ויבוא עמלק

437. אשריכם זורעֵי על כל מים, משלחֵי רגל השור והחמור. כמה מים נמצאים, כלומר, שיש כמה מיני אורות. מים מתוקים דקדושה, ויש המים המרים, והמים הזידונים. אשריהם ישראל, שאין זרע להם אלא על המים, להכניע כל מיני מים דס"א, כמ"ש, ויחנו שם על המים. על אלו המים שהיו תחת ענפי האילן של הקב"ה, שהם מים זידונים.

438. יש אילן להקב"ה, לבינה, והוא אילן גדול וחזק, ז"א, ובו נמצאים מזונות לכל. והוא מוגבל בי"ב גבולים, ג' קווים לכל אחד מחו"ג תו"מ, שהם י"ב. ומתחזק בד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ.

ושבעים ענפים אחוזים בו, שהם שבעים השרים של שבעים האומות. וישראל נמצאים בגוף של האילן הזה. ושבעים ענפים הם מסביב להם, מסביב לישראל, האחוזים בגוף האילן.

439. כתוב, ויבואו אֵילִימָה, ושם שתים עשרה עֵינות מים ושבעים תמרים, ויחנו שם על המים. מה זה, ויחנו שם על המים? אלא באותו זמן שלטו ישראל על אלו המים, שהם תחת ענפי האילן, הנקראים המים הזידונים. ועל זה כתוב, אשריכם זורעי על כל מים. כלומר, להכניע כל מיני מים דס"א.

440. משלחי רגל השור והחמור. הם ב' כתרים של השמאל, שנאחזים בהם העמים עכו"ם, הנקראים שור וחמור. שכתוב, עִם לָבָן גרתי, ויהי לי שור וחמור.

משום שלבן חכם היה בכשפים ובאלו הכתרים התחתונים. ובאלו שור וחמור רצה לאבד את יעקב, כמ"ש, ארַמִי אובד אבי. וכשישראל זוכים, משלחים אותם, ואינם יכולים לשלוט עליהם. כמ"ש, משלחי רגל השור והחמור. שאינם שולטים בהם.

441. כשמזדווגים יחד, לא יכלו בני העולם לעמוד בהם. ועל זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא ייתן אדם מקום למינים הרעים. כי במעשה האדם מתעורר מה שלא צריך. וכשמזדווגים יחד, לא היה אפשר לעמוד בהם.

מבֵּין הצד שלהם, יצאה מעוצמתם קליפה אחת, שנקראת כלב. וזה עז פנים יותר מכולם. כמ"ש, ולכל בני ישראל לא יֶחרַץ כֶלב לשונו. אמר הקב"ה, אתם אמרתם, היש ה' בקרבנו אם אין? הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד, ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל.

442. כתוב, ראשית גויים עמלק ואחריתו עֲדֵי אובֵד. והאם ראשית גויים עמלק? והלוא כמה לשונות ועמים ואומות היו בעולם מטרם שבא עמלק?

443. אלא, כשיצאו ישראל ממצרים, פחד ואימה של ישראל נפלו על כל עמי העולם. כמ"ש, שָמעו עמים יִרגָזון. ולא היה עם, שלא היה ירא מגבורות עליונות של הקב"ה. ועמלק לא היה ירא. כמ"ש, ולא יָרֵא אלקים. לא ירא להתקרב אליך. וע"כ הוא ראשית גויים.

444. הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק. ומשום זה כתוב, ואחריתו עֲדֵי אובד. שכתוב, כי מָחֹה אֶמחה את זֵכר עמלק. וכתוב, תמחה את זכר עמלק. למה כתוב, ואחריתו עדי אובד? הלוא, עדי אוֹבדוֹ, היה צריך לומר? אלא עד שיבוא הקב"ה ויאבד אותו. כמ"ש, כי מחה אמחה.

אע"פ שהצור תמים פועלו, ועשה עימהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו. שהרי כתוב, ויבוא עמלק.

445. כמה בני אדם הם אטומי הלב, משום שאינם עוסקים בתורה. שכתוב, יש רָעה חוֹלָה ראיתי תחת השמש. והאם יש רעה, שהיא חולה, ויש רעה שאינה חולה? אלא ודאי יש רעה חולה, שמצד שמאל יוצאים כמה בעלי הדין, הבוקעים באוויר.

