ברכו את ה' המבורך

169. ברכו את ה'. אֶת, רומז על המלכות, הנקראת את. את, זהו שבת של כניסת השבת, ליל שבת, המלכות. ברוך ה' המבורך. ברוך, הוא מוצָא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא כל שיקוי להשקות לכל, יסוד הבינה.

ומשום שהוא מקור המשפיע באות הברית, ביסוד דז"א, קוראים לו המבורך, שהוא המעיין של הבאר, שהיסוד, המעיין של מלכות הנקראת באר. וכיוון שהברכות מגיעות ליסוד דז"א, הרי ודאי שהבאר מתמלאת, שאינם נפסקים מימיו לעולם, החסדים, הנקראים מים.

170. וע"כ לא אומרים, ברוך את ה' המבורך, אלא ברוך ה'. כי אם לא היה מגיע ליסוד דז"א, המעיין ממקור העליון, מיסוד דבינה, לא הייתה מתמלאת הבאר כלל, המלכות. כי אין המלכות יכולה לקבל אלא מיסוד דז"א. וע"כ אומרים, המבורך, שהוא יסוד דז"א. מבורך, משום שמשלים ומשקה לעולם ועד, שזהו שבת של כניסת השבת, המלכות. ואנו מביאים הברכות במקום שנקרא מבורך, יסוד דז"א.

וכיוון שמגיעות לשם, כולן נמשכות לעולם ועד, המלכות. וזהו, ברוך ה' המבורך. עד היסוד דז"א, שנקרא מבורך, מגיעות הברכות מעולם העליון, בינה. וכולן נמשכות לעולם ועד, המלכות, להתברך ולהיות מושְקית ושלמה כראוי, מלאה מכל הצדדים.

171. ברוך, זהו מקור העליון, יסוד דבינה, שכל הברכות יוצאות ממנו. וכשהלבנה נשלמת, אנו קוראים לה ג"כ, ברוך, כלפי התחתונים. אבל ברוך שכאן, הוא מקור העליון.

הוי"ה, זהו אמצעי שבכל הצדדים העליונים, ז"א, קו אמצעי.

המבורך, זהו שלום בית, יסוד דז"א, שנקרא שלום, המעיין של הבאר, להשלים ולהשקות הכול.

לעולם ועד, עולם התחתון הצריך להתברך, והשמן והגדלות, השפע, הנמשך בברוך ה' המבורך, הכול בשביל לעולם ועד, שהוא המלכות.

172. וע"כ ברכה זו צריכים כל העם לברך, ובכניסת השבת, ברצון הלב ובשמחה צריכים להתחיל בהתחלה בברכה הזו, כדי שיתברך שבת הזה של כניסת השבת, שהוא ליל שבת, המלכות, מהעם הקדוש, כראוי בברכה הזו.

173. כשמתחילים ישראל לברך, הקול הולך בכל הרקיעים המתקדשים בקדושת כניסת השבת. אשריכם עם קדוש, שאתם מברכים ומקדשים למטה, כדי שיתברכו ויתקדשו למעלה כמה מחנות עליונים קדושים. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב. ואין ישראל מברכים ברכה זו, עד שמתעטרים בעטרות הנשמות הקדושות. אשרי העם שזכו להם בעוה"ז, לזכות להם בעוה"ב.

174. בלילה הזה הוא תשמיש של החכמים, כשמתעטרים בנשמות הקדושות האלו. והכול אחד. ובכל מקום שנמצא בעניין זה לחכמים, פעם בדרך זה ופעם בדרך זה, הכול הוא אחד. בעת הזו שמתעטרים כולם בנשמות וברוחות חדשים קדושים, היתרים על ימות החול, אז הוא זמן התשמיש שלהם, כדי שימשיכו לתשמיש הזה המשכת קדושה במנוחה העליונה, וייצאו בנים קדושים כראוי.

175. סוד זה ניתן לחכמים. בשעה שנחלק הלילה בלילה זה של שבת, רוצה הקב"ה להיכנס לגן העדן. כי בימות החול הקב"ה נכנס בגן העדן התחתון שבעולם עשיה, להשתעשע עם הצדיקים השורים שם. ובשבת, בלילה של שבת, הקב"ה נכנס בגן העדן העליון שבעולם הבריאה, מקור העליון, בינה. כי ג' עולמות בי"ע הם בינה ותו"מ, והבריאה היא בינה.

