על מה עומד העולם

[על מה קאים עלמא]

4. כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה. שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד. ועל מה עומדים הם עצמם. ואלו ב' דברים מתבארים במאמר שלפנינו.

כי כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמיים מאש וממים והתערבו יחד, ולא היו קופאים. ואח"כ קפאו ועמדו ברוח עליון. כי בסדר יציאת המוחין, מתחילה יוצאים ב' הקווים ימין ושמאל, שהם ב' נקודות חולם ושורוק, המכונים מים ואש. והם במחלוקת זה עם זה, שפירושו, שכל אחד נכנס בגבול חברו ורוצה להכניעו תחת בחינתו. כמו שני דברים לחים, המתערבים זה עם זה. עד שמתגלה קומת חסדים, היוצאת על מסך דת"ת, קו השלישי, המכריע ביניהם, שכל אחד יאיר לפי דרכו, ולא יתערבו עוד זה בזה. וזהו מכונה שב' הקווים, שהיו לחים והתערבו זה בזה, קפאו עתה ע"י קו האמצעי שהוא ת"ת. ולא יתערבו עוד זה בזה.

וכאשר ברא הקב"ה, בינה, את העולם, נוקבא, עשה שמיים, ז"א, מאש, קו שמאל, וממים, קו ימין. והיו מתערבים יחד ולא היו קופאים, שהיו במחלוקת זה עם זה, וכל אחד מתערב בגבול חברו להכניעו תחתיו, כטבע הנוזלים המתערבים זה בזה. ואחר שיצא קו האמצעי, קפאו ועמדו ב' הקווים ע"י קו אמצעי, ת"ת, רוח. שנעשה כמו דברים מוצָקים שהאחד לא ייכנס תוך הגבול של חברו.

ומשם, מהשמיים, מז"א, שתל העולם, הנוקבא, שיעמוד על אֲדָנים, ג' קווי הנוקבא, העומדים באותו הרוח, הקו האמצעי שבהם. ובשעה שהרוח מסתלק, כולם מרוֹפָפים ומזדעזעים, והעולם רותת. כי כמו שהקווים דז"א קפאו ועמדו ברוח עליון, כן הקווים דנוקבא, הנמשכים מז"א, עומדים רק באותו הרוח. כי זולת קו אמצעי, אין קיום כלל להארת ב' הקווים.

והכול עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה, שמעלים מ"ן לזו"ן וממשיכים את הקו האמצעי שהוא התורה, מתקיים העולם, ואלו העמודים והאדנים: ג' קווים דז"א, הנקראים עמודים, וג' קווים דנוקבא, הנקראים אדנים, נמצאים במקומם בקיום שלם. ואז נאמר על הנוקבא, מה ידידות משכנותיך. כי משכן הוא הנוקבא. והעולם עומד על רוח, על קו האמצעי. ומכאן ולהלן מבאר, איך גם בני אדם עומדים ומתקיימים רק על קו אמצעי.

5. בשעה שמתעוררת חצות לילה, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי יער מלפני ה', כי בא.

הלילה, נוקבא מבחינת שליטתה עצמה, שעיקרה הארת קו שמאל, מהארת החכמה הנמשכת מנקודת השורוק שבאמא. ואין החכמה מאירה אלא מחזה ולמטה, כי מחזה ולמעלה של כל פרצוף שולטת המנעולא, ואין הארת החכמה יכולה להתגלות שם. וזו התחלקות הלילה לב' חצאים, כי נקודת חצות הלילה היא נקודת החזה.

וחצות לילה הראשונה היא מחזה ולמעלה של הנוקבא, ומשום ששם שולטת המנעולא, ע"כ היא דינים. וחצות לילה השנייה היא מחזה ולמטה של הנוקבא, ששם שולטת מלכות הממותקת בבינה, מפתחא. וע"כ מתגלה שם הארת החכמה שבנוקבא, שזה כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. גם מבחינה זו נקראת הנוקבא גן עדן. כי מחזה ולמטה, שאין שם בחינת עצמה, מלכות דמדה"ד, ע"כ כולה נמתקת ונעשית כמו אמא, הנקראת עדן, בחזרתה של בינה לחכמה. וע"כ נקראת גן עדן.

