וילך למסעיו
164. וילך למסעָו עד המקום, אשר היה שם אוהלו בתחילה. כלומר, שהלך לפקוד את מקומו ומדרגתו. למסעָו כתוב בלי י', בלשון יחיד. זו היא המדרגה הראשונה שנראה לו בתחילה. כתוב כאן, וילך למסעו. וכתוב, אבן שלֵמה מסע נבנה. אבן שלמה, מלכות של המלך, שהשלום שלו, שהוא ז"א. אבן שלמה, נוקבא דז"א. אף כאן היא הנוקבא דז"א.
165. וילך למסעיו, שהלך בכל אלו המדרגות, מדרגה אחר מדרגה, כמ"ש, מנגב ועד בית אל, כדי לתקן את מקומו, חסד, הנקרא נגב, ולחבר אותו עם בית אל, הנוקבא, בייחוד שלם. כי מנגב עד בית אל נמצא החכמה. כי הנוקבא, הנקראת בית אל, היא מאירה באור החכמה, כי נקראת חכמה תתאה. אמנם אין החכמה יכולה להאיר בה בלי חסדים. וע"כ מנגב עד בית אל נמצא החכמה כראוי. כי כשמחבר את הנגב, חסדים, עם החכמה, שבבית אל, יכולה החכמה להאיר כראוי. אבל מטרם שהתחברה בנגב, אין החכמה שבבית אל יכולה להאיר.
166. עד המקום, אשר היה שם אוהלֹה בתחילה. כתוב אוהלֹה עם ה' ולא עם ו'. זהו אשר אוהלֹה הוא בית אל, הנקראת אבן שלמה, הנוקבא דז"א. עוד מציין שכוונתו על הנוקבא. ואומר, אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, שכתוב בו, לה' הנראה אליו, הנוקבא. ואז, ויקרא שָׁם אברם בשם ה'. כי אז התדבק באמונה שלמה, בנוקבא בשלמותה, שנקראת אמונה שלמה.
167. מתחילה עלה במדרגות מלמטה למעלה, שכתוב, ויֵירא ה' אל אברם, וייבן שם מזבח לה' הנראה אליו. וזוהי המדרגה הראשונה, אבן שלמה, הנוקבא, שבה נוהג ראייה. ומכאן השיג נפש. ואח"כ כתוב, הלוך ונסוע הנגבה, שהלך מדרגה אחר מדרגה, עד שהתעטר בדרום, חסד דז"א, שהוא חלקו וגורלו. ומכאן השיג רוח. אח"כ, כשעלה יותר למעלה, סותם הדבר, ואומר, וייבן שם מזבח לה', סתם. ואינו אומר, לה' הנראה אליו. זהו עולם העליון, בינה. ומכאן זכה בנשמה.
ומשם נסע עוד במדרגות, שירד למצרים ועלה משם, שבזה השיג מדרגת חכמה שמצד ימין, שחסד נעשה לחכמה. ואח"כ ירד מלמעלה למטה, כמ"ש, וילך למסעיו. והתדבק הכול במקומו כראוי להיות.
168. כאשר תסתכל במדרגות שבכתוב, תמצא כאן עניין חכמה עליונה, החכמה דימין. כתוב, וילך למסעיו מנגב, מצד ימין, דרום. והוא התחלה של העליון, בינה, הסתום ועמוק למעלה עד א"ס. הנגב, חכמה שבראש קו ימין, התחלה ושורש אל הבינה, העומדת בראש קו שמאל. שחכמה זו סתומה ועמוקה עד א"ס. ומשם ירד מדרגה אחר מדרגה מלמעלה למטה, מנגב עד בית אל, שהיא הנוקבא.
169. ויקרא שם אברם בשם ה'. שהדביק הייחוד במקומו כראוי, כמ"ש, אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. אשר עשה שם, כי בתחילה העלה את הנוקבא מלמטה למעלה, ועתה הוריד אותה במדרגות, מלמעלה למטה כדי שלא תעבור מאלו המדרגות העליונות, והן לא תעבורנה ממנה. ויתייחד הכול בייחוד אחד כראוי.
170. אז התעטר אברהם ונעשה חלק גורלו בה'. אשריהם הצדיקים שמתעטרים בהקב"ה, והוא מתעטר בהם. אשריהם בעוה"ז, ואשריהם בעוה"ב. עליהם כתוב, וְעַמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. וכתוב, ואורַח צדיקים כאור נוגה הולך וָאוֹר עד נכון היום.
171. אמר דוד, פנֵה אליי וחָנֵני. והאם דוד, שהיה עניו, יאמר, פנה אליי וחנני?
172. אלא שאמר זה בשביל מדרגה שלו, שמתעטר בה, שהתפלל בשביל הנוקבא דז"א, כמ"ש, תְנָה עוזךָ לעבדך והושיעה לבן אֲמָתֶךָ. תנה עוזך, זהו עוז העליון, חכמה, כמ"ש, וייתן עוז למלכו. מלכו, זהו מלך סתם, שהוא מלך המשיח, המלכות, נוקבא דז"א. אף כאן, לעבדך, הוא מלך המשיח, כמו שאמרנו, מלך סתם, הנוקבא.
173. והושיעה לבן אמתך. והאם לא היה בנו של ישי, עד שהיה צריך לומר בשמו של אימו, ולא בשמו של אביו? אלא כאשר יבוא האדם להזכיר עצמו לקבל דבר עליון, הוא צריך לבוא בדבר שהוא ברור. וע"כ הזכיר את אימו, שאמר לבן אמתך, ולא לאביו. ועוד, הרי זהו מלך סתם, שלא התפלל בשביל עצמו, אלא בשביל הנוקבא, הנקראת מלך סתם. וע"כ הזכיר לאימו, הנוקבא. ולא הזכיר לאביו.