שבעה היכלות שבגן עדן

[ז' היכלות דג"ע]

1. כשברא הקב"ה את העולם, חקק חקיקות של האמונה, המלכות, בתוך האורות בסודות העליונים, כלומר, שהעלה המלכות לבינה. ונמצא, שאותה החקיקה שהייתה במלכות, חקק אותה גם בספירות העליונות של הבינה, שהוא שיתוף מדה"ר דבינה בדין דמלכות, שעשה המאציל לצורך בניין העולם.

וחקק למעלה, בבינה, וחקק למטה, במלכות. והכול אחד, שב' החקיקות שחקק, היו בצורה אחת של הבינה. ועשה את עולם התחתון, המלכות, כעין עולם העליון, בינה. ועשה אותם זה כנגד זה בשווה, כדי שיהיו שניהם אחד, ויעלו בייחוד אחד.

כי התחתונים, ששורשם מלכות, מדה"ד שהצטמצמה, שלא לקבל לתוכה את אור העליון, משום זה אינם ראויים לקבל את אור העליון, כמו שורשם, מלכות. וע"כ לא יכלו התחתונים להתקיים ולהגיע אל המטרה שבשבילה נבראו.

לפיכך שיתף הקב"ה את מדה"ר, בינה, במדה"ד שבמלכות. כלומר, שהעלה המלכות לתוך הבינה, ונחקקה המלכות כמידת הבינה, שהשיגה בית קיבול לקבל אור העליון, כמו הבינה.

ואחר שהשתתפה המלכות בבינה, ברא ממנה כל התחתונים. ובזה נמצאים התחתונים ראויים לקבל כל המוחין העליונים. ועשה עולם התחתון, המלכות, כמו עולם העליון, בינה. ונעשתה המלכות ראויה לקבל אור העליון, כמו הבינה. וזה עומד כנגד זה בשווה. אשר בעת שהבינה בקטנות, נמצאת בגללה גם המלכות בקטנות.

וע"כ בעת שהבינה חוזרת לגדלותה, נמצאת גם המלכות משיגה הגדלות כמותה, שנתקנו שתיהן באופן כזה, שיהיו שתיהן אחד בייחוד אחד. ואחר שנתקנה המלכות כמו הבינה, יצאו ממנה נשמת אדה"ר וכל התחתונים, ונמצאים גם הם ראויים לקבל כל האורות שבבינה.

2. ובאופן זה שברא הקב"ה את העולם, בשיתופה של מדה"ר דבינה, כך ברא הקב"ה את נשמת אדה"ר. שגם נשמת אדה"ר קיבלה אותו השיתוף דמדה"ר, שנברא בו העולם, המלכות. וע"כ השיג גם הוא כל האורות העליונים שבבינה, כמו המלכות.

כמ"ש, והֵמָה כאדם עברוּ ברית. שהרי הקב"ה הכתיר אדה"ר בעטרות עליונות, במוחין דג"ר, וברא אותו בשש קצוות העולם, במוחין דו"ק, כדי שיהיה שלם בכל. וכל הבריות היו חרדות ומפחדות מפניו. כי כשנברא אדה"ר, נברא בצורה עליונה, והיו הבריות מסתכלות באותה הצורה, וחרדות ומפחדות מפניו.

3. ואח"כ הכניס אותו הקב"ה לגן עדן, להתעדן שם בתענוגים עליונים, והיו סובבים אותו המלאכים העליונים, ומשמשים לפניו, ומודיעים לו סודותיו של ריבונם.

כשהכניס אותו הקב"ה לגן עדן, היה רואה כל הסודות העליונים וכל החכמה. ומסתכל משם, כדי שיוכל לדעת ולהסתכל בכבודו של ריבונו. וכל זה היה לו לאדה"ר, משום שנברא בצורה העליונה של הבינה.

4. שבעה היכלות ומדורים למעלה, שהם עניין האמונה העליונה, בינה. ושבעה היכלות למטה, במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, בבינה. והם שישה כמו למעלה, והם כנגד ו"ס חג"ת נה"י. והיכל אחד הנסתר והצפוּן עליהם מלמעלה, נגד ספירת הבינה.

וכל אלו ההיכלות של המלכות, ואפילו השישה התחתונים, הם בסוד העליון, בצורת הבינה, משום שכל אלו ההיכלות, יש בכל אחד מהם כעין של מעלה וכעין של מטה, כדי שיהיו כלולים בצורה העליונה, בינה, ובצורה התחתונה, מלכות. ובהיכלות הללו הייתה דירתו של אדה"ר.

5. ואחר שאדה"ר גורש מגן עדן, התקין אותם הקב"ה בשביל נשמות הצדיקים, להשתעשע עימהם בזיו כבודו העליון, כראוי להם. וכל אחד מההיכלות האלו, נתקן כעין של מעלה, בינה, וכעין של מטה, מלכות.

כי השם היכל הוא בעיקר על המלכות, כי ע"ס כח"ב תו"מ מכונות בשמות: שורש, עצמוֹת, גוף, לבוש, היכל. הרי שהמלכות נקראת היכל. אמנם אחר שעלתה המלכות ונכללה בבינה, הנה אז נבחנת גם הבינה בשם היכל, כמו המלכות. וזהו מבחינת הכלים.

אמנם מבחינת האור, נבחן עיקר ההיכל על הבינה ולא על המלכות. כי המלכות אין לה מעצמה כלום. והשם היכל מורה, שכבר השיגה המדרגה כל שיעור האור, שהיא ראויה לקבל ב-6000 שנה.

ולכן נאמר בזוהר, שבראשית, אותיות ברא שית (6), אלקים ההיכל השביעי. וכן הם שבעה היכלות למטה. ולא נאמר, ברא שית היכלות, אלקים ההיכל השביעי. כי בראשית הוא אש"ר, שיצא מראשית, א"א. שע"י עליית המלכות דא"א לבינה דא"א אל הראש, אז יצאה בינה דא"א מהראש אל הגוף שלו, שאיבדה ג"ר ונעשתה לו"ק בלי ראש. והראש הפך אל אש"ר. ועל המצב הזה נרמז בבראשית, אותיות ברא שית, שברא בבינה ו"ק בלי ראש.