446. וכשרוצים לצאת, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול. ואח"כ יוצאים ומתחברים יחד ובוקעים אווירים, ומשוטטים בעולם, ומתקרבים אל בני אדם. וכל אחד נקרא רעה, כמ"ש, לא תאוּנֶה אליךָ רָעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם.

יש תהום הקטן, הנאחז במלכות דמדה"ד. ויש תהום הגדול, הנאחז במלכות דמדה"ר הממותקת בבינה. והנה בעלי הדין נמשכים ממלכות דמדה"ד, ומקורם בתהום הקטן. אלא שרוצים להיאחז בנשמות הבאות ממלכות הממותקת בבינה. ע"כ הם נבלעים תחילה ונשאבים בתהום הגדול.

כשרוצים לצאת ולהזיק, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול, כדי שיוכלו להזיק לנשמות הבאות ממלכות הממותקת. ובוקעים אוירים ומשוטטים בעולם, שמכניסים י' באור של הנשמות, ונעשה מן אור אויר. ומדרגת הנשמה נבקעת, שבינה ותו"מ שלה נופלים ממנו. וכל אחד נקרא רעה, כמ"ש, לא תאונה אליך רעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם.

כי מצד שורת הדין אינם יכולים להזיק, אלא רק לנשמות הנמשכות ממלכות דמדה"ד. אלא מחמת שנשאבו בנקב תהום הגדול, מזיקים גם לנשמות דמלכות הממותקת, שזהו עלילה סתם.

447. רעה חולה, למה היא חולה? כשהיא שורה על בני אדם, עושה אותם קמצנים מכספם. באים גבאי צדקה אליו, היא מוחה בידו, אומרת לו, אל תוציא כלום משלך. באים עניים, היא מוחה בידו. בא לאכול מכספו, היא מוחה בידו, כדי לשמור הכסף לאחר. ומיום שהיא שורה על האדם, היא חולה, כמו שוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל ואינו שותה. וע"כ היא רעה חולה.

448. ושלמה המלך צעק בחכמה ואמר, איש אשר ייתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, כי איש נוכרי יאכלנו, זה הֶבל וחולי רָע הוא. פסוק זה, אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. שכתוב, איש אשר ייתן לו האלקים עושר. א"כ, מהו, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו? א"כ, אינו ברשותו של אדם ולא נתן לו האלקים כלום.

449. לא כתוב, ולא יעזבנו האלקים לאכול ממנו, שפירושו, שלא נתן לו כלום. אלא כתוב, ולא ישליטנו, שהוא משום שהאמין לרעה ההיא ונאחז בה. א"כ הוא עצמו גרם לו זה. הקב"ה לא השליט אותה, שהאדם יהיה נברא תחת שליטתה, אלא שהוא עצמו רצה בה ואחז בה.

450. וכל דרכיו הוא כשוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל, ואינו שותה, אינו מתקרב לכספו, ואינו מוציא ממנו. ושומר אותו, עד שנפטר מהעולם. ובא אחר ולוקח אותו, שהוא בעליו.

451. ושלמה המלך צעק ואמר, עושר שמוּר לבעליו לרעתו. מי הוא בעליו? הוא האחר שירש אותו. ולמה זכה האחר להיות בעליו של אותו עושר. הוא משום שזה האמין לרעה הזו ורצה בה, והתדבק בה. משום זה האחר, שלא התדבק ברעה הזו, זכה להיות בעליו של אותו עושר. כמ"ש, לרעתו, כלומר, משום רעתו שהתדבק בה, הרוויח אותו האחר.

452. מי שיושב בחלק טוב בבית אביו, והוא הולך כנגד אביו בעלילות דברים, הוא מתדבק ברעה חולה הזו, כאדם השוכב מחמת חוליו, שכל דרכיו בעלילה, שאומר, זה אני רוצה וזה איני רוצה. ומשום העושר הזה, התדבק האדם ברעה חולה, ונענש בעוה"ז ובעוה"ב. וזהו שכתוב, עושר שמור לבעליו לרעתו.

453. כך ישראל. הקב"ה לקח אותם על כנפי נשרים, והקיף אותם בענני כבוד, השכינה נסעה לפניהם, הוריד להם את המן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם הלכו עימו בעלילה. מיד, ויבוא עמלק.

