סוד אותיות השם הקדוש

[רזא דאתוון דשמא קדישא]

8. העניין הראשון הוא יו"ד דהוי"ה, הנקודה הראשונה, חכמה, העומדת על ט' עמודים הסומכים אותה. והם עומדים לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח מערב, שהם ג' קווים ומלכות, כמו שסוף המחשבה, הנקודה האחרונה, המלכות, עומדת לד' רוחות העולם, שהם דרום צפון ומזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והן שוות זו לזו. חוץ מזה שהנקודה העליונה, י' דהוי"ה, זכר. והנקודה האחרונה, מלכות, נקבה.

9. י', חכמה, עומדת בלי גוף, אין לה כלי, כי אין יותר מג' כלים, בינה ת"ת ומלכות. ולחכמה אין כלי, אלא שמתלבשת בפנימיות הבינה ות"ת ומלכות. וכשהיא נמצאת בלבוש, שהתלבשה בהם, היא עומדת על ט' עמודים, חב"ד חג"ת נה"י, כאות ם' בלי עיגול.

ואע"פ שאות ס' היא עגולה ועומדת בעיגול, הי' היא ס' וה"ר היא ם'. אבל באותיות החקוקות בנקודות, באותיות הרומזות על חכמה, המכונה נקודות, נבחן, שהאורות שלמעלה הן במרובע, ושלמטה הן בעיגול.

מדובר כאן מבחינת הארת החכמה, אשר בג"ר נחשבים המוחין בציור מרובע, שהיא ם', שהכוונה על ד' בחינות חו"ב חו"ג, שבג' קווים חב"ד העליונים דאו"א עילאין, שהם נרמזים ביו"ד דהוי"ה, שכל אחת כלולה מעשרה והם ם', במרובע. ונחשבים לם' סתומה, על היותם בחסדים נעלמים. שקו האמצעי, דעת, אינו מגלה בהם החכמה. וע"כ נחשב קו אמצעי לב' בחינות, חו"ג.

אבל למטה, בחב"ד דישסו"ת, ה"ר דהוי"ה, הם בעיגול, ל' של צל"ם. כי קו האמצעי שבהם, להיותו מייחד את ב' הקווים ומגלה החכמה, התייחדו החסד וגבורה שבקו אמצעי לבחינה אחת. והם רק ג' בחינות חב"ד, שבכל אחת ע"ס, ל', עגולה.

ומה שנאמר, שה"ר הוא ם' סתומה והי' היא ס', מדובר על מציאות הארת החסדים, שהם באו"א עילאין בזיווג שאינו נפסק, שזה נוהג בחב"ד חג"ת דבינה. וע"כ הם ס', ו"ס שבכל אחת עשר. וישסו"ת, שהם ה"ר דהוי"ה, הם ד"ס נהי"מ דאו"א, שהיא ם' סתומה, שלהיותם חכמה בלי חסדים, היא נסתמת ואינה יכולה להאיר.

10. הריבוע הזה עומד בשיעור של תשע נקודות, שלוש לכל צד. והם בשיעור החשבון שמונה נקודות, והם תשע נקודות. הם, העומדים ויוצאים מהמאור, שהוא בינה דא"א, וכתר של י', שהיא או"א במרובע, כלומר, ם' בט' עמודים לאות י', שהיא נקודה אחת מהם, חב"ד חג"ת נה"י, הם תשע. והם שמונה, באות ם' במרובע שלוש לכל צד, כשאין מחשיבים את הי' עצמה, כלומר, בינה דעת חג"ת נה"י.

11. אות י' היא נקודה אחת. ואע"פ שהיא נקודה אחת, צורתה ראש למעלה, קוץ העליון של הי'. וקוץ למטה. ועצם הנקודה. וע"כ השיעור שלה הוא ג' נקודות כעין $Segol$ , ימין ושמאל ואמצע, ג' קווים. וע"כ ההתפשטות לארבעה צדדים שלוש לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה.

יש באות י' רת"ס, שהם קוץ העליון וקוץ התחתון והנקודה עצמה, שהם ג' קווים שבה. כי ראש ותוך שלה, הם ב' קווים ימין ושמאל, והסוף שלה הוא קו האמצעי. והם כלולים זה מזה.

