זו"ן, כלומר, בעת שבינה המשיכה המוחין דזו"ן בשלושה היוצאים מאחד, ואחד זוכה בשלושתם, ברא אותו באותיות, בג' קווים. כיוון שהתגלגלו והתחברו שתי אותיות ט' ר' ביחד, בעת שאותיות אל"ה, קו שמאל ואות ר', חזרו לבינה והתחברו עם אותיות מ"י, קו ימין ואות ט'. הנה אז עולה ט' ולא מתיישבת, שט', קו ימין וחסדים, מסתלקת מקו השמאל, אות ר', ולא מתיישבת עימה.

כלומר, שהייתה מחלוקת ביניהם. עד שגער בה הקב"ה, ז"א, קו אמצעי, ובכוח המסך דקו אמצעי, התמעטו הג"ר דקו שמאל, ומכ"ש הג"ר דקו ימין.

242. אמר לה, שובי למקומך, כי את צריכה לאות רע. כי האדם, שאני רוצה לברוא בכן, תתכללו בו שתיכן יחד. ואז יהיה נברא. אבל את לימין והיא לשמאל. ואז חזרו האותיות ט' ר', והתיישבו זו בזו ביחד.

אחר שהתמעטו ג"ר בכוח המסך דזו"ן בעניין המנעולא, נעשה שם פעולת המיתוק דמלכות בבינה, ונמשכה המפתחא, שע"י זה חוזרת החכמה להאיר בשמאל, אלא בבחינת ו"ק דג"ר. ואז גם הימין, אות ט', מקבל הארת החכמה מהשמאל. הרי שהט' צריכה להתחבר ולקבל הארת החכמה מן הר', שלולא זה הייתה נשארת בו"ק חסר ג"ר, מחמת המסך דז"א. ואז נברא האדם בכוח התכללות זו.

ואמר, אבל את לימין והיא לשמאל. שהט' תהיה לימין, והר' לשמאל. כלומר, ששמאל נבחן שדינים נמשכים ממנו. וקבע בזה, שמן הר' יימשכו דינים.

יש בזה עניין נשגב מאוד ונחוץ להאריך בביאורו. ותחילה יש להבין מה בין הקב"ה ואות ט', שאות ט' לא רצתה להתחבר בר' והקב"ה כפה אותה. והעניין הוא, כי מטבע הרוחניים שהשורש שולט על הענף, והענף מתבטל אליו. ולפיכך לא רצתה הט' להתחבר עם הר', לקבל ממנה חכמה, כי אז תהיה הר' לשורש והט' לענף, ותהיה מתבטלת אל הר', וע"כ הסתלקה ממנה ולא רצתה לקבל חכמה.

אבל הקב"ה רצה שתקבל חכמה מן הר', כדי שבדרך התכללות זו האדם יקבל ממנה מוחין דג"ר. לכן תיקן, שבהמשך הארתה של הר', בעליית אותיות אל"ה בחזרה לבינה, יתפשטו ממנה דינים קשים ומרים, ומסיבה זו תמהר הר' ותתחבר עם הט', להמשיך ממנה חסדים, שתתלבש החכמה שלה בחסדים של הט', ותוכל להאיר. ובזה נמצא, שהט' חזרה ונעשתה לשורש אל הר', כי לולא אור חסדים שלה, לא הייתה הר' יכולה להאיר, מחמת רוב הדינים המרים, הנמשכים בכוח הארתה.

אבל את לימין והיא לשמאל, שאת תהיי לימין ולשורש, והיא תהיה לשמאל ולענף. כי ע"י זה שבזמן הארת הר' נמשכים דינים קשים ומרים, תחזור הר' להתחבר בך, לקבל ממך חסדים להתלבשות. ובזה, אע"פ שתקבל ממנה חכמה, תישאר לה לשורש, כי הר' מוכרחה תכף להיכלל בה ולקבל ממנה אור החסדים.

ועם זה תבין, שעניין הזיווג בתחילתו הוא בגזרת דין. אשר הימין לא יוכל להיכלל ולקבל חכמה מהשמאל, מטרם שהשמאל מגלה את גזר הדין שלו, כי מפחד שלא יתבטל אליו. אלא בעת שהשמאל מגלה גזר הדין שלו, אז יוכל לקבל חכמה. מפני שהשמאל מוכרח אז להיכלל בחסדים שלו והוא חוזר ונעשה לשורש אל השמאל. הרי שהארת החכמה המושפע משמאל, הוא בדיוק מגזרת דין שלו. כי בדרך אחר לא יוכל הימין לקבל ממנו החכמה.