454. סוד החכמה כאן. מגזרת דין הקשה באה מלחמה, ומלחמה זו נמצאת למעלה ולמטה. ואין דבר בתורה, שלא יהיו בו סודות עליונים של החכמה, שמתקשרים בשם הקדוש. אמר הקב"ה, כשישראל הם צדיקים למטה, כביכול מתגבר כוחי על כל. וכשאינם נמצאים צדיקים, כביכול מתישים כוח שלמעלה, ומתגבר הכוח של דין הקשה.

455. בשעה שחטאו ישראל למטה, כתוב, ויבוא עמלק ויילחם עִם ישראל ברְפידים. בא לקטרג דין על רחמים, שהוא המלחמה שלו למעלה. כי הכול נמצא למעלה ולמטה. ברפידים, פירושו, ברפיון ידיים. שרָפו ידיהם מתורת הקב"ה. פעמיים עשה עמלק מלחמה בישראל.

456. למעלה ולמטה הייתה מלחמת עמלק. למעלה היה הקטרוג על הקב"ה. למטה ג"כ היה בהקב"ה, שהיו לוקחים אנשים וחותכים להם העורלה של הרושם הקדוש. ולקחו אותם וזרקו למעלה, ואמרו, קח לך מה שרצית. ועכ"פ, כלפי הקב"ה הייתה כל המלחמה.

457. ויאמר משה אל יהושוע, בְחר לנו אנשים, וצא הִילחם בעמלק. ומה ראה משה, שסילק את עצמו מהמלחמה הראשונה הזו של הקב"ה? אלא משה, אשרי חלקו, שהסתכל וידע שורש הדבר, אמר, אני אזמין את עצמי למלחמה זו שלמעלה, ואתה, יהושוע, זמֵן אותך למלחמה שלמטה.

458. וכתוב, והיה כאשר ירים משה ידו וגָבר ישראל. כלומר, ישראל של מעלה, ז"א. ומשום זה סילק משה את עצמו ממלחמה שלמטה, כדי להזדרז במלחמה שלמעלה, ותהיה מנוצחת על ידיו.

459. והאם קלה היא מלחמה זו של עמלק? מיום שנברא העולם עד הזמן ההוא, ומהזמן ההוא עד שיבוא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג, לא תהיה נמצאת כמוה. ולא משום שהיו חיילים גיבורים ומרובּים, אלא משום שבכל הצדדים של הקב"ה הייתה.

460. ויאמר משה אל יהושוע. למה ליהושוע ולא לאחר? והרי בזמן ההוא היה נער, כמ"ש, ויהושוע בן נון נער. וכמה היו בישראל חזקים ממנו. אלא משה הסתכל בחכמה וידע. ראה את ס"מ, שהיה יורד בצד של מעלה, לעזור את עמלק למטה. אמר משה, ודאי מלחמה חזקה נראה כאן.

461. יהושוע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ביותר. אלא, שלא נמצא בשכינה בזמן ההוא, כי במשה נלקחה והתאחדה. נמצא שיהושוע התאחד למטה מהשכינה, במקום שנקרא נער, שהוא מט"ט.

462. כמ"ש, עיניךָ תִראינה ירושלים נָווה שַאנָן אוהל בַּל יִצְעָן. ירושלים, כלומר ירושלים של מעלה, שנקראת אוהל בל יצען, שפירושו, שלא תימצא יותר ללכת בגלות.

ויהושוע בן נון נער, נער ודאי, להיותו דבוק בנער העליון, מט"ט. לא יָמִישׁ מתוך האוהל, מהאוהל ההוא שנקרא אוהל בל יצען, שהוא השכינה. שבכל יום ויום היה יונק מהשכינה, כמו שהנער ההוא העליון, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנה תמיד. כך הנער ההוא שלמטה, שהוא יהושוע, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנו תמיד.

463. משום זה, כאשר ראה משה את ס"מ, שיורד לעזור לעמלק, אמר משה, ודאי הנער הזה יקום כנגדו, וישלוט עליו לנצח אותו. מיד, ויאמר משה אל יהושוע, בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק. שלך היא המלחמה הזו שלמטה, ואני אזדרז למלחמה שלמעלה. בחר לנו אנשים, צדיקים בני צדיקים, שיהיו ראויים ללכת עימך.

464. בשעה שיצא יהושוע הנער, התעורר הנער העליון, מט"ט, ונתקן בכמה תיקונים בכמה כלי זין, שהתקינה לו אימו, השכינה, למלחמה זו, לנקום נקם ברית. כמ"ש, חֶרב נוקמת נְקַם ברית. וכתוב, ויחלוש יהושוע את עמלק ואת עַמו לפי חרב. לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים וכלי זין. זו שנקראת, חרב נוקמת נקם ברית.

