ג' תפלות

תשמ"ה - מאמר ל'
1985 - מאמר 30

בזהר בלק (ובהסולם אות קפ"ז דף ע"א) כתוב שם וזה לשונו "ג' הם הנקראים תפלה, תפלה למשה, תפלה לדוד, תפלה לעני. מאלו הג' מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של משה וקודמת לתפלה של דוד. שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, תפלה לעני כי יעטוף. והיה צריך לומר, כי יתעטף. מהו, כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפלות שבעולם, שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת. והקב"ה בלבדו נתייחד באלו התרעומות, שכתוב, ולפני ה' ישפוך שיחו. כל צבאות השמים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה, במה משתדל. אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, דהיינו בנשברי לב. וזו היא תפלה שעושה איחור ועיכוב לכל התפלות שבעולם.

ויש להבין בענין ג' תפלות אלו, מהו הבדל בין אלו התפלות בין משה, דוד, עני. ומה היא החשיבות של עני, בזה שיש לו תרעומות על הקב"ה, ובשביל זה הוא מאחר כל התפלות. וגם יש להבין, מהו הפירוש, שמאחר כל תפלות שבעולם. וכי אין הקב"ה יכול לענות לכל התפלות בבת אחת, אלא שצריך לקבל זמן, כאילו צריכים לעמוד בתור בזה אחר זה חס ושלום.

ונפרש זה על דרך העבודה, שכל אלו התפלות נוהגות באדם אחד. וזהו ג' מצבים שהולכים בזה אחר זה לפי סדר העבודה.

והנה אנו מוצאים ג' חסרונות, שהאדם צריך לבקש מה', שימלא לו את ג' חסרונות האלו:

א. היא בחינת תורה, המכונה בחינת "משה".

ב. בחינת מלכות שמים.

ג. עני, שהוא בחינת נשברי לב, שנקרא בחינת כלים שלו, כנ"ל.

ויש להבין במה שאומר "קרוב ה' לנשברי לב", שזה נקרא "קרוב", שענין קרוב לומדים שהמשמעות היא השתוות הצורה. ומה שייך לומר שיש השתוות הצורה לגבי ה', אם הוא שבור לב. ועוד יש להבין, שאנו לומדים "קרוב לכל אשר יקראוהו באמת". משמע מהו קרוב, שאמת נקרא קרוב ולא שבור לב נקרא קרוב. ועוד יש להבין, מהו ענין התרעומת שיש לעני לה', וכאילו שה' אומר, שהצדק עם העני. כי אנו רואים, שבשביל התרעומות הוא שומע בקולו יותר מלאחרים, כנ"ל בדברי הזה"ק.

והנה בזהר (הקדמת הזהר דף קע"א אות קע"ד) כתוב שם וזה לשונו "פתח רבי שמעון, מי ששומח במועדים, ואינו נותן חלקו להקב"ה". ובזהר ובהסולם (אות קע"ה) מבאר שם מהו חלקו של הקב"ה וזה לשונו "חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות, כי בימים האלו, במועדים, הקב"ה בא לראות את אלו הכלים השבורים שלו".

ומפרש שם בהסולם, מדוע חלקו של הקב"ה הוא עניים, שהכוונה על שבירת הכלים שהיתה קודם בריאת העולם. וזה לשונו "כי ע"י שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באות תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו, והם גורמים בזה לכל מיני עברות, כמו גנבה גזלה ורציחה".

ולפי זה יש לפרש, מה זה עני שטענתו היא בתרעומות. כי הוא אומר: "מה אני אשם, שהוא ברא אותי מהכלים הנשברים, שבשביל זה יש בי כל התאוות רעות ומחשבות רעות, שכל זה באה לי רק מזה שאני ממשיך משבירת הכלים, ששם היה מקום הראשון שרצו להמשיך את השפע עליון לתוך כלי קבלה על הכוונה על מנת לקבל, ולא כלל על הכוונה דלהשפיע. ומשום זה נקבעה בי בחינת אהבה עצמית, ובעבור זה אני נמצא מרוחק מכל דבר רוחני, ואין לי שום חלק בקדושה, ששם הוא היסוד רק בכלים שיש להם כוונה דלהשפיע. נמצא, שכל מה שאני סובל, שאין לי שום גישה לקדושה, ואני רואה, שאני מרוחק ממך בשביל שינוי הצורה, שיש לי מאהבה עצמית, שזה הוא כל השונא שיש בליבי, שהוא הוא הגורם לכל המצבים הרעים שיש לי, הכל בא מזה שאתה בראת אותי כך".