ונמצא שיש בראש היו"ד ג' קווים, ובתוך הי' ג' קווים, ובסוף שלה ג' קווים. וג' קווים שבראש הם חב"ד, וג' קווים שבתוך הם חג"ת, וג' קווים שבסוף הם נה"י. וכולם הם במרובע באות ם' של צל"ם, שקו האמצעי שבראש ושבתוך ושבסוף מתחלק לחסד ולגבורה, לז"א ולמלכות.

באופן, שבכל ג' קווים יש ד' רוחות. ב' קווים ימין ושמאל הם דרום צפון. ב' הבחינות שבקו האמצעי הם מזרח מערב. כי ז"א מזרח והמלכות מערב.

וכשנאמר, שהתפשטו שתי הנקודות ונעשו שלוש, פירושו שהתפשטו ב' קווים ימין ושמאל, ונעשו ג' קווים, ימין ושמאל ואמצע. והאחד, קו האמצעי, נעשה שניים, ז"א ומלכות, מזרח מערב.

ומה שנאמר, שההתפשטות לארבעה צדדים שלוש לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה, הוא משום שג' הקווים מתפשטים לד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, באות ם'.

ונמצא שיש ביו"ד ג' ממין ם' בראש, שהם ג' קווים חב"ד, ם' בתוך, שהם ג' קווים חג"ת, ום' בסוף, שהם ג' קווים נה"י. שהם שלוש לכל צד, לג' צדדים שבאות י', יש בכל אחד מהם שלוש. וצד, פירושו בחינה בהרבה מקומות בזוהר. והם תשע עם עצם בחינת הי', חכמה. והם שמונה בלי הי'.

12. ואלו שמונה הנקודות הן עמודים היוצאים מהמאור, שהוא בינה דא"א וכתר דאו"א, להיות סומכים לאות י'. כי הי' מתלבשת באלו ח' נקודות, שהן בינה דעת חג"ת נה"י. והן נקראות מרכבה שלה. ואינם נקראים בשם, אלא רק בט' נקודות שבתורה: קמץ פתח צירי, הן ג"ר. סגול שווא חולם, הן חג"ת. חיריק קובוץ שורוק, הן נה"י. כי ספירות החכמה נקראות נקודות.

13. בספרו של אדם, נחלקו אלו ט', שהן ח', בצירופי האותיות של השם הקדוש. כי הבינה והדעת מאירים לה"ר דהוי"ה. וחג"ת נה"י מאירים לו' דהוי"ה. ועטרת יסוד מאירה לה"ת דהוי"ה. כדי לצרף אותם ולייחד אותם בכל אלו האופנים.

כי כשאלו הח', שהן ט', נוסעות, כלומר מאירות הארתן, בדרך ג' קווים בזה אחר זה, מאירות בהארת אות ם' במרובע, ומוציאים שמונה אורות הנראות כתשעה, ומתחלקים למטה בין הספירות בינה ז"א ומלכות, עד כדי לשאת כל המשכן, מלכות. כי החכמה אשר בי' דהוי"ה מתגלה רק במלכות. וע"כ צריכות ח' הנקודות להתפשט עד המלכות, הנקראת משכן, ששם מתגלה החכמה.

14. והן הצירוף של השם הקדוש בע"ב (72) אותיות חקוקות, היוצאות מג' גוונים, ימין ושמאל ואמצע, חג"ת דז"א. והכול הוא מג' נקודות, שהן השיעור של אות י', רת"ס שלה, שהיא מאירה לד' רוחות באות ם' של צל"ם. והן ח' נקודות, זולת החכמה, והן ט' נקודות עם החכמה, שכל אחת מג' נקודות של רת"ס של הי' כלולה משלושתן. והן ט', שהן חב"ד חג"ת נה"י.

והן י"ב (12) נקודות עליונות, שלוש לכל צד. כי להיותה מאירה בם', שיש בה ד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, שהוא משום שקו האמצעי נחלק לב', ז"א ומלכות. וא"כ יש ד' אורות בראש של הי', חב"ד, וד' אורות בתוך של הי', חג"ת, וד' אורות בסוף של הי', נה"י.

כי הדעת והת"ת והיסוד נחלקים כל אחד לב' אורות, ויורדים למטה בי"ב לו"ק. וכשי"ב אלו נחקקו בו"ק דז"א, הם ע"ב שמות. כי שש פעמים י"ב, הם ע"ב, שהם השם הקדוש דע"ב, היוצא מי"ב נקודות של י' דהוי"ה.

