ויאמר ה' אל אברם

10. הכתוב, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, רומז על סדר אצילות הנשמה מזו"ן עד בואה בעוה"ז להתלבש בגוף. לפיכך מבואר מקודם, איך זו"ן מקבלים המוחין ומאצילים הנשמה. ונאמר, בכוחו של רצון המלך, בינה, נשתל אילן אחד, ז"א, רב ועצום. רב, במוחין דהארת חכמה. עצום, במוחין דחסדים. שבתוך הנטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א, ומסתובב בי"ב גבולים, ובד' רוחות העולם פרושֹה רגלו.

מכוח עליית המלכות לבינה נפרסה פרסא תחת כו"ח של כל המדרגות, והתמעטה הבינה לו"ק, שהם אותיות מ"י דאלקים, שפירושו אורות נ"ר בכלים דכו"ח. וג' אותיות אל"ה דאלקים, בינה וז"א ונוקבא דכלים, ירדו ממנה לז"א. ובעת גדלות, אשר הבינה מורידה הפרסא למקומה, ומחזירה אותיות אל"ה שלה אליה, עולה עימהם גם ז"א למקום הבינה, ונעשה כמו ספירה מספירות הבינה, ומקבל שם משום זה האורות של הבינה.

וע"כ נאמר, בכוחו של רצון המלך, שע"י עליית רצון המלך, המלכות, אל הבינה, נפלו אותיות אל"ה לז"א ונעשו בהשתוות עימו. ע"כ בעת הגדלות, כשהיא מעלה אליה אל"ה בחזרה, עולה גם ז"א עימהם, להיותו דבוק בהם. ונמצא ע"י זה שבתוך הנטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א, שנעשה לספירה אחת מספירות הבינה, ומקבל האורות שלה כמו ספירותיה.

ומכוח עליית המלכות והתמתקותה בבינה, יצאה צורת האלכסון. כי ד' רוחות העולם, חו"ב תו"מ, והן מרובע, כזה , וכשעלתה המלכות, מערב, אל הבינה, צפון, ב' הרוחות מערב וצפון נעדרו ממקומם והתחברו יחד ונעשו מהם אלכסון. כי ד"ס, חו"ב תו"מ, נעשו עתה משולש, כזה .

ובזה תבין מהו י"ב גבולי אלכסון. כי ארבע הרוחות, שהם ד"ס, חו"ב תו"מ, נכללים זה מזה, ויש בכל אחד מהם חו"ב תו"מ. ולפי זה צריך להיות בהם ט"ז (16) גבולים. כי גבולים פירושו כמו רוחות. אמנם מתוך שהמלכות והבינה נכללו כאחד, אין בכל אחד מהם אלא רק ג' רוחות, והם י"ב רוחות, י"ב גבולים, משום שב' הרוחות צפון ומערב התחברו ונעשו לאלכסון, באופן שרוח מערב אין לו בחינת עצמו אלא רק אלכסון. ע"כ נקראים י"ב גבולי אלכסון.

בעת שז"א מסתובב בי"ב גבולים, בשלושה מקומות, הנמשכים מכוח עליית המלכות לבינה, ג' הנקודות חולם שורוק חיריק, כדי לקבל הארת החכמה, נמצאים אז ד' רוחות העולם שבו, נכללים רק מי"ב גבולים, שכל אחד מארבע יוצא רק בצורת משולש, שרק ב' רוחות הם שלמים, מזרח ודרום. אבל ב' הרוחות, צפון ומערב, התמזגו ונעשה מהם אלכסון, שהמערב, מדה"ד, נבלע בצפון, מדה"ר. ולולא נמתקה המלכות בבינה, לא היו זו"ן התחתונים ראויים למוחין דהארת חכמה.

ונאמר, שבד' רוחות העולם פרושֹה רגלו, מלכות דז"א. כלומר, אע"פ שהוא מסתובב בי"ב גבולים, שאין המלכות פרושֹה בשום רוח מד' רוחות העולם דז"א, אלא שנכללת באלכסון, הנה כל זה בעת שז"א מסתובב, שמקבל חכמה בשביל הנוקבא. אבל מבחינתו עצמו אינו כך, כי בד' רוחות העולם פרושֹה רגלו, שהמלכות פרושֹה בו בכל רוח ורוח, ויש לו ט"ז גבולים מבחינת עצמו.

