סוד ספר התורה

[רזא דספר תורה]

217. סוד ספר התורה ביום הזה. כמ"ש, ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושׂוֹם שֶכֶל ויבינו במקרא. שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת, וכל אלו הדיוקים, וסודות עליונים, הכול נמסר למשה מסיני. אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, למה ספר תורה, שהוא בכל הקדושות האלו, חסר מכל אלו התיקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה?

218. אלא כשהכיסא הקדוש, המלכות, מתעטר ונכלל בתושב"כ, ת"ת, אז כל אלו הצורות וכל אלו טעמים ומסורות, כולם נכנסים גנוזים ונרשמים בתוך הכיסא הקדוש מהת"ת. ואלו הצורות שהכניס תושב"כ, ת"ת, בתשבע"פ, המלכות, היא מתעברת מהם, כאישה המתעברת מזכר.

ונשארו אותיות עליונות שבתושב"כ לבדן בקדושתן בלי שום צורה. ולהראות בבית הכנסת, כי הכיסא, המלכות, מתברכת ומתעטרת מתושב"כ. ובמלכות הכניס כל אלו הצורות שהן הטעמים והמסורות, והיא מתקדשת ממנו. וצריך להראות באותיות לבדן כראוי.

219. ואז מתקדש הכול בקדושה העליונה כראוי. כש"כ ביום שבת. ביום הזה צריכים לעלות לתורה שבעה אנשים, כנגד שבעה קולות חג"ת נהי"מ דז"א, שהם סוד התורה, ז"א. ובזמנים ובמועדים צריכים לעלות חמישה אנשים בתוך סוד הזה. כי עיקרם של שבע ספירות הם חמש, חג"ת נ"ה. ויסוד הוא כולל שלהם מצד המשפיע, והמלכות כוללת אותם מצד המקבל. וביוה"כ שישה אנשים בתוך סוד העליון הזה, חג"ת נה"י דז"א.

220. חמישה של מועדים הם חמש מדרגות חג"ת נ"ה, למטה ממדרגת אור הראשון, שהיא בינה וג"ר, אלא למטה בז"א. והם סוד התורה, כי ז"א נקרא תורה. שישה של יוה"כ הם ו"ק, שמחשבים גם את הכולל שלהם, יסוד. ואין כאן תוספת על חמש ספירות עיקריות. שבעה של יום השבת הם שבעה קולות, שמחשבים גם את הכולל השני, מלכות. והכול מרמזים על ספירות ז"א.

221. על שלושה שבימות החול, הרומזים על חג"ת דז"א, התווסף אחד בר"ח כנגד המלכות, משום שהשמש, ז"א, מאיר בזמן ההוא ללבנה, מלכות. וזה המוסף שבר"ח, שהוא כנגד התוספת האמורה. בספר תורה צריך להישמע רק קול ודיבור אחד.

222. הסידור שהעם הקדוש צריך לסדר ביום הזה, ובשאר ימים שיש קריאת ספר תורה, הוא שצריכים לסדר ולתקן תיקון בכיסא אחד, הנקרא תיבה. כיסא צריך להיות בשש מדרגות חג"ת נה"י דמלכות, לעלות עליהם ולא יותר. כמ"ש, ושש מעלות לכיסא, המלכות. ומדרגה אחת למעלה, כנגד החכמה שבה, היא התיבה, לשים עליה ספר התורה ולהראות אותה לכל. כי התיבה, חכמה דמלכות, נותנת ראייה לספר התורה, ז"א, שאין ראייה אלא במלכות.

223. כשעולה שָם ספר התורה, אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה, באימה וביראה וּבִרְתֵת ובזיע, ולכוון את ליבם, כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה, ויהיו מקשיבים ויטו אוזניהם.

ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה, וכש"כ בדברים אחרים. אלא כולם באימה, כמי שאין לו פה. כמ"ש, וכְפִתחוֹ עָמדו כל העם. וכתוב, ואוזני כל העם אל ספר התורה.

224. כשמוציאים התורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי השמיים של רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך.

225. ברוך שמו של ריבון העולם. ברוך כִתרך ומקומך. יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם, שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך, ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפילותינו ברחמים. יהי רצון מלפניך, שתאריך לנו חיים בטוב, ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי, ואשר לעמך ישראל.

