והנה טוב מאוד
432. והנה טוב מאוד, זהו מלאך המוות. ולמה כאן נאמר שבגללו לא כתוב ביום השני, כי טוב? אלא סוד הסודות כאן. כי ודאי מלאך המוות הוא טוב מאוד, משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, וע"כ רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בגלל היראה הזו, ויראים לחטוא מפניו. רבים היראים מפני המלך, משום שרצועה תלויה לפניהם. כמה טובה הרצועה לבני אדם, שעושה אותם טובים ואמיתיים ומתקנים דרכיהם כראוי. וע"כ, והנה טוב מאוד. מאוד ודאי.
433. והנה טוב, זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות, שהוא יותר חשוב. למה מלאך המוות טוב מאוד? כשברא הקב"ה את העולם, הכול היה מתוקן, עד שבא אדם, שהוא המלך של עוה"ז. כיוון שנברא האדם, עשה אותו מתוקן בדרך האמת. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר, והֵמה ביקשו חשבונות רבים. עשה אותו ישר, ואח"כ חטא וגורש מגן עדן.
434. גן העדן נטוע בארץ, באלו הנטיעות שנטע הקב"ה. כמ"ש, וייטע הוי"ה אלקים גן בעדן מקֶדם. הוא נטע אותו בשם השלם, הוי"ה אלקים, כעין גן העדן העליון למעלה. וכל הצורות העליונות כולן מרוקמות ומצוירות בגן העדן הזה שלמטה. ושם הם הכרובים.
ואינם נחקקים בחקיקת בני אדם מזהב או מדבר אחר, אלא כולם אורות שלמעלה, חקוקים ומצוירים בציור מרוקם, מעשה חושב של שם שלם של הקב"ה. וכולם נחקקים שם. וכל הצורות והציורים של עוה"ז, הרוחות של בני אדם, כולם מצוירים שם, ומפותחים, ונחקקים שם כולם, כעין שהיו בעוה"ז.
435. מקום זה הוא מדור לרוחות הקדושים, בין אלו שכבר באו לעוה"ז, ובין אלו שעוד לא באו לעוה"ז. ואלו העתידים לבוא לעוה"ז, כולם הם רוחות המתלבשים בלבושים ובגופים ובפרצופים כעין עוה"ז, ומסתכלים שם בזיו כבוד של ריבונם, עד שבאים לעוה"ז.
436. בשעה שיוצאים משם לבוא לעוה"ז, מתפשטים הרוחות מהגוף והלבוש של גן עדן, ומתלבשים בגוף ולבוש של עוה"ז, ועושים דירתם בעוה"ז, בלבוש ובגוף הזה, שהוא מהטיפה הסרוחה.
437. וכשהגיע זמנו ללכת ולצאת מעוה"ז, אינו יוצא עד שמלאך המוות מפשיט את הלבוש והגוף הזה. כיוון שנפשט הגוף מעל הרוח ע"י מלאך המוות, הולך הרוח ומתלבש בגוף האחר שבגן העדן, שהתפשט ממנו בשעה שבא לעוה"ז.
ואין שמחה לרוח זולת בגוף ההוא אשר שם. והוא שמח שהתפשט מהגוף של עוה"ז, והתלבש בלבוש אחר השלם מגן עדן, שהוא כעין עוה"ז. ובו יושב והולך ומסתכל לדעת בסודות עליונים, מה שלא יכול לדעת ולהסתכל בהיותו בעוה"ז בגוף הזה.
438. וכשהנשמה מתלבשת בלבוש של עולם ההוא, כמה עידונים כמה חמודות יש לו שם. מי גרם לגוף שבגן העדן, שיתלבש בו הרוח? מי שהפשיט לו הלבושים האלו של עוה"ז, מלאך המוות. הרי שמלאך המוות הוא טוב מאוד, והקב"ה עושה חסד עם הבריות, שאינו מפשיט האדם מלבושים שבעוה"ז, עד שמתקן לו לבושים אחרים, מכובדים וטובים מאלו, בגן העדן.
439. חוץ מאלו רשעי עולם, שאינם חוזרים בתשובה שלמה לאדונם, שערומים באו לעוה"ז וערומים ישובו לשם. והנשמה הולכת בבושה מנשמות אחרות, כי אין לה לבוש כלל, ונידונה בגיהינום שבארץ מהאש שלמעלה.
ויש מהם שמצפצפים בגיהינום ומיד עולים. ואלו הם רשעי עולם, שחשבו בתשובה בליבם, ומתו ולא יכלו לעשות תשובה. אלו נידונו בגיהינום, ומצפצפים, ואח"כ עולים.
440. רְאה, כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה, ומת, זה מקבל עונש בוודאי על שהלך מעולם בלי תשובה. אח"כ הרצון ההוא ששׂם בליבו לעשות תשובה, אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע במדור של שאוֹל, ושם מצפצף בתשובה.
כי רצון יורד מלפני הקב"ה, ושובר כל כוחות השומרים על שערי מדורי גיהינום, ומגיע למקום שהרשע שם, ודופק בו, ומעורר בו הרצון לתשובה, כמו שהיה לו מקודם בחייו. ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול.
441. ואין רצון טוב, שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה, אשרי מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו. ואע"פ שאינו יכול לעשות אותם, הקב"ה מחשיב לו רצונו כאילו עשה. זהו הרצון לטוב. אבל הרצון לרע, אין הקב"ה מחשיב למעשה, חוץ מהרהורי עבודה זרה.
442. אלו שלא הרהרו בתשובה, יורדים לשאול, ואינם עולים משם לדורי דורות. עליהם כתוב, כלָה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה. על הקודמים כתוב, ה' ממית ומחייה, מוריד שאול ויעל.