בשעה שמתעוררת חצות לילה, הנוקבא, שמתעוררת לקבל המתקת הבינה, שתאיר מחזה ולמטה שבה, שזה גן עדן, והקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כלומר שהצדיקים מעלים מ"ן וממשיכים שם הארת קו אמצעי, שהוא הקב"ה המאיר בגן עדן. כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי יער. עצי היער הם אילני סרק, שאינם עושים פירות. ומטרם ביאת הקב"ה, נבחנים ספירות הנוקבא כמו עצי היער, שאין בהם פירות. ואחר שהארת הקב"ה נכנסת שם ע"י הצדיקים, אז ירננו עצי היער מלפני הוי"ה, כי בא. והם עושים פירות.

6. וכרוז יוצא וקורא בכוח ואומר, לכם גיבורים הקדושים, למי שבכם, שהכניס רוח באוזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, וליבו פתוח לדעת. ומכוח הכרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, וממשיכים את הקו האמצעי.

אוזניים, בינה, והאור שלהם נקרא שמיעה. עיניים, חכמה, והאור שלהם נקרא ראייה. ובלילה העיניים סתומות, כי מפני הדינים אינן יכולות להאיר. ובחצות לילה, כשמגיעה הארת השמאל מאמא, שהיא הארת החכמה מנקודת השורוק שבאמא, אע"פ שכבר יש שם כוח הראייה, מ"מ עדיין אי אפשר לפקוח את העיניים, כי עוד חסר אור החסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים. ואז הצדיקים מתעוררים לקום, ולעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן לזו"ן.

ואז עולה ז"א למ"ן לב' הקווים, הנמשכים שם מב' הנקודות חולם שורוק שבבינה. וקומת חסדים נמשכת על מסך דז"א, המכריע בין ב' הקווים, והם נכללים זה בזה. והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ויכולה להאיר. ואז נפקחות העיניים.

כי מי שבכם, שהכניס רוח באוזניו לשמוע, אשר הצדיקים בעסק התורה מעלים מ"ן ומכניסים הרוח, קו אמצעי, ז"א, אל האוזניים, שהם ב' קווים שבבינה, והחכמה שבשמאל מתלבשת על ידו בחסדים שבימין, אז העיניים, החכמה, נפקחו לראות. כי אחר שהתלבשו בחסדים, הן יכולות להאיר.

קו האמצעי נקרא דעת. ואז נעשו ג' הקווים הללו לחב"ד בבינה. ומשם נמשכים לחב"ד דזו"ן. ומשם לחב"ד דנשמות הצדיקים. שכל אלו המוחין יצאו ע"י עסק תורתם. והדעת הזה, שהוא קו המכריע בחו"ב של ראש, מתהפך ומאיר מלמעלה למטה אל הגוף. ודעת שבראש מתפשט למטה וממלא את הלב ואת כל הגוף.

וזה הכרוז שמגיע בחצות לילה, בעת התחלת הארת קו השמאל מנקודת השורוק, אל הצדיקים, שיעלו מ"ן להמשכת קו אמצעי. וכרוז יוצא וקורא בכוח, להיותו בסתימת הדינים של נקודת השורוק, ע"כ נבחן שיוצא בכוח גדול, וקורא אל הצדיקים לתקנו. ולפנינו ביאור סדר המשכת ג' הקווים, מבינה לז"א, ומז"א לנוקבא, ומנוקבא לנשמות הצדיקים.

בשעה שהרוח השורשי לכל הרוחות מֵרים מתיקות הנשמה, ומשם יוצא הקול השורשי לכל הקולות, הכוחות מתפזרים לד' רוחות העולם.

ז"א, העולה ומכריע בין ב' הקווים שבבינה, נקרא רוח של כל הרוחות, להיותו קו אמצעי שורשי, שממנו נמשכים קווים אמצעיים לכל המדרגות. נשמה, בינה, כי אור הבינה נקרא נשמה. ואחר שהרוח, ז"א, עלה לאוזניים, בינה, והכריע בין ב' הקווים שבה, נעשה הרוח לבחינת קול הנשמע. שפירושו, שמקודם הכרעת הרוח לא היו נשמעים בבינה, המכונה אוזניים, שום אורות, והרוח, פעל בהם השמיעה, כי על ידו נשלמו ומאירים לחוץ.