ולפיכך עוד לא יצאו שם היכלות, כי אינם יוצאים בשעת קטנות. אלא אח"כ, כשיצאו המוחין דגדלות, ואותיות אל"ה דבינה חזרו לראש, ונשלם שֵׁם האלקים בבינה, אז נעשתה הבינה להיכל השביעי.

והו"ק, שקדמו ליציאת הבינה, קיבלו ג"כ את תיקונם מההיכל השביעי, שהיא ג"ר, נשמה חיה יחידה, ואז נעשו הו"ק שישה היכלות. באופן, שכל שבעת ההיכלות יוצאים בבת אחת, אחר המשכת הג"ר. הרי שההיכלות מתחילתם יצאו רק בבינה, שששת ההיכלות יצאו בה, בעניין ברא שית, ו"ק דבינה, אש"ר שיצא מראשית. וההיכל השביעי הוא ג"ר דבינה.

ואח"ז קיבלו גם הזו"ן המוחין הללו, ויצאו שבעה היכלות גם בזו"ן, כמו בבינה. וכן הם שבעה היכלות למטה בזו"ן, שמקבלים משבעה היכלות דבינה. הרי שהגם שמבחינת הכלים עיקר השם היכל הוא במלכות, מ"מ מבחינת האור הוא להיפך, שעיקר השם היכל הוא מהבינה.

ושבעה היכלות ומדורים הם למעלה בבינה, כי שם יוצאים בתחילה. היכלות, ג"ר. ומדורים, ו"ק. שבעה היכלות למטה, במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, בבינה, שאח"כ מקבלים הזו"ן מוחין דג"ר מבינה, ומיתקנים גם למטה בזו"ן שבעה היכלות.

ומתוך ששבעה היכלות דבינה נחלקו לג"ר וו"ק, כמו בעניין בראשית ברא שית (6), שישה היכלות, אלקים ההיכל השביעי, לכן גם כאן הם שישה היכלות בנוקבא, כמו שישה היכלות שבבינה. וההיכל השביעי עליון עליהם, כמו בבינה. באופן, שששת ההיכלות התחתונים הם המלכויות שבו"ס חג"ת נה"י שבנוקבא. וההיכל השביעי היא המלכות שבבינה דנוקבא, שהיא ג"ר דהיכלות, כמו בשבעה היכלות דבינה.

ואלו ב' מיני היכלות הם כך מבחינת הכלל. אמנם מבחינת הפרט, יש ב' מיני היכלות הללו בכל פרצוף ובכל מדרגה, ששבעה היכלות עליונים הם מחזה ולמעלה, ששם בחינת או"א שבאותו פרצוף, ושבעה היכלות תחתונים מחזה ולמטה, בחינת זו"ן שבאותו פרצוף. ואלו שבעה היכלות הם שבעה היכלות אשר בגן עדן, שבהם הייתה דירתו של אדה"ר.

ואחר שאדה"ר גורש מגן עדן, משבעה היכלות שבגן עדן, התקין אותם הקב"ה בשביל נשמות הצדיקים, להשתעשע עימהם בזיו כבוד העליון, כראוי להם. וכל אחד מההיכלות האלו, נתקן כעין של מעלה, בינה, וכעין של מטה, מלכות. יש גן עדן עליון מבחינת בינה, וגן עדן תחתון מבחינת מלכות. ושניהם שווים, והזוהר מדבר בגן עדן תחתון ורומז גם על גן עדן העליון.

וגם ההיכלות כלולים זה מזה. וכמו שיש שבעה היכלות בכלל, כך כל היכל כלול משבעה אלו. והם נחלקים לג' בחינות:

א. נה"י,

ב. חג"ת,

ג. ההיכל השביעי, בחינת ג"ר, אשר בפרטות כל היכל.

שבעה היכלות שבגן עדן

ההיכל הראשון, יסוד

[היכלא קדמאה, יסוד]

6. ההיכל הראשון, הוא המקום שנתקן למטה, להיות כעין של מעלה. כלומר, יסוד שבמלכות, שנתקנה למטה במקומה, להיות כמו בינה.

וכבר עמדו בזה החברים, שמחוקי גן עדן הוא, שתהיינה כל הבחינות שבה כמו שהם בעליון, בבינה. ובחינת המלכות דמדה"ד לא תהיה ניכרת שם כלל.

ואין העין שולטת בה. כי נקודת המלכות נגנזה בפנימיות, ואינה נראית, ורק נקודה דמדה"ר נראית בה. חוץ מנשמות הצדיקים, להיותם חקוקים למעלה ולמטה, שהם נשלמים הן מבינה והן ממלכות. הם ראויים להשיג את נקודת המלכות. ולא עוד, אלא שמשיגים על ידה להסתכל בסוד ריבונם, ולהתענג בתענוגים העליונים.

7. ואלו המשיגים את המלכות שבהיכלות, הם הצדיקים, אשר לא החליפו את כבוד ריבונם באלוהים אחרים, שהם משיגים את המלכות, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. כי עניין האמונה, המלכות, הוא שהמשיג אותה זוכה להתדבק בריבונו, ולירוא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ולשמאל.

ולא ילך אדם אחר אלוהים אחרים, הנקראים אשת זנונים, כמ"ש, לשמורךָ מאישה זרה, מנוכרייה אֲמָרֶיהָ הֶחֱליקה. ואין אדם זוכה לכל זה, אלא ע"י המלכות. ולפיכך מעלת צדיקים אלו, המשיגים אותה, גדולה מאוד. והצדיקים ניזונים בזרוע. אמנם שאר בני אדם אינם יכולים להשיג אותה, כי למדה"ר הם צריכים. ולפיכך נגנזה מידתה בפנימיות ואינה נראית. ורק נקודה דמדה"ר מגולה בה.

ויש רק שישה היכלות חג"ת נה"י, שיש בהם השגה. כי בהיכל השביעי אין השגה. ונבחנים לע"ס, כי ההיכל הראשון, היכל היסוד, כולל בתוכו גם את המלכות. וההיכל האחרון העליון, היכל הבינה, כולל בתוכו הג"ר, כח"ב. וכאן הזוהר מבאר את ההיכל הראשון מלמטה למעלה, היכל היסוד.

