שבעה מדורים של הארץ העליונה והתחתונה
[ז' מדורין דארץ העליונה והתחתונה]
35. והארץ הייתה תוהו ובוהו. והארץ, ארץ עליונה, נוקבא דז"א, שאין לה מעצמה שום אור.
המילה, הייתה, מורה שהארץ כבר הייתה בתחילה בכל השלמות כראוי, אלא עתה נעשתה לתוהו ובוהו וחושך. הייתה, להשמיענו, שהייתה בשלמות, ואח"כ מיעטה את עצמה, ומיעטה האור שבה, ויצא בה, ונעשתה לתוהו ובוהו וחושך ורוח. שהם ארבעה יסודות העולם, שהשתכללו בארץ.
שבעה מדורים של ארץ תחתונה
[ז' מדורין דארץ תתאה]
36. ואת הארץ, הוא לרבות הארץ התחתונה, שנעשתה במדורים כעליונה. וכמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך ורוח. כי אלו הם המדורים שבארץ, הנקראים: ארץ, אדמה, גֵיא, נשייה, צייה, אַרקא, תבל. והגדולה שבכל הארצות היא תבל, שעליה כתוב, והוא ישפוט תבל בצדק. מה שלא כתוב כזה בשאר ארצות. ע"כ משמע שהיא חשובה מכולם.
והזוהר מבאר, איך אלו שבע הארצות מתחלקות בד' היסודות, תוהו ובוהו וחושך ורוח. באופן, שהכתוב, והארץ הייתה תוהו, חל על ארץ תחתונה דעשיה, ולא על ארץ עליונה.
37. רבי אבא אומר, הארץ הנקראת צייה, זהו המקום של גיהינום, כמ"ש, צייה וצַלמוות. וכמו שצלמוות הוא שֵׁם הגיהינום, כך צייה הסמוך לו. וכמ"ש, וחושך על פני תהום, שזהו מקום הגיהינום, שזהו צייה, המקום של מלאך המוות, שהוא מחשיך פניהן של הבריות. וזהו המקום של החושך העליון, כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך ורוח.
38. תוהו, הוא ארץ נשייה. ונקראת כך, משום שלא נראה בה שום מראֶה, עד שהיא נשכחה לגמרי. כי נשייה פירושו שִׁכחה. ולא נראו בתוהו שום גוון ומראה.
ובוהו, הוא ארץ ארקא, מקום שאינו נשכח. יש לו ציור וצורה, לכן אינו נשכח, כמו התוהו. רבי חייא אומר, שהארץ גיא היא בוהו, ולא ארקא.
ורוח אלקים, הוא ארץ תבל, הניזונה מרוח אלקים, מרוח של הבינה, הנקראת אלקים. וכולן כמדרגה אחת הן.
והתבארו בדברי רבי אבא, רק ד' הארצות העליונות שהן: נשייה, צייה, ארקא, תבל. נשייה כנגד תוהו, צייה כנגד חושך, ארקא כנגד בוהו, תבל כנגד רוח אלקים. שהם ארבעה יסודות העולם, שהשתכללו בארץ: אש רוח מים עפר.
נשייה הוא תוהו, יסוד העפר. צייה הוא חושך, יסוד האש. ארקא הוא בוהו, יסוד המים. תבל הוא רוח אלקים, יסוד הרוח. ולמה לא ביאר כלום על ג' הארצות התחתונות, ארץ, אדמה וגיא?
כי אלו שבע ארצות נבחנות כמו פרצוף אחד, ראש וגוף. כי ארץ עליונה, תבל, כנגד בינה, ראש. ושש ארצות תחתונות הן תוך וסוף של הפרצוף. ארקא צייה נשייה הן בחינת התוך, חג"ת עד החזה. ארקא יסוד המים, חסד. צייה יסוד האש, גבורה. נשייה יסוד העפר, ת"ת ומלכות יחד עד החזה, ומחזה ולמטה המלכות לבדה. ובאלו ד' ארצות כבר יש כל בחינת הפרצוף, שהם בינה חג"ת ומלכות.
וע"כ אין צורך לבאר ג' ארצות תחתונות. כי אע"פ שהן ג' בחינות נה"י, מ"מ אינן אלא התפשטות המלכות לבדה, התפשטות התוהו שמחזה ולמטה, שאין בהן משום חידוש. ואין לשאול, הרי תבל הוא בחינת יסוד, הרוח שהוא ת"ת ולא תוהו. כי תבל היא רוח דבינה, ונבחנת כבינה. ות"ת של הפרצוף הוא בנשייה.
39/1. כעין זה, שהתבארו שבעה מדורים בארץ התחתונה דעשיה, יש ג"כ כמוהם בארץ עליונה, במלכות דאצילות, שהיא בחינת ארץ במלכות דעולם האצילות.