15. והכול הוא עולה ברצון לסמוך את המחשבה, החכמה, באלו הסומכים של אות י'. שכל אלו הצירופים של השם ע"ב, הם כדי לגלות החכמה שבי' דהוי"ה, שנקראת מחשבה. וע"כ באים האותיות בצירופיהם בשם ע"ב, שלוש אותיות בכל צירוף שבו, כדי לעלות ברצון של אות י' דהוי"ה, שיש בה ג' נקודות, רת"ס.

וע"כ אינו עולה בעליית הצירוף, אלא מעיקר ומשורש של אלו העמודים, הסומכים לאות י', באות ם' בריבוע, ג' נקודות רת"ס, שהם עיקר ושורש כל הסומכים, המשתלשלים ממנה, שהם, ט' נקודות, ח' נקודות, י"ב נקודות, ע"ב נקודות.

נמצא, שכל השם הקדוש עומד באות י', והכול המשכת החכמה. ועומד במאור, בינה דא"א, כתר של י' הזאת, שהיא או"א, לעשות סְמִיכָה לכל אות של השם הוי"ה. ואלו הסומכים הט' והח' והי"ב והע"ב, הם המרכבה של כל אות של שם הוי"ה.

16. העניין השני הוא, אות ה' של הוי"ה, העומדת על חמישה עמודים הסומכים אותה, היוצאים מהמאור, מבינה דא"א, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך. כי ע"י עליית המלכות למקום בינה דא"א, נעשה שם המסך המסיים אל הראש דא"א, ובינה ותו"מ דא"א יצאו לחוץ מראש למקום חג"ת דא"א, ששם עומדים או"א וישסו"ת דאצילות.

ואח"כ לעת גדלות, חוזרים בינה ותו"מ אל הראש דא"א, שעולים למעלה מהמסך המסיים, ונעשו שוב ראש דא"א. ואז הם מעלים עימהם גם או"א וישסו"ת, שהם י"ה דהוי"ה, אל מקום הראש דא"א, ומאירים אליהם.

המאור, הַבּוֹצינָא, הבינה דא"א, מאיר אל ה' דהוי"ה, לאחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א.

17. אות זו נקראת היכל הקודש אל הנקודה, הי' דהוי"ה, שהכול הוא באות ם' במרובע, שאין הארת החכמה מתגלה שם. אבל כאן לא נרשם אות ם', אלא רק אות ה', משום שכאן מתחיל הגילוי באות ל' של צל"ם. והמרכבה שלה היא חמישה עמודים.

18. חמשת העמודים: כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, הבינה דא"א, נעשו ט' עמודים חב"ד חג"ת נה"י, שהתפשטו מרת"ס של י', ומתוך ההארה שהוארה האות י' התפשטו ג' נקודות של הי'. ב' נקודות למעלה, שהם בראש הי', קוץ העליון וגופו של יו"ד. ונקודה אחת למטה, קוץ התחתון של הי'. כעין זה $Segol$, ג' קווים ימין שמאל ואמצע.

וכשהתפשטו שתי נקודות חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, התחבר אליהם קו האמצעי חיריק, ונעשו שלוש, והאחד, קו האמצעי, נעשה שניים, שנחלק לחסד, שהוא ז"א, ולגבורה, שהיא הנוקבא. והתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד. היכל זה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, נעשית בהעלם ובמכוסה האות ה', ועומדת על חמש אחרות.

חמש קומות יצאו באצילות ממ"ה החדש:

א. כתר בפרצוף עתיק,

ב. חכמה בפרצוף א"א,

ג. בינה נחלקה בין ב' פרצופים, שכו"ח שלה נעשו לפרצוף או"א עילאין, בינה ותו"מ שלה נעשו לפרצוף ישסו"ת,

ד. ת"ת יצאה בפרצוף ז"א,

ה. מלכות יצאה בפרצוף הנוקבא דז"א.

קומת בינה לבדה נחלקה בין ב' פרצופים, שבכל אחד ע"ס. והם י"ה דהוי"ה, שאו"א עילאין הוא יו"ד, וישסו"ת הוא ה'. גם או"א, שהם היו"ד דהוי"ה, נחלקו לב' בחינות, בעת יציאת נקודת החולם בכל המדרגות, בעת עליית המלכות מכל מדרגה לבינה של כל מדרגה, שאז נפלו בינה ותו"מ של הי' למדרגה התחתונה שלה, שהיא הה' דהוי"ה.