8. ההיכל הזה עומד בצורה העליונה, שהיא בינה, משום שבעת שנשמות הצדיקים יוצאות מהעוה"ז, כלומר, שנפטרים לעולמם, הם נכנסים בתוך ההיכלות האלו, אשר בגן עדן התחתון, ויושבים שם כל אחד, כל אותו הזמן, שהנשמה צריכה לשבת שם.

כי נשמות הצדיקים הן אור הבינה, כי אור הבינה נקרא נשמה. וע"כ, בעת פטירת הצדיק, צריכה הנשמה לעלות לגן העדן העליון, בינה. אלא משום שהייתה מלובשת בגוף בעוה"ז, שהיא ממלכות דמדה"ד, התרשמה ממנו, ואפילו לאחר פטירתה אינה יכולה לעלות למקומה לגן העדן העליון, כי צריכה להיטהר מהגוף שהתרשמה בו. ולפיכך הוכן בעדה גן העדן התחתון, שהוא בעיקרו מבחינת מלכות, שיש לו יחס עם הגוף, להיותו בעיקרו מהמלכות. ויש לו יחס גם עם הנשמה, להיותו נכלל בצורת הבינה.

9. בכל היכל מגן העדן התחתון יש צורות כעין של מעלה, הבינה, וכעין של מטה, המלכות. ולפיכך, אע"פ שהנשמה עוד איננה מטוהרת מבחינת הגוף, יכולה להיכנס לשם, להיות שם מצורת המלכות, שיש לה יחס עם הגוף. וגם הנשמה עצמה, שהיא בחינת בינה, יכולה להיכנס לשם, להיות שם גם מצורת הבינה.

ושם, בגן העדן התחתון, מתלבשת הנשמה בלבושים הדומים ללבושה שבעוה"ז, שהוא הגוף, ומתענגת שם כל אותו הזמן שצריכה להתענג מהאורות, כדי להיטהר לגמרי מחלאת הגוף. עד שמגיע הזמן, שתוכל הנשמה לעלות למקום העליון, כמו שהיא צריכה. עד שתיפסק ממנה כל התרשמות מהגוף, שהתלבשה בו בעוה"ז. ואז היא יכולה לעלות למקומה לגן העדן העליון, כמו שצריכה.

כי כל נשמה היא מִבינה, וצריכה לעלות לשורשה, לגן העדן העליון. ומתוך אותו הלבוש שהנשמה התלבשה בו, היא רואה צורות עליונות, מִבינה, כדי להסתכל בכבוד ריבונם. כלומר, אותו הלבוש, שהוא כעין הלבוש של עוה"ז, הוא כלול ג"כ מצורות עליונות, מבינה. וע"כ יכולה הנשמה להשיג דרכו אורות העליונים מבינה, ולהסתכל בכבוד ריבונה.

10. בהיכל הזה יש אורות עליונים להסתכל, ונשמות הגֵרים שהתגיירו עומדות שם. ונשמות הגרים נכנסות לשם להסתכל בכבוד העליון, והן מתלבשות שם בלבוש אחד של אור, המאיר ואינו מאיר. כי ע"י האורות אשר בהיכל זה, הצדיקים מסתכלים ומשפיעים לנשמות הגרים, הנמצאים שם, שיוכלו הנשמות להיכנס ולקבל מכבוד העליון, אחר שמתלבשות בלבוש אחד של אור, המאיר ואינו מאיר.

כלומר, שיש באור הזה ב' פעולות כאחד:

א. מאיר, לאותם הראויים לו,

ב. ואינו מאיר, שמחשיך לאלה שאינם ראויים לו.

והלבוש הזה גורם להם שמחה על אשר זכו, והם ראויים לו. וההיכל הזה מוקף מאבן טובה ומזהב. אורות הימין מכונים אבנים טובות, ואורות השמאל מכונים זהב, כמ"ש, מצפוֹן זהב יֶאֱתֶה.

11. ושם יש פתח אחד, היורד מול פתח הגיהינום. משם הגרים מסתכלים בכל אלו הרשעים עובדי עבודה זרה, שלא התגיירו ולא נכנסו באות ברית קודש. והם מגורשים ע"י מלאכי חבלה, המגרשים אותם באש דולקת. והגרים רואים ושמחים על שהתגיירו ונפטרו מדין הקשה הזה.

12. וג"פ ביום הם מאירים מהאור העליון ומשתעשעים שם. והזוהר רומז בזה על אורות דג"ר, הנמשכים בהיכל הזה. כי כמו שיש ג' בחינות, נה"י חג"ת וג"ר בכלל ההיכלות, כן יש ג' בחינות הללו בכל היכל:

א. נה"י שבהיכל הזה, הם אורות עליונים להסתכל, ונשמות הגרים שהתגיירו עומדות שם.

ב. חג"ת, הם האורות של אבן טובה וזהב.

ג. ג"ר, הם שנאמר בהם כאן, וג"פ ביום הם מאירים מהאור העליון ומשתעשעים שם, שרומז בזה על אורות דג"ר.

ולמעלה מהם יושבים עובדיה הגֵר ואונקלוס הגֵר ושאר הגרים, החשובים כמוהם, שהתגיירו.

כעין שהתבאר בהיכל זה שבגן העדן התחתון, כך היא ג"כ תכונת היכל תחתון שבגן עדן העליון, ששם עולות הנשמות בעת שהן יכולות לעלות, להתעטר שם. אחר שְׁהִייתם זמן מספיק בגן העדן התחתון.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל שני, הוד

[היכלא תנינא, הוד]

13. היכל זה עומד בפנימיותו של ההיכל הראשון, ומאיר מההיכל הראשון. כאן יש כל אבני יְקָר, המקיפות אותו. כי הוא בחינה ראשונה של אורות ההיכל, אורות נה"י, שהם רק אורות חסדים, המכונים אבני יקר. ואורות הללו הם בעיקר של ההיכל הראשון, שהוא היכל מוקף מאבן טובה. אמנם מתוך התכללות ההיכלות זה בזה, נמצאים האורות של אבני יקר גם בהיכל השני.

