דינו של גיהינום

[דינא דגיהנם]

443. דין עונשי הגיהינום הוא לדון שם את הרשעים. למה הם נידונים בדינו של גיהינום? אלא הגיהינום הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצה"ר לעבור על דברי תורה, בכל חימום שמתחממים ביצה"ר, כך שורף בהם האש של הגיהינום.

444. פעם אחת לא נמצא היצה"ר בעולם, שהכניסו אותו לתוך טבעת של ברזל בנקב של תהום הגדול. וכל העת ההיא כבה האש של הגיהינום ולא שרף כלל. חזר היצה"ר למקומו, ורשעי עולם התחילו להתחמם בו, התחיל בוער גם האש של הגיהינום. כי הגיהינום אינו שורף אלא בכוח החום של יצה"ר של הרשעים, ובחום ההוא האש של הגיהינום שורף ימים ולילות ואינו שוקט.

445. שבעה פתחים הם בגיהינום. ושבעה מדורים יש שם. שבעה מיני רשעים הם: רע, בְלייַעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר. וכולם יש כנגדם מדורים בגיהינום, כל אחד כראוי לו. וכפי אותה מדרגה שחטא בה הרשע, כך נותנים לו מדור בגיהינום.

446. ובכל מדור יש מלאך ממונה על המקום ההוא, תחת ידו של דוּמה. וכמה אלף וריבוא מלאכים עימו הדנים את הרשעים, לכל אחד כפי שראוי לו, באותו מדור שהוא שם.

447. האש של גיהינום שלמטה, באה מאש של הגיהינום של מעלה, מנהר דינור. ובאה לגיהינום של מטה ושורף, באותו התעוררות החום של הרשעים, שמחממים עצמם ביצה"ר. וכל אלו המדורים שורפים שם.

448. יש מקום בגיהינום אשר המדרגות שם נקראות צואה רותחת. ושם היא הזוהמה של הנשמות, המיטנפות מכל הזוהמה של עוה"ז, ומתלבנות ועולות, ונשארת הזוהמה שם. ואלו מדרגות רעות, שנקראות צואה רותחת, ממונות על הזוהמה ההיא. ואש של גיהינום שולטת בזוהמה הנשארת.

449. ויש רשעים שמיטנפים בעוונותיהם תמיד ואינם מתלבנים מהם, ומתו בלא תשובה, וחטאו והחטיאו אחרים, והיו קשי עורף תמיד, ולא נשברו לפני אדונם בעוה"ז. אלו נידונים שם בזוהמה ההיא, ובצואה ההיא הרותחת ואינם יוצאים משם לעולם. אלו שמשחיתים דרכם על הארץ, ואינם חסים על כבוד אדונם בעוה"ז, כל אלו נידונים שם לדורי דורות ואינם יוצאים משם.

450. בשבתות ובראשי חודשים ובזמנים ובחגים, נשקט האש באותו המקום ואינם נידונים. אבל אינם יוצאים משם, כשאר הרשעים שיש להם מנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים, ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, שישמרו אותם, אלא מחללים בפרהסיה בגלוי, כמו שהם אינם שומרים שבתות וזמנים בעוה"ז, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא, ואין להם מנוחה.

451. שומרים בגיהינום שבתות וזמנים, באונס, נגד רצונם. אלו הם עכו"ם, שלא הצטוו ואינם שומרים שבת בעוה"ז, שומרים אותו שם באונס. אבל רשעים המחללים שבתות, אין להם מנוחה שם.

452. בכל כניסת השבת כשהיום מתקדש, הולכים כרוזים בכל אלו המדורים של הגיהינום: הסתלקו הדינים של הרשעים, כי המלך הקדוש בא והיום התקדש, והוא מגן על הכול. ומיד הדינים מסתלקים ויש מנוחה לרשעים.

אבל מאלו שאינם שומרים שבת, לעולם אין אש של הגיהינום מסתלק מהם. וכל הרשעים שבגיהינום שואלים עליהם, למה השתנו אלו מכל הרשעים שכאן, שאין להם מנוחה? ובעלי הדין משיבים להם, אלו הם הרשעים שכפרו בהקב"ה, ועברו על התורה כולה, משום שלא שמרו שבת שם, בעוה"ז, ומי שאינו שומר שבת הוא כאילו עובר על התורה כולה, משום זה אין להם מנוחה לעולם.

453. ואלו הרשעים כולם יוצאים ממקומם, וניתנה להם רשות ללכת לראות אותם. ומלאך אחד ששמו סַנְטִריאל, הולך ומוציא הגוף ההוא שלהם, ומביא אותו לגיהינום לעיני הרשעים, ורואים אותו שמעלה תולעים, והנשמה שלהם שאין לה מנוחה באש של הגיהינום.

454. וכל אלו הרשעים אשר שם סובבים הגוף ההוא ומכריזים עליו, זהו פלוני הרשע, שלא חס על כבוד אדונו, כפר בהקב"ה, וכפר בכל התורה כולה. אוי לו, טוב לו שלא היה נברא, ולא יבוא לדין הזה ולביזיון הזה.

כמ"ש, ויצאו ורָאו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואִשָם לא תכבה והיו דֵראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות, מהגוף. ואִשם לא תכבה, מהנשמה. והיו דראון לכל בשר, כלומר, והיו דַי רָאון, שכל הרשעים שבגיהינום אשר שם יאמרו, די ראייה זו. כי לא יוכלו לסבול.

