תיבה היא הגוף
[תיבה איהו גופא]
8. כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, שהגוף נקרא תיבה, ואינו נענש, ואין מלאך המוות שולט עליו. וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה, ועובר עליהן, אז שולט עליו מלאך המוות.
9. תיבה היא הגוף. נוח ואשתו, י"ה. שֵׁם ואשתו, ו"ה. ונעשה השם מלא ע"י נוח ואשתו, וע"י שם ואשתו, שהם י"ה ו"ה אחד. והם נרנח"י דנשמה, המתלבשים בגוף, התיבה. יפת ואשתו, י"ה. וחם ואשתו כדוגמת ו"ה, ולא ו"ה ממש, ואין השם מלא ביפת ובאשתו, ובחם ובאשתו.
10. ויאמר אלקים אל נוח, צוהר תעשה לתיבה. אלקים הוא השכינה. תיבה, הגוף. אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך, כלומר גברים בפני עצמם, ונקבות בפני עצמן, שהם י"ו ה"ה שמוֹרה על דין. ויעש נוח, זו הברית הקדושה, יסוד. ככל אשר ציווה אותו אלקים, זהו השכינה.
ויאמר הוי"ה לנוח, בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. הוי"ה, מדה"ר. ולא אלקים, כמקודם לכן, שהוא מדה"ד. מפני שהזכיר ההצלה של נוח וזרעו.
11. מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים איש ואשתו. משום שהיא מצד הטומאה. והסתכל, שאין בצד הטומאה אלא שניים, ואין בהם שבעה שבעה, כמ"ש בעוף השמיים, שבעה שבעה זכר ונקבה, שהם ארבע עשרה, לחַיות זרע על פני כל הארץ.
וכתוב, שניים שניים באו, ולא הזכיר בביאתם אל התיבה שבעה שבעה. סובב על מה שכתוב מקודם לכן, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא. ועל זה כתוב אח"כ, שניים שניים באו. אבל מבהמה טהורה באו שבעה. וסָמך הכתוב, על מה שכתוב מקודם לכן.
12. אין בכל לילה, שלא תצא הנשמה, הנקראת יונה, מגוף האדם. כמ"ש, ויְשַׁלַח את היונה מאיתו לראות הֲקַלוּ המים, אלו הם המים הזידונים, שמצד הטומאה. מעל פני האדמה, שהם למעלה מהארץ, מלאכי חבלה.
13. כתוב, ולא מצאה היונה מָנוח. הנשמה, שנקראת יונה, נמנעה מהעולם העליון, ומהצדיקים שלמעלה, ומכל הברכות. כמ"ש, ותָשָׁב אליו אל התיבה, כי מים על פני כל הארץ.
14. הוציא אותה שנית, כמ"ש, וַיוסֶף שַׁלַח את היונה מן התיבה. ומתוך הדוחק והצער, ותבוא אליו היונה, הנשמה, לעת ערב. ששעת הרווחה לא הייתה מאירה להם כבתחילה, וחשך לה היום, והעריב לה השמש.
15. ואמרה לנוח ולבניו, מְצָאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו שומרים שערי ירושלים. הִיכּוּני פְּצָעוני. ועכ"ז, והנה עלֵה זית טָרָף בפיה. שהייסורים המרים כזית, היו חביבים לה, והיו טרף בפיה. מפני שמְמרקים העוונות.
וע"כ כתוב, ויידע נוח כי קַלוּ המים. שהתחזקו מלאכי הקדושה על מלאכי חבלה. ויִיָחֶל עוד שבעת ימים אחרים וישַׁלַח את היונה, ולא יָסְפה שוב אליו עוד. וכתוב, חרבוּ המים מעל הארץ, שנחרבו וכלו המים הזידונים.
16. אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המוות, ועברו הרשעים מהעולם, כתוב, ויזכור אלקים את נוח.
17. ספינה נמשלה לתיבת נוח, כי יש בה אנשים יהודים וישמעאלים ובני עשיו. כעין זה יש בגוף, שכלול מכל שבעים האומות. והגוף הזה הכלול מהאומות, אינו הגוף של הנשמה הקדושה, אלא של נפש חיה. וזהו שאמר לנוח, שהוא נשמה לנשמה.
כי נוח ואשתו הם י"ה. נוח י', נשמה לנשמה או חיה. ואשתו ה', נשמה. כמ"ש, עשה לך תיבת עצי גוֹפֶר, שהוא הגוף, הנקרא תיבת נוח. כלומר גוף, המלביש את הנשמה.
18. וזהו שאמר לאברם, לך לך מארצך וממולדתך. למה פעמיים, מארצך וממולדתך? אלא לך מדירתך ומגופך. ממולדתך, מדירתך. מארצך, מהגוף שלך. ומבית אביך, מהשלמוּת שיש לך עתה מלמעלה. אֶל הארץ אשר אַרְאך, הוא הגוף, תיבת נוח, גוף הראוי להלביש הנשמה.
19. וכעין זה היה נוח. כמ"ש, וישלח את היונה. שהוציאו את היונה, הנשמה, מהתיבה, הגוף, ונתנו אותה במים הזידונים. כעין זה יצאה לה היונה, הנשמה, מתיבת נוח, הגוף. ולא שָׁבה עוד אל הגוף. כמ"ש, ולא יספה שוב אליו עוד.
20. נוח, כשהיה בתיבה, היה מתיירא, שלא יזכור אותו הקב"ה לעולם. וכיוון שעברו עוונות העולם, כתוב, ויזכור אלקים את נוח.