ולכן נאמר, והיכל זה מאיר מההיכל הראשון. כאן יש כל אבני יקר, המקיפות אותו. כי ע"י שהיכל זה מקבל הארתו של ההיכל הראשון, ע"כ יש גם כאן האורות של אבני יקר.

14. בפנימיותו של ההיכל הזה, יש אור אחד, הכלול מכל ד' גוונים חו"ב תו"מ, ומאיר מלמעלה למטה. כי אורות דבחינה א' היו גוון חסדים בלבד, אורות נה"י. אבל כאן מאירים כל הגוונים, ואפילו גוון החכמה. ונבחנים לאורות דחג"ת, שיש בהיכל זה, שהוא הבחינה השנייה שכאן.

ונאמר, שאור, הכלול מכל הגוונים חו"ב תו"מ, מאיר מלמעלה למטה. כי הייחוד הוא לו"ק, שהם ארבע רוחות השמיים דרום צפון מזרח מערב, הנקראים חו"ב תו"מ, ולמעלה ולמטה, שהם נו"ה.

שהארת הנצח מאירה בכל מדרגה את ד' הרוחות חו"ב תו"מ מלמטה למעלה, מחזה ולמעלה. וההוד מאיר בכל מדרגה את החו"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי ממשיך הארתם מחזה ולמטה עד סיום המדרגה. ולפיכך נבחן הנצח למעלה וההוד למטה.

והיכל ההוד מאיר מלמעלה למטה, כי הוד ממשיך חו"ב תו"מ מלמעלה למטה. בהיכל זה נמצאים כל אלו שסבלו ייסורים ומחלות בעוה"ז, כדי להיתקן בתשובה שלמה. והיו מודים ומשבחים בכל יום לריבונם, ולא היו מבטלים תפילתם לעולם.

כי מִטבע האדם הדואג להיתקן לפני ה', שרואה את עצמו מלא חסרונות, שבזה כוחו יפה, להתפלל תמיד על מילוי חסרונותיו. אמנם אינו יכול להודות ולשבח לפני ה', כי אין לו לדעתו על מה להודות ולשבח. ואם מתעצם להודות ולשבח את ה', על מידת טובו המרבה אליו בכל יום ותמיד, הרי בהכרח שמרגיש סיפוק במצבו, ושוב אינו יכול להתפלל ולהתמרמר כל כך לפני ה' על חסרונותיו.

הרי שהתאמצות בתפילה מרחיקה אותו מהשבחים ומההודיות. והתאמצות בשבחים ובהודיות מרחיקה אותו מתפילה. ומעלתם של אלו הצדיקים, הייתה שהיו נשלמים מב' הצדדים. שהיו מודים ומשבחים בכל יום לריבונם, ועכ"ז לא איבדו כוח התפילה, ולא היו מבטלים תפילתם לעולם, והיו סובלים תמיד ייסורים ומכאובים, לתקן מעשיהם, והתפללו לפני ה'. ולפיכך זכו להיכנס להיכל ההוד שבגן עדן.

15. בפנימיות של היכל זה, בתוך בחינה ב' דחג"ת, נמצאים כל אלו הצדיקים, המקדשים בכל כוחם את שם ריבונם, ועונים בכל כוחם, אמן יהא שְׁמֵיהּ רַבָּא מבורך. וזוהי בחינה ג' של ההיכל, ג"ר, שזוכים בהם אלו הצדיקים, שזכו לקידוש השם בכל כוחם, וכן לענות בכל כוחם, אמן יהא שמיה רבא מבורך.

ואלו הם הנמצאים בפנימֵי פנימיות של ההיכל הזה, כי החג"ת דהיכל זה נמצאים בתוך נה"י דהיכל. והג"ר דהיכל נמצאים בתוך החג"ת דהיכל. הרי שהג"ר דהיכל הם פנימי פנימיות של ההיכל. ואותו האור, הנמצא בחג"ת דהיכל, הכולל כל הגוונים חו"ב תו"מ, מאיר ג"כ לצדיקים הנמצאים בג"ר דהיכל.

בכוח האור הזה, שמקבלים מחג"ת דהיכל, עומדים ורואים אורות אחרים, המושגים ואינם מושגים בתוכם. כלומר, מרוב גודלו של האור ההוא, לא יוכלו להשיג אותו בשלמות, אלא הוא כמו מושג ואינו מושג להם. למעלה מהצדיקים עומד משיח, נכנס ועומד ביניהם, ומוריד להם האור, שיוכלו להשיג אותו.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל שלישי, נצח

[היכלא תליתאה, נצח]

16. המשיח נוסע מההיכל השני, ונכנס בהיכל השלישי. ושָׁם כל אלו שסבלו מחלות ומכאובים יותר מאלו שבהיכל השני, כדי להיתקן. וע"כ זכו להיכל השלישי, והוא בחינה א' שבהיכל זה, נה"י.

ובחינה ב', היא כל אלו תינוקות של בית רבן, שלא השלימו ימיהם ומתו בלא עת, שהם לא טעמו טעם חטא. וע"כ אלו הנפשות הטהורות עולות למ"ן, וממשיכות האורות דבחינה ב' של היכל זה, חג"ת.

ובחינה ג', היא כל אלו המתאבלים על חורבן ביהמ"ק, ומורידים דמעות. הם ממשיכים האורות דג"ר להיכל זה, וע"כ יושבים בג"ר של ההיכל.

כל אלו ג' בחינות נשמות הצדיקים, נמצאות בהיכל ההוא, ומשיח מנחם אותם, שמאיר להם אורותיהם.

בהיכל הוד המשיח מוריד להם האורות. וכאן נאמר, ומנחם אותם, ולא נאמר, ומוריד להם. כי רק אורות דהוד נמשכים מלמעלה למטה, אבל אורות דנצח מאירים רק מלמטה למעלה. וע"כ אינו אומר, ומוריד להם, שפירושו, מלמעלה למטה, שזה אינו נוהג אלא רק בהיכל ההוד.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל רביעי, ת"ת

[היכלא רביעאה, ת"ת]

17. אחרי שנשלם בכל האורות שבהיכל השלישי ונוסע מהיכל זה, הוא יכול להיכנס להיכל הרביעי, ת"ת. ושָׁם כל אֲבֵלֵי ציון וירושלים, עם כל אלו שנהרגו ע"י עמים אחרים עכו"ם, שאר עמים, כל העמים האחרים חוץ מעם ישראל.

