בשעה שמשה נכנס בתוך הענן

[בשעתא דעאל משה בגו עננא]

298. בשעה שמשה נכנס בתוך הענן, כמ"ש, ויבוא משה בתוך הענן, כאדם ההולך במקום הרוח, פגש בו מלאך גדול אחד, ששמו קְמוּאל, הממונה על 12,000 ממונים שליחים. רצה להתחבר במשה. פתח משה פיו, בי"ב (12) אותיות חקוקות של השם הקדוש, שלימד אותו הקב"ה בסנה, והתרחק ממנו 12,000 פרסאות. והיה הולך משה בענן, ועיניו לוהטות כגחלי אש.

בכל מדרגה יש נרנח"י. וכשבא משה למדרגת קבלת התורה בשביל ישראל, היה צריך להשיג את הנרנח"י של המדרגה ההיא. ותפקיד המלאכים הוא לעזור לנשמות שישיגו מה שצריכות. וכן מלאכים אלו שלפנינו, באו לעזור למשה, שישיג את הנרנח"י הגדולים הללו.

והנה בחינת נ"ר, השיג משה ע"י הענן עצמו. ויבוא משה בתוך הענן, כאדם ההולך במקום הרוח, שהענן היה לו למקום השגת אור הרוח, ו"ק בחיסרון של ג"ר. וכדי לעזור לו להשגת ג"ר, נגלה לו המלאך קמואל, שהוא ממונה על 12,000 ממונים שליחים, אור ג"ר, המתקבל ע"י ג' קווים בד' פנים חו"ב תו"מ, שהם י"ב. והיות שהם ממשיכים חכמה, הם במספר אלפים. ו-12,000 אלו, ממונים שליחים לעזור לנשמה להשגת ג"ר.

ורצה להתחבר במשה, ומיד השיג משה הג"ר דנשמה, הנקרא פֶּה. ע"כ נאמר, פתח משה פיו, שזכה לאור הנשמה, המכונה פתחון פה, בי"ב אותיות חקוקות של השם הקדוש, שלימד אותו הקב"ה בסנה. כי אלו י"ב אותיות חקוקות שקיבל משה בסנה, היו ג"כ בחינת אור הנשמה לפי המדרגה שלו אז.

ואור הנשמה דוחה חכמה ומתדבק בחסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. וע"כ דחה משה את המלאך קמואל, הממשיך ג"ר בהארת חכמה, והתדבק באור החסדים. וע"כ נאמר, והתרחק ממנו 12,000 פרסאות. כלומר, י"ב פנים דנשמה, העומדים בשליטת אור החסדים, דוחים י"ב פנים, העומדים בשליטת החכמה, הנקראים אלפים.

התרחק ממנו 12,000 פרסאות, מחמת חשקו לחסדים. וחזר להתדבק באור הרוח שבענן ועיניו לוהטות כגחלי אש, כי לא הוכרה הארת הג"ר בעיניו, מחמת שהתדבק בקומת הרוח, שיש שם דינים דמסך של בחינה א', הנקראים גחלי אש.

299. עד שפגש בו מלאך הֲדַרְנִיאל, גדול ומכובד מהראשון. והוא עליון על שאר המלאכים אלף ושישים ריבוא (600,000) פרסאות, וקולו הולך ב-200,000 רקיעים, המסתובבים באש לבנה. כיוון שראה אותו משה, לא יכול לדבר, רצה להפיל עצמו מתוך הענן.

300. אמר לו הקב"ה, משה, והרי אתה הוא שהרבית דברים עימי בסנה, שרצית לדעת הסוד של השם הקדוש, ולא פחדת. ועתה אתה מפחד מפני אחד ממשמשיי?

כיוון ששמע משה קולו של הקב"ה, התחזק. פתח פיו בע"ב (72) האותיות של השם העליון. כיוון ששמע הדרניאל האותיות של השם הקדוש מפי משה, הזדעזע. קרב אליו, אמר לו, אשרי חלקך, משה, שנגלה לך מה שלא נגלה למלאכים עליונים.

אחרי שהשיג בעזרת קמואל מוחין דנשמה, היה צריך להשיג עתה מוחין דחיה. ונשלח לו לעזרה המלאך הדרניאל, שהוא גדול ומכובד מהראשון, כדי לעזור לו במוחין דחיה היותר חשובים. והזוהר מפרש גדלות ג' הקווים של הדרניאל.

ונודע, שהחכמה היא במספר אלף, והחסדים הם במספר ריבוא (10,000). ונאמר, והוא עליון על שאר המלאכים, שחשיבותו היא אלף ושישים ריבוא פרסאות. שישים ריבוא פרסאות בימינוֹ, שהם חסדים הנמשכים משש ספירות תחתונות דעתיק, שספירותיו עשרה ריבוא (100,000). והם שישים ריבוא. ובשמאלו אלף, שהוא החכמה שמספרה אלף.

וקולו, קו אמצעי המכונה קול, הולך ב-200,000 רקיעים דאו"א עילאין, אלף רקיעים לאבא ואלף רקיעים לאמא. המסתובבים באש לבנה, כי או"א עילאין הם באוירא דכיא, שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, ובהם מתוקן המנעולא, המלכות דמדה"ד, שנקראת אש.

אלא מתוך שאו"א עילאין הם תמיד בעניין כי חפץ חסד הוא, אין האש הזו פוגמת אצלם כלום. וע"כ נקראת אש לבנה, שאין בה פגם משהו. וקולו של הדרניאל, שהוא קו אמצעי שלו, ממשיך האוירא דכיא הזה דאו"א עילאין.