והטעם הוא, כי כל תיקון של י"ב גבולי אלכסון, נעשה רק לצורך קבלת המוחין דחכמה. וז"א אינו מקבל לעצמו אלא רק מוחין דחסדים. וע"כ אינו מקבל אותו התיקון. ומבואר בזה השם אברם, שהוא אותיות א"ב ר"ם, אשר אב נמשך מי"ב גבולים, ורם נמשך מט"ז גבולים.

11. 500 פרסאות מסעיו. כל הרצונות של אלו פרסאות, כלומר דרכי השפעתם, תלויים בז"א. כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו. אין מי שישנה רצונו. ואח"כ נעשו כולם ברצון אחד עימו. פרסאות, מוחין דהארת החכמה. ומכונים כן, משום שהם יוצאים בכוח עליות וירידות הפרסא, שמתחת הכו"ח של הבינה. שבעליית הפרסא מתחת הכו"ח דבינה, יורדות אותיות אל"ה לז"א. ובעת גדלות, היא מורידה הפרסא למקומה, ומחזירה אליה האותיות אל"ה עם ז"א הדבוק בהן.

ונמצא, שלולא עליית הפרסא מתחת כו"ח דבינה, לא היה שום מציאות שז"א יוכל לעלות לבינה. וכיוון שעלה לבינה, נעשה ז"א לעצם הבינה, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ומקבל שם חמש ספירות כח"ב תו"מ דבינה, שנעשתה לחכמה. ואלו חמש ספירות דבינה, כלולה כל אחת ממאה. כי הספירות דבינה הן מאות. וע"כ הן מכונות 500 פרסאות. פרסאות נקראות ע"ש מקור יציאתן, כי יוצאים בז"א מכוח עליית הפרסא וירידתה.

500 הן להיותן מבינה. כשז"א נוסע ועולה לבינה, הוא מקבל שָׁם חמש ספירות כח"ב תו"מ דבינה, שחזרה לחכמה, המכונים 500 פרסאות. כל הרצונות של אלו הפרסאות, כלומר דרכי השפעה שלהם, תלויים בז"א, אע"פ שהם מבינה. כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו, משום שאין הספירות דבינה יכולים להאיר מטרם שז"א עלה אליהם, ומכריע בין ב' הקווים דבינה. ונמצא, שכאשר ז"א מתעורר להכריע בין הקווים דבינה, אז כל חמש הספירות דבינה מאירים עימו, ואחרת לא.

וע"כ אין מי מאלו הפרסאות, שיכולים לשנות רצונו. כלומר, כיוון שדרך השפעתו של ז"א הוא בבחינת ו"ק דחכמה, וע"כ לא יוכלו גם הפרסאות להשפיע בחינת ג"ר דחכמה, אלא שמשפיעים רק ו"ק דחכמה. כל אלו המוחין דחכמה מקבל ז"א, רק כדי להשפיע לנוקבא ולא לצורך עצמו. ואח"כ נעשו כולם ברצון אחד עימו. אחר שמשפיע אלו המוחין של ו"ק דחכמה אל הנוקבא, נעשו כל 500 פרסאות הללו, חמש ספירות שקיבל מהבינה, ברצון אחד עימו, שנעשו אצלו אח"כ חסדים מכוסים כמוהו, כי אין ז"א מקבל לעצמו, אלא חסדים מכוסים מחכמה.

12. קם ז"א מלמעלה, מבינה, אחר שקיבל מוחין מבינה, ויורד במסעיו לתוך הים, הנוקבא, כלומר שמשפיע אותם לנוקבא. ממנו מתמלא הים. הוא המקור לכל האורות הנובעים בים, תחתיו מתחלקים כל מֵימֵי בראשית, השיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א.