כי אלו שנהרגו ע"י עמים אחרים, יש בהם קדושה גדולה, עד שנשמותיהם עולות למ"ן, וממשיכים האורות הגבוהים שבהיכל זה, והם זוכים בהם. וגם אבלי ציון וירושלים מחוברים עימהם.

המשיח, הרואה את אבלי ציון וירושלים וההרוגים של האומות, מתחיל לבכות. ואז כל אלו הנשיאים מזרע דוד, כולם אוחזים בו ומנחמים אותו.

מדובר כאן במשיח בן יוסף, שהוא ממלכות שמחזה ולמטה דז"א, הנקרא רחל. וע"כ תכלית גובה עלייתו היא רק עד ההיכל הרביעי ת"ת, ורק עד מקום החזה שבהיכל זה ולא למעלה מחזה.

אבל הנשיאים מזרע דוד, הם מהמלכות שמחזה ולמעלה דז"א. ולפיכך, בעת שמשיח בן יוסף בא להיכל הת"ת, הוא מקבל אורות, ומתנחם ע"י הנשיאים מזרע דוד, שהם מלמעלה מחזה שבהיכל זה, ונשלם על ידיהם. וכאן הוא בחינה ראשונה שבהיכל זה, נה"י.

18. המשיח חוזר לבכות פעם שנייה, עד שיוצא הקול, ומתאחד בקולו של משיח, ועולה קולו למעלה. כי קול בכיית המשיח בן יוסף, הוא קול המלכות שלמטה מחזה. וע"כ יש אחיזה לדינים בקולו, ואינו ראוי לעלות למ"ן, עד שיורד מלמעלה קולה של הבינה, המתייחד עם קולו של משיח.

ואז עולה קולו של משיח למעלה בזיווג של קול ודיבור, ומתעכב שם עד ר"ח. כלומר, שעולה ונכלל בזיווג של קול ודיבור, זו"ן, שבהיכל הבינה, ומתעכב שם כמ"ן, עד שנמשכים שם המוחין דראש אל הנוקבא, הנקראת חודש. והנוקבא מתוקנת בזה, והיא נקראת ר"ח.

וכשיורד מבינה, יורדים עימו כמה אורות ומיני זיו, המאירים לכל אלו ההיכלות, ורפואה ומאור לכל אלו ההרוגים ע"י אוה"ע, ובעלי המחלות והמכאובים, הסובלים עם המשיח, כדי להמשיך הגאולה.

19. ואז המשיח מתלבש בבגד מלכות, אשר כל אלו שנהרגו ע"י אומות עכו"ם, חקוקים ורשומים באותו בגד מלכות. ועולה בגד מלכות זה של המשיח לבינה, למעלה, והוא נחקק בתוך בגד מלכות עליון של המלך, ז"א, המלביש את הבינה.

כלומר, שהרוגי עכו"ם שבבגד מלכות של משיח, נחקקים בבגד מלכות עליון, ששם נחקקים סובלי מחלות ומכאובים ביותר, ושניהם נעשים למ"ן לזיווג העליון דזו"ן. ואור העליון נמשך על ידיהם להיכל הזה. והקב"ה עתיד להתלבש בבגד המלכות ההוא של משיח, לדון כל אוה"ע, כמ"ש, יָדין בַּגויים מלא גְוויות, שזה יהיה לעת קץ.

אבל מטרם זה, בֶּגד מלכות של משיח נמתק ע"י התחברותו בבגד מלכות של הקב"ה. ואז עולים שניהם למ"ן ביחד, ונעשה עליהם זיווג עליון וממשיכים אורותיהם, עד שהמשיח חוזר ויורד ממקום הזיווג, ומנחם את הנשמות.

ויורדים עימו אורות ותענוגים להתענג. וכמה מלאכים ומרכבות יורדים עם המשיח, שכל אחד מהם נושא מלבוש, בשביל כל אלו הנשמות של הרוגי אוה"ע עכו"ם. ושם מתעדנות הנשמות כל אותה העת, שהמשיח עולה ויורד.

כי, מתעדנים, פירושו שמקבלים אורות דעדן, הארת חכמה, המקובלת רק מלמטה למעלה. ולפיכך הנשמות מתעדנות, שמקבלות הארת החכמה, רק בעת שהמשיח עולה ויורד. שאז נמצאת ההארה במצב מלמטה למעלה. אבל אחר שכבר יורד המשיח, לא יוכלו להתעדן, כי אז צריכות להמשיך העדן מלמעלה למטה, והיא אינה מקובלת אלא רק מלמטה למעלה. ומתבארת בחינה ב' שבהיכל ת"ת, בחינת אורות חג"ת שבהיכל זה.

20. בפנימיות של היכל זה, בפנימיות החג"ת שבהיכל, עומדים במדרגה עליונה עשרה שרים הממונים, שהם רבי עקיבא וחבריו. וכולם עולים בעלייה בתוך המראָה של מעלה, המראָה המאירה, ומאירים בזיו כבוד העליון. ועליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתךָ. והיא בחינה ג', ג"ר של היכל זה.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל חמישי, גבורה

[היכלא חמישאה, גבורה]

21. בהיכל החמישי נמצאים כל אלו בעלי תשובה שלמה, ששבו מחטאיהם והתנחמו בהם. כלומר, שעשו תשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות. ואז התנחמו על החטאים שחטאו. שהרי נוספו להם זכויות בגללם. ויצאה נשמתם בטהרה. וגם כל אלו שקידשו שֵׁם ריבונם, וקיבלו עליהם מסירת נפש לכבודו, נמצאים בהיכל הזה.