כל בינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, כשהם חוזרים למדרגתם בעת נקודות השורוק, אינם מתייחדים ממש למדרגה אחת עם הכו"ח שנשארו במדרגה, אלא שנתקנו להיות קו שמאל ונוקבא לכ"ח שבמדרגה.

ומכאן יוצא, שיש ב' נוקבאות לי' דהוי"ה, שהם או"א עילאין:

נוקבא א'. בינה ותו"מ, שנפלו מהי' בעת הקטנות וירדו לישסו"ת, שהיא ה' דהוי"ה. שבינה ותו"מ אלו הם ו' ד' של מילוי היו"ד.

נוקבא ב'. ישסו"ת, בינה ותו"מ של קומת בינה הכוללת, שנתקנה למדרגה בפני עצמה, ה' דהוי"ה. אמנם בעת קטנות אינן נחשבות לנוקבאות, כי אז שתיהן למטה ממדרגת או"א, י' דהוי"ה. אלא בעת יציאת נקודת השורוק, שבינה ותו"מ של כל המדרגות חוזרים ועולות למדרגתן, ולוקחות עימהן גם מדרגה התחתונה, שהיו בה בשעת נפילה, נמצא שבינה ותו"מ של הי' חזרו ועלו לי' ונעשו לה לנוקבא, ו' ד' של מילוי יו"ד.

ובינה ותו"מ אלו העלו עימהן ליו"ד גם ה' דהוי"ה, מחמת שהיו מלובשות בהן בשעת הנפילה. ונתקנה גם ה' דהוי"ה להיות לנוקבא ליו"ד כלומר לקו שמאל שלה. הרי שיש ליו"ד ב' נוקבאות:

א. ו"ד של מילוי יו"ד, והיא חג"ת של יו"ד.

ב. ה' דהוי"ה, היא נה"י של יו"ד.

וע"כ הם יוצאים מהמאור, מבינה דא"א, כי כל מדרגה מקבלת הארתה מבחינה שכנגדה בעליון. וכיוון שי"ה דהוי"ה הם שניהם קומת בינה, ע"כ הם מקבלים מא"א, מקומת חכמה. אבל רק מבחינה שכנגדה, מבינה שבא"א, והיא הנקראת בוצינא. המאור המאיר, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך, המסיים את הראש דא"א.

כי מטרם שהבינה דא"א חזרה ועלתה לראש א"א, היו כל המדרגות בקטנות, ובינה ותו"מ של יו"ד, ו"ד של מילוי יו"ד, ובינה ותו"מ של קומת בינה, ה' דהוי"ה, שתיהן עוד לא היו במדרגות היו"ד, שיהיו נחשבות לב' נוקבאות של יו"ד, אלא שהיו בנפילה מחוץ למדרגת היו"ד.

אלא אחר שבינה דא"א חזרה ועלתה לראש דא"א, למעלה מהמסך, אז גם בינה ותו"מ של יו"ד עלתה למדרגת היו"ד, ונעשתה לנוקבא שלה, ה' בצורת ו"ד של מילוי יו"ד.

כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, הבינה דא"א, נעשו ט' עמודים חב"ד חג"ת נה"י. כי הי' קיבלה מהבוצינא כל ג' בחינות חולם שורוק חיריק, ג' קווים, רת"ס של הי', וכל אחד מהם כלול משלושתם. וע"כ יש ג' קווים בראש, חב"ד. וג' קווים בתוך, חג"ת. וג' קווים בסוף, נה"י.

אבל הה', בינה ותו"מ די', שנפלו ממנה בעת הארת נקודת החולם, בקטנות, לא התחילה להאיר, להיות נוקבא אל הי', ולקבל ממנה, אלא רק אחר שהמאור נאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, שאז היא הארת השורוק, שהיא רק התוך של הי' וחג"ת שלה. ע"כ אינה מקבלת אלא רק הארת ג' הקווים מחג"ת די'.