ומשום זה הוא בא בטענות ואומר: "אין אני מסוגל לשנות את הטבע, שאתה בראת אותי, אלא אני רוצה ממך, כמו שבראת אותי עם אהבה עצמית, תן לי עכשיו טבע שני, כמו שנתת לי הראשון, היינו רצון להשפיע, כי אין אני מסוגל להילחם נגד הטבע, מה שאתה הטביע בי. ויש לי ראיה לזה, שאתה אשם, היינו שאין בידי כוח להתגבר, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונם, ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".

נמצא, שהתרעומות של העני הן צודקות. זאת אומרת, שאין בידו כח להתגבר עליו אם לא שהקב"ה עוזרו, כדרשת חז"ל. אם כן הוא בא בטענה להקב"ה, שרק הוא יכול לעזור ולא אחר, משום שמדרשת חז"ל משמע, שהקב"ה עשה כך בכוונה תחילה, כדי שיהיה צורך לתפלה, כי "הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים", היינו באלו שמתפללים שרוצים להיות צדיקים. והטעם לזה נתבאר במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל.

נמצא לפי זה, שהתרעומות שיש לו על הקב"ה, שברא אותו בשפלות כזה, הוא צודק, היינו שהקב"ה בעצמו עשה, שאין לצפות ששום עזרו רק מהקב"ה. לכן נקרא תפלת עני בשם "נשברי לב", היינו שבא מבחינת שבירת הכלים כנ"ל. נמצא, שטענתו של נשברי לב היא טענת אמת. ואמת נקרא "קרוב", מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא. לכן תפלה זו נתקבלה בראשונה, משום שכאן מתחיל סדר העבודה.

ובזה נבין מה ששאלנו: כאן אומר, ש"קרוב" נקרא נשברי לב. ושם למדנו, ש"קרוב" אמת, כמו שכתוב "קרוב ה' (נקרא) לכל אשר יקראוהו באמת". והתשובה, כי הטענה של נשברי לב היא טענת אמת. נמצא, ששניהם אותו דבר הוא, שפירושו הוא, שצריכים לדעת, כשבאים להתפלל להקב"ה, צריכים לדבר אליו דברי אמת.

וזה כמו שביארנו במאמר הקודם [כ"ט, תשמ"ה], שבא להתפלל לה', אז הוא צריך לדבר לה' שיעזור לו: היות שאני נמצא באמת במצב הכי גרוע מכל העולם, מטעם, הגם שיכול להיות, שיש אנשים שהם עומדים למטה ממני, הן בתורה והן בעבודה, אבל הם לא מרגישים את האמת כמו שאני רואה את מצבי. לכן עדיין אין להם החסרון כמו שיש לי. לכן אין נזקקים כל כך שאתה תעזור להם. אבל אני רואה את מצבי האמיתי, שאין לי שום שייכות לרוחניות אחר כל העבודה שהשקעתי, הן בזמן והן בכוחות. ומכל מקום אני רואה היום, "איך שהימים הראשונים היו טובים מאלה". ועד כמה שאני משתדל ללכת קדימה, אני מרגיש שאני הולך אחורה. זה נקרא "טענת אמת". ואליו שייך לומר, השתוות הצורה להקב"ה בזה שטוען טענת אמת.

ובזה נבין את השאלה, מדוע תפלת עני מעכבת כל התפלות, וכי אין הקב"ה יכול לענות על כל התפלות בבת אחת. אלא אנו צריכים ללמוד את כל הג' תפלות בגוף אחד. והפירוש יהיה, שאי אפשר לענות לאדם על מה שהוא מבקש, אלא לפי סדר המדרגה, מה שהאדם יכול לקבל. היינו, שאם יקבל את זה, יהיה לטובתו. מה שאין כן אם יקבל איזה מילוי שהוא מבקש, וזה יהיה לרעתו, בטח לא יתנו משאלתו, בשביל שהבורא רוצה להטיב לו ולא להרע לו.