ובפתח ההיכל עומד מנשה מלך יהודה, שעשה תשובה שלמה על חטאיו, והקב"ה קיבל תשובתו, וחתר לו חתירה, מתחת לכיסא הכבוד, לקבל אותו. כלומר, שהסתיר אותו, כמו בתוך חתירה, מעינם של המקטרגים, שלא יקטרגו עליו. וכאן בחינת נה"י של ההיכל הזה.

22. ובפנימיות נה"י שבהיכל זה, נמצאים כל בעלי תשובה עצומה, שהתעצמו בתשובתם, עד שנשמתם יצאה מתוך התמרמרות על מעשיהם הרעים. ואלו מתענגים בעדן העליון בכל יום ויום. וכאן בחינת חג"ת שבהיכל זה.

וג"פ ביום נכנס האור בהיכל זה, שהנשמות מתעדנות בו, כל אחת כראוי לה. וג"פ הללו הם ג' הקווים, שעליהם נמשכים אורות דג"ר שבהיכל הזה.

וכל אחד נכווה מאור חופתו של חברו, בין למטה ובין למעלה. בין בהיכלות התחתונים, ובין בהיכלות העליונים. אין מעלת הצדיקים שווה זה לזה. וכל אחד יש לו חופה בפני עצמו. ואין אחד יכול לנגוע בחופתו של חברו הגבוה ממנו, כי נכווה בה כנוגע באש.

23. היכל זה עומד ממעל כל אלו ההיכלות התחתונים. ואפילו צדיקים גמורים שבהיכלות התחתונים, אינם יכולים להיכנס להיכל זה, ולהשיג אותו. היכל זה, גבורה, הוא מדרגה עליונה על כל ההיכלות, חוץ ממדרגת החסידים, היכל החסד, שהוא מדרגה הגבוהה על כולם, ואפילו על היכל הגבורה הזה.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל שישי, חסד

[היכלא שתיתאה, חסד]

24. היכל זה הוא היכל החסידים, שמידתם, שלי שלך ושלך שלך. כלומר, להשפיע ולא לקבל. היכל זה הוא עליון על כל ההיכלות. כי מדרגת החסד היא העליונה משש הספירות חג"ת נה"י. וזהו היכל העומד על כל ההיכלות, שאי אפשר לזכות בהיכל זה, אלא אחר שנשלם בכל המדרגות שבהיכלות שלמטה. וזהו נבחן, כמו שהיה נסמך ועומד על מדרגותיהם.

הוא היכל הימין, כי מדרגת חסד נבחנת לקו ימין. ואין מי שישיג אותו, זולת אלו החסידים הקדושים, וכל אלו האוהבים את ריבונם באהבה רבה. ולפתח ההיכל עומדים כל אלו שייחדו לריבונם בכל יום, שממשיכים בכל יום גילוי אחדותו מא"ס לספירות ולכל העולמות. והם הראשונים לעלות משם להיכלות יותר גבוהים, שעולים קודם לחסידים שבאותו ההיכל. והוא בחינת נה"י שבהיכל הזה.

25. ולמעלה מהפתח הזה, למעלה מאורות נה"י, עומד אברהם, ימין של הקב"ה, חסד. ולפתח אחר עומד יצחק, שנעקד על גבי המזבח, והיה קורבן תמים לפני הקב"ה, והוא גבורה. ולפתח אחר בתוך ההיכל עומד יעקב, איש תם, וי"ב השבטים מסביב לו, והשכינה על ראשם. ואלו אורות דחג"ת שבהיכל הזה, כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת.

26. וכשישראל בעת צרה, מתעוררים שלושת האבות, ומעוררים את השכינה, שתגן על ישראל. ואז עולה השכינה ומתעטרת למעלה, שמקבלת ג"ר, הנקראים עטרות, ומְגִנה על ישראל.

כי אין השכינה יכולה להגן על ישראל, אלא רק אחר שמשיגה מוחין דג"ר, וע"י התעוררות האבות, חג"ת. כלומר, ע"י שחג"ת דז"א עולים ונעשים חב"ד, ממשיכים ג"ר אל השכינה. וכאן אורות דג"ר של ההיכל. וכמו שיש היכלות בגן העדן התחתון, כך יש בגן העדן העליון היכלות מתוקנים, שהם האמונה, המלכות. כי המלכות בשלמותה נקראת אמונה. וכל היכל הוא בחינת מלכות.

שבעה היכלות שבגן עדן

היכל שביעי, בינה

[היכלא שביעאה, בינה]

27. כל ההיכלות מתקשרים ומתעטרים כולם בהיכל אחד, השביעי, הצפוּן והסתום יותר מכל שאר ההיכלות. כי ההיכל הזה הוא ג"ר. שנאמר, בראשית ברא שית (6), אלקים ההיכל השביעי. אלקים הוא מוחין דג"ר, ההיכל השביעי. באמצע ההיכל הזה עומד עמוד אחד, שבו הרבה צבעים: ירוק, לבן, אדום, ושחור. וכשהנשמות צריכות לעלות במדרגה, הן נכנסות להיכל זה אל העמוד שבו. ומי שראויה לצבע זה שבעמוד עולה בו, ומי שראויה לצבע אחר עולה בו. כל אחת עולה דרך הצבע שבעמוד, הראוי לה.

ביאור הדברים. בעת צ"ב ירדו תנה"י דכל מדרגה למדרגה התחתונה ממנה. נה"י דכתר דאצילות ירדו לאו"א, ונה"י דאו"א לישסו"ת, ונה"י דישסו"ת לז"א, ונה"י דז"א אל המלכות דאצילות, ונה"י דמלכות דאצילות ירדו לג"ר דעולם הבריאה. ונה"י דג"ר דבריאה ירדו לז"א דבריאה, ונה"י דז"א למלכות דבריאה, ונה"י דמלכות דבריאה לג"ר דעולם היצירה. וכן ירדו נה"י דכל מדרגה שבעולם היצירה למדרגה שמתחתיה, עד שנה"י דמלכות דיצירה ירדו לג"ר דעולם העשיה. וכן בפרטי המדרגות דעשיה.