אתה, הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה, הוא השולט על הכול. אתה, הוא השולט על מלכים, והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה, שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו בכל עת ועת. לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמיים, שהוא אלקים אמת, ותורתו אמת, ונביאיו אמת, ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח, ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר תשבחות.

יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורתך, ותיתן לי בנים זכרים עושי רצונך, ותמלא משאלות ליבי, ולב כל עמך ישראל, לטוב, לחיים, ולשלום. אמן.

226. ואסור לקרוא בספר התורה, אלא רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים, כדי שישמעו דבריו מפיו, כאילו קיבלו אותה עתה מהר סיני. ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו, העולה לתורה, ושותק, שלא יישמע אלא רק דיבור אחד בלבד ולא שני דיבורים.

לשון קודש צריך להיות קורא אחד, והוא אחד ולא שני דיבורים. ואם נמצאים שניים בספר תורה, הוא גירעון האמונה, וגירעון כבוד התורה נמצא בספר תורה. שצריכים רק קול אחד. וכן צריך להיות מתרגם אחד, שזה קליפה ומוח. כי המתרגם הוא בחינת קליפה, והקורא בלשון הקודש הוא מוח. ואין מוח בלי קליפה.

227. הכול שותקים ואחד קורא. כמ"ש, וידבר אלקים את כל הדברים האלה. הוא למעלה בראש ההר, וכל העם למטה. כמ"ש, ויתייצבו בתחתית ההר. וכתוב, ומשה עלה אל האלקים. הרי שהיה קורא אחד, ועולה לתורה אחד, למעלה בראש ההר. וכל העם בתחתית ההר מקשיבים ושותקים. וכך צריך להיות בספר תורה.

228. הקורא בתורה צריך לשים ליבו ורצונו לאלו הדברים שקורא. כי הוא שליח אדונו בסדר דברים להשמיע לכל העם, שהרי הוא עומד כדמיון עליון, כמו הקב"ה במתן תורה. משום זה, מי שעולה לקרוא בתורה, צריך לסדר הדברים תחילה בביתו. ואם לא סידר, לא יקרא בתורה.

מאין לנו? מאותו דיבור של הקב"ה, מטרם שהשמיע התורה לעם הקדוש. כתוב, אז ראהּ ויסַפְרהּ הכינהּ וגם חקָרהּ. ואח"כ כתוב, ויאמר לאדם, הן יראת ה' היא חכמה. הרי שמטרם שהשמיע אותה לאדם, סידר כל דיבור בפני עצמו. וכך מחויב כל קורא בתורה לעשות.

229. אסור למי שקורא בתורה להפסיק פרשה או אפילו מילה אחת, אלא במקום שפסק משה הפרשה לעם הקדוש, יפסיק. ולא יפסיק דברי הפרשה של השבת הזו בפרשה של שבת אחרת.

230. כי בשעה שהפסיקו הפרשיות, כל אחת התעטרה ועמדה לפני הקב"ה. כיוון שהשלימו להפסיק הפרשיות של כל השנה, התעטרו לפני הקב"ה ואמרו, אני משבת פלוני, אני משבת פלוני.

231. בשעה ההיא קרא הקב"ה ליוּפיאל הממונה העליון, ולנ"ג (53) מרכבות הקדושות שתחת ידו, כנגד נ"ג פרשיות שבתורה, שהתמנו בשימוש לתורה. וכל מרכבה ומרכבה התמנתה. מרכבה זו על פרשה פלונית שבשבת פלוני, ומרכבה פלונית על פרשה פלונית שבשבת פלוני. וכל אחת ואחת משמשת אל התורה של השבת שלה.

ואסור לנו לערב אלו באלו ולא להכניס מרכבה במרכבה אחרת אפילו כמלוא שׂערה, ואפילו במילה אחת, או אפילו באות אחת. אלא כל אחת, כמו שפסק אותם הקב"ה, כמו שהתעטרו לפניו. וכמו שהפקיד את המרכבות על הפרשיות האלו, כל אחת על המשמרת שלה.

232. וע"כ כשמתעטרת פרשה זו, עולות המילים של הפרשה ההיא שנשלמה בציבור, ומקבלת אותן מרכבה ההיא הממונה על הפרשה ההיא, ומעלה אותן לפני הקב"ה. ואלו המילים ממש עומדות לפניו, ואומרות, אני פרשה פלונית, שהשלימו אותי ציבור פלוני, כך וכך. כלומר, אם כהלכתה או שלא כהלכתה.