455. שבת הוא כנגד כל התורה כולה, והתורה היא אש, ומשום שעברו על אש של התורה, הרי אש של הגיהינום שורף בהם, שאינה נשקטת מעליהם לעולם.

456. אח"כ כשהשבת יוצא, בא מלאך סנטריאל, ומחזיר את הגוף ההוא לקברו, ונידונים שניהם, זה בבחינתו וזה בבחינתו. וכל זה הוא בעוד שהגוף נמצא בקיומו, כי כיוון שהגוף כבר נרקב, אין לגוף כל אלו הדינים. והקב"ה, לא יעיר כל חמתו, כתוב בו.

457. כל הרשעים שבעולם, בעוד שהגוף שלם בכל איבריו בתוך הקבר, נידונים הגוף והרוח, כל אחד בדין הראוי לו. כיוון שהגוף התעכל, נשקט דינו של הרוח. מי שצריך לצאת מגיהינום, יוצא. ומי שצריך שתהיה לו מנוחה, יש לו מנוחה. ומי שצריך להיות אש ועפר תחת רגלי הצדיקים, הוא נעשה כן. כל אחד כראוי לו, נעשה לו אחר שנפטר מדינו של גיהינום.

458. וע"כ, כמה טוב להם, בין לצדיקים ובין לרשעים, שיהיה הגוף שלהם דבוק בארץ, כדי שיירקב בעפר בזמן קצר, ולא להיות בקיומו זמן מרובה, ויידונו הגוף והנפש והרוח זמן ארוך, תמיד. כי אין כל צדיק בעולם, שאין לו דין הקבר, משום שהמלאך ההוא הממונה על הקברים, עומד על הגוף ודן אותו בכל יום ויום. אם לצדיקים כך, לרשעים על אחת כמה וכמה.

459. ובזמן שהגוף מתעכל ונרקב בעפר, הרי הדין נשקט מכולם, גם מרוח ומנפש. חוץ מאלו חסידים עמודי העולם, שאין להם דין הקבר, ומותר להם להיקבר בארון, שהם ראויים להעלות נשמתם מיד למקום העליון הראוי להם. ומועטים הם בעולם.

460. כל המתים שבעולם כולם מתים ע"י המלאך המחבל, חוץ מאלו שמתים בארץ הקודש, שאינם מתים על ידו, אלא ע"י מלאך של רחמים השולט בארץ.

461. א"כ מהו השבח למשה ולאהרון ולמרים, שכתוב בהם שמתו על פי ה'? ללמד שאלו לא מתו ע"י המלאך המחבל הזה. ולמה נאמר, שכל העולם המתים בארץ ישראל, אינם מתים על ידו של זה?

462. ודאי שהשבח של משה ואהרון ומרים היה יותר מכל בני העולם. כי הם מתו מחוץ לארץ הקדושה, וכולם מתו ע"י מחבל, חוץ ממשה אהרון ומרים, שלא מתו אלא ע"י הקב"ה. אבל אלו שמתים בארץ הקדושה, אינם מתים ע"י מחבל, כי ארץ הקדושה אינה עומדת ברשות אחרת, אלא ברשות הקב"ה לבדו.

463. וע"כ כתוב, יחיו מתיך נְבֵלָתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר. יחיו מתיך, אלו שמתים בארץ הקדושה, שהם מתים של הקב"ה ולא מאחר, שאין שולט שם ס"א כלל. וע"כ כתוב, מתיך, של הקב"ה. נבלתי יקומון, אלו שמתו בארץ אחרת נוכרייה ע"י המחבל ההוא.

464. וע"כ נקראים נבלה שכתוב עליהם, נבלתי. יקומון, כי כמו נבלה מטמאת במשא, אף אלו שמתים מחוץ לארץ הקדושה מטמאים במשא. וע"כ הם נבלה. כל שחיטה שנפסלה נקראת נבלה, משום שהשחיטה היא מס"א. כי מיד שנפסלה שורה עליה ס"א, ומשום שהוא שלו ושורה עליה, נקראת נבלה. כמ"ש, ונבל שמו ונבלה עימו. שהס"א שורה עליו.

465. וע"כ בכל מקום שהס"א שורה, נקרא המקום נבלה. כי מנוול זה אינו שורה אלא על מקום פסול. וע"כ שחיטה שנפסלה היא שלו, ונקראת על שמו. ומשום זה המתים, שהם מחוץ לארץ הקדושה תחת רשות אחרת, והס"א שורה עליהם, נקראים נבלה.

466. הקיצו ורננו שוכני עפר. שוכני, פירושו דיירים ישנים, ולא מתים. ומי הם? אלו הם ישני חברון, שהם לא מתים אלא ישנים. וע"כ כתוב בהם גוויעה, כמי שגווע ויש בו כוח להתנער. אף כן אלו ד' זוגות חברון ישנים הם ולא מתים, וכולם עומדים בקיומם בגופים שלהם, ויודעים סתרים נעלמים יותר משאר בני אדם.

הגופים שלהם גנוזים בפתח גן עדן. כי פתח גן עדן הוא במערת המכפלה. ואלו הם שוכני עפר. ועל זה, כל אלו שנשמתם יצאה בארץ הקדושה אינה יוצאת ע"י המחבל ההוא, שאינו שולט שם, אלא ע"י מלאך של רחמים, שארץ הקדושה עומדת בחלקו.