[רזין דשבת]
239. כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי. ממקומו, פירושו ממקום הראוי ללכת, מחוץ לכל העיר, ואלפיים אמה שלה. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. וכתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו.
כי מקום ידוע יש למעלה, המלכות. וקוראים לו מקום, שנודע בו כבוד העליון של מעלה, המלכות. וע"כ אזהרה היא לאדם המתעטר בעטרה הקדושה שלמעלה, שלא ייצא מהמקום. שאם ייצא ממנו, הוא מחלל שבת. ולא בידיו בעבודה, ולא ברגליו, ללכת חוץ מאלפיים אמה. כל אלו הם חילול שבת.
240. אל ייצא איש ממקומו. זהו מקום כבוד הקדוש, המלכות, כי מחוץ לו הוא מקום של אלוהים אחרים. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. כבוד ה', הוא כבוד שלמעלה, בינה. ממקומו, זהו כבוד שלמטה, המלכות. וזה העטרה של שבת.
241. כתוב, הנה מקום אִיתִי. ודאי זה מקום נסתר שלא נודע, בינה. איתי, מורה שהוא מקום שלא נגלה, מקום עליון למעלה למעלה, היכל העליון הנסתר והגנוז, בינה עילאה. אבל מקום זה שכאן, הוא מקום שלמטה, המלכות. וזהו מקום שמתפרשׂ למעלה, בבינה, ומתפרשׂ למטה, במלכות. וע"כ כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.
242. וכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר את פְּאַת קֵדמה אלפיים באַמה. אלפיים אמה, משום שהמלכות, המכונה עיר, ירשה ב' צדדים, ימין ושמאל, שהחכמה מלובשת בחסדים והחסדים בחכמה. והם אלפיים. כי ספירות החכמה הן אלף. והמלכות מתעטרת תמיד בב' צדדים, בין למעלה ובין למטה. כלומר, שהשכינה אינה שורה מחוץ לתחום הראוי לה, שהוא ב' קווים.
243. כשיצאה השבת, צריכים ישראל שלמטה להתעכב, להוסיף מחול על הקודש, כי יום גדול עליון הוא, וביום הזה אורח גדול ומכובד שורה עליו, הנשמה היתרה. משום זה צריך להתעכב ולהראות, שאין דוחקים האורח הקדוש להוציא אותו. אז פותחים ישראל ואומרים, והוא רחום יכפר עוון. שהוא תיקון בלילה הזה, כיוון שהדין חוזר למקומו. מה שלא היה נראה בביאת השבת, שהדין היה אז מסתלק ולא נמצא.
244. בשעה שפותחים ישראל ואומרים, ויהי נועם, ואתה קדוש, כל אלו רשעים שבגיהינום פותחים ואומרים, אשריכם ישראל עם קדוש, אשריכם צדיקים השומרים מצוות התורה. אוי להם לרשעים, שלא זכו לשמור התורה. אז מקדים דוּמה וכרוז מתעורר, כמ"ש, ישובו רשעים לשאוֹלה כל גויים שְכֵחֵי אלקים. וכל אלו גדודים מלאכי חבלה מענים אותם בגיהינום, ואין מי שירחם עליהם. אשריהם כל שומרי שבת בעוה"ז, ומענגים עונג השורה מלמעלה, רוח העליון.
245. מי ששורה בתענית בשבת, שניים מתעוררים עליו לפני מלך הקדוש:
א. רוח העליון הקדוש שצריכים לענג אותו ולא מתענג,
ב. ממונה העומד על מי ששורה בתענית, ושמו סַנְגַרְיָה.
ועולים לפני המלך הקדוש, והם מעוררים עליו.
246. והרוח ההוא מסתלק בחיסרון מתענוג שלמטה. וכשהרוח הזה אינו נשלם מלמטה, רוח אחר עליון לא נשלם. כיוון שלא נשלם למעלה ולמטה, אז ראוי האיש ההוא להיות מקולל ולהיענש. אלא כיוון שנשלם בזמן אחר, ע"י אותו אדם, והממונה ההוא שהתמנה על עינוי ותענית, הוא נשלם בין ממונים אחרים בתענוג העליון. ע"כ קורעים לו כל גזר דין שנגזר מאלו שבעים שנים עליונות, שהם חג"ת נהי"מ.
247. בדומה למלך השמח במשתה שלו, וכל בני אדם שמחים עימו. ראה איש אחד, יושב אסור בכבלים, פקד עליו והתירוּ אותו, כדי שיימצאו כולם בשמחה.
248. ואח"כ חוזרים אלו הממונים, המענישים בני אדם, ונפרעים מהאדם, על מה שנמצא בשבילו חיסרון למעלה ולמטה, מחמת שלא מתענג בשבת. התקנה שלו, שיישב תענית על תענית שלו שבשבת. כי זה ביטל עונג שבת, יבטל משום זה עונג חול.
