התהום

238. התהום היה שוקע בארבע אבנים, והוטבעו למטה על אבן אחת, שהיא העמוד, ועל זה העולם עומד, כמ"ש, על מה אדָנֶיה הוֹטבָּעו, או מי ירה אבן פינתה. היא אבן שממנה הושתת העולם, ועליה העולם עומד, והיא קודש הקודשים, והיא טבורו של העולם, וממנה יצאו אבנים השקועות בתהום, ומהן יוצאים מים.

התהום הוא הסיום והגבול של חיבור המלכות בבינה. המלכות המשותפת בבינה נקראת אבן. ובה מתלבשות ד"ס כח"ב ות"ת. התהום, הגבול והסיום, שוקע בארבע אבנים, שמתלבשות בו ד"ס כח"ב ות"ת. והוטבעו למטה על אבן אחת, כלומר שעומדים על המלכות הממותקת בבינה, שנמצאת למטה מהם, בסוף התהום.

היא העמוד, ועל זה העולם עומד, כי מטרם שנמתקה המלכות בבינה, לא היה העולם יכול לעמוד ולהתקיים. זו, המלכות הממותקת בבינה, היא אבן שממנה הושתת העולם, ועליה העולם עומד, שנקראת משום זה אבן שתייה.

והיא קודש הקודשים, יסוד דמלכות. והיא טבורו של עולם, שנקראת בכל מקום הנקודה האמצעית. וממנה יצאו אבנים השקועות בתהום, אחר שהמלכות התמתקה בבינה, יכלו הספירות העליונות להתלבש בתהום. ומהן יוצאים מים, האורות.

239. בשלוש אותיות, ג' קווים, שקע התהום. ונחלק בשלושה חלקים, ימין שמאל אמצע. והם עמודי הארץ. כי האורות המאירים על הארץ אינם יוצאים אלא רק בדרך ג' קווים. ואחת ל-300 שנה מתרופפים ממקומם. כמ"ש, המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון.

300 שנה, מרמזים ג"כ על ג' קווים, שיוצאים ומאירים זה אחר זה. ונודע שקו השמאל מאיר בדינים קשים, כדי להרחיק הרשעים, שלא ימשכו אור השמאל מלמעלה למטה. ולפיכך בכל פעם שקו השמאל מתחיל להאיר, אז מופיעים הדינים על הארץ, כמ"ש, המרגיז ארץ ממקומה. וכן גם ב' הקווים הימין והאמצעי מתרופפים ע"י הדינים האלו. ואחת ל-300 שנה, שביציאת קו אחד מג' הקווים, הנקראים 300 שנה, שהוא קו השמאל, מתרופפים ממקומם, מחמת הדינים שבשמאל.