וכשהאיר אור הבוצינא באות י', מתוך ההארה שהוארה האות י', כלומר מהחלק של הארת הי', התפשטו ג' נקודות של הי', כלומר בחלק של הארת התוך די', שנחלק על ג' קווים, שהם ד'. כי כשהתפשטו ב' נקודות חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, התחבר אליהם קו האמצעי חיריק, ונעשו ג', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, והתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד, שנתקנה להיות היכל אל הי', הנוקבא אל הי'. כי הנוקבא נקראת היכל. אבל מג' קווים דראש, הי' אינה מקבלת, כי הארתה מתחילה מן התוך די'.

היכל זה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, כלומר, אחר שה' של י' קיבלה מהארת השורוק, עלתה ממקום נפילתה, ונעשתה נוקבא לנקודה ראשונה, י', בהעלם ובסתר נעשית אות ה', שהיא ו"ד של מילוי י', נוקבא אליה, הגונזת ומעלימה החכמה ונתקנת בבחינת לא נודעת, שהיא אמא עילאה.

ועומדת על ה' אחרת, ה' דהוי"ה, בינה ותו"מ דבינה הכוללת דאצילות, הנקראת ישסו"ת, שבה מתחילה להתגלות הארת החכמה. והיא מלבישה על הסוף של הי', על נה"י שלה. באופן שליו"ד יש רת"ס, שבכל אחד ג' מדרגות, וד"ו של מילוי יו"ד, הבינה ותו"מ של י' עצמה, נעשתה ה', ומלבישה על חג"ת דיו"ד, ושניים אלו נקראים או"א עילאין.

וה' דהוי"ה, ישסו"ת, מלבישה על נה"י של הי'. וע"כ בב' אותיות ה', בכל אחת, רק ד' נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף.

19. ארבע נקודות גנוזות הן, ב' קווים ימין ושמאל, וימין ושמאל שבקו אמצעי. ועם נקודה אחת העומדת בתוכם באמצע, היסוד שבה, שביל דאבא בנתיב דאמא, הן חמש. והיא ה', הנוקבא די', הנקראת אמא עילאה כמו שה' שלמטה, המלכות, עומדת על ארבע, על ג' קווים והמלכות המקבלת אותם, והיא נקודה על ארבע.

כלומר, שעצם המלכות, הנקודה, עומדת באמצעם, כי המלכות המקבלת מג' קווים נחשבת בתוך הארבע, היא עטרת יסוד, הנקראת מפתחא ולא מלכות ממש.

אף כאן יש ד' נקודות גנוזות ונתיב באמצע. ומה שהיא עומדת על חמישה עמודים אחרים, על ה' דהוי"ה, ישסו"ת, זה משום שהנקודה העליונה, הי' דהוי"ה, היא על ב' בחינות:

א. כשהיא בפני עצמה ואינה מלובשת בישסו"ת, שאז הו"ד של מילוי י' נעשתה לנוקבא שלה בפני עצמה, ה' בחמישה הסתרים.

ב. במכוסה, מלובשת בישסו"ת, ואז נחשב ישסו"ת לנוקבא של הי', והו"ד נכללת אז בי' בזכר. וע"כ יש ב' אותיות ה'.

20. בספר הסודות של חנוך נמצא, שה' עומדת על חמישה עמודים, היוצאים מהבוצינא, בינה דא"א, אותיות ו"ד של מילוי יו"ד, אמא עילאה. ואז מוציאה ה' זו חמישה עמודים אחרים, שהיא ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת. ונמצאת ה' זו בעניין עשר, חמישה עמודים שלה וחמישה עמודים של ה' דהוי"ה, שהם יחד במקום הי'.

וכשנפרדת ה' דהוי"ה מה' של ו"ד שבמילוי הי', ובאה למקומה, עומדת ה' זו על חמישה עמודים, שד' עמודים הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והחמישית היא נקודה באמצעם.

וד' העמודים כלולים זה בזה. באופן, שיש ג' קווים בכל אחד מד' העמודים, שהם י"ב (12). והם י"ג (13) מידות הרחמים עם מדרגה אחת הנוספת עליהם, עם הנקודה שבאמצע ד' העמודים. והם מקבלים מי"ג מידות הרחמים שבדיקנא דא"א.

21. ואלו הם י"ב העמודים בו"ק. כי ישסו"ת הם ו"ק דאו"א. ואלו י"ב מאירים בכל קצה שבהם. והם במספר השם ע"ב (72). כי שש פעמים י"ב הוא ע"ב. ופעם נחשבים לשם מ"ב (42), בישסו"ת עצמם. ופעם לע"ב, כשיורדים למטה לו"ק דז"א, שרק שם מאיר השם ע"ב. ובישסו"ת מתפשטים מע"ב שבילים לכל צד, ל"ב (32) שבילי החכמה.