465. ומשה נתקן למלחמה של מעלה. שכתוב, וידֵי משה כבֵדים. כבדים ממש, מכובדים קדושים לא נטמאו לעולם. מכובדים, שראויים לעשות בהם מלחמה שלמעלה. וכתוב, וייקחו אבן, וישימוּ תחתיו, ויישב עליה, משום שישראל שרויים בצער, ויהיה עימהם בצער שלהם.

466. ואהרון וחוּר תמכו בידיו. הכול בחכמה עשה משה. אהרון מצד ימין. וחור מצד שמאל. והיו אוחזים בידיו מכאן ומכאן, כדי שתימצא עזרה של מעלה. וידיו של משה באמצע, בקו אמצעי. וע"כ כתוב, ויהי ידיו אמונה, נאמנים.

467. והיה כאשר ירים משה. כאשר ירים, פירושו שהרים ימין על שמאל. והיה מתכוון בזה, כשפרש את ידיו, ואז, וגָבר ישראל. ישראל של מעלה, ז"א.

וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. בשעה שישראל שלמטה נחלשים מתפילה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים, וגבר עמלק. מכאן, אע"פ שהכוהן פורשׂ ידיו בקורבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להימצא עימו בתפילתו.

468. במלחמה זו של עמלק, נמצאו עליונים ותחתונים. וע"כ כתוב, ויהי ידיו אמונה, כלומר באמונה כראוי. כתוב, ויהי ידיו אמונה. הלוא, ויהיו ידיו, היה צריך לומר? אלא משום שהכול תלוי ביד ימין, ע"כ כתוב, ויהי. וכתוב, ידיו, ללמד שהימין הוא עיקר הכול. וכתוב, ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תִרְעַץ אויב.

469. ויחלוש יהושוע את עמלק ואת עמו לפי חרב. כתוב, ויחלוש. הלוא, ויהרוג היה צריך לומר? אלא ויחלוש, הוא כמ"ש, חולש על גויים. יהושוע היה חולש עליהם, וההיא, חרב נוקמת נקם ברית, הרגה אותם. כמ"ש, לפי חרב.

470. ויאמר ה' אל משה, כְּתוב זאת זיכרון בסֵפר, ושׂים באוזנֵי יהושוע. זא"ת, המלכות. ושים באוזני יהושוע. כי הוא עתיד להרוג מלכים אחרים, ל"א (31) מלכים. כמ"ש, כי מחֹה אֶמחה את זֵכר עמלק. מחֹה, הוא למעלה, אמחה למטה. זכר, כלומר, זכר שלמעלה ושלמטה.

471. כתוב, כי מחה אמחה, שמשמע שהקב"ה ימחה. וכתוב, תמחה את זכר עמלק. שמשמע, שאנו צריכים למחות אותו? אלא אמר הקב"ה, אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה, ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה.

472. עמלק, עמים אחרים באו עימו, וכולם היו מתייראים להתקרב אל ישראל חוץ ממנו. ומשום זה, היה חולש עליהם יהושוע. ויחלוש יהושוע, ששבר כוחם מלמעלה.

473. ויִיבן משה מזבּח ויקרא שמו, ה' ניסי. וייבן משה מזבח, כנגד מזבח העליון. ויקרא שמו, של מזבח העליון, ה' ניסי. משום שנקם נקמת הרושם הקדוש ההוא של ישראל. ובזמן ההוא היה נקרא, חרב נוקמת נקם ברית. ומשה קרא לו, ה' ניסי.

474. וייבן משה מזבח, לכפר על ישראל. ויקרא שמו, של המזבח, ה' ניסי. כמ"ש, ושָׁם ניסהו, שפירושו, התעלות. שהתעלו, על שנפרעו ישראל, ונגלה בהם אות הברית ההוא, הרושם הקדוש. מכאן, כיוון שנימול בנו של אדם, ונגלה בו אות הברית, הרושם הקדוש, הבן ההוא נקרא מזבח לכפר עליו. ושמו ה' ניסי.

475. כעין זה, יעקב בנה מזבח. כמ"ש, ויַצֶב שָׁם מזבח, ויקרא לו, אֵל אלקי ישראל. למי קרא? לאותו מקום, שנקרא מזבח, המלכות. ומה שמו? אל אלקי ישראל.