מימי בראשית, המוחין שז"א מקבל מהבינה שחזרה לחכמה, הנקראת ב' ראשית. ז"א משפיע אותם לנוקבא, והם מתחלקים תחתיו בנוקבא לכו"ח ובינה ותו"מ, כמו שמתחלקים תחילה בבינה אל מ"י אל"ה בעת הקטנות. ואח"כ משפיע לה הגדלות. וזהו שהשיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א.

13. כל הנשמות שבעולם יוצאים מז"א ונכנסים בגן, בנוקבא, לרדת משם לעוה"ז, להתלבש בגוף. כאשר הנשמה יוצאת משם לעוה"ז, היא מתברכת בשבע ברכות, שתוכל להיות אב אל הגוף בעלייה עליונה. וכמ"ש, ויאמר ה' אל אברם. שהיא נשמה עליונה, הנקראת אברם, אותיות א"ב ר"ם, להיותה אב לגוף בעלייה לצורה העליונה, בחסדים הנמשכים מהעלייה לאו"א. כלומר, שנוהג בה ב' מיני הארות: אב, מוחין דחכמה, ורם, מוחין דחסדים, הנמשכים לז"א מעלייה עליונה לאו"א, מטעם היותה תולדה של ז"א, שבו נוהג ב' מיני הארות הללו.

14. כשהנשמה באה לרדת לעוה"ז, משׁביע אותה הקב"ה, שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו. ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, כדי להשלים המדרגות העליונות, שהם בחשבון לך לך, כי לך לך בגי' מאה.

כי כולם נמסרו לנשמה, כדי שתתקן עימהם את הגן, הנוקבא, ולעוֹבדה ולשומרה. מארצך, זהו גן עדן. הקב"ה, ז"א, משפיע לנשמה המוחין דבינה, שספירותיה מאות. יום הוא ספירה. ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, שכל יום, כל ספירה שמשפיע לה, כוללת מאה מפתחות, כלומר האפשרות להמשיך מאה ברכות, להיותם מהבינה, כדי שהנשמה תקבל ותשתלם במדרגות עליונות דבינה. כי כל זמן שאינה ממשיכה בכל יום מאה ברכות, אין בהם אותה השלמות כמו שהן בבינה.

ומה שמאה מפתחות של ברכות מרומזים במילים לך לך, הוא, כי מארצך הוא מגן עדן, שהנוקבא הנקראת, גן, עולָה ומלבישה לבינה החוזרת לחכמה, הנקראת, עדן, ונמצאת הנוקבא אז בבחינת הבינה שספירותיה מאות, וזה מאה מפתחות. וכיוון שהנשמה הולכת ובאה לעוה"ז מגן עדן, מארצך, ע"כ יש לה כוח להמשיך מאה ברכות בכל יום, כמו הספירות שבגן עדן.

15. וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַרְאֶךָ. וממולדתך, מהגוף, ז"א, עה"ח, הכולל י"ב שבטים עליונים, שהם תריסר תחומים. מכאן, שהנשמה, תולדה של ז"א ויוצאת ממנו.

ומבית אביך, השכינה הנקראת בית. אביך, הקב"ה, ז"א, כמ"ש, גוזל אביו ואימו ואומר אין פָּשַׁע. ואין אביו אלא הקב"ה. ואין אימו אלא כנ"י, הנוקבא.

אל הארץ אשר אראך, זהו עוה"ז. שהנשמה נשלחה שם. שכתוב, ויאמר ה' אל אברם. אברם, הנשמה. יש לה ב' מיני מוחין, כמו ז"א:

א. י"ב תחומים, אב.

ב. בארבעה צדדי העולם פרושֹה רגלו, רם.

ע"כ נקראת הנשמה אב רם. ויאמר ה', שמשׁביע אותה הקב"ה, שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו.

לך לך מארצך, רומז על מסירת מאה מפתחות של ברכות, כמו שיש בספירות של גן עדן, הנקראת ארצך. וממולדתך, רומז על אצילותה מז"א. ומבית אביך, רומז על בריאתה מהנוקבא. אל הארץ אשר אראך, רומז על ביאת הנשמה בגוף בעוה"ז.