והחיות רָצוֹא וָשׁוֹב

412. והחיות רָצוֹא ושׁוֹב. פירושו, אורות טמונים נגלים, והנסתרות שבהם עומדים ואין עומדים. שאע"פ שנגלו, לא עברו מהם הנסתרות, ועומדים כמקודם לכן. ופעם יעברו מהם הנסתרות. פעם מאירים, ופעם לא מאירים. פעם מאירים בצבע זה, ומיד בצבע אחר. עתה מאיר שֵׁם זה, ומיד שם אחר. אין מי שיכול לעמוד באלו האורות.

413. פעם מאיר השם הוי"ה, שהאור העולה בשם הזה כולל כל האורות בשלמות, ומיד יורד וחוזר האור להאיר באופן אחר, ועולה בשם אלקים. ומיד השם אל. ומיד השם צבאות. ומיד השם שד"י. וכך בכל השמות האלו, שהקב"ה נקרא בהם.

414. ומשום שיש מקום גנוז, שהחיות יוצאות משם, וכפי שהיא נובעת מהמעיין הגנוז שנגנזה בו, כך נראית כל אחת. ואין מי שיעמוד בהן. וזה עניין כלי מים ושמש, או בכותל. שפעם מאירה השמש במים שבכלי, ופעם אינה מאירה. או בכותל, שפעם מאירה השמש במקום זה של הכותל, ופעם במקום אחר.

כי דרך הארת החיות היא כפי מוצָאן מג' הקווים, וכל קו יוצא עם הסתר המיוחד שבו. ודרכם להופיע בזה אחר זה בנסיעה: פעם שולט הימין, השם אל. פעם שולט השמאל, השם אלקים. פעם שולט קו האמצעי, השם הוי"ה.

ולפיכך עם שליטת קו ימין מתגלה השם אל, ומיד יורד ושולט קו השמאל, ומתגלה השם אלקים, ומיד יורד קו האמצעי ושולט השם הוי"ה. וכן חוזר חלילה. וזה דומה להארת השמש בכלי מים, שפעם מאיר בכלי מים זה, ופעם בכלי מים זה.

415. וכמו שהן רצוא ושוב, כך המסתכל בהן הוא רצוא ושוב, בליבו ובדעתו. חוץ מהנביאים הנאמנים, המסתכלים מתוך החיות שלמטה, שהן בעניין המראָה שאינה מאירה, המלכות. ומתוך אלו החיות שבמלכות, היו מסתכלים כמו מאחַר הכותל. עד כאן הדמות מאלו הסודות שלמעלה, מהחיות שבז"א ומהחיות שבמלכות. ועתה מדבר הכתוב מהחיות שלמטה מאצילות.