ירושלים הבנויה

98. שָׂמחתי באומרים לי, בית ה' נלך. דוד היה עם לבבו לבנות הבית, כמ"ש, ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית, לשם ה' אלקי ישראל. ואח"כ כתוב, רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך, הוא יבנה הבית לשמי. וכל ישראל היו יודעים את זה, והיו אומרים, מתי ימות דוד, ויקום שלמה בנו, ויבנה הבית, ואז, כמ"ש, עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, כי אז נעלה ונקריב קורבנות.

99. ואע"פ שהיו אומרים, מתי ימות הזקן הזה, שָׂמחתי וחדווה הייתה לי, משום בנִי, שהיו אומרים, שבני יקום תחתיי, לגמור המצווה ולבנות הבית. אז התחיל דוד ושיבח את השכינה. ואמר, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.

100. עשה הקב"ה את ירושלים של מטה, הנוקבא, כעין ירושלים של מעלה, בינה. וזו מיתקנת לנגד זו. שהנוקבא מיתקנת בכל התיקונים שבבינה, כמ"ש, מכון לשבתך פעלת ה'.

ירושלים הבנויה. שעתיד הקב"ה להוריד את ירושלים מלמעלה בנויה כראוי. שחוברה לה יחדיו. שחוברו, היה צריך לכתוב, בלשון רבים. אלא שהתחברה אמא, בינה, בבתה, נוקבא, והיו כאחת. ע"כ כתוב, שחוברה, בלשון יחיד.

101. ששם עלו שבטים. אלו הם קיומו של העולם והתיקון של עולם התחתון. ולא תיקון עולם התחתון בלבד, אלא אפילו של עולם העליון, כמ"ש, שבטי יה עדות לישראל. לישראל, משום שהם קיומו של העולם למטה, הם עדות למעלה, בעולם העליון. והכול הוא להודות לשם ה'.