וכיוון שראה אותו משה, לא יכול לדבר. מחמת הפחד של האש הלבנה, שראה בו מלכות דמדה"ד, שמהפחד הזה לא יכול לשמש עם הג"ר דנשמה שלו, הנקראים דיבור. ולא עוד, אלא אפילו קומת רוח, שהייתה לו מכוח הענן, לא יכול לשמש עימה, מטעם היותה ממלכות הממותקת בבינה.

רצה להפיל עצמו מתוך הענן, כי המלכות דמדה"ד שראה, פגמה מדרגת הענן, שהייתה ממלכות דמדה"ר. ואז נגלה לו קולו של הקב"ה, ז"א, שהקול הזה ממתיק כל הדינים. כיוון ששמע משה קולו של הקב"ה, התחזק. ואז, בעזרתו של הדרניאל, המשיך המוחין דחיה. פתח פיו בע"ב האותיות של השם העליון, שהשיג פתחון פה, ג"ר מע"ב. וכששמע הדרניאל, שכבר משך מוחין דע"ב, התחבר עימו.

301. והיה הולך עימו עד שהגיע לאש החזקה של המלאך סנדלפון, הגבוה על שאר חבריו 500 שנים. והוא עומד אחר הפרגוד של אדונו, וקושר לו כתרים מבקשותיהם של תפילות ישראל.

ובשעה שמגיע הכתר הזה לראש המלך הקדוש, הוא מקבל תפילות ישראל. וכל הצבאות וההמונים מזדעזעים ונוהמים ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקום בית שכינתו.

302. אמר הדרניאל למשה, איני יכול ללכת עימך, מפחד שתשרוף אותי האש החזקה של סנדלפון. בה בשעה הזדעזע משה, עד שהחזיק הקב"ה במשה, והושיב אותו לפניו, ולימד אותו תורה. וכיסה את משה באור ההוא ובזיו של אותו הנועם, והיו פני משה מאירים בכל הרקיעים. וכל צבאות השמיים היו מזדעזעים לפניו, בשעה שהיה יורד עם התורה.

סנדלפון עומד בראש עולם הבריאה מתחת למסך של המלכות דאצילות. שנאמר, והוא עומד אחר הפרגוד של אדונו. ומקבל שם מהארת חג"ת נ"ה דבינה. ספירות דבינה במספר מאות, וע"כ הם 500. וע"כ נאמר, שהוא הגבוה על שאר חבריו 500 שנה.

והוא מעלה מ"ן לצורך זיווג המלכות עם ז"א, מתפילות ישראל. וקושר לו כתרים מבקשותיהן של תפילות ישראל. ובשעה שמגיע הכתר הזה לראש המלך הקדוש, הוא מקבל תפילות ישראל. והיות שעמידתו היא תחת המסך דמלכות, נבחנת בו אש חזקה, מדינים שבמסך דמלכות.

ע"כ אמר הדרניאל למשה, איני יכול ללכת עימך, מִפּחד שתשרוף אותי האש החזקה של סנדלפון. ואז, הזדעזע משה. עד שהחזיק הקב"ה במשה, והושיב אותו לפניו, ולימד אותו תורה. ויש כאן סוד גדול. כי בכל פעם שהזדעזע משה מחמת האש החזקה של סנדלפון, החזיק בו הקב"ה ולמד עימו תורה, עד שלימד אותו הקב"ה כל התורה והמצווה, שבגמר גילויָם, זכה משה לאור היחידה.

303. כיוון שחטאו ישראל למטה, לקח הקב"ה ממשה אלף חלקים מאותו הזיו. בשעה שאמר הקב"ה למשה, לֶך רד כי שׁיחֵת עַמך, רצו המלאכים העליונים וכל ההמונים לשרוף את משה. הזדעזע משה ולא יכול לדבר, עד שהִרבה בקשות ותפילות לפני הקב"ה.

304. אמר לו הקב"ה, משה, אחוֹז בכיסא שלי. עד שגער הקב"ה בכל אלו ההמונים, בכל אלו הצבאות, ואז אחז משה בשני לוחות אבנים והוריד אותם למטה. כמ"ש, עיר גיבורים עָלָה חכם ויורד עוז מִבְטֶחָה. ומהזיו ההוא שנשאר בו, היו מבריקים פניו של משה. וכמו שבזה שנשאר בו, לא יכלו להסתכל בפניו. כך במה שהסתלק ממנו, על אחת כמה וכמה שלא יכלו להסתכל.

305. ימינך ה' נאדרי בכוח. זוהי התורה, שמאדירה את הימין. וע"כ, ימינך ה' תרעץ אויב. כי אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה, מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו"ם. ומשום זה נקראת התורה עוז, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן.

306. ובשעה שישראל אינם עוסקים בתורה, מתחזק השמאל, ומתחזק כוחם של העמים עכו"ם, שיונקים מהשמאל, ושולטים על ישראל, וגוזרים עליהם גזרות שאינם יכולים לעמוד בהם. ועל זה גָלוּ בני ישראל והתפזרו בין האומות.

307. כמ"ש, על מה אָבְדה הארץ, ויאמר ה', על עוֹזְבָם את תורתי. כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה, נשבר כוחם ועוזם של כל עובדי עבודה זרה. כמ"ש, ימינך ה' תרעץ אויב. כל זמן שקולם של ישראל נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כמ"ש, הקול קול יעקב. ואם לא, הידיים ידי עשיו.