243. בשעה ההיא הפריד הקב"ה הארתם זו מזו, שזו מאירה בתכלית הטוב, וזו בתכלית הרע. וברא להם לכל אחד ימים ושנים, כ"ח (28) עיתים. אלו לימין ואלו לשמאל, י"ד (14) עיתים לטובה וי"ד עיתים לרעה. אלו שבימין נקראים ימי הטוב, ואלו שבשמאל נקראים ימי הרעה. ועל זה אמר שלמה, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, שהם סובבים האדם, מחמת החטאים שחטא.

כיוון שנבראו ימי הטוב וימי הרעה, אז חזרו הט' והר' והתיישבו יחד כדי להתכלל באדם. כי אחר שנבראו ימי הרעה בשליטת הר', הארת השמאל, כבר יכולה הט' להתיישב עם הר', ולקבל ממנה חכמה, ולהשפיע מוחין דג"ר אל האדם.

244. ומשום זה אמר דוד, למה אירא בימי רע, עוון עקביי יְסובֵּני. ימי רע, הנמשכים בשעת הארת השמאל, ונקראים ימי רעב, שנת רעב, הארת השמאל. והללו נקראים ימי שובע, שנת שובע, הארת הימין.

245. והעניין הוא, שלא להוציא המַעיין של ברית קודש, שלא לשמש מיטתו בימי רעב, בשנת הרעב. ומשום זה יוסף, הברית, סָתם מעיינו בשנת הרעב, ולא נתן לו מקום להתרבות בעולם, כמ"ש, וליוסף יוּלד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. ולכן צריך האדם, בעת ששולטת שנת הרעב, לסתום המעיין של ברית קודש שלו, כדי שלא לתת מקום לשמאל להתרבות בעולם.

כמו שנעשה תיקון למעלה, שבעת הארת השמאל ייסתמו מעיינות השפע ויתפשטו דינים בעולם, כדי שע"י זה יכלול השמאל בימין, ויתבטל אליו, כדי לקבל ממנו חסדים. כך האדם למטה, בעת שניכר התפשטות הדינים משמאל, בימי רעב, הוא צריך להידמות לעליון, ולסתום מעיינו ולא להרבות תולדות.

כי אם ירבה תולדות בעת שליטת השמאל, נמצא בכוח מעשה זו למטה, שמגדיל ומרבה את כוח השמאל למעלה, ולא יכלול בימין. ולכן צריך האדם, בעת ששולטת שנת הרעב, לסתום המעיין של ברית קודש שלו, כדי שלא לתת מקום לשמאל להתרבות בעולם.

246. עניין זה הוא סוד עליון. בשנת הרעב, שהוא הארת השמאל, כיוון שהיא שולטת, צריך האדם לסתום מעיינו, שלא להוליד. משום ב' טעמים:

א. כי אם לא יסתום מעיינו, גורם להמשיך רוח אל הוולד מצד שמאל,

ב. כי נותן מקום לאותו הצד, שיתגדל בעולם צד הטומאה על צד הקדושה, שגורם, שצד השמאל לא יתבטל לימין, ואז אם הימין יקבל ממנו חכמה, יהיה השמאל לשורש והימין לענף. ויתגדל צד הטומאה היונק משמאל על הקדושה שבימין.

ועוד כמ"ש, תחת שלוש רגזה ארץ, ותחת ארבע לא תוכל שׂאת. תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם. שגורם במעשה זה למובא בכתוב הזה, שהעבד ימלוך, והנבל ישבע לחם, והשנואה תיבַּעֵל, הקליפה תקבל שפע מהקדושה, ושפחה תירש גבירתה. שהקליפה תירש את השכינה, מטעם, שהשמאל נעשה לשורש והימין לענף.

247. ומשום זה יוסף הצדיק, הברית, עלה וסתם מעיינו בשנת הרעב, כדי שלא להתערב כלל עם השמאל, ולא לתת לה מקום לשלוט על הימין. ומי שפותח מעיינו באותו זמן, עליו כתוב, בה' בגדו, כי בנים זרים ילדו.

כי אלו הבנים שמוליד בשנת רעב, הם בנים זרים, שממשיך רוח מאותו הצד אל הוולד. בה' בגדו ודאי, מטעם שנותן מקום לשמאל שיתגדל על הימין, שבוגד בשם הוי"ה. וע"כ אשרי חלקם של ישראל הקדושים, שלא החליפו מקום קדוש במקום טומאה.