וכשתגרע ל"ב מע"ב, נשאר ארבעים. ועם ב' אוזניים ימין ושמאל, שאוזניים הם בינה, הימין ישראל סבא והשמאל תבונה, שהם שורשי האורות, הם 42, השם מ"ב. אלו הם מ"ב אותיות עליונות, האותיות הגדולות שבתורה.

22. יש אותיות גדולות, ויש אותיות קטנות. אותיות גדולות הן למעלה, בבינה. ואותיות קטנות למטה, במלכות. והכול הוא למטה, במלכות, כעין של מעלה, בבינה. כי יש שמות קדושים עליונים, שבבינה, הנמשכים רק ברצון הרוח והלב בלי דיבור כלל. ויש שמות קדושים תחתונים, שבמלכות, הנמשכים בדיבור, ובהמשכת המחשבה והרצון עליהם.

23. ויש שמות אחרים למטה, שהם מס"א, שנמשכים ברצון של מעשה למטה, להעלות להם הרצון שבמעשה למטה. משום שהס"א אינו מתעורר, אלא במעשים של עוה"ז, להיטמא בהם. כמו בלעם ובני קדם, וכל אלו העוסקים בצד אחר, שהם עוררו אותו ע"י שעשו מעשים למטה לעורר אותו.

24. ואלו שמס"א, אינם עומדים באותיות הרשומות של כ"ב (22) אותיות התורה. חוץ משתיים ח' וק', שקליפת היסוד נקראת ח', בני חת, שנשאו ונתנו עם אברהם במערת המכפלה. וקליפת המלכות נקראת ק'. וסומכים להם לס"א בסמיכה ג' אותיות שק"ר, שנאחזים בהם. אבל אלו הח' והק' נודעים אצלם יותר.

וע"כ בתהילה לדוד, כתוב בכל הפסוקים ו' באמצע הפסוק אחר הטעם אֶתְנַחְתָא, בכל אות, כלומר בכל פסוק, שכל אחד מתחיל באות מיוחדת מא"ב, חוץ מאלו שתי אותיות ח' וק'.

כתוב, חנון ורחום ה' ארך אפיים וגדול חסד. שלא כתוב בו ו', וארך אפיים וגדול חסד. וכן כתוב, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. שלא כתוב, ולכל אשר יקראוהו באמת.

שהוא מטעם, כי ו' הוא שם הקב"ה, קו האמצעי, המייחד הימין והשמאל. ואין הס"א חפצה בקו האמצעי. ע"כ לא כתוב ו' באמצע הכתוב, להורות שיש בהם אחיזה לס"א.

25. וע"כ הן מ"ב אותיות, שעוה"ז נברא בהן. נמצא שה"ר דהוי"ה עולה צ"ב (92), שהן מ' (40) שנשארו מע"ב (72) שבה. וב' אוזניים, ימין שמאל, הן מ"ב. וחמישה עמודים שלה, כל אחד כלול מעשר, שהם נ' (50). נ' ומ"ב הן צ"ב.

צ' (90) חוץ מב' אוזניים ימין ושמאל, הוא, כמ"ש, ואִם שרה, הבת תשעים תלד, כי שרה רומזת על אמא, שהיא ה"ר דהוי"ה. אבל היא בחשבון צ"ב עם ב' האוזניים. וכשנוסף עליהם מדרגת הברית, היסוד, הרקיע השמיני, ועומד לשמונה ימים, שהמילה הוא לשמונה ימים. וצ"ב ושמונה דיסוד, הם מאה. ואלו הם מאה ברכות, שבכל יום צריכה כנ"י, המלכות, להתעטר בהן. והכול הוא בסוד הה'.

26. הצורה של ה' היא בב' אותיות נ', שהם מאה, ב' אותיות ה' שיש בהן עשרה עמודים, שכל אחד כלול מעשר. ה' אחת היא חמישה עמודים, ומרכבות שיוצאים מתוך הבוצינא, שהיא בינה דא"א, אמא עילאה, שהיא ו"ד של מילוי י'. וה' שנייה היא חמישה עמודים אחרים, היוצאים ממנה, שהיא ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, ועשרה עמודים של ב' אותיות ה' אלו ב' אותיות נ'.

