184. כשהאיר היום ביום השבת, עליית השמחה עולה בכל העולמות בנחת בחדווה. אז, כמ"ש, השמיים מְסַפרים כבוד אל ומעשה ידיו מַגיד הרקיע. שמיים, ז"א, ששֵם העליון נראה בהם, אמא, ושם הקדוש נרשם בהם, אבא. כלומר, שמיים, ז"א, שיש בו מוחין דאו"א.
185. מהו מְסַפרים? שמאירים ומתנוצצים בהתנוצצות של אור העליון, ועולים בשם, הכלול בהארת השלמות העליונה, בשם הוי"ה, שיש בו י"ה, שלמות העליון, שהם או"א.
186. מהו סיפור, שהשמיים מספרים? שמתנוצצים בהארת השלמות של ספר העליון, אבא, והנמשך מספר נקרא סיפור. ומשום זה עולים בשם שלם, הוי"ה, ומאירים באור שלם, בקו ימין, ומתנוצצים בהתנוצצות שלמה בקו שמאל.
הם מתנוצצים ומאירים בעצמם מתוך האור של התנוצצות ספר העליון. ומתנוצצים ומאירים לכל צד שמתדבקים בו, כי מהספיריות ומהאור מאירה כל טבעת ומתנוצץ בהתנוצצות כל הספירות שבמלכות, הנקראות טבעות. משום שביום הזה מתעטרים השמיים, ז"א, ועולים בשם הקדוש, הוי"ה, יותר מבשאר הימים.
187. ומעשה ידיו. טל העליון המאיר מכל צדדים הנסתרים, שהם מעשי ידיו של ז"א, ותיקון שלו שמיתקן בו ביום הזה מכל שאר הימים. החסדים המכונים טל, נגלו ע"י העלאת מ"ן ממסך דחיריק, שהעלה ז"א. וע"כ נקרא הטל, מעשי ידיו.
188. מגיד הרקיע. מגיד, שמושך הטל ונוזל למטה ליסוד, מראש המלך, מהג"ר שלו, שנקראות ראש ז"א, ומתמלא מכל הצדדים. הרקיע, רקיע שהוא המעיין של הבאר, יסוד המשפיע אל הבאר, מלכות.
וזהו נהר היוצא מעדן, המושך ונוזל למטה נזילת טל העליון, המאיר ומתנוצץ בהתנוצצות מכל הצדדים. והרקיע הזה מושך אותו בהמשכת אהבה והשתוקקות, להשקות שיקוי של שמחה לליל שבת, המלכות.
189. וכשמושך ונוזל טל של בדולח מראש ז"א, מתמלא הכול ונשלם באותיות הקדושות, בכ"ב (22) אותיות, בכל אלו השבילים הקדושים. החכמה שבל"ב (32) שבילים נעלמת ומתלבשת בטל, חסדים, אז מתמלא מכל, הן מחכמה והן מחסדים. אלא החכמה בהעלם והחסדים בגלוי. כיוון שהכול התחבר בו, הן חכמה והן חסדים, נעשה בו אורַח להשקות ולברך למטה, למלכות. שנתקן בו מפתחא, שנקרא אורח, שדרכו משפיע הארת הג"ר אל המלכות.
190. יום ליום יביע אומֶר. יום משפיע ליום, וטבעת משפיעה לטבעת. שכל ספירה מז"א, הנקראת יום וטבעת, משפיע לספירה שכנגדה במלכות. כי עתה מדבר הכתוב בדרך פרט, איך השמיים, ז"א, מספרים ומתקנים בספיריות ובהתנוצצות עליונה, לכבוד הזה, שהוא המלכות, הנקראת כבוד. ואיך מושך ונוזל רקיע נזילה מטל העליון.
יום ליום יביע אומר. יום ליום ומדרגה למדרגה ימהרו לכלול זה בזה, ולהאיר זה מזה, מהספיריות ההיא שמתנוצצים ומאירים השמיים לכבוד הזה, שהוא המלכות. יביע, הוא לשון מהירות, כי תרגומו של הפסוק, וחש עתידות לָמו, הוא, וּמַבַּע דַעֲתיד לְהוֹן. ויביע, פירושו שממהרים להאיר זה מזה, ולהתנוצץ זה מזה, מספיריות והתנוצצות ההיא של ז"א, הנקרא שמיים.
191. יום ליום יביע אׂמֶר. אׂמֶר פירושו כלל האותיות והשבילים, שהארות אמא נקראות אותיות, והארות אבא נקראות שבילים, היוצאים מאו"א. וראש, הג"ר, היוצא מהם, שהוא הבן הבכור. ז"א נקרא בן בכור.
א' של אׂמֶר רומזת על אבא. וכשהוא עולה ויורד, כשמאציל קטנות אמא, שאורה עולה מלמטה למעלה, וגדלות אמא, שאורה יורד מלמעלה למטה, אז מתחברת מ' של אׂמֶר, אמא, עם א'. ר' של אׂמֶר רומזת על הבן הבכור, ז"א.