248. וע"כ כתוב, וליוסף יוּלד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. כי מאותו זמן ששלטה שנת הרעב, השמאל בלי ימין, סתם מעיינו והעלה מקורו, שלא לתת בנים לצד הטומאה, ולא להחליף מקום קדוש במקום טומאה, להגדיל הטומאה על הקדושה. וצריך האדם לחכות לריבונו, שיבוא וישלוט בעולם, כמ"ש, וחיכיתי לה' המסתיר פניו.

249. אשריהם הצדיקים, שיודעים דרכיו של הקב"ה, ושומרים מצוות התורה ללכת בהם, כמ"ש, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם, וכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

250. ומשום זה הזהיר הקב"ה לישראל להתקדש, כמ"ש, והייתם קדושים כי קדוש אני. אני, זהו הקב"ה, מלכות שמיים הקדושה, הנוקבא. מלכות האחרת של עמי עכו"ם, נקראת אחֵר, כמ"ש, כי לא תשתחווה לאל אחר.

251. אני, היא ממשלת עוה"ז ועוה"ב, והכול תלוי בה, בנוקבא. ומי שמתדבק באני הזו, יש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב.

252. ומי שמתדבק באחר הזה, בנוקבא של עכו"ם, נאבד מעולם האמת, ואין לו חלק לעוה"ב, ויש לו חלק בטומאה בעוה"ז, כי אותה מלכות האחרת של עכו"ם, כמה חֵילות ובעלי דין ממונים בה, לשלוט בעוה"ז.

253. ומשום זה אלישע אחֵר, שירד והתדבק באותה מדרגה, במלכות דעכו"ם, הנקראת אחר, גורש מעוה"ב, ולא ניתן לו רשות לחזור בתשובה, ונסגר מעולם האמת, וע"כ נקרא אחר.

254. וע"כ צריך האדם להפריד את עצמו מכל הצדדים, שלא להיטמא באותו הצד, כדי לזכות בעוה"ז ובעוה"ב. וע"כ הנוקבא הקדושה, ברכה, והנוקבא דעכו"ם, קללה.

255. וע"כ בזמן של שנת הרעב, בזמן שליטת הנוקבא דעכו"ם, אין לאדם להראות עצמו בשוק, ולא לפתוח מעיינו להוליד, לתת בנים לאל אחר.

256. אשרי האדם, הנשמר ללכת בדרך האמת, ולהתדבק בריבונו תמיד, כמ"ש, ובו תִדְבק, ובשמו תישָׁבֵע. בנוקבא הנקראת שׁם. ובשמו תישבע, פירושו, להיות דבוק באמונה, הנוקבא, שנקראת שבע, ע"ש שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שמקבלת מבינה.

257. שבע מדרגות הן למעלה, בבינה, עליונות על כל, שהן השלמות של האמונה, שתכלית השלמות של הנוקבא היא לעלות ולהלביש את שבע מדרגות הללו חג"ת נהי"מ דבינה. ושבע מדרגות יש למטה מהם, הנוקבא עצמה, שהן חיבור אחד וקשר אחד. אלו ז"ת באלו ז' עליונות להיות כולן אחת.

וע"כ כתוב, שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום. והכול אחד וקשר אחד. כי שבע דנוקבא, כשהן בשלמות, עולות ומלבישות שבע דבינה, ומתקשרות כאחת. וע"כ כתוב, ובשמו תישבע, מלשון שביעיות, מלמעלה ומלמטה, להתדבק בשתי השביעיות, שבע דבינה ושבע דנוקבא, לייחד אותן כאחת.

258. ומי שמייחד אלו באלו, ז"ת בז' העליונות, עליו כתוב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, את השמיים. אלו הן אוצרות של מעלה, שבע דבינה, ושל מטה, שבע דנוקבא. כי שבעת ימים דבינה ושבעת ימים דנוקבא כולם אחד, כמ"ש, את אוצרו הטוב, את השמיים. אוצרו אחד, והוא, את השמיים. כלומר, כאשר שבע דנוקבא עולות ומלבישות שבע דבינה, נקראות ביחד אֶת השמיים, כי אז הן אחת, אוצר אחד. וכמ"ש, שבעה ושבעה מוצקות, והן אחד.

259. רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. בתוך כך, ראו אדם אחד בא, ומתעטף בעיטוף מצווה, בציצית, וכלי זין קשורים תחתיו. אמרו, אדם זה, אחד משניים יש בו, או שהוא צדיק גמור, שגם בדרך מתעטף בטלית מצויצת, או שהוא לרמות בני העולם, כי חגור כלי זין, משמע שהוא ליסטים, ומתעטף בטלית מצויצת, כדי לרמות בני העולם, ללכוד אותם ברשת שלו.