וע"כ צורותיהן הן כעין זה ןׂן, ב' אותיות נון ונקודה העומדת באמצע. וע"כ ו' עומדת ביניהן תמיד, כעין נון, משום שכאן הוא מקומו של ז"א, שהיא ו', להתעטר, לקבל מוחין דג"ר.

27. וכשנתקנה בחמישים בלבד, כלומר, אחר שנפרדה ה' דהוי"ה מאמא עילאה ובאה למקומה, היא בנקודה אחת העומדת בנ', כעין נוּן שנשמעת כך במבטא, שהו' היא נקודה אחת באמצען השולטת עליהן.

28. עניין שלישי הוא אות ו' דהוי"ה, צורת אדם, ז"א, שבו הוי"ה של מילוי אותיות א', שבגי' אדם, מ"ה (45). אות ו' רומזת על ו' קצוות שבו, עומדת על י"ב מרכבות, שאלו י"ב מאירים בכל קצה שבו', וי"ב פעמים ו' הוא ע"ב (72).

וכשמתחלקים על ג' שלישים הם כ"ד (24) מרכבות, כי ג"פ כ"ד הם ע"ב. כי באות זו כלולים התפשטות צורת אדם, כנגד הזרועות חו"ג, והירכיים נו"ה, והגוף ת"ת ויסוד. האיברים שלהם הם כ"ד בזרועות, וכ"ד בירכיים, וכ"ד בגוף.

אבל כולם סתומים בגוף, ת"ת, והגוף עומד בכל ג' כ"ד, וכל ע"ב מרכבות כלולות בגוף, ומשום שכולם כלולות בו, עומדת הו' בהתפשטות אחת, בקו אחד, הכולל כולם.

29. גוף אחד הכולל כ"ד מרכבות: הראש של ו' יש בו שש מרכבות, הגוף של ו' יש בו י"ח (18) מרכבות, שש וי"ח הם כ"ד. ואע"פ שכל המרכבות הם י"ב לכל קצה שבו"ק, ושש פעמים י"ב הם ע"ב, ולא כ"ד, ודאי שבכולם עומד הגוף.

אבל מבחינת כ"ד, שמחשבים הגוף רק לשליש אחד של ע"ב, הם מתבארים: שישה שבראש הם חג"ת נה"י שבראש, שהם איברים להכניס בהם הראש, הג"ר המכונים ראש. וי"ח הם 18 חוליות שבשדרה, שהראש עומד עליהם והגוף נסמך בהם.

הראש נתקן בחו"ג. שחסר לו ג"ר דראש ואין בו אלא ו"ק דראש. שהם איברים להכניס בהם הראש, כלים המודדים הג"ר שלו. אמנם הגילוי של הו"ק דראש, אינו בראש אלא בג' קווים שבגוף, שהו"ק דראש מתגלים בכל קו. וג"פ שישה הם י"ח (18). וזה ח"י חוליות שבשדרה. כי ג' קווים שבגוף מגלים הארת החכמה שבראש. ונבחן שהראש עומד עליהם, וכן כל הגוף עומד עליהם.

30. וכל כ"ד המרכבות הם התפשטות אחת בראש ובגוף של הו'. וכל שישים הספירות כולם כולל אותם הו', שש ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מעשר. וע"כ השיעור של אות ו': הראש של הו' הוא בשש נקודות חג"ת נה"י, והגוף של הו' הוא ב-18.

וכל הסודות מתבארים שהם כלולים בגוף, משום שהזרועות והירכיים, חו"ג ונו"ה, הם בהעלם, להיותם ב' קווים העליונים שאינם מאירים, אלא ע"י קו האמצעי, המייחד אותם זה בזה, שהוא הו'. וע"כ נכלל הכול באות ו' ובצורתה.

31. וכשנראית השלמות של הו', קו האמצעי, אז כל הצדדים הרעים נסתמים ונפרדים מהלבנה, המלכות, ואינם מכסים אותה. משום, שקו האמצעי, בוקע כל המשקופים שברקיעים ומאיר למלכות, והמקטרג אינו יכול להרע כלום. וכשהו', קו האמצעי, מסתלק, אז עולה המקטרג ומשׂטין ומפתה, ויכול לקטרג על כל בני העולם, באשר שהוא מלך זקן וכסיל.