בשעה שז"א עלה לבינה, והֵרים שם המתיקות של אורות הבינה, הנקראים נשמה, שגילה שם ג' קווים חב"ד. אחר שהרוח גילה ג' הקווים ונעשה קול, הוא יוצא משם ונעשה שורש לכל הקולות, כי יוצא ומתפשט למטה. כוחותיו מתפשטים ומתפזרים לד' רוחות העולם, לז"א ולנוקבא, שמתחת הבינה. כי דרום צפון מזרח הם ז"א. ומערב הוא הנוקבא.

7. אחד עולה לצד ימין שבז"א, דרום, הנמשך מנקודת החולם דבינה. אחד יורד לצד שמאל שבז"א, צפון, הנמשך מנקודת השורוק שבבינה. אחד נכנס בין שניים, קו אמצעי שבז"א, מזרח, הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מז"א, שיכריע בב' הקווים שבבינה. ואלו ג' הצדדים, דרום צפון ומזרח, חג"ת שבז"א.

ובהארת הימין נאמר, שאחד עולה, שהארתו עולה מלמטה למעלה. ובהארת השמאל נאמר, שאחד יורד, שהארתו יורדת מלמעלה למטה. משום שמדובר בסדר יציאתם, מטרם שיוצא קו אמצעי.

שמתחילה יוצא קו ימין בו"ק בלי ראש, מ"י. ואח"כ קו שמאל, אל"ה, החוזרים למ"י, ונשלם השם אלקים בסתימה. ואז נמצא, שהימין מאיר מלמטה למעלה, כטבע הארת ו"ק. והשמאל מאיר מלמעלה למטה, כבחינת ג"ר, אלא שהם סתומים, מטעם חיסרון של חסדים. אבל אחר יציאת קו אמצעי, ושלושתם נכללים זה בזה, אז מתהפך סדר הארתם: אחד שעלה, יורד, ואחד שירד, עולה, שהימין מאיר מלמעלה למטה, והשמאל רק מלמטה למעלה. ואינו מחשיב את החב"ד דז"א, משום שחב"ד דז"א אינם חב"ד ממש, אלא רק חג"ת שנעשו לחב"ד.

השניים מתעטרים ומאירים, שנעשו שלושה, חג"ת, ע"י קו אמצעי שהכריע ביניהם. ע"כ שלושה נכנסים באחד, כי קו אמצעי, ת"ת, מקבל ומתפשט בעצמו לבדו לג' קווים אחרים, נה"י. כי כל השיעור שהתחתון גורם בהארת העליון, זוכה בו התחתון, להיותו הגורם לזה.

ולפיכך, כיוון שז"א עלה והכריע בבינה, ונעשה שם לקו אמצעי, זכה ז"א בעצמו לג' הקווים, שיצאו מכוחו בבינה, והתפשט בעצמו לג' קווים חג"ת. וכן ת"ת דז"א, שהוא קו אמצעי, המכריע בין ב' הקווים, חו"ג דז"א, זכה בעצמו בכל ג' הקווים, והתפשט הת"ת לג' הקווים נה"י. לפי שהשניים, חו"ג דז"א נעשו ג' קווים ע"י ת"ת, ע"כ כל השלושה נכנסו באחד, שהוא ת"ת, והתפשט בעצמו לג' קווים אחרים, שהם נה"י. ויצאו בז"א שש ספירות חג"ת נה"י.

האחד, המכריע, ת"ת דז"א, הוציא גוונים. שהאציל ספירות הנוקבא, הנקראות גוונים. שישה מהם, חג"ת נה"י, לצד אחד, לימין. ושישה מהם, חג"ת נה"י, לצד האחר, לשמאל. ונמצא שהשישה, חג"ת נה"י, נכנסו בי"ב (12) ספירות. שש ספירות של ז"א התפשטו ונעשו בנוקבא י"ב ספירות, שישה לימין שבה ושישה לשמאל שבה. וכל אלו י"ב ספירות הן מהחזה שלה ולמעלה.

