נר"ן
151. וזוהי נפש, אשר בעת שהשתוקקות שלה, היא עולה להקב"ה, ואינה מתדבקת במיני אורות אחרים, והיא הולכת אחר מינה הקדוש, במקום שיצאה משם, שהוא הנוקבא, שהנפש יוצאת ונמשכת ממנה. ומשום זה כתוב, נפשי איוויתיךָ בלילה, כדי לרדוף אחריך, להידבק בך, ולא להתפתות אחר מין אחר זר.
152. נפשי, זו היא השולטת בלילה. ולרדוף אחר המדרגה שלה, הנוקבא דז"א, להידבק בה. כמ"ש, נפשי איוויתיך בלילה, הנפש השולטת בלילה, שאז עולה ונראית אל פני המלך. ורוח שולט ביום, כמ"ש, אף רוחי בקִרְבי אֲשַחֲרֶךָ.
כלומר, נ"ר נמשכים מזו"ן. הרוח מז"א, חסדים. הנפש מהנוקבא. וכמו שז"א שולט ביום, כן הרוח שולט ביום. וכמו שהנוקבא שולטת בלילה, כמ"ש, ותקם בעוד לילה, כן הנפש שולטת בלילה. להיותה דומה אל הנוקבא, שבה נוהג ראייה. אבל שאר המדרגות, רוח ונשמה, הנמשכים מז"א ובינה, אינם עולים להיראות לפני המלך, כי בהם אינה נוהגת ראייה.
153. נ"ר הם לא ב' מדרגות נפרדות זו מזו, אלא מדרגה אחת הם, והם שניים בחיבור יחד. ואחת עליונה, השולטת עליהם ומתדבקת בהם, והם בה, ונקראת נשמה.
154. וכל המדרגות עולות בחכמה. כי כשהמדרגות מסתכלות זו בזו, מסתכל אז האדם בחכמה העליונה. והנשמה הזו נכנסת בנ"ר, והם מתדבקים בה. וכאשר שולטת הנשמה, נקרא אז האדם קדוש, שלם מכל, והוא ברצון אחד אל הקב"ה.
155. נפש היא התעוררות תחתונה מהאורות נר"ן. וזו סמוכה לגוף, ומזינה אותו, והגוף אוחז בה, והיא נאחזת בגוף. אח"כ הנפש מיתקנת ע"י מע"ט שעושה האדם, ונעשית כיסא, שישרה עליה הרוח, בכוח התעוררות של הנפש הנאחזת בגוף. כמ"ש, עד יֵיעָרֶה עלינו רוח ממרום.
156. לאחר שכבר נתקנו שניהם, הנפש והרוח, הם עתידים לקבל נשמה. כי הרוח נעשה כיסא אל הנשמה שתשרה עליו. ונשמה זו היא עליונה על כולם וסתומה, בלתי מושגת, נסתרת מכל נסתר.
157. נמצא, שיש כיסא לכיסא, כי הנפש היא כיסא לרוח, שהוא ג"כ כיסא. וכיסא אל העליון עליהם, כי הרוח הוא כיסא אל הנשמה, שהיא עליונה עליהם. וכשתסתכל במדרגות, תמצא, איך אור החכמה נמשך ע"י נר"ן הללו. והכול הוא חכמה להשיג בדרך הזה דברים סתומים.
158. נפש היא התעוררות תחתונה הנדבקת בגוף. כעין אור הנר, שאור התחתון שבו, שהוא שחור, נדבק בפתילה, ואינו נפרד ממנו, ואינו מיתקן אלא בו. וכשהאור השחור מיתקן ונאחז בפתילה, הוא נעשה כיסא לאור הלבן, העליון שעליו, כי הוא שורה על אור השחור. והאור הלבן הזה הוא כנגד אור הרוח.
159. לאחר ששניהם מיתקנים, האור השחור והאור הלבן שעליו, נעשה האור הלבן כיסא לאור סתום, שאינו נראה ולא נודע מה ששורה על האור הלבן. והוא כנגד אור הנשמה. ואז הוא אור שלם. באופן שיש באור הנר ג' אורות זה על זה:
א. אור שחור, הדבק בפתילה, שהוא למטה מכולם,
ב. האור הלבן, השורה על האור השחור,
ג. אור סתום לא נודע, השורה על האור הלבן.
וכן הוא האדם השלם בכל, שיש לו ג"כ ג' אורות זה על זה, כנ"ל באור הנר, שהם נר"ן. ואז נקרא האדם בשם קדוש. כמ"ש, לקדושים אשר בארץ הֵמה.
160. בשעה שאברהם בא לארץ נראה לו הקב"ה, כמ"ש, וייבן שָׁם מזבח לה' הנראה אליו. השיג שם אור הנפש, בנה מזבח למדרגה זו. לאחר זה כתוב, הָלוך ונָסוע הנגבה, שהשיג בזה אור הרוח. ואח"כ, שעלה להידבק בתוך אור הנשמה, בינה, העולם הנסתר, כתוב, וייבן שם מזבח לה'. ולא כתוב, לה' הנראה אליו. אשר זהו נשמה, שהיא סתומה מכל סתום. וע"כ לא כתוב בה כמו באור הנפש, לה' הנראה אליו.
161. אח"כ ידע אברהם שהוא צריך להיצרף ולהתעטר עוד במדרגות. מיד, ויירד אברם מצריימה, וניצל משם ולא התפתה תוך אותם האורות שלהם, ונצרף ושב למקומו. כיוון שירד למצרים ונצרף שם, מיד, ויעל אברם ממצרים הנגבה, עלה ודאי. כלומר, שהייתה לו עלייה במדרגה. כי זכה לאור החיה, חכמה דימין. ושב למקומו, לארץ ישראל. והתדבק באמונה העליונה, שכתוב הנגבה, שפירושו, חכמה דימין, חסד שעולה לעת גדלות ונעשה חכמה. אמנם יש גם במדרגה זו חמש מדרגות נרנח"י. ועתה זכה למדרגות הראשונות שבה.
162. מכאן ואילך ידע אברהם חכמה עליונה והתדבק בהקב"ה, ונעשה ימינו של העולם. לכן כתוב, ואברם כבד מאוד במִקְנה בכסף וזהב. כבד מאוד, מצד מזרח, ת"ת. במקנה, מצד מערב, מלכות. בכסף, מצד דרום, חכמה. בזהב, מצד צפון, בינה.
163. באו כל החברים ונשקו ידיו של רבי שמעון, בכו, אוי, כאשר תסתלק מהעולם, מי יאיר אור התורה. אשרי חלקם של החברים, ששמעו דברי תורה הללו מפיך.