קרוב ה' לכל קוראיו

תשמ"ה - מאמר כ"ט
1985 - מאמר 29

בזהר חקת (דף כ"ו ובהסולם אות ע"ח) וזה לשונו "מהכא אוליפנא, מכאן למדנו, שכל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין בדיבור, אם מעשה ההוא או דבור ההוא לא נעשה כראוי, אינו מתעורר כלום. כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר. והקב"ה קרוב לכל אלו, שיודעים לקוראו ולעורר דבר כראוי, אבל אם אינם יודעים לקוראו, הוא אינו קרוב, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת, היינו שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר", עד כאן לשונו.

משמע מכאן, שמי שאינו יודע לקוראו, אין לו ללכת לבית הכנסת, כיון שאינו יודע לקוראו, משמע שתפלתו אינה מתקבלת. אם כן יש כאן פתחון פה, וזה תירץ, שלא מספיק שלא ללכת לבית הכנסת, כיון שאינו יודע לקוראו. אם כן יש לדעת, מה לעשות לאדם, בכדי שידע לקוראו, ושיהיה קרוב לה'.

על זה בא הזהר ומפרש לנו, מה יש לדעת, ואח"כ נראה להשתדל להגיע להידיעה. ואומר, הידיעה היא רק אמת, שמי שקראו באמת הוא קרוב לה'. ולפי זה, ש"ידיעה" נקרא זה שקראו באמת, מהו החידוש שבכאן, שאומר, שאצל הקב"ה משמע שצריכה להיות ידיעה מיוחדת בכדי לקוראו לה'. כי מהמשמעות של הכתוב, שאומר "קרוב ה' לכל קוראיו", משמע בלי יוצא מהכלל, היינו שהוא קרוב לכל מישהו בלי יוצא מהכלל. ואח"כ מסיים הכתוב תנאי, משמע שזה הוא תנאי גדול, ומהו התנאי, שיהיה קורא באמת, וזהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם.

ותנאי הגדול זה, שדורשים מהאדם, שנקרא "אמת", הלא מדרך העולם הוא, שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, בטח שלא ישמע אותו בזה שקוראו, כיון שהוא יודע, מה שהוא קורא אותו, הוא רק שקר, ועושה את עצמו, כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו, כיון שהוא שקר, מה שהוא קורא אותו.

אם כן, מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג תנאים מיוחדים שאינו נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה, שצריכים "לקוראו באמת", זה הוא תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש כאן כוונה מיוחדת, שהכוונה זו היא נקראת "באמת".

ובכדי להבין את ענין של אמת נקדים מאמר חז"ל "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". ויש לשאול, מאי איכפת ליה להקב"ה, אם הוא מתגאה. ונגיד אם אדם נכנס ללול של תרנגולים, ורואה שתרנגול אחד מתגאה על השני, אז האדם שרואה מתפעל מזה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, הקב"ה אוהב את האמת ולא יכול לסבול שקר, כמו שכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני".

ובאמת הקב"ה ברא את האדם עם רצון לקבל, שהוא האהבה עצמית שיש בו. וזהו המקור לכל התאוות הרעות שישנן בעולם, דהיינו הגנבות והרציחות והמלחמות, הכל נובע מהרצון לקבל הזה, שהוא של האדם. נמצא, שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות, והוא מתגאה, היינו שאומר שהוא לא דומה לאחרים, נמצא, שהוא אומר שקר, והאמת אין סובל שקר.

נמצא לפי הנ"ל, אם האדם בא לבית הכנסת, לבקש מהקב"ה שישמע תפלתו, מטעם שמגיע לו שהקב"ה ישמע תפלתו, שיתן לו מטעם שמגיע לו, שהקב"ה יתן לו יותר משנותן לאחרים, אפילו כשהמדובר הוא רוחניות, הוא נמצא מרוחק מה', כי השקר הוא רחוק מהאמת. לכן הוא נקרא, שאינו יודע איך לקוראו, כי הוא קורא לה' בשקר, וזה נקרא "רחוק" ולא קרוב, כפי הכלל ברוחניות "קירוב מקום נקרא השתוות הצורה, וריחוק מקום נקרא שינוי צורה".

והיות שאין שינוי צורה יותר גדול מבין אמת לשקר, לכן נקרא זה, שאינו יודע לקוראו, משום שהקב"ה אינו קרוב לו, מטעם שהוא, בעת התפלה שמבקש, הוא נמצא בשקר, מטעם שהוא מרגיש עצמו לבעל מעלה יותר מאחרים, משום שרואה כל חסרונות שלו אצל אחרים, ובשביל זה הוא רוצה שהקב"ה יעזור לו.

ובאמת הוא כמו דאמרו חז"ל (קידושין דף ע') "ותניא כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחה של עולם. ואמר שמואל, במומו פוסל". ומשום שיש אנשים שמסתכלים תמיד על השני, אם השני לומד כפי שהוא מבין או מתפלל כפי שהוא מבין, השני הוא בסדר, ואם לא בסדר כבר מצא פסול אצל השני. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמנהג של אנשים הנקראים בשם "קנאים" הוא כך, אם הוא מתנהג בחומרות יותר ממנו, הוא נקרא "פרומר", היינו קיצוני יותר מדי. ממילא מאדם הזה אין מה לדבר, חבל שמעלין את האדם הזה על המחשבה. ואם הוא מתנהג פחות חומרות כפי שהוא נוהג, הוא אומר, שהשני הוא ודאי קל שבקלים וכדאי לרודפו עד חרמה, בכדי שלא יקלקלו אחרים רחמנא ליצלן.