249. ואם הוא מבטל עונג שבת ומתענג בחול, הוא דומה למי שמחשיב דבר אחר יותר ממה שמחשיב להקב"ה. כי רוח העליון, קודש קודשים, השורה עליו, לא מענג אותו, וביטל אותו ממנו, ורוח אחר של חול, השורה אח"כ על העולם, הוא מחשיב ומענג אותו. אז חוזרים ונפרעים ממנו בעוה"ז ובעוה"ב.
250. משום זה צריך תענית אחרת ביום ראשון מימות החול, בשעה ששורה על העולם הרוח של חול. ובזה יש לו רפואה, כיוון שלא החשיב את הרוח של חול יותר משל שבת, כמ"ש, והשיב את הגזלה אשר גזל.
גזלן אינו מתחשב עם הקב"ה ואינו מתחשב עם בני אדם, ע"כ אין עונשו גדול כגנב. גנב, המחשיב בני אדם יותר מהקב"ה, יש לו עונש בעוה"ז ובעוה"ב.
251. היום הזה מתעטר בע' (70) עטרות, כי הוא יום השביעי, שנשלמו והתעטרו בו חג"ת נהי"מ, שכל אחד כולל עשרה, והם ע' עטרות. והשם העליון הקדוש, בינה, נשלם מכל הצדדים, מג' קווים, שהם האבות. והאירו כל המדרגות, וכולן בשמחת הברכות, ובקדושה על קדושה, ותוספת קדושה. הברכות נמשכות מבינה, והקדושות מחכמה.
252. הקדושה של כניסת השבת, המלכות, זוהי הקדושה של שבת בראשית, בינה, ל"ב (32) אלקים של מעשה בראשית, שהתקדשו מל"ב שבילים שבחכמה. וכן התקדשה המלכות מל"ב שבילי החכמה, וג' מדרגות של תפוחים קדושים, ג' קווים, שבהם ג' גווני התפוח, לבן אדום ירוק, הממשיכים חכמה, קדושה. וע"כ נקראים תפוחים קדושים. ומלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים.
וצריכים להזכיר על קדושה זו, הכלל של מעשה בראשית, והמנוחה שביום השביעי, בל"ב שבילי החכמה ובג' מדרגות התפוחים הנכללים בהם, שהם העדות שבמעשה בראשית. כמ"ש, ויכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויְכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. יש בעדות הזו 35 מילים, כנגד ל"ב (32) שבילים, ושלוש מדרגות התפוחים הקדושים.
253. ג' מדרגות, שביעי שביעי שביעי, שיש בעדות, ויכולו השמיים:
א. עולם העליון, בינה, הנקראת שביעי מלמטה למעלה, כשמתחילים למנות מיסוד,
ב. עולם התחתון, מלכות, הנקראת שביעי, כשמתחילים מחסד,
ג. כל האמונה, היא עטרת יסוד דז"א, מלכות דז"א, הנקראת שביעי.
וג"פ אלקים שיש בעדות, ויכולו השמיים:
א. עולם התחתון, מלכות, הנקראת אלקים,
ב. פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא אלקים,
ג. עולם העליון הקדוש, קודש קודשים, בינה, הנקראת אלקים.
וצריך האדם להעיד עדות זו בשמחה ברצון הלב לפני אדון האמונה. וכל מי שמעיד זה ושם ליבו ורצונו לזה, מכפר זה על כל עוונותיו.
254. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו. קידוש זה הוא במשקל אחד כנגד עדות האמונה, ויכולו השמיים. והם 35 מילים אחרות, כמו שיש בעדות, ויכולו השמיים, הכול ביחד עולה 70 מילים, לעטר בהם את השבת של כניסת השבת, המלכות. אשרי חלקו של אדם, המכוון רצונו לדברים אלו לכבוד ריבונו.
255. קידוש של יום, בורא פרי הגפן, ולא יותר. כי היום, ז"א, עומד לקדש את המלכות, כוס של קידוש. כי ביום עולים זו"ן עד או"א, שהם קודש, ומתקדשים על ידיהם.
משא"כ בלילה, שאנו צריכים לקדש את המלכות ב-70 מילים, והלילה, המלכות, אינה מתקדשת, אלא ע"י העם הקדוש למטה, בשעה ששורה עליהם רוח העליון, תוספת נשמה, ואנו צריכים לקדש אותה ברצון הלב ולכוון הדעת לכך. כי בלילה עוד לא עלו אלא עד ישסו"ת, וצריכים להמשיך הקדושה.
256. ויום השבת, ז"א, שעלה לאו"א עילאין ונעשה קודש כמוהם, הוא מקדש את המלכות, שנקראת כוס. ולא אנו. וישראל מקדשים ע"י התפילות, שחרית ומוסף וחזרת שליח הציבור, ומעלים זו"ן עד או"א. ואין צריכים עתה בקידוש לקדש אותם יותר, אלא שמתקדשים בקדושת ז"א שבאו"א, ביום הזה. אשריהם ישראל, עם קדוש, שירשו היום הזה ירושת עולם.