260. והרי החסידים העליונים אמרו, הווי דן את כל האדם לכף זכות. והרי למדנו, אשר אדם היוצא לדרך ומתיירא מליסטים, יכוון לשלושה דברים: למתנה, ולמלחמה, ולתפילה. מאין לנו זה? מיעקב, שהתכוון לשלושה אלו, וחגר את עצמו, למתנה ולמלחמה ולתפילה. ששלח לעשיו מתנה, וחצה לשני מחנות, פן יבוא עשיו והיכהו, שהוא למלחמה. והתפלל לה', הצילני נא מיד אחי, שזה תפילה.

והאדם הזה ההולך בדרך, הנה יש בו עיטוף של מצווה לתפילה, והנה בו כלי זין למלחמה. וכיוון ששניים הללו יש בו, אין צורך עוד לרדוף אחרי השלישית, לדעת אם יש בו המתנה, כי כיוון שיש בו שניים, בוודאי יש בו גם השלישי.

261. כשקרב אליהם, נתנו לו שלום ולא השיב להם. אמרו, הרי אחד מאלו שלושה הדברים הראויים להיות בו, אין בו. כי לא התקין עצמו למתנה, שבמתנה כלול שלום, והוא אינו משיב שלום. אולי הוא עוסק בתפילתו, או לוחש תלמודו שלא ישכח אותו.

262. הלכו ביחד, ואותו אדם לא דיבר עימהם. אח"כ התחמקו רבי חייא ורבי יוסי ועסקו בתורה. כיוון שראה אותו אדם, שהיו משתדלים בתורה, קרב אליהם ונתן להם שלום.

263. אמר להם, רבותיי, במה חשדתם אותי כשנתתם לי שלום ולא השבתי לכם? אמרו לו, חשבנו, אולי אמרת תפילה, או לוחש בתלמודך. אמר להם, הקב"ה ידון אתכם לכף זכות.

264. אבל אומר לכם, יום אחד הייתי הולך בדרך, מצאתי אדם אחד והקדמתי לו שלום, ואותו אדם היה שודד, וקם עליי וציער אותי, ולולא שהתגברתי עליו, הייתי מצטער. מיום ההוא ואילך, נדרתי שלא להקדים שלום, אלא רק לאדם צדיק, ורק אם אני מכיר אותו בתחילה שהוא צדיק, מפחד שהוא יכול לצער אותי, ויתגבר עליי בכוח. ומשום שאסור להקדים שלום לאדם רשע, כמ"ש, אין שלום, אמר ה' לרשעים.

265. ואותה שעה שראיתי אתכם, ונתתם לי שלום ולא השבתי לכם, חשדתי בכם, שאינכם צדיקים, משום שלא ראיתי בכם מצווה הנראית מבחוץ, ע"כ לא השבתי לכם שלום. וכמו כן הייתי חוזר על תלמודי ולא יכולתי להשיב לכם שלום. אבל עתה, שאני רואה בכם שאתם צדיקים, הרי הדרך מתוקנת לפניי.

266. מזמור לאסף, אך טוב לישראל, אלקים לבָרֵי לבב. הקב"ה עשה ימין ועשה שמאל, להנהיג העולם. אחד נקרא טוב, הימין, ואחד נקרא רע, השמאל, ובשניים אלו נכלל האדם ומתקרב בכל דבר לה', כמו שלמדנו, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר.

267. והרע, השמאל, נכללו בו העמים עכו"ם, וניתן בצד שלהם להתחלל בו, משום שהם ערלי לב וערלי בשר. אבל בישראל כתוב, אך טוב לישראל.

268. והאם לכולם הוא טוב? לא, אלא לאלו שלא התחללו עם הרע, כמ"ש, לברי לבב. משום שהטוב הזה והרע הזה, הטוב הוא לישראל בלבד, והרע הוא לעמים עכו"ם בלבד. אך טוב לישראל, כדי להידבק בהקב"ה. ובזה התדבקו ישראל בעליון, ז"א, באמונה, הנוקבא, שיהיה הכול אחד. שע"י השגת הטוב הם זוכים לייחד זו"ן כאחד ולהידבק בהם.

269. אמר רבי יוסי, אשרינו שלא טעינו בך, והרי הקב"ה שלח אותך אלינו, משום שהטוב הוא לישראל. יש לישראל חלק בעוה"ז ובעוה"ב, ולראות עין בעין מראֶה הכבוד, כמ"ש, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.