הרי שנה"י דמלכות דאצילות מלובשות בג"ר של הבריאה. וכן נה"י דמלכות דבריאה בג"ר של היצירה. וכן נה"י דמלכות דיצירה בג"ר של עשיה, כלומר בהיכל השביעי דגן עדן, היכל הג"ר. ועיקרם של נה"י הוא קו האמצעי שבהם, שהוא יסוד. והיסוד הזה דעליון, שיש בכל תחתון, הוא המכונה בשם עמוד, שהוא נמצא בפנימיות כל מדרגה ומדרגה, מכתר דאצילות עד סוף עשיה.

ובעת שהעליון משפיע מוחין לתחתון, ע"י שמעלה את נה"י שלו בחזרה למקומו, אז גם התחתון, הדבוק בנה"י האלו, עולה עימהם למקום העליון, ומקבל שם מוחין. ולפיכך נבחן העמוד הזה, הנה"י דעליון, שדרכו עולה כל תחתון, למקום העליון.

ויש בעמוד הזה ארבעה גוונים, לבן אדום ירוק שחור, חו"ב תו"מ. ואלו העליות של התחתון, העולה לעליון דרך העמוד, הן לשיעורים. שלפעמים עולה הגוון הלבן לבד, ולפעמים גם הגוון האדום, ולפעמים גם הגוון הירוק, ולפעמים גם הגוון השחור. ובכל גוון יש הרבה מדרגות.

ובאמצע ההיכל הזה, ההיכל השביעי דגן עדן דעשיה, עומד עמוד אחד, יסוד דמלכות דיצירה, הכולל נה"י דיצירה, שבו הרבה צבעים, הרבה מדרגות, וכללותם הם ד' מדרגות ירוק לבן אדום שחור, חו"ב תו"מ. ירוק ת"ת, לבן חכמה, אדום בינה, שחור מלכות.

וכשהנשמות צריכות לעלות במדרגה, הן נכנסות להיכל זה אל העמוד שבו, ומי שראוי לצבע זה שבעמוד, עולה בו. ומי שהוא ראוי לצבע אחר, עולה בו.

ובעת שהנשמות ראויות לעלות למעלה מעשיה, הן עולות בתוך ההיכל השביעי הזה, כל אחת עולה לבחינה שכנגדה בעמוד. השייכת לגוון לבן, חכמה, עולה דרך גוון לבן שבעמוד. ואם הנשמה מִבינה, עולה דרך גוון אדום שבעמוד. כל אחת כפי הראוי לה.

וכאן מדובר בעלייה כללית מעולם לעולם, שהיא רק דרך העמוד שבהיכל השביעי. אמנם בפרטות יש עמוד בכל היכל, שדרכו עולה התחתון לעליון. כלומר, נה"י דהיכל העליון, המלובשים בתחתון.

28. ואלו שישה היכלות הם למדור הנשמות. אבל ההיכל השביעי אינו למדור הנשמות, אלא לעליות הנשמות דרך העמוד שבו. שיש השגה רק בשישה היכלות, אבל לא בהיכל השביעי, ג"ר, שבכל ג"ר אין השגה. וכל ששת ההיכלות, הן בסוד שש. אפילו בבחינה ג' של כל היכל, שהוא ג"ר, אין לנו שם השגה, אלא רק בבחינות נה"י חג"ת שבכל היכל.

וע"כ כתוב, בראשית, אותיות ברא שית (6), להורות שיש שש מדרגות למעלה בבינה עצמה. ויש שש מדרגות למטה, חג"ת נה"י של הזו"ן, המכונים ששת ימי המעשה. והכול עניין אחד, שו"ק בכל מקום, גם ו"ק התחתונים וגם ו"ק דג"ר, שוות, ויש לנו בהן השגה. ובג"ר שבכל מקום אין לנו השגה.

29. ב' בתים היו, בית ראשון ובית שני, הראשון עליון, בינה, והשני תחתון, מלכות. וכן ב' אותיות ה' בשם הוי"ה. ה"ר, בינה, וה"ת, מלכות. שש מדרגות למעלה ושש מדרגות למטה, והכול עניין אחד. בית ראשון ובית שני, הוא אחד עם ה"ר וה"ת, בינה ומלכות.

ב' עליונה, ב' דבראשית, בית ראשון, בינה, פותחת שערים לכל הצדדים, כי הן כלולות זו בזו. מלכות, בית שני, כלולה בבינה, בית ראשון. וע"י זה הבינה פתחה שערים לכל הצדדים, גם ששת הצדדים שלה עצמה וגם ששת הצדדים שבבינה. כלומר, בסיבת עליית המלכות והתכללותה עם הבינה כאחת, פתחה הבינה גם את ששת הצדדים של המלכות, שתהיה ראויה לקבל המוחין כמותה.

המילה, ראשית, מורה, כי אז נעשתה הבינה ראשית, להיכנס בחשבון של הבניין, זו"ן, המכונים בניין העולם. שנחשבת למדרגה ראשונה, המשפיעה מוחין לזו"ן ולעולמות בי"ע, מחמת התכללותה לאחת עם המלכות. אבל מדרגות שקדמו לה, עוד אינם נחשבים ראשית. ועל זה מורה המילה בראשית שבהתחלת התורה. ב', מורה על בית עליון, בינה. ראשית, מורה שנעשתה ראשית להשפעת מוחין לעולמות.

ועוד, המילה ראשית שבבראשית, מורה שבינה נעשתה ראשית למניין. המוחין של המספר והמניין הם מוחין דהארת חכמה, והם מתחילים מהבינה ולא מלמעלה ממנה.

30. בראשית הוא כלל, המלכות, פני אדם, צורה, שכל הצורות שבמציאות כלולות בה, כמ"ש, הוא מראֵה דמות כבוד ה'. מראָה, שנראים בה שש מדרגות אחרות. שע"י המלכות נמשכים המוחין דהארת חכמה לו"ק שבבינה, כי מראֶה וראייה מורים על חכמה.

וזהו בראשית, שאותיות שלה ברא שית (6), כי ע"י עליית המלכות לבינה נעשו ו"ק בבינה. וכן היא מעלה מ"ן, וגורמת להם מוחין דהארת חכמה. כשנכנסו ו"ק דבינה במראָה, במלכות, היא מתקנת את עצמה, שמעלה מ"ן, להראות אותם, להמשיך להם הגילוי ע"י המוחין דהארת חכמה. ולפעול במוחין הללו אומנות העולם, המוחין דהארת החכמה, שממנה כל המציאות שבששת ימי המעשה.