233. אם נשלמה הפרשה כראוי לה, עולות מילים אלו ומתעטרות על כיסא הקדוש, המלכות, והמרכבה ההיא משמשת לפניה, כל מרכבה ומרכבה משמשת לפרשה של כל שבת ושבת, כל מרכבה לפרשה שלה. וכולן מתעטרות בתוך הכיסא הקדוש, ועימהן הוא עולה להתייחד למעלה למעלה, לז"א. ונעשה, הפרשה והכיסא וז"א, כלל אחד. משום זה אשרי חלקו מי שמשלים הפרשה כל שבת ושבת כראוי, כמו שהפסיקו אותה למעלה.

234. פעמיים קוראים בתורה בשבת, בבוקר ובמנחה, בשעה שהדין תלוי בימות החול, לעת ערב. כי צריכים לכלול השמאל בימין. כי התורה ניתנה משני הצדדים, כמ"ש, מימינו אש דת לָמו. הרי שהתורה היא אש, שמאל, ומימינו. כלומר, ימין ושמאל. וע"כ קוראים בה בבוקר, שהוא ימין, ובמנחה, שהיא שמאל.

וע"כ ספר תורה במנחה הוא בעשרה פסוקים או יותר. אבל לא פרשה שלמה, כי פרשה שלמה אינה אלא בימין, והימין תלוי מטרם שעת המנחה. אבל במנחה היא שמאל.

235. בשֵני בשבוע ובחמישי בשבוע, משום שהמדרגות יורדות למטה. כי בימות החול משמשים יעקב ורחל במקום זו"ן הגדולים, שהם מלבישים מחזה ולמטה דז"א, שהם כלל התורה. כי יעקב בחינת תורה, כמו ז"א.

והרי נביאים נבדלו למטה? כלומר, שיעקב מלביש רק נה"י דז"א, שהם בחינת נביאים, ולא תורה, כי תורה היא בחינת חג"ת. וא"כ למה קוראים בתורה? אלא ודאי שיעקב מלביש על נה"י דז"א. אבל אלו שלמטה, ט"ס של יעקב, כולם הם כלל התורה. כלומר, שיעקב בכללו הוא בחינת חג"ת, תורה, כמו ז"א. וכל ספירה וספירה כלולה מכל ספירה וספירה. וכיוון שכלולים זו מזו, הרי יש בכל אחת חג"ת שהוא תורה.

236. המדרגות העליונות, שבע ספירות חג"ת נה"י דז"א, הן נקראות פרשת השבוע. ואח"כ יוצאות מהן תשע מדרגות המאוחדות יחד, ט"ס דיעקב, ובגלל זה קוראים ט' אנשים: ג' בשבת במנחה, כנגד חב"ד דיעקב, וג' ביום השני כנגד חג"ת דיעקב, וג' ביום החמישי כנגד נה"י דיעקב. הרי תשעה. ט"ס נכללות זו מזו, וע"כ יש בכל אחת חג"ת, תורה, ואפילו בנה"י.

237. במנחה בשבת מתעורר השמאל, ונקודה תחתונה, המלכות, מקבלת בצד שמאל ההוא את התורה. אז בשעה ההיא המלכות נוסעת מצד שמאל, ומצידו אנו קוראים בתורה. כלומר, אע"פ שהמלכות בעצמה אינה בחינת תושב"כ, כיוון שמקבלת מצד שמאל דז"א בחינת התושב"כ, ע"כ אנו קוראים בתורה.

238. כי המלכות עומדת בט"ס, וע"כ קוראים אנו תשעה אנשים, שהם שישה אנשים, חג"ת נה"י שלה בחול, בשני ובחמישי. ושלושה אנשים, ג"ר שלה, בשעה שמתעורר השמאל במנחה בשבת, לכלול כולם כאחד. והיא מתעטרת בהם בג' צדדים, ימין שמאל אמצע, כמו ג' צדדים עליונים, חג"ת, שהם בכלל הפרשה של שבת, שאנו קוראים בבוקר.

במנחה של שבת המלכות מקבלת משמאל, ופירושו שמקבלת מכל ג' הקווים אלא רק בשליטת השמאל. אשרי חלקו מי שזכה לכבודו של שבת, אשרי הוא בב' עולמות, בעוה"ז ובעוה"ב.