אי לזאת, מוכרח התחתון לקבל מלמעלה כפי מה שחסר לו לפי אמיתית של התחתון. לכן הוא מוכרח להתפלל על עניות שלו, שיש לו תרעומת על מה שברא אותו עם רצון לקבל, שזה הוא מרגיש, שהוא כל הרע שבו, שעושה לו כל הצרות. ואח"כ הוא יכול לבקש שיתנו לו מלכות שמים, היות שכבר נתנו לו כלים דהשפעה, וכבר הוא יכול לקבל בחינת אמונה, הנקראת "מלכות שמים". זאת אומרת, אין האדם יכול להשיג עול מלכות שמים, הנקרא "אמונה", מטרם שיש לו כלים דהשפעה, כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, בהסולם ד"ה "כי חוק") וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

אי לזאת, מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל.

ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל טובות.

נמצא, שאי אפשר להשיג אמונה, שהוא מלכות שמים, מטרם שהשיג מקודם בחינת תיקון המידות, שהוא צריך להיות תמיד מוכן להשפיע ולא לקבל בעמ"נ לקבל. אחרת מן השמים לא נותנים לו להשיג בחינת אמונה. וזה נבחן, שתפלת עני מעכבת כל התפלות. דהיינו כנ"ל, שטרם שהאדם מגלה את חסרונו, על זה שהוא משוקע באהבה עצמית, ורוצה לצאת מזה, אין לו לבקש על שאר דברים.

ואח"כ בא הזמן ל"תפלה למשה", שהיא בחינת "תורה", כי אי אפשר לזכות לבחינת תורה מטרם שמשיג בחינת אמונה, כי "אסור ללמוד תורה לעכו"ם", שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". וכמו שאומר בזהר "אסור ללמוד תורה לעכו"ם", וכן מי שנימול עצמו ולא שומר מצות התורה, כמי שלא נימול דמי [דומה למי שלא נימול], כמו שכתוב (יתרו מפטיר) "ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, אף על פי שחרבך הנפת עליה היינו שמול עצמו אבל ותחללה, שפירושו, כי חלל את המילה".

משמע מכאן, אפילו מי שנימול ויש לו הורים יהודים, עוד לא נקרא לגבי תורה בחינת "ישראל", שיהא מותר ללמוד עמו תורה, אם לא שומר מצות התורה. כך משמע מדברי זהר הנ"ל.

הנה בזהר (פנחס דף כ"ד ובהסולם אות ס"ח) וזה לשונו "ויין ישמח לבב אנוש, זהו יינה של תורה, כי כך עולה יין כחשבון סוד. ומה ביין צריך להיות סתום וחתום, שלא יתנסך לעבודה זרה, אף סוד התורה כך, שצריך להיות סתום וחתום. וכל הסודות שלה אינם נשקים אלא ליראיו".

הרי שבחינת תפלה למשה, שהיא בחינת תורה, היא מדרגה שבאה אחר בחינת מלכות שמים, שנקראת בחינת יראה, וזהו שתורה נמסרה ליראיו דוקא. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "תפילין של יד קודם לתפילין של ראש", משום דכתיב "וקשרתם לאות על ידך, והדר, והיו לטוטפות בין עיניך".

והזה"ק מפרש, ענין תפילין של יד הוא מלכות, ותפילין של ראש הוא בחינת ז"א. ותפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שכתוב "והיו לך לאות על ידך", ודרשו "לך לאות ולא לאחרים לאות". ואמר אאמו"ר זצ"ל, שמלכות נקראת "אמונה", לכן צריך להיות בהסתר, שפירושו הוא, שמלכות, משום שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, נקרא זה בחינת "הסתר". לכן לאחר שמקבל את בחינת אמונה, שנקרא "מלכות שמים", אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שנקרא בחינת "ז"א", שהוא מרמז לתפילין של ראש, ששם כבר יש בחינת גילוי תורה. לכן אמרו חז"ל על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אלו הם בחינת תפילין של ראש, ששם שייך בחינת ראיה.