מעצי הלבנון, אלו הם שישה ימי בראשית
[מעצי הלבנון אלין שית יומין דבראשית]
26. מעצי הלבנון, אלו הם שישה ימי בראשית, שכל יום מסדר באפריון הזה סדר הראוי לו. שכל מידה מחג"ת נה"י דז"א, שנשלמו ע"י בינה, מאציל חלק אחד בבניין המלכות, שנקראת אפריון.
הסדר הראשון. נמשך מצד ימין של הבינה, אור הראשון הגנוז ונלקח מצד ימין של ז"א, ונכנס באפריון ע"י יסוד אחד, ועושה בה שימוש. אח"כ מוציא האפריון צורה אחת הראויה לאור הזה, מידת החסד של האפריון. כמ"ש, יהי אור ויהי אור. כיוון שאמר אלקים, יהי אור, למה כתוב, ויהי אור? אלא, שהאור הזה הוציא אור אחר הראוי לו. וזהו היום הראשון מאלו עצי הלבנון.
27. הסדר השני. נמשך מצד שמאל דבינה, הבדלת המים בהמשכת אש חזק, ונלקח מצד שמאל דז"א, ונכנס באפריון ועושה בו שימוש, ומבדיל בין המים שמצד ימין, ובין המים שמצד שמאל. אח"כ הוציא האפריון צורה אחת כעין שלו, ונבנה מידת הגבורה של האפריון. כמ"ש, בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. וזהו היום השני מאלו עצי הלבנון.
28. הסדר השלישי. נמשך מצד האמצעי ומצד ימין, היום השלישי, מידת הת"ת דז"א, קו האמצעי, העושה שלום בעולם, בין ב' הקווים ימין ושמאל, שמשם נמשכים פירות לכל, וזה עושה שימוש באפריון, ומוציא מין למינו, מין העושה מעשים רבים, כמין הראוי לו, שהם כל הדשאים והעשבים והאילנות בכמה כוחות, ונשארת צורתו באפריון. ואפריון מוציא מין כעין זה ממש, שיצא מקו האמצעי, ונבנה מידת הת"ת של האפריון. וזהו היום השלישי, הנכלל מב' הצדדים ימין ושמאל, מאלו עצי הלבנון.
29. הסדר הרביעי. נמשך והאיר אור השמש לאפריון בתוך החושך שלו, ונכנס בו להאיר. ואינו עושה בו שימוש, כלומר, שבונה רק האחוריים של האפריון, את החושך שלו, עד היום החמישי, שאז נתקן הפנים שלה ושורשה שמחזה ולמטה.
ואז הוציא האפריון את השימוש של ההארה, שנכנס בה ביום הרביעי, והאפריון מוציא כעין אור ההוא ממש. ובזה נבנה מידת הנצח של האפריון. וזהו יום רביעי, אחד מאלו עצי הלבנון.
30. הסדר החמישי. נמשך המשכה אחת של השרצת המים, ועשה שימוש להוציא אור מסדר של יום רביעי, ועשה באפריון שימוש של יום חמישי, והוציא מינים למינו כמוהו ממש. והיום הזה מעצי הלבנון, שימש שימוש יותר מבכל שאר הימים, כי תיקן את מידת ההוד שבאפריון בדינים הממותקים של הבינה. והכול תלוי עד היום השישי, שאז הוציא האפריון כל מה שהיה גנוז בו, כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. וזהו יום חמישי, יום אחד מאלו עצי הלבנון.
31. הסדר השישי. יום, שהתקין את כל האפריון הזה, ואין תיקון ואין כוח לאפריון, חוץ מע"י היום ההוא, יסוד דז"א. כי אין האפריון מקבל דבר מעליונים אלא ע"י יסוד דז"א.
כשבא היום ההוא, נתקן האפריון בכמה רוחות, בכמה נשמות, בכמה עֲלָמות יפות מראה, שהם שבעה היכלות המשמשים את המלכות. אלו הראויות לשבת בהיכל המלך. אף היסוד נתקן ביופי של כל הימים שהיו לפניו, כי היסוד כולל כל חמשת הימים חג"ת נ"ה, והתקין אותם בהשתוקקות אחת, ברצון בשמחה בתיקון שלמעלה ושלמטה.
32. אז התקדש אפריון בקדושות עליונות והתעטר בעטרותיו, עד שעלה בעליית עטרת המנוחה, ונקרא שֵם עליון, שם קדוש שהוא שבת. מנוחת הכול, תאוות הכול, דבקות הכול, שלמעלה ושלמטה יחד. ואז כתוב, אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.
33. אמר רבי שמעון, מי שזכה באפריון, זכה בכל. זכה לשבת במנוחה בצל הקב"ה, כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי. ועתה שאני יושב בצל המנוחה הזו, יש לנו להסתכל, שאין אנו יושבים אלא בצל הקב"ה בתוך האפריון ההוא. ויש לנו לעטר המקום הזה בעטרות עליונות, עד שיתעוררו האילנות של האפריון ההוא לבוא אלינו בצל אחר.
עתה מתוקן האפריון במלכות הממותקת בבינה. ונמצא שהצל אינו של המלכות עצמה אלא של הבינה, של עצי הלבנון. אבל בגמה"ת תיתקן המלכות עצמה, ולא תהיה צריכה למיתוק הבינה, ואז נשב בצל המלכות עצמה, נשב בצל אפריון עצמו.