32. ו' דהוי"ה הוא אור המאיר ללבנה, למלכות. ואע"פ שאורות רבים נכללים בו', ז"א, האור שמאיר ללבנה, הוא רק התפשטות אחת למלא אותה. וז"א הוא אות א', שצורתה ו' באמצע ושתי אותיות י' מימינה ומשמאלה. שז"א, קו אמצעי, מכריע ומייחד את הימין והשמאל.

וע"כ הימין והשמאל דבוקים בו בצורת ב' אותיות י' שבא', כמ"ש, שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, והוא נרשם בכל אלו הסודות שבא'. וכשהוא מאיר ללבנה, למלכות, בו' מאיר לה, שצורתה קו אחד, התפשטות קו אמצעי, הכלול משניהם, ימין ושמאל.

33. בספרו של אדה"ר, בצורות האותיות, נמצא, שצורת הו' היא, נקודה מלמעלה, הרומזת על י' דהוי"ה, וחמש נקודות שלמטה, שהן ה"ר דהוי"ה, חמישה עמודים. וכן השיעור של הו' דהוי"ה, ז"א, כולל בתוכו י"ה דהוי"ה, שהוא עניין בן י"ה.

וכל נקודה של שש נקודות שבו עומדת בעשר, שאין נקודה שאינה משלימה לעשר. כי כל נקודה יש בה ט' סומכים ומרכבות, שהן רת"ס שבה, שכל אחת שברת"ס כלולה מג' קווים. ועצם הנקודה משלימה לעשר. כי לנקודת הימין ט' סומכים ומרכבות, ועימה עצמה היא עשרה. וכן נקודת השמאל וכן לכל הצדדים.

וע"כ הנקודות כולן, הן כל אחת בכלל עשר, היא ומרכבותיה. וכולן כלולות בהתפשטות אות ו'. וע"כ הכול הוא בצורת אות ו', בציור נקודה אחת מלמעלה, וחמש נקודות שלמטה.

34. כשנכנס השמש, ז"א, בלבנה, המלכות, יוצאת מהו' התפשטות אחת שהיא הברית, היסוד, כעין ג', שצורתה ו' עם תוספת נקודה בסופה, העטרה שהתווספה בו, המסך שבו, שהוא גומל דלים, שג' הוא יסוד, וד' היא המלכות, וזהו להיכנס בנוקבא, המלכות.

וכשנכלל כל זה בהתפשטות של אות ו', ז"א, אז הוא עומד להזדווג עם הנוקבא. כמ"ש, ואתה הַקרֵב אליך את אהרון אחיך, שבא לכלול זרוע ימין, חסד, אהרון, בגוף, משה. ואת בניו איתו, הם כל המרכבות והסומכים שלו.

וזרוע השמאל כלול במשה, המרכבה לז"א, ו', כמ"ש, קח את הלוויים. הלוויים הם זרוע שמאל, גבורה. כדי שתימצא הו', משה, כלול הכול בהתפשטות אחת, להיות אחד.

35. וע"כ נמצא ייחוד בו' הזו, בימין שמאל ואמצע: האמצע משה, הימין אהרון, השמאל הלוויים. והכול הוא אחד. וע"כ נעשתה התפשטות אחת, ונקרא אחד. ותימצא בו' רק התפשטות אחת לבד, קו אחד, וזהו אחד.

36. ה"ת דהוי"ה, המלכות, נעשית גוף אחד בזו הנקודה האמצעית. שאע"פ שהיא גוף אחד בע"ס, מ"מ העיקר שבה הוא הנקודה האמצעית, מלכות. והשאר רק בהתכללות. ונכנס בה הו' דהוי"ה, ז"א, ונמצאת הו' בין שתי נקודות: למעלה אמא ולמטה מלכות. ואז מתאחד עולם העליון, בינה, בעולם התחתון, מלכות, והן אחת.

37. הירכיים למטה, נו"ה, שבאות ו', ת"ת, נכללו באות ו'. כמ"ש, זִכרו תורת משה עבדִי. ולא כתוב, נביאִי, להראות שהכול נכלל בו', ת"ת, ונביאים הם נו"ה, הכלולים במשה, ת"ת. וע"כ אין צורך לכתוב, משה נביאי. ואות ו' נקרא אחד, והוא אחד לבדו, והתפשטות אחת.