כשמתחברות כל האותיות האלו, אׂמֶר, אור של או"א והבן הבכור, ומאירים זה בזה בחיבור אחד ושולטים ביום השבת. וע"כ הכול נכלל זה בזה כדי להיות אחד. כי ז"א עולה ומלביש את או"א. ומשום זה ממהרים להשפיע זה בזה ג' האותיות של אׂמֶר, שהם הממשלה העליונה, כדי להיות הכול אחד.
משום שנמשך הארת חכמה מאמא אל ז"א, ע"כ צריך להיות בחיפזון, כדי שלא יינקו הקליפות. וכן הוא הדרך בכל מקום שנמשך הארת חכמה. כי אם יינקו הקליפות משהו, כבר אינם אחד. כי אחד פירושו, שאין עימו שותפות מצד האחר.
192. וכאשר כל זה נמשך ונוזל לרקיע, יסוד דז"א, אז הוא משקה ומאיר למטה, לכבוד אל הזה, מלכות, כדי לעשות תולדות בצורות האורות של השמיים האלו, ז"א, המאירים לכבוד אל ההוא.
193. ולילה ללילה יחַווה דעת. המרכבות שלה, גוף הכיסא, המלכות, וכולם נקראים לילות, כמ"ש, אף לילות ייסרוני כליותיי. המרכבה העליונה, ז"א, הספירות שלו נקראות ימים, יום ליום. המרכבה התחתונה, המלכות, הספירות שלה נקראות לילות, לילה ללילה.
194. יחַוֶה דעת. יחוה פירושו יחַיה, שיחיה תולדות מאורות שקיבל משמיים אלו. כמ"ש, ויקרא האדם שם אשתו חוה, כי היא הייתה אם כל חי. הרי שחוה וחיה עולות בדבר אחד, שהסתלקה י' מן חיה, ונכנסה ו' במקומה, שהוא כראוי להיות, כי הו' היא חיים, שרומזת על ז"א, עה"ח. וע"כ חוה וחיה, חוה היא עיקר, כי הי' של חיה לוקחת חיים מן הו' של חוה. וע"כ נקראת חוה ולא חיה. אף כאן יחַוה פירושו יחַיה.
195. לילה ללילה יחווה דעת. דעת הוא השמיים, ז"א. כמו שלשמיים יש ו"ק, אף כאן משפיע לילה ללילה ו"ק באלו התולדות שהלילה מחיֶיה, שהם כעין הו"ק של הז"א. וע"כ יום ליום נכלל במדרגה העליונה, אומֶר, שהוא או"א. לילה ללילה, נכללה במדרגה העליונה בזכר שמאיר לה, שמיים ודעת, ז"א.
196. ומשום שהאומֶר הזה הוא עליון, או"א, ואינו כשאר אמרות, כתוב עליו, אין אומר ואין דברים, כשאר אמרות העולם, אלא האומר הזה הוא עליון במדרגות העליונות, שאין שם אמרות ודברים, כלומר שהחכמה נעלמת בהם ואינה מאירה. כי הארת החכמה מכונה דיבור ואינם נשמעים כשאר המדרגות שבאמונה, המלכות, שהן קול הנשמע, שהחכמה נגלית בה. אבל האומֶר, או"א, אינם נשמעים לעולם. כמ"ש, בלי נשמע קולם, שהחכמה נעלמת בהם ואינה נשמעת, כי אין החכמה נגלית אלא במלכות לבדה.
197. אבל כמ"ש, בכל הארץ יצא קַוום. אע"פ שהם או"א, נסתרות עליונות, שלא נודעו לעולם, שאין החכמה מתגלה בהם, עכ"ז הנזילה וההמשכה שלהם נמשך ונוזל למטה, למלכות, שנקראת ארץ, שהחכמה הנסתרת בהם נמשכת למלכות.
ומשום המשכה זו, יש לנו אמונה שלמה בעוה"ז, המלכות בהארת החכמה, שנקראת אמונה שלמה. וכל בני העולם מדברים באמונה של הקב"ה, המלכות, במדרגות חכמה של מדרגות או"א, כמו שהיו מגולות אפילו למעלה באו"א. ולא היו שם נסתרות וגנוזות, כמ"ש, ובקצה תבל מילֵיהם, מתחילת העולם עד סוף העולם מדברים חכמי הלב באלו מדרגות הגנוזות, אע"פ שלא נודעו במקומם באו"א, כי במלכות הן נגלות.
198. אבל במה נודעות מדרגות החכמה שבאו"א? משום שכתוב, לשֶמש שׂם אוהל בהם. משום שהשמש הקדוש, ז"א, הוא משכן לאלו המדרגות העליונות הקדושות של או"א. והוא אור, שלוקח כל האורות הגנוזים, וההמשכה ההיא שלהם, ובזכותו נראית האמונה לכל העולם. שז"א הוא משכן לחכמה שבמדרגות או"א, וז"א משפיע אותה למלכות שנקראת אמונה, והאמונה נראית בכל העולם. כי החכמה מכונה ראייה.