176. משום שבימות החול כל נשמות הצדיקים כולם שורים בגן עדן הארץ. וכשמתקדש היום בכניסת השבת, כל אלו המחנות של מלאכים הקדושים הממונים בגן העדן התחתון, כולם מעלים את הנשמות האלו, השורים בגן העדן התחתון, להביא אותם אל הרקיע ההוא העומד על הגן, כי להיותם מעולם עשיה, אין להם רשות לעלות יותר מזה. ומשם מזדמנים מרכבות קדושות שסובבות כיסא הכבוד של המלך, בריאה, ומעלים כל אלו הנשמות לגן העדן העליון שבבריאה.

177. כיוון שהרוחות האלו עולים לגן העדן העליון, אז רוחות אחרים קדושים יורדים לעוה"ז, להתעטר בעם הקדוש. אלו עולים לגן העדן העליון, ואלו יורדים להתעטר בעם הקדוש. כמו שיש עלייה לנשמות שבגן עדן, כן יש עלייה לעם הקדוש, שמתעטרים בנשמה יתרה.

178. גן עדן הארץ, ביום השבת, אינו ריק, בלא נשמות הצדיקים. אלא נשמות הולכות ונשמות באות, נשמות עולות ונשמות יורדות, נשמות הולכות מהגן ונשמות אחרות באות לתוך הגן.

כל אלו נשמות הצדיקים, המתלבנות להיטהר בימות החול ועוד לא נכנסו לגן העדן התחתון, בשעה שנשמות אלו יוצאות מגן עדן לגן העדן העליון, נכנסות אלו לגן העדן התחתון. והגן אינו נשאר ריק, והוא כמו לחם הפנים ביום הילקחו, ששׂמים אחרים במקומם.

179. כשחוזרים הנשמות מגן העדן העליון לגן העדן התחתון בימות החול, איך מתפשטים המקומות לאורך ולרוחב ולגובה בתוך הגן, עד שיכיל כולן ואינו ניכר? הוא כעין ארץ הצבי, שהייתה נמשכת לכל הצדדים ולא היה ניכר. וכמו הצבי, שככל שגדל גדל עימו עורו לכל צד ואינו ניכר.

ויש כמה נשמות, שכיוון שעולות לגן העדן העליון, שוב אינן יורדות משם ונשארות שם גם בימות החול.

180. נשמות עולות ונשמות יורדות, שיתעטר בהן העם הקדוש. ובכניסת השבת, טרם שמתקדש היום יש גלגול של הנשמות, אלו הולכות ואלו באות, אלו עולות ואלו יורדות. מי ראה כמה מרכבות קדושות המשוטטות לכאן ולכאן, כולן בשמחה כולן ברצון.

נשמות אלו הן לעטר העם הקדוש, לעטר כמה צדיקים בגן עדן למטה. וזה נמשך עד השעה שעומד הכרוז וקורא, מקוּדש מקוּדש. אז נמצאים המנוחה והשקט לכל. והרשעים שבגיהינום כולם נשקטים במקומם, ויש להם מנוחה. וכל הנשמות מתעטרים, שמשיגות ג"ר, אלו למעלה ואלו למטה. אשרי העם שחלק זה להם.

181. בחצות לילה של ליל שבת, שהחכמים מתעוררים לתשמיש שלהם, רוח העליון שהתעטרו בו בעת שהתקדש היום, הנה בשעה שהם ישנים במיטותיהם, והנשמות האחרות שלהם רוצות לעלות ולראות בכבוד המלך, אז רוח העליון, שירד בכניסת השבת, לוקח את הנשמה ועולים למעלה, והנשמה האחרת מתרחצת בבשמים שבגן עדן, ורואות שם מה שרואות.

182. וכשיורד הרוח לשרות במקומו בחצות לילה, גם הנשמה ההיא חוזרת למקומה. וצריכים החכמים לומר פסוק אחד, של התעוררות הרוח העליון הקדוש של עטרת השבת: רוח ה' אלקים עליי, יען משח ה' אותי לבַשֵׂר ענווים. בלכתם יֵלֵכו ובעומדם יעמודו ובהינשאם מעל הארץ יינשאו, אל אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת יֵלֵכו. משום שמתעטרים ברוח ההוא, בהתעוררות שלהם בחדוות התשמיש, ותהיה המשכת רוח העליון של שבת, בתשמיש של מצווה.