כרם היה לשלמה
67. כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את הכרם לנוטרים, איש יביא בפִרְיו אלף כסף. כרם היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, אלו הם מלאכי השלום. נתן את הכרם לנוטרים, אלו הם שומרי משמרת הארץ. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף הנאות שהנשמה חומדת אותן.
68. כרם היה לשלמה, זוהי התורה. בבעל המון, שהוא מהשמיים. נתן את הכרם לנוטרים, הם ישראל, שומרי משמרת התורה. איש יביא בפריו אלף כסף, של השכר שלה.
69. רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. אמר רבי חייא, אמוֹר מהדברים הטובים, מתענוגי הנשמה, שאביך היה אומר. אמר לו, נצא מכאן, כי אנשים כאן נגרעים ממע"ט. אמר לו, א"כ יפה לנו לעסוק בתורה, ונינצל מהם. כי התורה מצילה ממזיקים. אמר לו, במקום סכנה לא אמרו חכמים לבטוח בעסק התורה.
70. לאחר שיצאו והלכו בדרך, אמר רבי יוסי, אומר לך דבר, שצפוּן בין המטמונים של אבי באוצרותיו. כתוב, כרם היה לשלמה. כרם, הנשמה הקדושה, שניטעה למעלה תחת כיסא כבודו. לשלמה, המלך שהשלום כולו שלו. בבעל המון, כיסא הכבוד, השכינה, השולט על כל צבאות השמיים והארץ, והוא בעל של כל ההמון והחיִל. והוא נתן נשמה זו לנוטרים, השומרים מצוותיו.
71. ויש להקב"ה עולמות רבים למעלה על כל צבאות השמיים. ו-1200 עולמות אחרים, שנכנס בהם להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף עולמות, שהקב"ה חושק בהם.
72. כתוב אחריו, כרמי שלי לפניי, הָאֶלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פִּריו. כלומר, שכיסא הכבוד, המלכות, מכריזה ואומרת, ריבונו של עולם, זו הנשמה ניטלה ממנו, והרי היא לפניי. כרמי שלי, הנשמה, לפניי. האלף לך שלמה, כלומר שלך הם אותם אלף עולמות, ואינם ראויים לאחר. ומאתיים לנוטרים את פריו, זהו עדן, שיש בו מאתיים עולמות, הנאות וחמודות לנפשות הצדיקים.
73. בכל לילה הקב"ה נכנס בכל אותם העולמות, ובשעת חצי הלילה נכנס במאתיים עולמות של גן העדן, להשתעשע עם הצדיקים, כמ"ש, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לָך. ודוד המלך, יצא ליבו כשראה מעלות הצדיקים, אמר, ריבונו של עולם, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך.
74. כמה יש לו לאדם להיזהר, הואיל ונשמת אל באפיו, להיטהר מעוונותיו, ולעיין במעשיו. ולא יחטא לפני קונו, למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים, ולא יימצא מוחה בידו, בעלותו לראות את פני ה'.
75. ולומדים מהתיבה, שכתוב, ויבואו אל נוח אל התיבה, בלא רשות. כל אותם העופות והחיות והבהמות שלא חטאו, הם באים, והתיבה קולטת אותם, ואותם שחטאו, התיבה דוחה אותם לחוץ. ואם התיבה כך, שהוא עץ יבש, הרי פתחֵי השמיים ושומריהם, ושומרי המשמרות, וכיסא הכבוד, שיש בהם הרשות, על אחת כמה וכמה להיות קולטים למי שלא חטאו, ולהיות דוחים למי שחטאו.
76. נוח, מִקטני אמונה היה, שלא היה מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שהמים דחקו אותו, כמ"ש, ויבוא נוח, מִפני מי המבול.
77. כשהוריד הקב"ה המים, הוריד אותם תחילה ברחמים, כדי להראות לעולם, שאם ישובו יקבל אותם. משמע שכתוב בתחילה, ויהי הגשם, ואח"כ כתוב, ויהי המבול, שאם יחזרו, יהיו גשמי ברכה, לא חזרו, היה מבול.