ואע"פ שכל המוחין באים מבינה, מ"מ עיקרם היא מלכות, כי ע"י עליית המלכות לבינה, נחקקו ו"ק דקטנות בבינה, המרומזים בעניין ברא שית. וכן המוחין דגדלות שלהם, אינם אלא ע"י המלכות, כי אין גילוי מוחין דהארת החכמה, אלא רק במקום המלכות, שמחזה ולמטה דז"א. וע"כ היא מכונה חכמה תתאה. כי אין החכמה מתגלה אלא רק בה. ונמצא, שגם גדלות המוחין הוא מכוח המלכות.

ואין לומר שאומנות העולם, מוחין דחכמה, באים מהמלכות. לכן כתוב, ברא שית, להורות השבח של ו"ק דבינה, משום שעושים אומנותם במדרגת המלכות. כלומר, שאין לטעות, שהכוונה היא, שהמוחין עצמם באים מהמלכות, כי על זה מרומז בבראשית, ברא שית, להורות, כי הו"ק שבבינה, הם הפועלים.

כי המלכות אין לה מעצמה ולא כלום, אלא הכוונה היא, שכל השבח והגדלות של הו"ק, הם מפני שפועלים ע"י המלכות. וע"כ נקראים המוחין ע"ש המלכות.

31. כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע. הניצנים רומזים על שש המדרגות חג"ת נה"י. נראו בארץ, במלכות, משום שהן צורות, להיראות במדרגה הזו. כלומר, שאינם נראים בשום מדרגה, אלא במלכות. וע"כ כתוב, נראו בארץ, שאין הניצנים נראים אלא רק בארץ, במלכות. עת הזמיר הגיע, מורה, שאז, אחר השראת השכינה, המכונה זמיר, עם המוחין דחכמה, היא העת לשבֵּח ולהדֵר.

וע"כ נקראת המלכות מזמור. כתוב, מזמור לדוד, ולא כתוב, לדוד מזמור, וזה מורה שתחילה שרתה עליו השכינה, ואח"כ אמר שירה. הרי שהמלכות נקראת מזמור. שתחילה, ע"י השראת השכינה, השיג המוחין דגדלות. ואח"כ היה משורר ומשבח.

וזהו, עת הזמיר הגיע. שהשכינה, הנקראת זמיר, הגיעה לו מקודם. ואח"כ היה מזמר ומשבח. עת הזמיר הגיע, שאחר השגת המוחין, מגיע הזמן לשבח.

32. העולם העליון, בינה, סתום. וכל דבריה סתומים, ואפילו הז"ת שלה, משום שנמצאת בסוד העליון, בג"ר דבינה, שהיא יום שכל הימים כלולים בו. ג"ר דבינה מכונה יום שכל הימים כלולים בו או יום ההולך עם כל הימים. כי יום פירושו חסד. ובהיותה שורש כל החסדים שבעולמות, היא מכונה יום שכל הימים כלולים בו. והיא אינה מקבלת חכמה לעולם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא.

אמנם ז"ת דבינה מקבלים הארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. ואפילו ז"ת דבינה נבחנות ג"כ לעולם הסתום. ואע"פ שמקבלות חכמה ומשפיעות לזו"ן, מ"מ משום שנמצאות בבינה, אין גילוי החכמה כלל במקומה עצמה, אלא במקום זו"ן.

וכשא"א ברא והוציא הבינה מחוץ לראש שלו, הוציא רק שש אלו, ו"ק דבינה, ולא ג"ר. ומשום שהוא סתום, שכל דבריו סתומים, כי הבינה סתומה בג"ר ובו"ק, לפיכך אמר בראשית, אותיות ברא שית, ורומז על שישה ימים עליונים, ו"ק דבינה. ולא אמר מי ברא אותם, את אלו שישה ימים המרומזים בבראשית, משום שהם עולם עליון סתום. כי הם ו"ק דבינה, שהיא סתומה, שאין הארת החכמה מתגלה במקומה עצמה.

33. ואח"כ גילה ואמר, בעשיה התחתונה, בזו"ן, שאמר, מי ברא אותן. משום שהוא עולם העומד בנגלה. ואמר, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, זו"ן. כי בעולם העליון, ו"ק דבינה, המרומז בבראשית, ברא שית, לא נאמר מי ברא אותו, מטעם שהוא עולם נסתר. אבל בעולם התחתון, זו"ן, המכונים שמיים וארץ, כתוב, שאלקים, בינה, ברא את השמיים ואת הארץ. מטעם היותם עולם הנגלה, שהחסדים שבו מתגלים ע"י המוחין דהארת החכמה.

וע"כ לא כתוב ברא בהעלם, כלומר, ברא את השמיים ואת הארץ בסתום, משום שהם עולם הנגלה. ולכן כתוב, ברא אלקים. אלקים ודאי ברא אותם, שהוא שֵׁם נגלה. כי השם אלקים מורה על שלמות המוחין בהארת חכמה.

העולם הראשון, בינה, הוא בהעלם, משום שהוא עולם העליון. עולם התחתון, זו"ן, הוא בגילוי. מטעם שמעשה הקב"ה תמיד בסתר ובגילוי. וכן הוא גם סוד השם הקדוש, סתום וגלוי. כי י"ה דשם הוי"ה, חו"ב, הוא בהעלם, כי אין השגה בג"ר. ו"ה דשם הוי"ה בגילוי, זו"ן, שיש בהם השגה. וכן הוא בכל מעשה הקב"ה, בכל המדרגות, שג"ר של המדרגה בהעלם וו"ק של המדרגה נגלה.

34. את השמיים ואת הארץ. המילה, את, של את השמיים, היא לרבות השמיים התחתונים למטה. והמילה, את, של ואת הארץ, היא לכלול בו גם הארץ של מטה, ולרבות, שכל המעשים שבארץ התחתונה הם כעין ארץ עליונה.