ואדם הזה, שבא להתפלל לה', שיקרב אותו משום שהוא בעל מעלה, אז הוא מרוחק מה', היינו שיש לו שינוי צורה מה', כי הקב"ה הוא בחינת אמת, ובחינתו של אדם ההוא היא כולה שקר. לכן נבחן זה כמו שה' רחוק ממנו. בשביל זה הוא לא שומע בקולו.

ויש לשאול הלא "מלוא כל הארץ כבודו", אם כן מהו הפירוש, שה' רחוק ממנו. וזה כדרך, שאם האדם עומד רחוק משני, אינו שומע את קולו. לכן ברוחניות ידוע, ששיעור התרחקות והתקרבות תלוי בהשתוות הצורה או שינוי צורה.

מה שאין כן אם האדם בא להתפלל לה' ואומר לה', לי אתה צריך לעזור יותר מאחרים, היות האחרים לא נצרכים כל כך לעזרה שלך, משום שהם יותר מוכשרים ממני, והם לא כל כך משוקעים באהבה עצמית כמוני, והם יותר בעלי משמעת ממני, ואני רואה שאני צריך יותר לעזרתך משאר אנשים, היות שאני מרגיש בעצמי את שפלותי, איך שאני מרוחק ממך יותר מכולם, ובאתי לידי הרגשה, כמו שכתוב "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע".

נמצא, שטענתו היא טענת אמת, וטענות כאלו הקב"ה סובל, משום שהן אמת. ועל זה נאמר "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אף על פי שהם משוקעים באהבה עצמית, שהיא מקור הטומאה, אבל כיון שהוא טוען טענת אמת, הקב"ה קרוב אליו, משום שאמת עם אמת נקרא השתוות הצורה, והשתוות הצורה נקרא "קרוב".

ובזה נבין השאלה בדברי הזה"ק הנ"ל, שמשמע, שמי שאינו יודע לקוראו, אין לו מה ללכת לבית הכנסת, מטעם שאין הקב"ה ישמע בקולו, משום שהוא רחוק מה', אם הוא לא יודע לקוראו. ועוד קשה, הלא הוא נגד הכתוב "רם ה' ושפל יראה" (תהילים קל"ח). ומה הפירוש "שפל", שאין יודע כלום, משמע שאפילו אינו יודע לקוראו, גם כן יראה.

ובהנ"ל נבין היטב, שהוא לא צריך לדעת שום דבר, אלא לדעת באמת מצבו הרוחני שלו, שאין הוא יודע שום דבר חכמה ושום דבר מוסר שיכול לעזור לו, והוא נמצא במצב הכי גרוע שאפשר להיות בעולם, ואם אין הקב"ה עוזרו הוא אבוד. רק זאת הידיעה הוא צריך לדעת, היינו שאין הוא יודע כלום, והוא השפל שבכולם, מה שאין כן אם הוא לא מרגיש את זה, אלא שהוא חושב שיש אנשים יותר גרועים, כבר הוא נמצא בשקר, והוא כבר נמצא במצב של התרחקות מה'.

ובזה נבין את השאלה השניה ששאלנו, מה יש לו לעשות, בכדי לידע לקוראו את ה', ושיהיה קרוב אליו, איזה לימוד הוא צריך ללמוד בכדי לידע. אז אומרים לו, הוא לא צריך ללמוד שום דבר משהו מיוחד, אלא רק ישתדל ללכת על דרך אמת, אז ממילא יהיה לו על מה להתפלל, היינו על הכרחיות ולא על מותרות, כמו שכתוב (תהילים ל"ג) "הנה עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב". פשוט שחסר לו חיים רוחניים.

ובזה נפרש הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו" בלי יוצא מהכלל. ומה שאומר תנאי "לכל אשר יקראוהו באמת", זה לא נקרא "תנאי מיוחד". אלא בין ילדים, אם אחד קורא להשני, והוא יודע שהוא בשקר, גם כן לא יסתכל עליו. אלא כאן אצל הקב"ה, צריכים לדעת על מה נופל ענין של אמת. וזה קשה, שהאדם ידע בעצמו, מה זה מצב של אמת, ומה זה מצב של שקר, כי אין האדם מסוגל לראות את האמת. לכן הוא זקוק למדריך, שידריך אותו, ולהגיד לו מה שחסר לו, ומה שיש לו, עוד אפילו דברים מיותרים, שמפריעים לו להגיע להאמת.

וזה ענין שכתוב "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב", בטח "בהיותו קרוב" מוצאים אותו. אבל איפה המקום שנקרא "קרוב". וזהו כנ"ל "לכל אשר יקראוהו באמת". אם האדם קורא אותו ממצב האמיתי, אז מוצאים אותו.