199. מי שלוקח השמש, הוא כמי שלקח כל המדרגות, משום שהשמש הוא אוהל, שכל המדרגות נכללו בו, והוא לוקח הכול, ומאיר לכל אלו מיני האורות למטה, אל המלכות. וע"כ כתוב, והוא כחתן יוצא מחופתו, בהארות ובהתנוצצות של כל האורות הגנוזים מכל המדרגות, שכולם נותנים לו בחשק וברצון שלם את חפצם ואת האורות שלהם, כמו שיש לחתן רצון וחשק לתת אל הכלה מנחות ומתנות. וע"כ כתוב, והוא כחתן יוצא מחופתו.
200. מיהו חופתו? זהו עדן, חכמה. וזה שכתוב, ונהר יוצא מעדן. עדן, זהו חופה המכסה על כל, שמכסה ומגן מפני כל הקליפות.
וכתוב, ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. ישיש, מצד אור הראשון, ששימש בששת ימי בראשית מטרם שנגנז, שלא נמצא בו דין כלל. כגיבור, מצד הגבורה. ואע"פ, שהגבורה היא דין שלם, כגיבור כתוב, ולא גיבור. משום שהמתיק הדין בחסד, ולקח הכול ביחד, הן חכמה והן חסדים, בחשק וברצון השלם.
וכל זה הוא לרוץ אורַח, כמ"ש, הנותן בים דרך, שנותן דרך במלכות, שנקראת ים, כדי להשקות ולהשלים הארת הלבנה, המלכות, בכל הצדדים, בימין ובשמאל. ולפתוח בה אורַח, להאיר למטה, שהוא תיקון המפתחא, שנקראת אורַח, שזולתו לא הייתה יכולה להאיר.
201. מקצה השמיים מוצָאו. מסוף שמיים העליונים, ז"א, הוא מוציא השפע, משום שבסיום הת"ת, גוף, יסוד, מוציא שִפעו, שבמקום ההוא ניכר בין זכר לנקבה, כמ"ש, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. קצה השמיים, זהו עולם העליון, ז"א, הנקרא שמיים. ולמקצה השמיים, זהו השלום שלו, יסוד. כמו שז"א לוקח כל האורות וכולם בו, אף יסוד לוקח כל האורות וכולם בו, והוא יוצא מקצה השמיים.
202. ותקופתו על קְצותם ואין נסתר מחמתו. ותקופתו, שסובב בכל הצדדים הקדושים הראויים להאיר ולהישקות ולהתנוצץ ממנו. ואין נסתר, שאין מי שיתכסה מאור זה, כי הוא מאיר לכולם בכלל אחד, לכל אחד כמו שראוי לו.
203. וכשכולם נשלמים ומאירים מתוך השמש, אז מתעטרת הלבנה, המלכות, כמו אמא עילאה, שנעשית שלמה בחמישים שערים כמוה, כמ"ש, תורת ה' תמימה. כי אז היא תמימה מכל הצדדים בחמש המדרגות חג"ת נ"ה, כמו אמא עילאה, כי אלו החמש הן חמישים שערי בינה, כי כל אחת כלולה מעשר.
204. ומשום זה היא באה בפסוקים של חמש חמש מילים, כדי להשלים חמישים, תורת ה' תמימה משׁיבת נפש, הרי חמש. עדות ה' נאמנה מחכּימת פתי, הרי חמש. פיקודֵי ה' ישרים משמחי לב, הרי חמש. מצוות ה' ברה מאירת עיניים, הרי חמש. יראת ה' טהורה עומדת לעד, הרי חמש. משפטי ה' אמת צָדקו יחדיו, הרי חמש.
כל אלו השמות, תורת, עדות, פיקודי, מצוות, יראת ומשפטי, הם שמות המלכות, וכולם באים בחמש חמש, כדי להיכלל בחמישים, כמו אמא עילאה.
205. וע"כ כתוב בפסוקים אלו הוי"ה הוי"ה שש פעמים, שהם כנגד ו"ק עליונים, שהם השם העליון, ז"א. וע"כ התמלאה מהם הלבנה, המלכות, ונשלמה בסדר העליון כראוי. וזהו ביום השבת, שהכול נשלם כראוי בשבת, למעלה בז"א, ולמטה במלכות.
206. וע"כ ביום הזה מתווסף אור בכל. השמיים, ז"א, מקבלים תחילה ממקור החיים, או"א. והשמיים מאירים ומתקנים את כבוד העליון, מלכות, מהסֵפר העליון, אבא של כולם, ומהסֵפר שהוא אמא עילאה. וז"א, שנקרא שמיים, הוא מסיפור. ומשום זה כתוב, מסַפרים, שהוא ג' שמות אלו, ספר וספר וסיפור, שהם, או"א וז"א, השולטים ביום השבת על כל שאר הימים.
207. משום זה השבח הזה של השמיים מספרים, אמר דוד ברוח הקודש על ההארה וההתנוצצות והממשלה של יום השבת על כל שאר הימים, משום שהשם העליון, ז"א, מאיר באור ומתנוצץ בהתנוצצות ונשלם בשלמות למעלה ולמטה. ואז תורת ה' תמימה, שהוא שבת של ליל שבת, המלכות, שהיא אחד עם ז"א.