והן מוכפלות כי הנוקבא מחזה שלה ולמעלה כלולה מב' יסודות הנמשכות מב' נקודות, הנקראות מפתחא ומנעולא. וע"כ יוצאים בה שם ב' קומות של חג"ת נה"י. אחת ממפתחא בהארת חכמה. ושנייה, של חג"ת נה"י, ממנעולא, ללא הארת חכמה, אלא חסדים מכוסים. ולפיכך שישה דז"א נעשו אצלה תריסר, שתי קומות של חג"ת נה"י.

י"ב ספירות שמחזה ולמעלה מתפשטות מחזה של הנוקבא ולמטה, ונעשות כ"ב (22) ספירות. כי ו"ס דז"א אינן נעשות כאן י"ב, אלא כלולות בע"ס, מטעם כי עשרה עומדים באחד. כי מחזה ולמטה של הנוקבא אין לה זיווג, מחמת חוסר יסוד דמנעולא, פני אדם. ולפיכך נבחן שנמשכות למטה רק פעמיים חג"ת נ"ה, ולא היסודות. כי היסוד דמפתחא, אע"פ שהוא נמשך מחזה ולמטה, מ"מ כיוון שאין לו שָם יסוד דמנעולא להיכלל בו, אינו ראוי לזיווג. וע"כ אינו נחשב לספירה, ואין לה מחזה ולמטה, אלא רק ע"ס.

לכן ו"ס דז"א כלולים מחזה ולמטה רק בע"ס, שהם פעמיים חג"ת נ"ה, ולא בי"ב ספירות, כי עשרה עומדים באחד. משום שאלו ע"ס עומדות רק ביסוד אחד דמפתחא, ואינו יכול להיכלל במנעולא. וע"כ אינו ראוי לזיווג, והוא דומה כמו שאינו. וע"כ חסר כאן ב' יסודות, ויש רק פעמיים חג"ת נ"ה בלבד, שהם ע"ס. אמנם כל הארת החכמה מתגלה רק באלו ע"ס שמחזה ולמטה. אלא שהזיווג נעשה מחזה ולמעלה, וקומת הזיווג נמשך בע"ס שמחזה ולמטה. ומשם מקבלות נשמות הצדיקים.

8. אוי לאלו המנמנמים, שהשינה בחוֹרי עיניהם, שאינם קמים משנתם לעסוק בתורה, ולהמשיך קו אמצעי, הרי הארת השמאל סותם מאור עיניהם, והם מנמנמים. ואין להם עיניים, מוחין, אלא שהשינה בחורי עיניהם. אינם יודעים ואינם מסתכלים איך יקומו בדין, שייפקדו לתת חשבון, כאשר הגוף ייטמָא, והנשמה תשוטט על פני אוויר צהריים, ועולה ויורדת, והשערים אינם נפתחים אליה, ומתגלגלות כאבנים בתוך כף הקלע. מי ידרוש בשבילם כאשר לא יקומו בעידון הזה, במקומות התענוג של הצדיקים ייפקד וייעדר מקומם. יהיו נמסרים בידי המלאך דוּמה. יירדו לגיהינום ולא יעלו. עליהם כתוב, כָּלָה ענן וילךְ, כן יורד שאול לא יעלה.

9. בשעה ההיא, בחצות, התעוררה שלהבת מצד צפון, ומכה בד' רוחות העולם. כי אז מתפשטת הארת השמאל בעולם, שהיא דין, ויורדת ומגיעה בין כנפי התרנגול, גבריאל. ואותה השלהבת התעוררה בו, והוא קורא. וזה הכרוז שיוצא וקורא בכוח, ואין מי שיתעורר לקול הקריאה, זולת אותם צדיקי אמת, הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו אמצעי. ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן עדן, מקשיבים לקולם, כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולֵך, השמיעיני.

והתבאר, איך כל קיומם של בני אדם הוא על קו אמצעי, הנמשך ע"י עסק התורה. ולולא קו אמצעי, אין להם קיום כלל. אלא שנמסרים ביד דוּמה, ויורדים לגיהינום, ואינם.